101
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ישראל לארץ ישראל, כנאמר בהמשך דבריו של משה.
וביודעם זאת, הם עשויים לחשוב, שאף כאשר ישראל נמצאים במצב הדורש יחס של "וישחטם", לטובתם, כדלעיל, בכל זאת צריך היה הקב"ה להביאם בראש ובראשונה מיד לארץ ישראל, כפי שהיה אמור להיות מלכתחילה51, כדי לקיים את שבועתו, ולאחר כניסתם לארץ לבצע בארץ את "אכנו בדבר" באופן של "וישחטם".
אך אם תבוצע הגזירה "והמתה את העם הזה כאיש אחד" "במדבר", יאמרו הגויים: אמנם, המטרה היא לטובה – "וישחטם", "הכל בדרך חיבה", אך ביצוע העונש דוקא "במדבר", בלי להכניס לארץ ישראל, נובע "מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם".
ט. דור המדבר – לעולם הבא
לפי האמור לעיל יוצא ש"אכנו בדבר" היה לגבי דור המדבר ענין של "וישחטם" – הכנה לזכיה לחיי העולם הבא, ומכך מובן בק"ו, שכך היה כש"אכנו" התבטא בפועל במשך הארבעים שנה,
וזאת בהתאם לדעת רבי אליעזר52, ש"דור המדבר באין הן לעולם הבא" – חיי הנשמה בגוף בתחיית המתים.
כך מובן53 גם ממספר מקומות בזוהר54, עד אשר, כנאמר במדרש55 ובזהר54, זוהי הסיבה לכך שמשה לא נכנס לארץ ישראל ונשאר במדבר, כדי שהוא יהיה יחד עמם, ויקום עמם בתחיית המתים וייכנס עמם לארץ ישראל לעתיד לבוא.
והכלל הוא, שכאשר יש מחלוקת בנגלה שבתורה, פוסקים לפי הנאמר באגדה, זהר וכדומה56.
ובמיוחד כאשר בעניננו57 מובן מדברי הגמרא עצמה58, שההלכה היא כדברי רבי אליעזר59, כפי שאומרת הגמרא על דברי רבי עקיבא, הסובר
הערות
- 51. "מיד עד ג' ימים אנו נכנסין לארץ כו' אלא שחטאו במתאוננים" (רש"י בהעלותך י, כט). וגם לאחר חטא המתאוננים היו צריכים ליכנס לארץ תיכף אחר חזרת המרגלים.
- 52. סנהדרין קח, א במשנה. קי, ב.
- 53. ובתוד"ה ודמו כמאן דמיבסמי ב"ב עג, ב: מכאן משמע כמ"ד בחלק מתי מדבר יש להן חלק לעוה"ב.
- 54. ח"א קיג, ב (מהנ"ע). ח"ב קנז, סע"א. ח"ג קסח, ב. ז"ח בראשית יד, ד. ועוד.
- 55. תנחומא חוקת יוד. במדב"ר פי"ט, יג. דב"ר ספ"ט.
- 56. ראה שד"ח כללי הפוסקים סי' ב אות יג. אנציקלופדי' תלמודית ע' הלכה סוס"ה כרך ט (ס"ע רנד). וש"נ. וראה סה"מ תש"ט ע' 184 בהערה.
- 57. נוסף ע"ז שכתב בתוס' ב"ב שם שמשמע כדעת ר"א.
- 58. סנהדרין קי, ב.
- 59. אף שהלכה כר"ע מחבירו (עירובין מו, ב. וש"נ), הרי ר"א רבו דר"ע (ראה כתובות פד, ב. אנציק' תלמודית ע' הלכה ע' רפה וש"נ).
