96
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א.>
א. רש"י מבאר כל קושי לפי הפשט
כבר דובר פעמים רבות על כך1, שרש"י מסביר בפירושו על התורה כל ענין הדורש ביאור לפי פשוטו של מקרא, וכאשר אין לו הסבר לפי הפשט הוא אומר "איני יודע"2 וכדומה.
ולכן, כאשר מוצאים בפשט הפסוקים קושי אשר רש"י אינו מפרש אותו, הכרחי לומר, שלפי פשוטו של מקרא אין זה מלכתחילה קושי, משום שלפי הפשט הדברים מובנים מעצמם, או משום שהם כבר מוסברים באמצעות פירוש רש"י מלפני כן.
לפי זה יש להבין בפרשתנו קושי בפשט הפסוקים המזדקר מיד גם לעיניו של בן החמש למקרא, ואשר רש"י אינו מתרצו3.
ב. טענת משה "ואמרו הגויים"
לאחר ששבו המרגלים מתור הארץ ואמרו "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו"4 ובני ישראל לא רצו לעלות אל ארץ ישראל, אמר הקדוש־ברוך־הוא5 "אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו", ועל כך השיב משה רבינו6 לקדוש־ברוך־הוא "ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו .. והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגויים... מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר".
וכלל אין מובן7: כיצד ייתכן שעל הענין "אכנו... ואורישנו..." של כל ישראל – ששים רבוא לבד הנשים והטף, ואנשים מתחת לגיל עשרים, ומעל גיל ששים8 – לא טען משה שום טענה ותביעה חמורה, וכל טענתו היא "ואמרו הגוים .. מבלתי יכולת ה'..."?!
כל אחד, ואפילו ילד, מבין, שהכליה של אנשים רבים כל כך תגע אף ללבו של בשר ודם יותר מאשר דבריהם של אחרים כלפיו. ובודאי כאשר מדובר על הקב"ה, ואודות נבראים אשר הוא בראם9, ועל־אחת־
הערות
- 1. ראה לקו"ש ח"י ע' 13 ובהנסמן שם
- 2. תולדות כח, ה. ובכ"מ (ראה לקו"ש ח"ה ע' 1 הערה 2. וש"נ).
- 3. אף שכמה מפרשי התורה עמדו ע"ז, כדלקמן.
- 4. יג, לא.
- 5. יד, יב.
- 6. שם, יג ואילך.
- 7. וראה אברבנאל כאן השאלה הג'. רבינו בחיי כאן יג־יד.
- 8. ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 21. וש"נ.
- 9. שנאמר ע"ז (בראשית ו, ו) "ויתעצב אל לבו", "נתאבל על אבדן מעשה ידיו" (פרש"י שם).
רש"י על בראשית ו׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וינחם ה' כי עשה. נֶחָמָה הָיְתָה לְפָנָיו שֶׁבְּרָאוֹ בַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁאִלּוּ הָיָה מִן הָעֶלְיוֹנִים הָיָה מַמְרִידָן (בבראשית רבה):
ויתעצב. הָאָדָם אֶל לִבּוֹ שֶׁל מָקוֹם, עָלָה בְמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם לְהַעֲצִיבוֹ, זֶהוּ תַּרְגוּם אֻנְקְלוֹס. דָּבָר אַחֵר וַיִּנָּחֶם – נֶהְפְכָה מַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם מִמִּדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, עָלָה בְמַחְשָׁבָה לְפָנָיו מַה לַּעֲשׂוֹת בָּאָדָם שֶׁעָשָׂה בָּאָרֶץ, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן נִחוּם שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן נִמְלָךְ מַה לַּעֲשׂוֹת, וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם (במדבר כ"ג) וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם (דברים ל"ב) וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה (שמות ל"ב) נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי (שמואל א' ט"ו) כֻּלָּם לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת הֵם:
ויתעצב אל לבו. נִתְאַבֵּל עַל אָבְדַן מַעֲשֵׂה יָדָיו, כְּמוֹ נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ (שם ב' י"ט), וְזוֹ כָתַבְתִּי לִתְשׁוּבַת הַמִּינִים גּוֹי אֶחָד שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ אֵין אַתֶּם מוֹדִים שֶׁהַקָּבָּ"ה רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד? אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וְהָא כְתִיב וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ? אָמַר לוֹ נוֹלַד לְךָ בֵּן זָכָר מִיָּמֶיךָ? אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וּמֶה עָשִׂיתָ? אָמַר לוֹ שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל, אָמַר לוֹ וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת? אָמַר לוֹ בִּשְׁעַת חֶדְוָתָא חֶדְוָתָא בִּשְׁעַת אֶבְלָא אֶבְלָא, אָמַר לוֹ כָּךְ מַעֲשֵׂה הַקָּבָּ"ה, אַף עַל פִּי שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו שֶׁסּוֹפָן לַחֲטוֹא וּלְאָבְדָן לֹא נִמְנַע מִלְּבָרְאָן בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים הָעֲתִידִים לַעֲמֹד מֵהֶם:
וינחם ה' כי עשה AND THE LORD REPENTED THAT HE HAD MADE — (The first word is connected with that which means “comfort”) It was a consolation to Him that He had created man on earth, for had he been one of the heavenly beings he would have incited them also to rebel against God (Genesis Rabbah 27:4).
ויתעצב GRIEVED HIM — means, in the mind of God man became an object to be troubled (punished): it entered God’s heart to grieve him. This is how the Targum of Onkelos understands the verse. Another explanation of verse 6: וינחם AND [THE LORD] REPENTED — The thoughts of God turned from Divine mercy to Divine justice: He considered what to do with man whom He had made on the earth. Wherever this term is used in the Scripture it means “considering what to do”. Examples are: (Numbers 23:19) “nor the son of man that He should consider (ויתנחם)”; (Deuteronomy 32:36) “and reconsider (ויתנחם) regarding His servants”; (Exodus 32:14) “and the Lord reconsidered (וינחם) regarding the evil”; (1 Samuel 15:11) “I am reconsidering (נחמתי) that I have set up Saul to be king” — all these passages denote a change of mind.
ויתעצב אל לבו AND IT GRIEVED HIM AT HIS HEART— He mourned at the failure of His handiwork. Similarly (2 Samuel 19:3) ‘The king grieved (נעצב) for his son”. (Similarly here: God grieved for his (man’s) heart: that it had changed from good to bad). The following extract from the Midrash Rabbah I am writing in order that you may know how to refute the arguments of certain heretics: A gentile once asked Rabbi Joshua, the son of Korcha, saying to him, “Do you not admit that the Holy One, blessed be He, knows what is to happen in the future?” He replied, “Yes.” The gentile retorted, “But is it not written ‘and He was grieved in His heart’?” He answered: “Have you ever had a son born to you?” The reply was “Yes.” He asked (the gentile): “And what did you do?” He replied: “I rejoiced and I made others rejoice also.” The Rabbi asked him: “But did you not know that he must die?” The heathen replied: “At the time of joy, let there be joy, at the time of mourning let there be mourning”. The Rabbi then said: “Such, too, is the way of the Holy One, blessed be He: although it was clear to Him that in the end men would sin and would be destroyed, He did not refrain from creating them for the sake of the righteous men who were to issue from them” (Genesis Rabbah 27:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.