70
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
המצורע13, אלא שהמצורע עצמו נחשב כמת14.
כמו כן אין מובן שמה של פרשת "מצורע": בפרשה זו אין מדובר על המצורע כמצורע (על פרטי הנגעים שבו ועל טומאתו), אלא להיפך – מדובר בה על טהרתו, כאשר הוא חדל להיות מצורע, הוא כבר יכול להכנס אל תוך המחנה ולהביא את קרבנותיו וכו'15. מדוע אפוא נקראת הפרשה בשם "מצורע"16?
אמנם, מדובר לאחר מכן בפרשה על נגעי בתים, אך, בכל זאת, אין הדבר ברור: א) בפשטות אין נגעי בתים נכללים במשמעות הפשוטה של "מצורע"17. ב) יותר מכך: לגבי נגעי בתים ההדגשה אינה על הנגעים כשלעצמם, כדבר בלתי רצוי, אלא – כפי שמסביר רש"י מיד18 על המילים "ונתתי נגע צרעת" בדרך פשוטו של מקרא – "בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים... ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן".
ואילו השם "מצורע" הוא, לפי המוסבר בפירוש רש"י כאן ובהרחבה במדרשי חז"ל בתחילת פרשתנו19 אודות הפגם והעונש של המצורע – שהוא קשור ללשון הרע ולגסות הרוח.
כן יש להבין מדוע אנו מוצאים בפרשה זו שני שמות: מנהג ישראל, וכך מובא בטור ובשולחן ערוך20, הוא לקרוא לפרשה בשם "מצורע", ואילו ברס"ג21, בפירוש רש"י22 וברמב"ם23 היא נקראת בשם "זאת תהיה". מהי הסיבה להבדל בין שתי שיטות אלו?
ב. עונשי התורה הם לטובת האדם
ויש לומר, שההסבר לכך הוא כדלהלן:
כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר: אחד מיסודות האמונה הוא האמונה בשכר ובעונש, כדברי הרמב"ם24 בפירושו למשניות25: "היסוד הי"א כי הוא ה' יתברך נותן שכר למי שעושה מצוות התורה ויעניש למי שעובר על אזהרותיה וכי השכר הגדול העולם
הערות
- 13. ראה ספרי ורש"י בהעלותך יב, יב.
- 14. ועד"ז י"ל גם בהא דאמרינן מצורע איתקש למת – ראה יבמות קג, ב. רמב"ם הל' טומאת צרעת פי"ג הי"ד. ואכ"מ.
- 15. וי"ל שלכן נקראת בכמה ספרים בשם פ' "טהרה". וראה לקו"ש[המתורגם] ח"ז ע' 105 הערה 5 ובהנסמן שם.
- 16. להעיר גם מפרשת "חיי שרה" אף שתחלת הסדרה מדברת בפטירתה וקבורתה, ובכל הסדרה מדובר בענינים שאראו אחר מיתתה – ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 157 ואילך. וש"נ.
- 17. להעיר מפיה"מ נגעים פי"ב, ה.
- 18. יד, לד מויק"ר פי"ז, ו.
- 19. תנחומא, ויק"ר (פט"ז, ה־ו).
- 20. או"ח סתכ"ח.
- 21. בסידורו – קריאת התורה.
- 22. עה"ת תזריע יג, ח.
- 23. בסדר תפלות שלו בסופו. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 105 ובשוה"ג להערה 3 שם.
- 24. ואפילו לדעת ס' העיקרים דרק שלשה עיקריםהם–שכר ועונשאחדמהם(ח"אפ"ד,פ"י).
- 25. סנהדרין ר"פ חלק. – וכבר העירו ע"ז שלא הביא בס' היד ענין העיקרים, אבל מובן שאין זה מבטל חשיבותם. וראה טושו"ע יו"ד סרס"ח ס"ב.
רש"י על במדבר י״ב:י״ב - הטקסט מספריא
אל נא תהי. אֲחוֹתֵנוּ זוֹ:
כמת. שֶׁהַמְּצֹרָע חָשׁוּב כַּמֵּת, מַה מֵּת מְטַמֵּא בְּבִיאָה אַף מְצֹרָע מְטַמֵּא בְּבִיאָה (שם):
אשר בצאתו מרחם אמו. אִמֵּנוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב, וְכֵן חֲצִי בְשָׂרוֹ, חֲצִי בְשָׂרֵנוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב, מֵאַחַר שֶׁיָּצְתָה מֵרֶחֶם אִמֵּנוּ, הִיא לָנוּ כְּאִלּוּ נֶאֱכַל חֲצִי בְשָׂרֵנוּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא" (בראשית ל"ז), וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ, אַף הוּא נִרְאֶה כֵן, אֵין רָאוּי לְאָח לְהַנִּיחַ אֶת אֲחוֹתוֹ לִהְיוֹת כַּמֵּת:
אשר בצאתו. מֵאַחַר שֶׁיָּצָא זֶה מֵרֶחֶם אִמּוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ לַעֲזֹר וְאֵינוֹ עוֹזְרוֹ — הֲרֵי נֶאֱכָל חצי בשרו, שֶׁאָחִיו בְּשָׂרוֹ הוּא; דָּ"אַ, אל נא תהי כמת — אִם אֵינְךָ רוֹפְאָהּ בִּתְפִלָּה, מִי מַסְגִּירָהּ, מִי מְטַהֲרָהּ? אֲנִי אִ"אֶ לִרְאוֹתָהּ, שֶׁאֲנִי קָרוֹב וְאֵין קָרוֹב רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים, וְכֹהֵן אַחֵר אֵין בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ אשר בצאתו מרחם אמו:
אל נא תהי LET NOT our sister BE —
כמת AS ONE WHO IS DEAD — Aaron said this because a leper may be regarded as dead. How is it in the case of a corpse? It makes one unclean through entering a room in which it lies, So too, does the leper make a person unclean through his entering the place where he is (cf. Sifrei Bamidbar 105).
