שיחה א
273שיחה א
אור ליום ג', כייד טבת היתשל"ח 2742% לקוטי 275(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
27626 לקוטי
במהרה בימינו ממש, ע"י משיח צדקנו, יבא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו,
ח. בנוגע צו א התוועדות אין א יום הילולא, איז דאַך לכאו' דאָ די שקויטע ווי אַזוי ס'דאַרף זיין די הנהגה אין א 277(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
278258 לקוטי 279(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
280אין הל' תת הויבט אֶן דער אַלטער רבי: ,אע"פ שהקטן פטור מכל חמצוות, וגם אביו אינו חייב לחנכו במצוות מן התורה אלא מד"ס, אבל תלמוד תורה מ"ע מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה".
281(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
282= = דאָרטן - זאָגט.- ער- נאָר--,יתגבר. -כאחי.
283(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
28423 לקוטי 285גמרא זאָגט ,צניעות מחתול וגזל מנמלה"), זיינעז בלתי טהורים].
28626 לקוטי
כא. אין דערויף קומט צו נאַך אַן ענין:
כב. די הוראה דערפון בנוגע לימינו אלו:
287(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
28828 לקוטי 289(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
290200 לקוטי
-הכי גרוע, וואָרום מ'איז מכריז בגלוי א - 7
זעט מען דאַך אז סאיז נאַך פּאַר אתחלתא דגאולה, ואדרבה, ט'איז גאָר א חושך כפול ומכופל -- 291(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
29222 לקוטי 293(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
294= געלט אין- אה"ק- פאַר- די. כוללים וואָס-- 295(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
296(אחרי תלוקת הדולרים) צוה לנגן ניגון הכנה. ניגון אדה"ז (בבא הרביעית פ'א). ניע זשוריצי חלאָפצי.
297(אח"כ אמר:) די וואָס דאַרפן מאָכן אַ ברכה אחרונה, וועלן זיכער מאַכן אַ ברכה אחרונה -- ביז צו די התוועדות הבאה לקראתנו לשלום.
טרם צאתו התחיל לנגז כי בשמחה תצאו.
הערות
עמוד 273
- 1. ==
- 1. ראה לקו"ש ח"ד ע' 1138.
- 2. התמים ח"ב ע' נו [150]. היום יום ע' נז,
- 3. התמים שם. וראה לקו"ש שם ע' 1136 ואילך.
- 64. רפ'אי
- 65. חוברת י"ט כסלו ע' 9. לקו"ד ח*א פג, אי
- 6. לקלוי"צ אגרות ע' רנד. וראה מכתב אדהיז מייש כסלו תק"ס (נדפס בהתמים ח"ח ע' כד [776]. ס' אגרות קודש אדמו"ר הזקן ע' רי).
- 7. לקו"ש ח"ו עי 41.
- 8. תניא פל"ו.
- 9. להעיר משתי הגירסאות (כתובות קיא, בי תניא ספל"ו) טל תורה, אור תורה.
- 0. מדרש תהלים עה"פ צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. ובכ"מ.
- 1. ראה סה"מ תש"ח ע' 272 ואילך. וש'נ.
עמוד 274
- 1. ה
- 2. זח"ג קנב, א.
- 3. כ"ר טבת, תשל"ח
- 4. שיחות
- 5. - הי
- 3. 64 5 ועוד. 6)
- 7. ראה לקו"ד ח"ד תשיח, ב. פירש"י בראשית א, ז, קידושין מ, א. וראה אוה"ת בראשית לג, ב.
- 8. ראה המשך תרס"ו ע' תכ ואילך.
עמוד 275
- 7. ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה'ב"ג.
- 8. פל"ח.
- 9. סנהדרין סה, אי
- 0. פ"ד.
- 21. סה"מ קונטרסים ח"ב רצ, ב ואילך. ועוד. וראה לקו"ש ח"א ע' 32 ואילך.
- 6. כ"ד טבת, תשל"ח
- 7. ---- ה
- 2. אוה"ת בלק ע' תתקצז. המשך תרסיו ס"ע ג', סה*מ תרע"ח ע' קצג.
עמוד 276
- 4. ויצא כח, יב. וראה זח'א רסו בי
- 5. ראה דיה ואברהם זקן תשל"ח ס"ו (לקו"ש ח"כ ע' 319) ובהנסמן שם.
- 6. ראה תניא פל"ז (מח, ב). אגה"ק סליב. תו"א וישב כט, ג.
