346
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
מטעם זה, הנה אף שמפסק רבנו הזקן בהל' תת * מובן שגם ממעות מעשר יכולים לקחת עבור הדפסת ספרים והחזקת מוסדות כהנ"ל, מ"מ, מאחר שהנתינה צריכה להיות מבלי לדקדק וכו', מהנכון אשר כל תרומות הנ"ל תהיינה שלא ממעות המעשר.
מובן, שהמדובר אודות נתינת הצדקה -- הוא שייך גם לנשים. ואדרבה, מצד כמה טעמים, להן דבר הצדקה שייך יותר.
ואף שהדין הוא * שגבאי צדקה אין מקבלין מהנשים אלא דבר מועט. הרי שיעור זה תלוי בעושר הבעל ובהקפדת הבעל וכו'. ובמדינה זו* בפרט -- הרי הבעלים נותנים לרשותן גם סכומים גדולים ואין מקפידים על זה.
ע'ד המבואר לעיל בענין שיעורי הלימוד -- הצדקה האמורה היא בהוספה על הנתינות לצדקה הקבועות או הרגילות.
עפ"'י המבואר בכ"מ* שגם ת"ח צריכים לעסוק בגמ"ח וגם בעלי מצות צריכים ללמוד תורה, וההפרש שביניהם הוא מהו עיקר עסקם.
-- כל מה שדובר לעיל שייך לכל סוגי בנ"י.
אלא שאלו שעיקר ענינם תורה, הבזבוז בצדקה צריך להיות לפי ערכם, ע'ד הידוע בפירוש בכל מאדך מאד שלך.
-- אלא שאלו, שאין ביכולתם לתת סכומים גדולים, יהדרו ביותר לתת תרומתם בפרוטות (במטבעות קטנות) ולתתן בפעמים רבות. וכדיוק לשון רז"ל ,והכל לפי רוב המעשה**, שנוגע לא רק גודל המעשה אלא גם רו המעשה --
ועיקר הבזבוז ובחי' מאד (בלי גבול) שלהם צריך להיות בלימוד התניא -- אשר, ע'"ד תושב":כ *, כולל הוא גם ספרי ומאמרי חסידות אשר לאחריו
הערות
- 1. % + %
- 2. % % +
- 3. בהל' ת"ת : פ"א ה"ז. וראה שו"ע הל' צדקה ר"ס רמייט ובאחרונים שם.
- 4. שהזין הוא: שו"ע הל' צדקה סרמ"ח ס"ד.
- 5. ובמדינה זו: ובכלל בימינו אלה דרגילות לישא וליתן כו', מקבלין מהן אפילו דבר מרובה (יש"ש בב"ק -- הובא באחרונים לשו"ע שם).
- 6. המבואר בכ"מ: ראה ג"כ אגה"ק סוס"ה.
- 7. רוב המעשה: ראה אגה"ק סי' כא, ל, מאמר הצ"צ ד"ה להבין כו' פרוטה ופרוטה מצטרפת (ברוקלין, תשי"ז)* עייייש. ושינ.
- 8. עד תושב-*כ : ראה מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר הנדפס בס' קיצורים והערות ללקו"א (ע' קיח ואילך)**.
- 9. ) אוה"ח על מארז"ל ע' מ. המו"ל. **) אגרות קודש שלו ח"ד ע' רסא ואילך. המו"ל.
תניא, אגרת הקדש כ״א - הטקסט מספריא
אַחַר דְּרִישַׁת שְׁלוֹמָם, כְּמִשְׁפָּט לְאוֹהֲבֵי שְׁמוֹ, אֶל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם, לַעֲשׂוֹת צִדְקַת ה׳ עִם אַרְצוֹ הַקְּדוֹשָׁה, לָתֵת מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה חוֹק הַקָּצוּב מָעוֹת אֶרֶץ הַקּוֹדֶשׁ, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אֲלֵיהֶם תִּטּוֹף מִלָּתִי, וְתִזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, לְזָרֵז לִזְרִיזִים, וּלְחַזֵּק יָדַיִם רָפוֹת בְּמַתַּן דָּמִים מָעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, וּלְפָחוֹת מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, מֵעֶרְכּוֹ הַקָּצוּב לְעֵרֶךְ שָׁנָה, וְכָל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר עָלָה עַל לֵב אִישׁ לְהִתְנַדֵּב בְּלִי נֶדֶר לְפַרְנָסַת אַחֵינוּ יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַקּוֹדֶשׁ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה.
כִּי הִנֵּה, מִלְּבַד הַיָּדוּעַ לַכֹּל גּוֹדֶל מַעֲלַת הַזְּרִיזוּת בְּכָל הַמִּצְוֹת, הַנֶּאֱמַר וְנִשְׁנָה בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה כוּ׳״, וּזְרִיזוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם הִיא הָעוֹמֶדֶת לָעַד, לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם.