אשר בצאתו מרחם אמו It ought to have stated “אמנו” “of our mother’s womb”, only that Scripture modified the expression. Similarly חצי בשרו — it ought to have said חצי בשרנו “the half of our flesh is consumed”, only that Scripture modified the expression (Scripture uses these expressions with the suffix of the third person singular instead of the first person plural, because it wishes to avoid an ominous expression referring to Aaron and Moses). — The meaning is: Since she came forth from the womb of our own mother she in her present state is to us as though the half of our flesh were consumed. It is the same idea as is expressed in the words, (Genesis 37:27) “for he is our brother, our own flesh” (Sifrei Bamidbar 105). — And even according to what the text literally implies (without assuming any modification) it appears to have that meaning: "It is not right for a brother to allow his sister to remain as a dead person".
אשר בצאתו — since he (the dead person) also come out of the womb of the mother of this man who possessed the power to help him and does not help him, — then, indeed, the half of his own flesh becomes consumed if the other perishes, since one’s brother is one’s own flesh. — Another explanation of אל נא תהי כמת in the sense of “Do not let her remain a leper” is: If you (Moses) do not heal her by your prayer, who will put her in quarantine as a leper (cf. Leviticus 13:4) who will ultimately declare her clean? It is impossible for me to examine her as to the character of her leprosy, since I am a near relative and a near relative may not examine the leprous plagues of his kin, (Sifrei Bamidbar 105; cf. Mishnah Negaim 2:5) and there is no other priest in The world who is not her relative. This is alluded to in the words אשר כצאתו מרחם אמו — “since he (the only person who could declare her clean) has come out of the same womb".
משנה תורה, הלכות טומאת צרעת י״ג:י״ד - הטקסט מספריא
מטלית שיש בה שלש על שלש אע"פ שאין בה כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור טימאתו היו בה כמה זיתים כיון שנכנס ממנה כזית לבית טהור נטמא אף על פי שכל השיעורין הלכה למשה מסיני הרי הוא אומר לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית הקיש נגעי אדם לנגעי בגדים ובתים והשוה המצורע למת שנאמר אל נא תהי כמת מה המת בכזית אף אלו בכזית:
ויקרא רבה י״ז:ו׳ - הטקסט מספריא
וּכְתִיב: וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, תָּנֵי רַבִּי חִיָּא וְכִי בְּשׂוֹרָה הִיא לָהֶם שֶׁנְּגָעִים בָּאִים עֲלֵיהֶם. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כְּנַעֲנִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאִים עֲלֵיהֶם עָמְדוּ וְהִטְמִינוּ מָמוֹנָם בַּבָּתִּים וּבַשָּׂדוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הִבְטַחְתִּי לַאֲבוֹתֵיהֶם שֶׁאֲנִי מַכְנִיס אֶת בְּנֵיהֶם לְאֶרֶץ מְלֵאָה כָּל טוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, יא): וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מְגָרֶה נְגָעִים בְּבֵיתוֹ וְהוּא סוֹתְרוֹ וּמוֹצֵא בּוֹ סִימָא. וְכִי מִי בָּא וְאוֹמֵר לַכְּנַעֲנִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן שָׁלשׁ פְּרוֹזְדִּיגְמָאוֹת שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֶצְלָם, הָרוֹצֶה לְפַנּוֹת יְפַנֶּה, לְהַשְׁלִים יַשְׁלִים, לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה יַעֲשֶׂה. גִּרְגָּשִׁי עָמַד [ופנה] מֵאֵלָיו, לְפִיכָךְ נִתְּנָה לוֹ אֶרֶץ יָפָה כְּאַרְצוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לו, יז): עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, זוֹ אַפְרִיקֵי. גִּבְעוֹנִים הִשְׁלִימוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, א): וְכִי הִשְׁלִימוּ ישְׁבֵי גִבְעוֹן. שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים עָשׂוּ מִלְחָמָה וְנָפָלוּ.
