38
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
ואתחנן
א. התמיהה על הסדר בין שני הציוויים שבתלמוד־תורה
במצות תלמוד־תורה ישנם, באופן כללי, שני ציוויים:
א) "ללמוד"1 – החובה ללמוד תורה2 (כשיכיר3).
ב) "ללמדה"1 – ללמד את התורה לאחרים4, ובמיוחד – חובת האב ללמד את בניו5.
בענין זה מוצאים דבר מפליא: הן הרמב"ם והן6 אדמו"ר הזקן7 אינם פותחים את "הלכות תלמוד תורה"8 בחובה ללמוד תורה, אלא בהלכה הקובעת שחובה על האב ללמד תורה את בנו הקטן9, וזוהי מצות־עשה מן התורה.
לכאורה, לא מובן: בראש ובראשונה צריכה היתה להיזכר החובה ללמוד תורה בכלל, לעצמו, ורק אחר כך10 צריך היה להיאמר, שאין די ב"ללמוד", ויש צורך גם ב"ללמדה" לבנו הקטן?
כפי שמובן בפשטות, שהחובה ללמדה לבנו הקטן נובעת מן החובה
הערות
- 1. לשון הרס"ג בסהמ"צ מ"ע יד־טו. רמב"ם בסהמ"צ מ"ע יא*. מנין המצות בריש ספר היד (וב"כותרת" להל' ת"ת רק "ללמוד תורה"). חינוך מצוה תיט. וראה רש"י פרשתנו ד, י: ילמדון, ילפון לעצמם. ילמדון, יאלפון לאחרים.
- 2. רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ג־ד. שם ה"ח. טושו"ע יו"ד ר"ס רמה. שם סרמ"ו. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס קנה. הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב. ועוד.
- 3. ברמב"ם שבהערה הבאה (ה"ג) "כשיכיר"*. וראה פס"ד להצ"צ לרמב"ם. – בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 249. 254. וראה שם הערה 17 – בשיטת אדה"ז.
- 4. רמב"ם שם ה"א־ג. ה"ו־ז. טושו"ע שם סרמ"ה. הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ס"א, ס"ד וס"ח.
- 5. כי מצוה להקדים בנו – רמב"ם (ה"ב־ג), טושו"ע (ס"ג) והל' ת"ת לאדה"ז (ס"ח) שם. וראה שקו"ט בביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג שם (קכו, ג־ד) בכוונת הרס"ג ב"ללמד" (אם לבנים או לתלמידים).
- 6. ועד"ז בטושו"ע*. ולהעיר שבשו"ע שם (משא"כ בטור) הכותרת ליו"ד סרמ"ה (ע"ד החיוב ללמד בנו כו') היא "הלכות מלמדים" והכותרת "הלכות תלמוד תורה" היא רק לסי' רמו (המתחיל ע"ד החיוב על כל אדם בת"ת). אבל עצ"ע למה מקדים הל' מלמדים להל' תלמוד תורה.
- 7. ושאני הל' ת"ת שבאו"ח סקנ"ה שהן הלכות בסדר היום ולא החיובים דת"ת כשלעצמם. ופשוט.
- 8. ובתרגום קאפח (נעתק לעיל בשוה"ג להערה
- 9. כ"ה ברמב"ם והל' ת"ת לאדה"ז. ובטושו"ע שם – "בנו" סתם (כי קאי גם על גדול. וראה שו"ת צפע"נ דווינסק ח"ב סי' יוד. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ה"ד: כל התורה שבכתב ושבע"פ. קו"א שם לסעיף א'. ואכ"מ).
- 10. ובפרט שהוא קודם לבנו (רמב"ם שם פ"א ה"ד. טושו"ע שם ס"ב. אדה"ז שם פ"א ס"ז).
- . ובתרגום קאפח: "ללמד (לאחרים) .. וללמדה (לעצמו)".
- 1. – כ"ה גם בסהמ"צ להרמב"ם.
- . אלא שברמב"ם והל' ת"ת לאדה"ז ההתחלה היא (לא ע"ד החיוב שעל האב ללמד בנו הקטן, כבטושו"ע שם, כ"א) בזה שהקטן עצמו פטור מת"ת – נת' בלקו"ש חי"ד ע' 236. ועוד.
ספר המצוות, מצוות עשה י״ד - הטקסט מספריא
היא שצונו לעשות ציצית והוא אמרו יתעלה ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף. ואינה נמנית בשתי מצות, ואף על פי שהעיקר אצלנו התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת, שהרי נאמר בספרי יכול שהן שתי מצות מצות תכלת ומצות לבן תלמוד לומר והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ואינה שתי מצות. וזו אין הנשים חייבות בה כמו שהתבאר בראשון מקידושין (דף ל"ג:). וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ד ממנחות. (בפרשת שלח לך, אהבה הלכות ציצית פרק א'):
ספר המצוות, מצוות עשה י״א - הטקסט מספריא
היא שצונו ללמוד תורה וללמדה וזהו הנקרא תלמוד תורה, והוא אמרו ושננתם לבניך וכתוב בספרי לבניך אלו התלמידים שהתלמידים קרויים בנים שנאמר יצאו בני הנביאים, ושם נאמר ושננתם שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד. וכבר נכפל זה הצווי פעמים רבות ולמדתם ועשיתם למען ילמדון, וכבר נתפזר הצווי והזרוז על מצוה זו במקומות רבים מן התלמוד, והנשים אין חייבות בה מאמרו ולמדתם אותם את בניכם אמרו בניכם ולא בנותיכם כמו שהתבאר בגמרא (קדושין ל"ו). (בפרשת ואתחנן, אהבה הלכות תלמוד תורה פרק א'):
רש"י על דברים ד׳:י׳ - הטקסט מספריא
יום אשר עמדת. מוּסָב עַל מִקְרָא שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ אשר ראו עיניך – יום אשר עמדת בחרב אֲשֶׁר רָאִיתָ הַקּוֹלוֹת וְאֶת הַלַּפִּידִים:
יִלְמְדוּן. יֵלְפוּן – לְעַצְמָם:
יְלַמֵּדוּן. יְאַלְּפוּן – לַאֲחֵרִים:
יום אשר עמדת THE DAY THAT THOU STOODEST — This is to be connected with the preceding verse thus: [The things] which thine eyes saw … on the day that thou stoodest … at Horeb, — where thou didst perceive the thunder and lightning.
יִלְמְדוּן — The Targum is יֵלְפוּן, “They shall learn" (more lit., the action reverts to themselves), while —
יְלַמֵּדוּן the Targum is יְאַלְפוּן, “They shall teach" (more lit., the action reverts to others).
משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו ואינו חייב ללמד בן חבירו אלא בחנם מי שלא למדו אביו חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד.
מצוטט ב־4 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כא ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה א ‹ 280 לקו"ש חי"ט ע' 38
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 3
- אורח חיים חלק א ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ קנה שכל אחד חייב בתלמוד תורה ובו ב' סעיפים: ‹ א לקו"ש חי"ט ע' 38
- יורה דעה ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ הלכות ת"ת פרק ראשון ‹ א לקו"ש חי"ט ע' 38
- יורה דעה ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ הלכות ת"ת פרק ראשון ‹ ז לקו"ש חי"ט ע' 38
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