כִּי הָעֲקֵדָה עַצְמָהּ אֵינָהּ נֶחְשָׁבָה כָּל כָּךְ לְנִסָּיוֹן גָּדוֹל לְעֵרֶךְ מַעֲלַת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם, בְּשֶׁגַּם, כִּי ה׳ דִּיבֶּר בּוֹ: ״קַח נָא אֶת בִּנְךָ כוּ׳״ וַהֲרֵי כַּמָּה וְכַמָּה קְדוֹשִׁים שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳ גַּם כִּי לֹא דִיבֶּר ה׳ בָּם. רַק שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם עָשָׂה זֹאת בִּזְרִיזוּת נִפְלָאָה, לְהַרְאוֹת שִׂמְחָתוֹ וְחֶפְצוֹ לְמַלֹּאות רְצוֹן קוֹנוֹ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ.
וּמִמֶּנּוּ לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה לְקִיּוּם כָּל הַמִּצְוֹת בִּכְלָל, וּבִפְרָט מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה הַמְּגִינָּה וּמַצְּלָה בְּפֵירוֹתֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנִיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת, כְּדִכְתִיב: ״וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת״, וְכָל שֶׁכֵּן מִשְּׁאָר מִינֵי יִסּוּרִים הַקַּלִּים מִמָּוֶת כָּל שֶׁכֵּן שֶׁטּוֹב לָנוּ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהַקְדִּימָהּ כָּל מַה דְּאֶפְשָׁר, שֶׁהֲרֵי אָדָם נִידּוֹן בְּכָל יוֹם:
אַךְ גַּם זֹאת מָצָאנוּ רָאִינוּ בַּעֲבוֹדַת הַצְּדָקָה, מַעֲלָה פְּרָטִיּוּת גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה אֵין עֲרוֹךְ אֵלֶיהָ, לִהְיוֹת מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה נַעֲשֵׂית בִּפְעָמִים רַבּוֹת, וְכָל הַמַּרְבֶּה – הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח, וְלֹא בְּפַעַם אַחַת וּבְבַת אַחַת, גַּם כִּי הַסַּךְ הַכּוֹלֵל אֶחָד הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵירוּשׁ הַמִּשְׁנָה שֶׁשָּׁנוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וְהַכֹּל לְפִי רוֹב הַמַּעֲשֶׂה״:
וְהִנֵּה, מִלְּבַד כִּי הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ־לִבְרָכָה בֵּיאֵר הֵיטֵב טַעֲמוֹ וְנִימּוּקוֹ, כְּדֵי לְזַכֵּךְ הַנֶּפֶשׁ עַל־יְדֵי רִבּוּי הַמַּעֲשֶׂה, הִנֵּה מִקְרָא מָלֵא דִּיבֵּר הַכָּתוּב: ״פְּעוּלַּת צְדָקָה לְחַיִּים״, דְּהַיְינוּ, שֶׁפְּעוּלָּתָהּ וּסְגוּלָּתָהּ לְהַמְשִׁיךְ חַיִּים עֶלְיוֹנִים מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא לְאֶרֶץ הַחַיִּים, הִיא ״שְׁכִינַת עוּזֵּינוּ״, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: ״וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כּוּלָּם״, וְהִיא סוּכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת עַד עָפָר, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״גָּלוּ לֶאֱדוֹם שְׁכִינָה עִמָּהֶם כוּ׳״, כִּי בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא – ״לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים״ דְּ״לֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם״ – אִתְעָרוּתָא דִלְעֵילָּא, וּבִפְרָט בְּהִתְנַדֵּב עָם לְהַחֲיוֹת יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַחַיִּים מַמָּשׁ, וְדַי לַמֵּבִין.
וְכָל מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר גָּדוֹל וְנִפְלָא כָּזֶה יִמְצָא טוּב טַעַם וָדַעַת, כַּמָּה גְדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ: ״הַכֹּל לְפִי רוֹב הַמַּעֲשֶׂה״, דְּהַיְינוּ מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה הַנַּעֲשֶׂה בִּפְעָמִים רַבּוֹת, לְהַמְשִׁיךְ חַיִּים עֶלְיוֹנִים, לְיַחֵד יִחוּד עֶלְיוֹן פְּעָמִים רַבּוֹת.
וְהַיְינוּ נַמֵי כְּעֵין מַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם: לְזַכֵּךְ הַנֶּפֶשׁ, כַּנּוֹדָע מִזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דִּשְׁכִינָה נִקְרֵאת ״נֶפֶשׁ״, כִּי הִיא חַיֵּינוּ וְנַפְשֵׁנוּ, וּכְתִיב: ״כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ״. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַגְּאוּלָּה״, לַהֲקִימָהּ מֵעָפָר מְעַט מְעַט, ״עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה״:
מצוטט בעמוד אחד
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- יורה דעה ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ הלכות ת"ת פרק ראשון ‹ ז לקו"ש ח"ט ע' 346
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.