ז
ז ולא שכר לימוד לבדו מוטל על האב אלא כל הוצאות הלימוד כגון לשכור מזונות לבנו ההולך ללמוד לפני רב שבעיר אחרת ולהספיק לו כל צרכיו שםקס ואף על פי שאין בית דין כופין על זה כמו על שכר לימודקסא מכל מקום מצוה גדולה היא ומכלל מצות עשה של ולמדתםקסב אותם את בניכם היא.
ולפיכך אפילו האב עדיין לא למד תורה וצריך ללמוד לעצמו ואם יטרח במזונות וסיפוק צרכי לימוד בנו לא יוכל ללמוד לעצמוקסג אם בנו הוא נבון ומשכיל מה שילמוד יותר מן האב הרי לימוד בנו קודם ללימודוקסד כי מאחר שבלימוד בנו גם הוא מקיים מצוה של תורהקסה כמו בלימוד לעצמו והרי בנו נבון ומשכיל יותר בלימודו.
ואף על פי כן לא יבטל הוא לגמרי מתלמוד תורהקסו אלא יקבע לו עתים כפי יכלתוקסז ואף על פי שאין העתים מספיקים לקיים מצות עשה של תלמוד תורה כהלכתה שהיא לימוד וידיעת כל התורהקסח.
משא"כ כשיספיק מזונות לאיש אחר נבון ומשכיל יותר ממנו אינו נפטר בזה כלל מקיום מצות עשה של תלמוד תורה כהלכתהקסט אם יכול לקיימה בעצמוקע אילו לא היה טורח במזונות וצרכי האיש ההוא שאינו בנו.
ואם בנו אינו נבון ומשכיל יותר ממנו הרי לימוד לעצמו קודם ללימוד בנוקעא ואף על פי ששתיהן מצות עשהקעב מצוה שבנפשו קודמתקעג.
ואם בנו נבון ומשכיל יותר ויש לו אשה ובנים מצוה על אביו לפרנסן אם אפשר לו כדי שלא יהיו רחיים בצוארו ויעסוק בתורהקעד ואפילו אינו עשיר כל כך שיתחייב בפרנסתו מדין צדקהקעה.
ואף על פי כן תחשב לו לצדקהקעו לענין שיכול להוציא כל הוצאות לימוד בניו הגדוליםקעז ממעות מעשר שלוקעח או החומשקעט אם אין ידו משגתקפ משא"כ בשכר הלימוד (ל)עצמו כמו שיתבאר בהלכות צדקהקפא.
אך מי שאינו מחשב הוצאה זו במעשר או בחומש שלו הרי זה זריז ונשכרקפב כמו שאמרו חכמיםקפג כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים מה שעתיד להשתכר בשנה זו שיהא ניזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לוקפד חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו לתלמוד תורה שאם הוסיף מוסיפין לוקפה ומ[מ]ציאין לו שכר לשעה או לאחר שעהקפו:
הערות
- קס. קידושין כט , ב וברש"י שם ד"ה אם. לבוש ס"ב.
- קסא. כדלעיל ריש ה"ד.
- קסב. דברים יא, יט.
- קסג. ראה רש"י שם. טור ושו"ע שם.
- קסד. רבי יהודה בברייתא שם. גמרא שם (עובדא דרב אחא בר יעקב). רמב"ם פ"א ה"ד. טור ושו"ע סי' רמה ס"ב.
- קסה. אוצ"ל: של תלמוד תורה (אג"ק ח"ח ע' צד). וראה גם קו"א ריש סק"א.
- קסו. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
- קסז. ט"ז שם סק"א.
- קסח. כדלעיל ה"ד. וראה לקמן פ"ב ה"ג (לא עליך המלאכה לגמור), וש"נ.
- קסט. משמעות רבי יהודה בקידושין שם שכתב בנו דוקא, וכ"ה משמעות טור ושו"ע סי' רמו ס"א (קו"א ריש סק"א). וראה לקו"ש חט"ז ע' 536.
