שיחה א

הערות

עמוד 148

1. 1. אף שג"ז שייכות היא – וע"ד מ"ע ומל"ת במצות. חיבור תחתון ועליון (תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. וראה לקו"ת (ראה כז, ד ואילך) ובכ"מ, שחיבור הנ"ל אפ"ל בב' אופנים, שהעליון ירד כו' או שהתחתון יעלה כו') וכהנה רבות.
2. *. בא יב, ב.
3. 2. שמו"ר פט"ו, יא (נעתק לקמן בפנים סעיף ב').
4. 3. מכילתא בא יב, יא. שם, יג. פסיקתא רבתי פ' החודש ז'. שהש"ר עה"פ (ב, ח).
5. 4. פס"ר שם. שהש"ר שם (א).
6. 5. כידוע בענין פלוגתת ר"א ור"י (ר"ה יא, רע"א) אם בתשרי עתידין ליגאל או בניסן – דאזלי בזה לשיטתייהו בפלוגתתם (סנהדרין צז, ב) אם הגאולה תבוא ע"י תשובה או "לא בתשובה כו'"* – ד"ה החודש הזה באוה"ת בא (ע' רס. ע' רעא). תרנ"ד (קה"ת תשכ"ג) פ"ז. לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 222. ועייג"כ ס' השיחות תש"ג ע' 177. ועוד.
7. 6. ובפרש"י מגילה (כט, א ד"ה ברביעית) משמע, שטעם קריאת פ' החודש הוא (רק) מפני דיני פסח שבה.
8. 7. בא שם, כג.
9. 8. פרש"י בא שם, יא. וראה בא שם, כז.
10. 9. ד"קרוי פסח על שם הדלוג כו'" – פרש"י כא הנ"ל. ועד"ז בפרש"י שם, יג.
11. 10. נוסח ההגדה. וראה לקו"ת שה"ש טו, א־ב. דרושי פסח בכ"מ.
12. 11. לקו"ת פרשתנו ד"ה שוש תשיש. ויקרא ד"ה אדם כי יקריב ספ"א. שה"ש ד"ה להבין ענין הטעם כו' פ"א. ועוד.
13. 12. ברכות ס, א. וש"נ (הובא בפרש"י עה"ת ויגש מו, טו).
14. . ובאו"א קצת (אבל רק לגירסת הבבלי): אם ע"י תשובת בנ"י מעצמם או "הקב"ה מעמיד להן מלך כו' וישראל עושין תשובה" (ראה ד"ה החודש תרנ"ד שם. לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 274. חי"ב ע' 143).

עמוד 149

1. 13. כ"ה בלקו"ת ויקרא שם. ובלקו"ת פרשתנו ושה"ש שם: "יולדת נקבה" – אהבה זוטא, "יולדת זכר" – אהבה רבה.
2. *. שבת לג, ב. קידושין פ, ב.
3. 14. כ"ה בכ"מ* (שהרי "דעתן" ל' יחיד). – וראה בע"ח ש' הכללים פ"ז: ז"ס דעתן של נשים קלה פי' קל ה' כי ה"ג כו'. [ועד"ז בכ"מ בכתהאריז"ל. וראה ל"ת להאריז"ל תהלים כה. ע"ח ש' לידת המוחין ספ"ב בהגהות סק"א (וורשא, תרנ"א). קה"י מע' קלה ומע' קלע. ואכ"מ]. אבל בכ"מ הגירסא "קלות". *) וכן הוא ברש"י קדושין שם (שלא שלטו בזה כ"כ ידים). אבל ראה רש"י ד"ה ואיכא (ע"ז יח, ב).
4. 15. עה"פ. וראה ד"ה החודש תרנ"ד פ"ו.
5. 16. לשון הראב"ע שם. מר"ה כה, א. רמב"ם הל' קדה"ח פ"ו ה"ג. וראה בכ"ז ג"כ – פדר"א פ"ז ובהרד"ל שם.
6. *. משא"כ במעמדה בנוגע לארץ לבדה – ה"ז "כ"ז* יום שתות מיב שעות ליום"** (ברייתא דשמואל פ"ה). וראה רמב"ם הל' קדה"ח פי"ד ה"ב. ושם בפירוש לרפ"ו.
7. 17. עירובין נו, א רש"י ד"ה ליתנהו. רמב"ם שם פ"ו ה"ד.
8. 18. רמב"ם שם רפ"י, ונסמן בנ"כ. *) כן הגיהו המפרשים. **) שעות שהן חלק יב מיום שלם (שהן שני שעות הרגילות).