- 4. ז) ישעי' א; כז"
- 8. לקו"ת ר'פ דברים.
- 6. כב"ר טבת, תשל"ח
- 7. שיחות
- 9. ראה לקו"ש ח"ז ע' 343 בהערה.
- 0. הקדמה לחוברת די"ט כסלו.
- 1. ראה לקו"ש ח"ה ע' 436.
- 2. ראה סה"ש תו"ש ע' 112,
עמוד 277
- 3. אגה"ק דהבעש"ט הידועה -- נדפסה בסו"ס בן פורת יוסף. ובכ"מ.
- 4. צפנ" ג, טי
- 5. נדפס בהיום יום ע' ד.
- 4. ב"ד טבת, תשל"ח
- 6. לקו"ש ח"ד ע' 1207. וש"נ.
- 7. אבות פ"ג מט"ז.
- 8. ע' 49 ואילך.
עמוד 278
- 1. 7-ה
- 9. לקלוי"צ אגרות ע' רמט. רנד.
- 0. אבות פ"א מי"ז.
- 1. מקוואות פ"א מ"ז. /-0-
- 2. ראה לקויש ח"ד ע' 1119 ואילך, ובהערות שם.
- 6. ב"ד טבת, תשל"ח
- 7. שיחות
- 8. יא צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה הבאים ישרש יעקב.
- 9. * - *
- 10. ----------
- 3. ראה לקו"ש שם. ח"ה ע' 443. ועוד, 4) ראה סנהדרין צח, א.
- 5. ויגש מו, ח. שמות א, א.
- 6. כנ"ל (בהמאמר) השייכות לש"פ שמות. 7 ג, יב.
- 8. ראה תיב"ע ופירש"י עה"פ.
עמוד 279
- 9. ראה מכילתא עה"פ בשלח יד, ה. זח"ב ו, א.
- 0. וארא ח, יח.
- 1. פירש"י עה"פ.
- 2. תו"א וארא נו, ג.
- 3. תקו"ז ת"ו בסופו. וראה לקו"ש ח"ז ע' 206.
- 4. ר"פ שמות.
- 7. ב"ד טבת, תשל"ח
- 8. שיחות 279
- 5. ראה ב"ש שמות אנשים אות ש' בסופו.
עמוד 280
- 55. ראה לקו"ש חי"ט ע' 38 ואילך.
- 6. דהרי פשוט שכל חיובי התורה -- לגדולים ניתנה, ואא"פ ללמד קודם שילמוד בעצמו ויהיו שנונים בפיו וכו
- 3. ב"ד טבת, תשל"ח
- 4. שיחות
- 7. וכ"כ בסהמ"צ להרמב"ם (מ"ע יא) והועתק בספר החינוך (מצוה תיט). אבל ראה הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב. ולהעיר משער המצות להאריז"ל ר"פ ואתחנן.
- 8. ואתחנן \ו, ז. וראה פיה"מ להרמב"ם אבות פ"א מי"ז. שערי תשובה לר"י שיג אות יז (שלמדו מצות עשה דלימוד התורה מהפסוק ,ודברת בם'"), אבל שני הנ"ל הרי אינם ספרי פס"ד. וי"ל שהביאו הכתוב שהוא מבואר יותר (ובמכש"כ מס' היד - ראה יד מלאכי כללי הרמב"ם סיד).
- 9. ראה יומא יט, ב ובפרש"י דיה בם. פרש'י ואתחנן שם.
- 0. קה"ר פי"א, ח,
עמוד 281
- 1. ראה פירש"י עה"פ עקב יא, יז. רמב"ן עה"פ אחרי יח, כה.
- 2. ירמי' לא, כא,
- 3. ראה המשך וככה תרל"ז פי"ז.
- 4. בהר מ, ב. ועוד.
- 5. פסחים נ, א. וש"נ.
- 6. ב"ד טבת, תשל"ח
- 7. שיחות 21
- 6. עמוס ז, ב-ה.
- 7. ואתחנן ז, ז,
- 8. 00 ב
- 9. הושע יא, א,
- 0. ראה ד"ה כי נער ישראל שמח"ת תרס"ו (תשט"ז).
- 1. תהלים קמז, יט. וראה שמו"ר פ"ל, טי
- 2. סכלו (קמד, ב ואילך).
- 3. נצבים ל, יב. ב"מ נט, בי
- 73. ראה גיטין ו, ב: מאי קאמר (קוב"ה) כו" אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר,
- 4. ב"מ שם
עמוד 282
- 5. דניאל ב, כא.