- קע. ואם אינו יכול לקיימה בעצמו – ראה לקמן פ"ג ה"ד.
- קעא. ברייתא שם. גמרא שם (עובדא דרב אחא בר יעקב). רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה קו"א סק"א (סד"ה ועד) דהיינו דוקא בלימוד אחד ששניהן צריכים לו בשוה, ע"ש.
- קעב. כדלעיל ה"א ולקמן פ"ב ה"א. וראה סהמ"צ לרס"ג מ"ע יד-טו (דהוי שתי מ"ע). רמב"ם בסהמ"צ מ"ע יא ובמנין המצות בריש ספר היד (מ"ע אחת). לקו"ש חי"ט ע' 38-39.
- קעג. קידושין שם (לענין פדיון הבן). לבוש סי' רמה ס"ב.
- קעד. ראה קידושין שם. לקמן פ"ג ה"א.
- קעה. ראה שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רצב. שו"ע יו"ד סי' רנא ס"ב. לקמן הי"ד (לענין שכר לימוד).
- קעו. ראה רמב"ם הל' מתנות עניים פ"י הט"ז. טור ושו"ע שם ס"ג. וראה לקמן פ"ג ה"ד.
- קעז. ולענין קטנים - ראה הערות וציונים 47/ד. 47/ה.
- קעח. ראה לקו"ש ח"ט ע' 346 ובהערה ד"ה בהל'. הערות וציונים 45/א.
- קעט. ראה כתובות נ, א. רמב"ם הל' מתנות עניים רפ"ז. טור ושו"ע יו"ד סי' רמט ס"א. לעיל או"ח סי' קנו ס"ג. נהורא דאורייתא מאמר ה פ"א ס"ק ה.
- קפ. ראה ש"ך שם רמט סק"ג, בשם שו"ת מהר"ם (ד"פ) סי' עה. הערות וציונים 46/א. 49/א.
- קפא. הלכות אלו בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה רמ"א סי' רמט ס"א.
- קפב. ראה פסחים נ, ב. וכדלקמן, שאם הוסיף מוסיפין לו.
- קפג. ביצה טז , רע"א. וראה גם לעיל או"ח סי' רמב ס"ג וסי' תקכט ס"ב.
- קפד. רש"י שם ד"ה כל. וראה גם לעיל או"ח סי' קנו ס"ג.
- קפה. ברייתא שם.
- קפו. רש"י שם ד"ה חוץ.
רש"י על דברים י״א:י״ט - הטקסט מספריא
לדבר בם. מִשָּׁעָה שֶׁהַבֵּן יוֹדֵעַ לְדַבֵּר, לַמְּדֵהוּ "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה" שֶׁיְּהֵא זֶה לִמּוּד דִּבּוּרוֹ; מִכָּאן אָמְרוּ כְּשֶׁהַתִּינוֹק מַתְחִיל לְדַבֵּר אָבִיו מֵשִׂיחַ עִמּוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּמְלַמְּדוֹ תוֹרָה, וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן הֲרֵי הוּא כְאִלּוּ קוֹבְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם וגו'.
