97
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ג. שחיטה – העלאה
כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את לשונו של משה רבינו בסיום דבריו "ואמרו הגוים... וישחטם במדבר"*, אשר, לכאורה אין זה ביטוי רגיל לגבי אנשים23, ובמיוחד כאשר משה בעצמו אומר לפני כן "והמתה את העם הזה"24, והקדוש־ברוך־הוא התבטא במילים "אכנו בדבר"25.
ויש לומר שההסבר לכך הוא:
במילה זו – "וישחטם" – מובן מדוע לא טען משה כלפי הקב"ה על דבריו "אכנו בדבר":
מהותה של השחיטה אצל בעל החיים, כפי שמובן גם לבן החמש, היא הכנת והכשרת בעל החיים להיותו ראוי למאכל אדם26. כלומר, מטרת השחיטה אינה ההריגה והמיתה, אלא להיפך: באמצעותה מגיע בעל החיים למעלה גבוהה יותר. כפי שכבר למדנו לפני כן בענין העקידה27, שהליכתו של אברהם "לשחוט את בנו" היתה כדי לקיים את ציווי ה' "והעלהו שם לעולה"28 – הפיכתו לקרבן קדוש לה'29. ומעין זה גם בעניננו30.
ד. תכלית העונש – לטובת האדם
ההסבר לכך הוא:
ידוע ומובן גם בפשוטו של מקרא בכמה וכמה פסוקים שהקב"ה הוא רחום וחנון, תכלית הטוב והחסד, ושכל הציוויים אשר ציוה הקב"ה לבני האדם בכלל, ובודאי המצוות אשר הוא הורה לישראל עם סגולה, הם לטובתם של המצווים – בהתנהגם בהתאם לציוויי ה', הרי גם חייהם בעולם הזה הם כראוי גם בגשמיות. ולדוגמא, כנאמר31 "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו .. ונתתי גשמיכם בעתם...", עם כל הברכות שמפרטת התורה.
מכך מובן, כאשר אין מצייתים לציווי הקדוש־ברוך־הוא אשר על כך
הערות
- *. יד, טז.
- 23. ונמצא רק פ"א בחומש בנוגע ליצחק (וירא כב, יו"ד) ועוד ועיקר – לאחרי שנעשה "(ל)עולה".
- 24. יד, טו.
- 25. בראב"ע: "וישחטם במדבר" הטעם ויהרגם ואמר וישחטם בעבור המדבר כי שם ירעו הצאן. וראה גם אברבנאל כאן. ובאוה"ח: טעם שדבר בלשון זה לרמוז את אשר יגשימו הדברי' באלקי עולם והטעם כי כשתהי' הסיבה כי ח"ו הוגבל בכח הנה הוא בגדר הגשם ח"ו. ובש"ך עה"ת כאן: ואמר וישחטם לפי שממכת הדבר מיד יתאדם עורו ויהי' בו טפות כמי שנזרק דמו.
- 26. וכנאמר וטבוח טבח והכן (מקץ מג, טז). וראה פרש"י תולדות כז, ג: ושחוט יפה וכו'.
- 27. וירא שם.
- 28. וירא שם, ב.
- 29. ראה פרש"י שם, יד.
- 30. אבל בת"א ותיב"ע בוירא שם תרגמו "לשחוט" "למיכס", כמו שתרגמו וישחט בכ"מ בתורה, משא"כ בפרשתנו "וקטלינן", כתרגום לשון הריגה בכ"מ. וראה לקמן בפנים.
- 31. בחוקותי כו, ג־ד.
רש"י על בראשית כ״ז:ג׳ - הטקסט מספריא
שא נא. לְשׁוֹן הַשְׁחָזָה, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ (ביצה כ"ח), חַדֵּד סַכִּינְךָ וּשְׁחֹט יָפֶה, שֶׁלֹּא תַאֲכִילֵנִי נְבֵלָה (בראשית רבה):
תליך. חַרְבְּךָ שֶׁדֶּרֶךְ לִתְלוֹתָהּ:
וצודה לי. מִן הַהֶפְקֵר וְלֹא מִן הַגֶּזֶל:
שא נא — The word שא means sharpen, similar to what שא read in the Mishna (Beitzah 28a) “One may not sharpen the knife in the usual manner but one may sharpen it by passing it (משיאין) over another”. Isaac said to Esau, “Sharpen your knife and slaughter an animal according to the regulations so that you may not give me to eat נבלה” (i.e. the flesh of animal that is not killed according to the ritual rules) (Genesis Rabbah 65:13).
תליך means thy sword which is usually hung (at the side).
צודה לי AND HUNT FOR ME [SOME VENISON] of animals that are ownerless, but not of such as are acquired by theft (literally, by robbery).
הטקסט של רש"י על בראשית כז יד אינו זמין בספריא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.