- 6. ירושלמי תענית פ"ד ה"ה ובמפרשים שם. תוד"ה פורענות -- שבת קטז, א. ועוד.
- 7. אבות פ"ה מ"כ.
- 4. ב"ד טבת, תשל"ח
- 5. שיחות
- 8. ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 256.
- 9. תו"א ר"פ ויחי.
- 0. ויצא בט, לה.
- 1. ראה שבת ל, ב.
- 2. ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב סייג. וש"נ.
עמוד 283
- 3. עקב ת יז
- 4. ראה תו"א יתרו סז, ב. ובכ"מי
- 5. ראה סה"מ תרכ"ז ע' תלו ואילך. ובכ"מ.
- 6. מגיד משרים ר"פ ויקרא. ובכ"מ.
- 7. עירובין נד, א.
- 8. משלי ד, כבי
- 9. תניא רפ'בי
- 8. ב"ד טבת, תשל"ח
- 9. שיחות 23
- 0. מגילה ו, ב.
- 1. מהדו"ק ס"א ס"ג.
עמוד 284
- 1. כ. והביאור בזה:
- 2. נדרים פא, א.
- 3. יא ה
- 4. ירמי' יג, כג.
- 5. עירובין ק, ב.
- 6. איוב לה, יא
- 7. עירובין שם ד"ה מבהמות.
- 8. ב"ד טבת, תשל"ח
- 9. שיחות
- 8. ראה יד, א.
- 9. פירש"י ריפ בראשית.
- 0. היום יום ע' נב. כש"ט הוספות אות קכז ואילך.
- 1. ב"ק טו, ב.
עמוד 285
- 2. ב"מ פה, בי
- 2. כ"ד טבת, תשל"ח
- 3. ראה לקו"ת אמור לד, ג. ובכ"מ.
- 4. סנהדרין לז, סע'א.
- 5. ראה הקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש ד"ה דעי
עמוד 286
- 6. ביצה כה, ב.
- 7. שבת קנו, א.
- 8. חולין ל, ב.
- 4. ב"ד טבת, תשל"ח
- 5. שיחות
- 9. תולדות כז, כב.
- 0. ירמי' כט, ז.
עמוד 287
- 1. ב"ד טבת, תשל"ח
- 2. שיחות 27
- 1. תהלים כד, א.
- 2. ראה גיטין סב, א. זח"ג רנג, בי 3) תניא פכ"ד -- ע"פ מגילה ג, א. וש"נ.
עמוד 288
- 14. 15)
- 16. ו
- 3. כתובות פד, ב. תולדות כה, כג. תהלים כ, ו. שם, ח.
- 4. ב"ד טבת, תשל"ח
- 5. שיחות
- 6. כחם רב בפשטות -
- 8. הל' מא"ס פי"א ה"ז. תשובות הרמב"ם (ירושלים תש"ך) סתמ"ח.
- 9. רמב"ם הל' ע"ז פיט ה"ד. פיה"מ (הוצאת קאפאח) לע"ז פ'א מ"ג.
- 0. מיא כ, לב.
עמוד 289
- 1. ראה פסחים קיג, א.
- 2. ב"ד טבת, תשל"ח
- 3. שיחות 219
- 2. לקו"ש ח"ה ע' 149 העי 51.
- 3. שענינה -- כמש"נ (זכרי" ד, ב) מנורת זהב כולה -- אומתנו (שאינה אומה אלא בתורתנו -- רסיג אמונות ודעות מאמר שלישי פ"), בנ" הנחלקים לשבעה סוגים (ראה בארוכה לקו"ת ר"פ בהעלותך).
- 4. מגילה יג, א. קידושין מ, א.
עמוד 290
עמוד 291
- 5. או"ח סשכ"ט סיו. שו"ע אדהיז שם.
- 2. כ"ד טבת, תשל"ח
- 3. שיחות 211
- 6. ססקכ"ג-ד (מח, ד). וראה שו"ית הצ"צ חיו"ד סקע"ו ת'ג
עמוד 292
- 1. ב"ד טבת, תשל"ח
- 2. שיחות
- 7. כתובות קיא, א 8) על ג, בי
עמוד 293
- 9. שמואל א טו, כט.
- 2. ב"ד טבת, תשל"ח
- 3. שיחות 233
עמוד 294
- 0. ספר התולדות אדה"ז ע' קצד.
- 1. נדפס בבית רבי חא פי"ח.