לדבר בם [AND YE SHALL TEACH THEM UNTO YOUR CHILDREN,] TO SPEAK OF THEM — From the moment when your son knows how to speak, teach him the text (Deuteronomy 33:4) “Moses commanded us the Torah as a possession of the congregation of Jacob” — so that this should be the means of teaching him to speak (Sukkah 42a). From this they (the Rabbis) derived their teaching: When the babe begins to speak, his father should speak with him in the Holy Tongue, and should instruct him in the Torah. If he does not do this, it is as though he buries him, as it is said here, “And ye shall teach them unto your children to speak of them, etc.”,
ספר המצוות, מצוות עשה י״א - הטקסט מספריא
היא שצונו ללמוד תורה וללמדה וזהו הנקרא תלמוד תורה, והוא אמרו ושננתם לבניך וכתוב בספרי לבניך אלו התלמידים שהתלמידים קרויים בנים שנאמר יצאו בני הנביאים, ושם נאמר ושננתם שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד. וכבר נכפל זה הצווי פעמים רבות ולמדתם ועשיתם למען ילמדון, וכבר נתפזר הצווי והזרוז על מצוה זו במקומות רבים מן התלמוד, והנשים אין חייבות בה מאמרו ולמדתם אותם את בניכם אמרו בניכם ולא בנותיכם כמו שהתבאר בגמרא (קדושין ל"ו). (בפרשת ואתחנן, אהבה הלכות תלמוד תורה פרק א'):
שולחן ערוך, יורה דעה רנ״א:ב׳ - הטקסט מספריא
מִי שֶׁהוּא מוּמָר לְהַכְעִיס, אֲפִלוּ לְמִצְוָה אַחַת, כְּגוֹן שֶׁאוֹכֵל נְבֵלָה הֵיכָא דְּשָׁכִיחַ בְּשָׂר כְּשֵׁרָה, אָסוּר לִפְדּוֹתוֹ אִם נִשְׁבָּה. (כ"מ בְּשַׁ"ס ס"פ הַשּׁוֹלֵחַ וְטוּר סוֹף סִימָן רנ"ב) אֲבָל מוּמָר לְתֵאָבוֹן, אֵין אִסּוּר בַּדָּבָר אִם רוֹצִים לִפְדּוֹתוֹ, אֲבָל אֵין מְחֻיָּבִים בְּכָךְ. (בֵּית יוֹסֵף דִּקְדֵּק מִלְּשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם וְסֵפֶר יְרֵאִים סִימָן מ"ז).
משנה תורה, הלכות מתנות עניים י׳:ט״ז - הטקסט מספריא
הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהן כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה ולא יהיו מבוזות וכן הנותן מזונות לאביו ולאמו הרי זה בכלל הצדקה וצדקה גדולה היא שהקרוב קודם וכל המאכיל ומשקה עניים ויתומים על שלחנו הרי זה קורא אל ה' ויענהו ומתענג שנאמר אז תקרא וה' יענה.
משנה תורה, הלכות מתנות עניים ז׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני אם היתה יד הנותן משגת שנאמר פתוח תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך.
וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון.
לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו אם אין לו כסות מכסים אותו אם אין לו כלי בית קונין לו אם אין לו אשה משיאין אותו ואם היתה אשה משיאין אותה לאיש אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו והעני וירד מנכסיו קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו ומצווה אתה להשלים חסרונו ואין אתה מצווה לעשרו.
יתום שבא להשיאו אשה שוכרין לו בית ומציעים לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אשה.
בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו וכמה עד חמישית נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה בנכסיו בינוני פחות מכאן עין רעה ולעולם לא ימנע עצמו משלישית השקל בשנה וכל הנותן פחות מזה לא קיים מצוה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן צדקה לאחר.
עני שאין מכירין אותו ואמר רעב אני האכילוני אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא אלא מפרנסין אותו מיד היה ערום ואמר כסוני בודקין אחריו שמא רמאי הוא ואם היו מכירין אותו מכסין אותו לפי כבודו מיד ואין בודקין אחריו.
מפרנסין ומכסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום ועני המחזר על הפתחים אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נותנין לו מתנה מועטת ואסור להחזיר את העני ששאל ריקם ואפילו אתה נותן לו גרוגרת אחת שנאמר אל ישוב דך נכלם.
אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר אחד הנמכר בפונדיון כשהיו החטים ארבע סאין בסלע וכבר בארנו כל המדות ואם לן נותנין לו מצע לישן עליו וכסת ליתן תחת מראשותיו ושמן וקטנית ואם שבת נותנין לו מזון שלש סעודות ושמן וקטנית ודג וירק ואם היו מכירין אותו נותנין לו לפי כבודו.