שולחן ערוך, יורה דעה רס״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
כְּשֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר אוֹמְרִים לוֹ: מָה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּר, אֵי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה דְּחוּפִים סְחוּפִים (פי' אֲבוּדִים וּסְחוּפִים מִן מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ (יִרְמִיָּה מו, טו) ) וּמְטֹרָפִים, וְיִסוּרִים בָּאִים עֲלֵיהֶם. אִם אָמַר: יוֹדֵעַ אֲנִי וְאֵינִי כְּדַאי לְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם, מְקַבְּלִין אוֹתוֹ מִיָּד וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ עִקָּרֵי הַדָּת שֶׁהוּא יִחוּד ה' וְאִסוּר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּמַאֲרִיכִין עִמּוֹ בְּדָבָר זֶה, וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת, וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ מִקְצָת עֳנָשִׁין שֶׁל מִצְוֹת, שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: קֹדֶם שֶׁבָּאתָ לְמִדָּה זוֹ אָכַלְתָּ חֵלֶב אֵי אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת, חִלַּלְתָּ שַׁבָּת אֵי אַתָּה חַיָּב סְקִילָה, וְעַכְשָׁו אָכַלְתָּ חֵלֶב אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת, חִלַּלְתָּ שַׁבָּת אַתָּה חַיָּב סְקִילָה. וְאֵין מַרְבִּין עָלָיו וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו. וּכְשֵׁם שֶׁמּוֹדִיעִים אוֹתוֹ עָנְשָׁן שֶׁל מִצְוֹת כָּךְ מוֹדִיעִים אוֹתוֹ שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת, וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ שֶׁבַּעֲשִׂיַּת מִצְוֹת אֵלּוּ יִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְשֶׁאֵין שׁוּם צַדִּיק גָּמוּר אֶלָּא בַּעַל הַחָכְמָה שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוֹת אֵלּוּ וְיוֹדְעָם. וְאוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ צָפוּן אֶלָּא לַצַּדִּיקִים, וְהֵם יִשְׂרָאֵל וְזֶה שֶׁתִּרְאֶה יִשְׂרָאֵל בְּצַעַר בָּעוֹלָם הַזֶּה, טוֹבָה הִיא צְפוּנָה לָהֶם שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל רֹב טוֹבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁמָּא יָרוּם לִבָּם וְיִתְעוּ וְיַפְסִידוּ שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, וְאֵין הקב"ה מֵבִיא עֲלֵיהֶם רֹב פֻּרְעָנוּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ, אֶלָּא כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים כָּלִים וְהֵם עוֹמְדִים. וּמַאֲרִיכִין בְּדָבָר זֶה כְּדֵי לְחַבְּבָן. אִם קִבֵּל, מָלִין אוֹתוֹ מִיָּד וּמַמְתִּינִים לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַפֵּא רְפוּאָה שְׁלֵמָה וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּילִין אוֹתוֹ טְבִילָה הוֹגֶנֶת בְּלֹא חֲצִיצָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיְּגַלַּח שַׂעֲרוֹתָיו וְיִטֹּל צִפָּרְנֵי יָדָיו וְרַגְלָיו קֹדֶם טְבִילָה (טוּר וְרִי"ף וְרֹא"שׁ) וּשְׁלֹשָׁה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים (ג"ז טוּר) עוֹמְדִים עַל גַּבָּיו, וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת פַּעַם שְׁנִיָּה, וְהוּא עוֹמֵד בַּמַּיִם. וְאִם הָיְתָה אִשָּׁה, נָשִׁים מוֹשִׁיבוֹת אוֹתָהּ בַּמַּיִם עַד צַוָּארָהּ, וְהַדַּיָּנִים מִבַּחוּץ, וּמוֹדִיעִין אוֹתָהּ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּמַּיִם, וְאַחַר כָּךְ טוֹבֶלֶת בִּפְנֵיהֶם וְהֵם מַחֲזִירִים פְּנֵיהֶם וְיוֹצְאִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁתַּעֲלֶה מֵהַמַּיִם, וִיבָרֵךְ עַל הַטְּבִילָה אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה מִן הַמַּיִם, וְכֵיוָן שֶׁטָּבַל הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאִם חָזַר לְסוּרוֹ הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל מוּמָר שֶׁאִם קִדֵּשׁ קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.
- אגרות קודש כרך ה א'תקח יבמות קג, ב
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר יבמות קג, ב
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' ויגש, מוצאי נר ה' דחנוכה, ה'תשח"י יבמות קג, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"א יבמות קג, סע"ב
- תורת מנחם שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ג יבמות קג, סע"ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ד יבמות קג, סע"א ואילך
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ז יבמות קג, סע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים יב יבמות קג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תריד דיני סיכה ונעילת הסנדל ביום הכיפורים ב יבמות קג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות לולב תרמט דברים הפוסלים בארבעת המינים יב יבמות קג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות לולב תרמט דברים הפוסלים בארבעת המינים יג יבמות קג, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שא (ה) יבמות קג, א
- שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן ב יבמות קג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים שם קג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תריד דיני סיכה ונעילת הסנדל ביום הכיפורים יבמות קג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות לולב (סימנים תרמה-תרנא) תרמט דברים הפוסלים בארבעת המינים יבמות קג, ב