- 3. ב"ד טבת, תשל"ח
- 4. שיחות
- 2. אגה"ק סו"ס די 3) בחוקותי כו, ו
עמוד 295
- 4. אסתר ח, יז 5) בשלח טו, טז.
- 2. כ"ד טבת, תשל"ח
- 3. שיחות 255
- 6. ישעי' מט, כג.
- 7. ראה לקו"ש חט"ו ע' 282. וש"נ.
- 8. משלי טז, ז.
- 9. ראה שבת קה, בי
- 0. איוב כח, ג.
- 1. רמב"ם הל' מלכים ספי"א.
עמוד 296
- 26. לקוטי צוה לנגן הושיעה את עמך. פרזות תשב ירושלים. ופרצת. אני מאמין.
- 2. ישעי נו, א.
- 3. ס"ג (לקו"ש ח"כ ע' 353) ואילך.
- 4. זזכרי" ח, יט. וראה בארוכה לקו"ש חט"ו עי 3 ואילך.
- 5. ראה לקו"ד ח"א מ, א ואילך.
- 6. כ"ד טבת, תשל"ח
- 7. שיחות
- 6. סכ"ח.
- 7. וארא ח, יח.
- 8. סי"ד.
- 9. ברכות כח, א. וש"נ.
עמוד 297
תניא, ליקוטי אמרים ל״ו - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה.
אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״.
וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.
וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ
הגהה
וְקַבָּלַת שָׂכָר ﬠִיקָּרוֹ בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיﬠִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
וְגַם כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים מֵעֵין זֶה, בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – ״הָרְאֵתָ״ מַמָּשׁ, בִּרְאִיָּה חוּשִׁיִּית, כְּדִכְתִיב: ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״ – ״רוֹאִים אֶת הַנִּשְׁמָע״, וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: מִסְתַּכְּלִים לַמִּזְרָח וְשׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר יוֹצֵא אָנֹכִי כוּ׳. וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכִדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים ״דְּלֵית אֲתַר דְּלָא מַלֵּיל מִינֵּיהּ עִמְּהוֹן כוּ׳״.
וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי גִּילּוּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ, וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים״. וְלָכֵן הָיוּ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶן בְּטַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים״, וְהוּא טַל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא ״עוֹז״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ כוּ׳״.
רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:
בראשית רבה ח׳:ב׳ - הטקסט מספריא
רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח (איוב כ, ד): הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי וגו', אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה מִסְתַּפֶּקֶת מִן הַחֳמָרִין, וְהָיוּ שׁוֹאֲלִין אֵלּוּ לְאֵלּוּ מַה שִּׁבָּרוֹן נַעֲשָׂה בַּמְּדִינָה הַיּוֹם, שֶׁל שִׁשִּׁי הָיוּ שׁוֹאֲלִין שֶׁל חֲמִישִׁי, וְשֶׁל חֲמִישִׁי שֶׁל רְבִיעִי, וְשֶׁל רְבִיעִי שֶׁל שְׁלִישִׁי, וְשֶׁל שְׁלִישִׁי שֶׁל שֵׁנִי, וְשֶׁל שֵׁנִי שֶׁל רִאשׁוֹן, וְשֶׁל רִאשׁוֹן לְמִי הָיָה לוֹ לִשְׁאֹל, וְלֹא לִבְנֵי הַמְדִינָה שֶׁהָיוּ עֲסוּקִין בְּדִימוּסָהּ שֶׁל מְדִינָה. אַף כָּאן כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם הָיוּ שׁוֹאֲלִין אֵלּוּ לָאֵלּוּ מַה בְּרִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּכֶם, הַיּוֹם שֶׁל שִׁשִּׁי שׁוֹאֵל שֶׁל חֲמִישִׁי וכו' עַד לָרִאשׁוֹן לְמִי הָיוּ שׁוֹאֲלִין, לֹא לַתּוֹרָה שֶׁקָּדְמָה לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה קָדְמָה הַתּוֹרָה לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וגו', וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, דִּכְתִיב (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל, הֱוֵי הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד וגו', הַתּוֹרָה יוֹדַעַת מַה קֹּדֶם לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲבָל אַתָּה אֵין לְךָ עֵסֶק לִדְרשׁ אֶלָּא (איוב כ, ד): מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם בֶּן סִירָא אָמַר בְּגָדוֹל מִמְךָ אַל תִּדְרשׁ, בְּחָזָק מִמְךָ בַּל תַּחְקֹר, בְּמֻפְלָא מִמְּךָ בַּל תֵּדָע, בִּמְכֻסֶּה מִמְךָ אַל תִּשְׁאַל, בַּמֶּה שֶׁהֻרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.
