100

שמעך"⁴⁷: "ואמרו... מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם...", שהקב"ה אינו יכול ח"ו לקיים את הבטחתו ושבועתו?

כלומר, כיצד ייתכן ש"אכנו בדבר" בא לתקן ולמנוע את חוסר האמונה וחטאם של ישראל, ויחד עם זאת גורם א) להעדר האמונה אצל האומות, ב) וממילא להעדר הציות וקיום ציווי ה' שהגויים נצטוו עליהם?

ז. גם הגויים יודעים ש"וישחטם" הוא לטובה

אך אפשר לשאול: הביטוי "וישחטם" אינו מדברי משה עצמו, אלא הוא אומר שאלה הם דברי הגויים, "ואמרו הגוים .. מבלתי יכולת ה'... וישחטם". והרי לפי הבנתם של הגויים לא היה "אכנו בדבר" עקב חטאם של ישראל ולטובתם, כשחיטה – ולהכנתם לחיי עולם הבא, אלא "מבלתי יכולת ה'...", כלשון רש"י⁴⁸ "וכשישמעו שאתה הורגם לא יאמרו שחטאו לך, אלא יאמרו שכנגדם יכולת להלחם אבל כנגד יושבי הארץ לא יכולת להלחם". ואם כך, מדוע משתמשים בביטוי "וישחטם"⁴⁹?

בפשטות יש לומר, שמשה כלל זאת בתוך דבריהם, כדי לרמוז מדוע יש להתחשב בדברי הגויים: כיון ש"אכנו בדבר..." היא כ"שחיטה" לטובה (כדי לתקן את הפגם באמונה אצל ישראל), לא ייתכן שמכך תצמח היפך הטובה, היפך האמונה ביכולת ה' – אצל האומות, כדלעיל.

אך אין די בהסבר זה, כי בכל אופן מתאים הרבה יותר שיתבטא בביטוי "וישחטם" בדבריו שלו אל הקדוש־ברוך־הוא, ואילו בדברי הגויים מתאים הביטוי "והרגם במדבר", כדלעיל.

מכך מובן שכוונת משה היתה שגם הגויים יבינו שגזירה זו היא לטובת בני ישראל – "וישחטם", אך בכל זאת הם יאמרו "מבלתי יכולת ה'...".

והטעם לכך מודגש בלשון הפסוק "וישחטם במדבר".

ח. שבועת ה': להכניס את בני ישראל לארץ ישראל

ההסבר לכך הוא: ההרחבה בדברי משה – "ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה..." – מביעה, שהגויים מכירים בחיבתו הרבה של הקדוש־ברוך־הוא לעם ישראל, "ולא הכירו בך שנתקה אהבתך מהם עד הנה"⁵⁰, ומודעים גם לשבועת ה' להכניס את עם