39

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ללמוד תורה, וזהו ציווי נוסף במצות תלמוד תורה, לעומת שאר מצוות התורה, שלגביהם חלה חובת חינוך הקטנים מדרבנן בלבד11.

כן, לא ייתכן שיתקיים הענין של "ללמדה" בלי "ללמוד"12, עד אשר דברי התורה "חדורים בפיך"13.

בפשטות ניתן להסביר, שיש לכך שתי סיבות:

א) כיוון שקיימת מצות עשה מן התורה ללמוד תורה לקטן, שלא כבשאר המצוות שלא חלה לגביהם חובה מן התורה לחנך קטנים11. יוצא, שלימוד התורה חייב מן התורה להתחיל אצל כל יהודי עוד בהיותו קטן. לכן פותחים את "הלכות תלמוד תורה" בדינים אודות לימוד התורה של היהודי מהתחלתם – בקטנותו של כל יהודי14.

ב) הציווי על תלמוד תורה "נכפל פעמים רבות"15 – הן הציווי "ללמוד"16 והן הציווי "ללמדה"17 – אך הציווי העיקרי, הנמנה במנין המצוות של רמב"ם18 הוא "ושננתם לבניך"19, הכולל, כדברי רמב"ם, ציווי "ללמוד20 תורה21 וללמדה". כלומר, המקור העיקרי לחובת לימוד התורה הוא מן הפסוק "ושננתם לבניך", שמובנו הפשוט22 הוא – ל"בנו

הערות

  1. 11. הל' ת"ת לאדה"ז בתחילתן. וש"נ.
  2. 12. להעיר מהל' ת"ת לאדה"ז פ"א ה"ד: מה"ת .. או למצוא לו מלמד. וראה קו"א שם.
  3. 13. קידושין (ל, סע"א) וספרי (ורש"י) עה"פ (פרשתנו ו, ז) ושננתם לבניך. סהמ"צ להרמב"ם שם. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ה"ג.
  4. 14. ודוחק קצת, כי אין המדובר בלימוד הקטן, כ"א ע"ד החיוב שעל האב ללמד (כי פשוט, שככל חיובי התורה – לגדולים ניתנה), וא"כ הו"ל להקדים המצוה שבגופו, ורק אח"כ – מה שמחוייב ללמד לאחרים, ובפרט שאא"פ "ללמד" מבלי "ללמוד" תחלה, כנ"ל בפנים.
  5. 15. לשון הרמב"ם בסהמ"צ שם*. ועד"ז בחינוך שם.
  6. 16. לדוגמא בפרשתנו: ד, ו [כפרש"י שם. ע"פ ספרי ראה יא, לב]. ה, א [הובא בהל' ת"ת להרמב"ם פ"א ה"ג. לאדה"ז רפ"ב. ובסהמ"צ שם: ולמדתם ועשיתם (ע"ד יבמות קט, ב). ואולי הכוונה לפסוק זה (וראה בהוצאת העליר וקאפח שם)]. ו, ז [ע"פ דחז"ל (ספרי ורש"י עה"פ. יומא יט, ב וברש"י שם ד"ה בם (הב'). אדה"ז – שו"ע או"ח סקנ"ו סט"ז. הל' ת"ת פ"ג ה"ב וה"ה) דבדברי תורה הכתוב מדבר]. ועוד.
  7. 17. לדוגמא בפרשתנו: ד, ט [הובא בהל' ת"ת להרמב"ם שם ה"ב. לאדה"ז פ"א ס"ח. טושו"ע שם סרמ"ה ס"א]. ו, ז [הובא ברמב"ם ואדה"ז שם]. ועוד.
  8. 18. סהמ"צ שם. מנין המצות בריש ספר היד. ועד"ז בחינוך שם. ולהעיר משער המצות להאריז"ל ריש פרשתנו. ובסמ"ג מ"ע יב מנה "ולמדתם אותם את בניכם" [ולהעיר, ששם לא הזכיר כלל בתחילת המצוה החיוב "ללמוד", רק – "מ"ע ללמד בנו תורה ומצות"]. אבל בסהמ"צ לרס"ג שם מנה "ללמוד וללמד" כשתי מצות.
  9. 19. פרשתנו ו, ז.
  10. 20. ראה לעיל שוה"ג להערה 1.
  11. 21. בהוצאת העליר וקאפח: חכמת התורה. וכ"ה בחינוך שם.
  12. 22. כי אף שפירשו רז"ל (ספרי ורש"י עה"פ. סהמ"צ שם. הל' ת"ת להרמב"ם ולאדה"ז שם) "אלו תלמידיך" – הרי זהו כשמפרטים הציווים דת"ת, הציווי ללמד בנו תורה הוא ממש"נ (עקב יא, יט) "ולמדתם אותם את בניכם" (הל' ת"ת להרמב"ם ואדה"ז בתחילתן. טור שם רסרמ"ה): אבל פשוטו של כתוב הוא "לבניך" כפשוטם (שלכן ממשיך ומאריך רש"י: מצינו בכ"מ כו'). ולהעיר מביאור הרי"פ פערלא שם (קכו, ד), דהטעם שמנה הרס"ג (באזהרותיו) רק ת"ת לבנים הוא, כי גם זה שצריך ללמוד עם תלמידים הוא מפני שלענין ת"ת גם בן חברו כבנו הוא, עיי"ש.
  13. . בהוצאת העליר תיבת "רבות" ליתא. ובהוצאת קאפח: כמה פעמים.

מצוטט בעמוד אחד

לקוטי שיחות 1
  1. כרך יד ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ג ‹ 190 לקו"ש חי"ט ע' 39

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.