רש"י על בראשית א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ויעש אלהים את הרקיע. תִּקְּנוֹ עַל עָמְדוֹ, וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ (דברים כ"א):
מעל לרקיע. עַל הָרָקִיעַ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מֵעַל לָרָקִיעַ, לְפִי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בָּאֲוִיר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בְּשֵׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמַר אֵינוֹ בִּמְלוֹאוֹ וְטוּבוֹ; וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּגְמַר מְלֶאכֶת הַמַּיִם וְהִתְחִיל וְגָמַר מְלָאכָה אֲחֶרֶת, כָּפַל בּוֹ כִּי טוֹב שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַשֵּׁנִי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַיּוֹם:
ויעש אלהים את הרקיע AND GOD MADE THE EXPANSE — He put it in proper condition in its place: this is the meaning of “making” it. Similarly (Deuteronomy 21:12) ועשתה את צפרניה “And she shall let grow (literally, make) her nails”.
מעל לרקיע ABOVE THE EXPANSE — It is not said here על הרקיע “upon the firmament״, but מעל “hanging from above”, because they (the waters) were suspended in space (Genesis Rabbah 4:3). Why is it not stated in reference to the work of the second day “that it was good”? Because the work associated with water was not completed until the third day — He only began it on the second — and anything that is not completed is not in a state of perfection and at its best (and so cannot be termed “good”). Therefore on the third day when He completed the work associated with water and another work was commenced and finished, the words כי טוב are repeated, once in reference to the completion of the work of the second day, and again in reference to the completion of the work of that day (Genesis Rabbah 4:10).
משנה אבות ג׳:ט״ז - הטקסט מספריא
הוא היה אומר הכל נתון בערבון. ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה. והחנוני מקיף, והפנקס פתוח. והיד כותבת. וכל הרוצה ללות. יבא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר בכל יום. ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו. ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה:
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
משנה מקואות א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
למעלה מהן מקוה שיש בו ארבעים סאה. שבו טובלין ומטבילין. למעלה מהן מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן. ולמעין להטביל בו בכל שהוא
ספר המצוות, מצוות עשה י״א - הטקסט מספריא
היא שצונו ללמוד תורה וללמדה וזהו הנקרא תלמוד תורה, והוא אמרו ושננתם לבניך וכתוב בספרי לבניך אלו התלמידים שהתלמידים קרויים בנים שנאמר יצאו בני הנביאים, ושם נאמר ושננתם שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד. וכבר נכפל זה הצווי פעמים רבות ולמדתם ועשיתם למען ילמדון, וכבר נתפזר הצווי והזרוז על מצוה זו במקומות רבים מן התלמוד, והנשים אין חייבות בה מאמרו ולמדתם אותם את בניכם אמרו בניכם ולא בנותיכם כמו שהתבאר בגמרא (קדושין ל"ו). (בפרשת ואתחנן, אהבה הלכות תלמוד תורה פרק א'):
משנה אבות ה׳:כ׳ - הטקסט מספריא
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות י״א:ז׳ - הטקסט מספריא
גר תושב והוא שקיבל עליו שבע מצות כמו שביארנו יינו אסור בשתייה ומותר בהנייה ומייחדין אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין וכן כל עכו"ם שאינו עובד עכו"ם כגון אלו הישמעאלים יינן אסור בשתייה ומותר בהנייה וכן הורו כל הגאונים אבל אותם העובדים עכו"ם סתם יינם אסור בהנייה.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
מצוטט ב־5 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך יז ‹ פרקי אבות ‹ שיחה ה ‹ 377 לקו"ש חכ"א ע' 282
- כרך כו ‹ כ'-כ"ד טבת ‹ שיחה א ‹ 29 לקו"ש חכ"א ע' 283
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ג ‹ בס"ד. מוצאי ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון - בחדרו - ה'תשל"ח לקו"ש חכ"א ע' 280
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- אורח חיים חלק א ‹ הלכות השכמת הבוקר ‹ א דין השכמת הבוקר ובו ט' סעיפים: ‹ א לקו"ש חכ"א עמ' 282
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- השכמת הבוקר וציצית ‹ א דין השכמת הבוקר לקוטי שיחות חכ"א עמ' 282