עני שאינו רוצה ליקח צדקה מערימין עליו ונותנין לו לשם מתנה או לשם הלואה ועשיר המרעיב את עצמו ועינו צרה בממונו שלא יאכל ממנו ולא ישתה אין משגיחין בו.
מי שאינו רוצה ליתן צדקה או שיתן מעט ממה שראוי לו בית דין כופין אותו ומכין אותן מכת מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן ויורדין לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו מה שראוי לו ליתן וממשכנין על הצדקה ואפילו בערבי שבתות.
אדם שוע שהוא נותן צדקה יותר מן הראוי לו או שמיצר לעצמו ונותן לגבאים כדי שלא יתבייש אסור לתובעו ולגבות ממנו צדקה וגבאי שמכלימו ושואל ממנו עתיד להפרע ממנו שנאמר ופקדתי על כל לוחציו.
אין פוסקין צדקה על יתומים ואפילו לפדיון שבויים ואף על פי שיש להם ממון הרבה ואם פסק הדיין עליהם כדי לשום להן שם מותר גבאי צדקה לוקחין מן הנשים ומן העבדים ומן התינוקות דבר מועט אבל לא דבר מרובה שחזקת המרובה גנבה או גזל משל אחרים וכמה הוא מועט שלהן הכל לפי עושר הבעלים ועניותן.
עני שהוא קרובו קודם לכל אדם עניי ביתו קודמין לעניי עירו עניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת שנאמר לאחיך לענייך ולאביונך בארצך.
מי שהלך בסחורה ופסקו עליו אנשי העיר שהלך שם צדקה הרי זה נותן לעניי אותה העיר ואם היו רבים ופסקו עליהן צדקה נותנין וכשבאין מביאין אותה עמהן ומפרנסין בה עניי עירם ואם יש שם חבר עיר יתנוה לחבר עיר והוא מחלקה כמו שיראה לו.
האומר תנו מאתים דינר לבית הכנסת או תנו ספר תורה לבית הכנסת יתנו לבית הכנסת שהוא רגיל בו ואם היה רגיל בשנים יתנו לשניהן האומר תנו מאתים דינרין לעניים יתנו לעניי אותה העיר.
שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ט:א׳ - הטקסט מספריא
שִׁעוּר נְתִינָתָהּ, אִם יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, יִתֵּן כְּפִי צֹרֶךְ הָעֲנִיִּים. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת כָּל כָּךְ, יִתֵּן עַד חֹמֶשׁ נְכָסָיו, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר; וְאֶחָד מֵעֲשָׂרָה, מִדָּה בֵּינוֹנִית; פָּחוֹת מִכָּאן, עַיִן רָעָה. וְחֹמֶשׁ זֶה שֶׁאָמְרוּ, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מֵהַקֶּרֶן, מִכָּאן וָאֵילָךְ חֹמֶשׁ שֶׁהִרְוִיחַ בְּכָל שָׁנָה. הַגָּה: וְאַל יְבַזְבֵּז אָדָם יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגְּמָרָא פ' נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה) וְדַוְקָא כָּל יְמֵי חַיָּיו, אֲבָל בִּשְׁעַת מוֹתוֹ יָכוֹל אָדָם לִתֵּן צְדָקָה כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה (ג"ז שָׁם פ' מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַיְתֵי לָהּ רִי"ף וְרֹא"שׁ וְרַ"ן וּמָרְדְּכַי). וְאֵין לַעֲשׂוֹת מִמַּעֲשֵׁר שֶׁלּוֹ דְּבַר מִצְוָה, כְּגוֹן נֵרוֹת לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ שְׁאָר דְּבַר מִצְוָה, רַק יִתְּנֶנּוּ לַעֲנִיִּים. (מהרי"ל הל' רֹאשׁ הַשָּׁנָה).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