רש"י על במדבר י׳:כ״ט - הטקסט מספריא
חבב. הוּא יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'), וּמַה תַּ"ל "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן"? מְלַמֵּד שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לַאֲבִי אֲבִיהֶן אַבָּא; וְשֵׁמוֹת הַרְבֵּה הָיוּ לוֹ, "יִתְרוֹ" עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה, "חוֹבָב" עַל שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה וְכוּ' (ספרי):
נסעים אנחנו אל המקום. מִיָּד — עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים אָנוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, שֶׁבְּמַסָּע זֶה הָרִאשׁוֹן נָסְעוּ עַל מְנָת לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁחָטְאוּ בְּמִתְאוֹנְנִים; וּמִפְּנֵי מָה שִׁתֵּף מֹשֶׁה עַצְמוֹ עִמָּהֶם? שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו וּכְסָבוּר שֶׁהוּא נִכְנָס (עי' שם):
חבב is identical with Jethro, as it is said, (Judges 4:11) of the sons of Hobab, the father-in-law of Moses”. (Thus חתן משה in our verse is to be connected with חבב and not with רעואל המדיני immediately preceding). — But why then does it state (Exodus 2:18) “and they (the daughters of Jethro) came to Reuel, their father”, since he was their grandfather and not their father? It teaches us that children are in the habit of calling their grandfather by the term “father”. — He (Jethro) was called by several names: Jethro, because he added (it was through him there was added) a section to the Torah (viz., Exodus 18:21 ff.); Hobab (חֹבָב) because he loved (חֹבֵב) the Torah, etc.
נוסעים אנחנו אל המקום WE ARE JOURNEYING UNTO THE PLACE — Immediately — within three days — we shall enter the Land of Canaan. They said this, because on this first journey after leaving Sinai they really set out with a view to entering the Land of Israel, only that they sinned at the incident of “those who complained” which prevented their further progress (Numbers 11:1). — But why did Moses include himself with them in the statement “ we are journeying” to enter the land? Because the decree that he should not enter it had not yet been made regarding him, and he was yet under the belief that he would enter (cf. Sifrei Bamidbar 78:3).
מדרש תנחומא, חקת י׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי. לָמָּה נֶעֱנַשׁ אַהֲרֹן. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְבַעַל חוֹב שֶׁבָּא לִטֹּל גָּרְנוֹ שֶׁל לֹוֶה, נָטַל שֶׁלּוֹ וְשֶׁל שְׁכֵנוֹ. אָמַר לוֹ הַלֹּוֶה, אִם אֲנִי חַיָּב, שְׁכֵנִי עָנִי מֶה חָטָא. אַף כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי הִקְפַּדְתִּי, אַהֲרֹן מֶה חָטָא. לְפִיכָךְ הַכָּתוּב מְקַלְּסוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךְ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ וְגוֹ' (דברים לג, ח). יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי. וְכִי לֹא אָמַר מֹשֶׁה דָּבָר קָשֶׁה מִזֶּה, שֶׁאָמַר, הַצֹּאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וְגוֹ' (במדבר יא, כב). אַף שָׁם אֵינָהּ אֲמָנָה וְהִיא גְּדוֹלָה מִזּוֹ. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִגְזַר עָלָיו שָׁם מִיתָה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוֹהֵב, וְהָיָה מֵגִיס בֵּינוֹ לְבֵין הַמֶּלֶךְ בִּדְבָרִים קָשִׁים וְלֹא הָיָה הַמֶּלֶךְ מַקְפִּיד עָלָיו. לְיָמִים עָמַד וְהֵגִיס בְּמַעֲמַד לִגְיוֹנוֹתָיו. גָּזַר עָלָיו מִיתָה. אַף כָּאן אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשִׂיתָ בֵּינִי לְבֵינְךָ, לֹא הִקְפַּדְתִּי. עַכְשָׁו כְּנֶגֶד הָרַבִּים אִי אֶפְשָׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים (קהלת ז, יד). אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁקִּלֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַנָּחָשׁ וְאָמַר לֵיהּ אָרוּר אַתָּה (בראשית ג, יד), לֹא הֵנִיחוֹ לִטְעֹן כְּלוּם. שֶׁהָיָה לוֹ לַנָּחָשׁ לוֹמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אָמַרְתָּ לָאָדָם, לֹא תֹּאכַל. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ, אֱכֹל. דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד, דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין. לָמָּה אַתָּה מְקַלְּלֵנִי. וְלֹא הֵנִיחוֹ לִטְעֹן כְּלוּם. וּמֹשֶׁה הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֲנִי לֹא עָבַרְתִּי עַל דְּבָרֶיךָ, לָמָּה אֲנִי מֵת. יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לָכֵן לֹא תָּבִיאוּ אֶת הַקָּהָל. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלּוֹקוֹת בְּבֵית דִּין, אַחַת קִלְקְלָה, וְאַחַת אָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית. אָמְרָה לָהֶם אוֹתָהּ שֶׁאָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם הוֹדִיעוּ לַבְּרִיּוֹת עַל מָה אֲנִי לוֹקָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, אַף אֲנִי קִלְקַלְתִּי. הֵבִיאוּ פַּגִּין שֶׁבְּיָדָהּ וְתָלוּ עָלֶיהָ וְהִכְרִיזוּ וְאָמְרוּ, זוֹ קִלְקְלָה וְלָקְתָה, וְזוֹ אָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית וְלָקְתָה. אַף כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי גָּזַרְתָּ עָלַי לָמוּת בַּמִּדְבָּר עִם הַדּוֹר הָרַע הַזֶּה שֶׁהִכְעִיסוּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַּמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ בַּיְּשִׁימוֹן (תהלים עח, מ). עַכְשָׁו יֹאמְרוּ הַדּוֹרוֹת, אַף אֲנִי שָׁוֶה לָהֶם. יִכְתֹּב עָלַי עַל מַה נֶּעֱנַשְׁתִּי. לְפִיכָךְ כְּתִיב: יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי. לָכֵן לֹא תָּבִיאוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, בְּאֵיזֶה פָּנִים אַתָּה מְבַקֵּשׁ לָבוֹא לָאָרֶץ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לָרוֹעֶה אֶחָד שֶׁיָּצָא לִרְעוֹת צֹאנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְנִשְׁבֵּית הַצֹּאן. בִּקֵּשׁ הָרוֹעֶה לִיכָּנֵס לְפַלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ, יֹאמְרוּ שֶׁאַתָּה הִשְׁבִּיתָ הַצֹּאן. אַף כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, שִׁבְחֲךָ הוּא שֶׁהוֹצֵאתָ שִׁשִּׁים רִבּוֹא וּקְבַרְתָּם בַּמִּדְבָּר, וְאַתָּה מַכְנִיס דּוֹר אַחֵר. עַכְשָׁו יֹאמְרוּ, אֵין לְמֵתֵי הַמִּדְבָּר חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אֶלָּא תִּהְיֶה בְּצִדָּן וְתָבֹא עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם וְגוֹ' (דברים לג, כא). לְכָךְ נֶאֱמַר: לֹא תָּבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, שֶׁיָּצָא עִמָּךְ.
במדבר רבה י״ט:י״ג - הטקסט מספריא
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּאֵיזֶה פָּנִים אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לָאָרֶץ, מָשָׁל לְרוֹעֶה שֶׁיָּצָא לִרְעוֹת צֹאנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וְנִשְׁבֵּית הַצֹּאן, בִּקֵּשׁ הָרוֹעֶה לִכָּנֵס לַפַּלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ אִם אַתְּ נִכְנַס עַכְשָׁו מַה יֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת שֶׁאַתָּה הִשְׁבֵּיתָ הַצֹּאן. אַף כָּאן אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, שִׁבְחֲךָ הוּא שֶׁהוֹצֵאתָ שִׁשִּׁים רִבּוֹא וּקְבַרְתָּם בַּמִּדְבָּר, וְאַתְּ מַכְנִיס דּוֹר אַחֵר, עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ אֵין לְדוֹר הַמִּדְבָּר חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא תְּהֵא בְּצִדָּן וְתָבוֹא עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה' עָשָׂה, לְכָךְ כְּתִיב (במדבר כ, יב): לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, אֶלָּא שֶׁיָּצָא עִמָּךְ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- אגרות קודש כרך א קנא ב"ב עג, ב
- אגרות קודש כרך ב ב"ב עג, ב
- לקוטי שיחות כרך לא פורים שיחה ב מאותו ספר ב"ב עג, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יח חוקת שיחה ב מאותו ספר ב"ב עג, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א מאותו ספר ב"ב עג, ב
- לקוטי שיחות כרך כז אחרי שיחה א מאותו ספר ב"ב עג, סע"ב
- מאמרי אדה"ז תקע"ב ענין קרי"ס ב"ב עג, א
- נר מצוה ותורה אור שער האמונה סח, א ב"ב עג, א
- נר מצוה ותורה אור שער האמונה פד, א ב"ב עג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, ט"ז אדר, ה'תשכ"ח ב"ב עג, סע"ב