עמוד 150

1. 19. מכילתא עה"פ החודש. סוכה כט, א.
2. 20. ר"ה ז, רע"א.
3. 21. ראה ר"ה יב, א וברש"י ותוס' שם.
4. 22. שמו"ר פט"ו, יא.
5. 23. פ' בא עה"פ החודש גו' (שער לח). הובא ונת' באוה"ת בראשית יח, ב ואילך. רד"ה החודש תרנ"ד. תרס"ו. תרע"ח (דפ' החודש). ועוד. ועפ"ז מבאר בעקידה שם גם הקשר דדיני הפסח לפ' החודש, עיי"ש בארוכה.
6. 24. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 35. ועוד.
7. 25. נח ח, כב.
8. 26. ראה בארוכה עקידה שם.
9. 27. ראה ראב"ע שם. ס' השרשים לר' יונה בן ג'נאח ולהרד"ק ע' שנה.
10. *. להעיר מכתר ש"ט ד"ענין הנס הוא שנתחדש הדבר בפעם הראשון על הטבע נק' נס ואח"כ נעשה זה טבע ג"כ" (סי' קיט. סרנ"ו. מס' תולדות י"י פ' צו).
11. 28. ראה ראב"ע שם. ס' השרשים הנ"ל ע' חדש.
12. 29. ראה גם סה"מ קונטרסים ח"א רכח, א. רד"ה החודש ה'ש"ת.

עמוד 151

1. 30. אף שעיקר ההדגשה בזה הוא "לחדשי השנה" – מ"מ, מזה גופא שמוסיף תיבת "השנה", מוכח, שכאן נוגע (גם) ענין ה"שנה", ויתרה מזה – שהחדשים הם חלקי השנה. ולהעיר מלקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 192.
2. 31. ולהעיר שבכו"כ דרושים (ומהם – שנסמנו לעיל הערה 23) מוסיף בהשאלה [דמאחר שבא' בתשרי הוא ר"ה, המשכת החיות לכל השנה, איך ניסן שבא אחריו חודש הראשון ?] גם זה דר"ה כולל החיות דכל הי"ב ראשי חדשים, שהחיות דר"ה נתחלק אח"כ לי"ב כו' – שבזה מדגיש, שגם עתה* תשרי הוא ראש (לא רק לענין ה"שנה", כ"א) גם לענין התחלקות דחדשים.
3. 32. פרש"י ר"פ בראשית. ועוד.
4. . לא רק לפני אמירת "החודש הזה גו'" – ראה ת"י מ"א ח, ב (וראה רד"ק שם). הובא ונת' באוה"ת בא ע' רסח. סה"מ קונטרסים שם. ד"ה החודש ה'ש"ת פ"א. וח'.

עמוד 152

1. 33. כמחז"ל (שבת פח, א. ע"ז ג, א) "אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". ועיין ד"ה וירד תרס"ב. ועוד.
2. 34. להעיר מהמבואר בכתהאריז"ל (ראה סה"מ תש"ג ע' 168, וש"נ) דע"י העבודה דתומ"צ ממשיכים יחוד זו"נ (אור דסדר השתלשלות) וע"י העבודה דמסנ"פ – יחו או"א (אור חדש מעצמות אוא"ס).
3. 35. עבודת הקודש ח"א רפ"ח.
4. 36. המשך תרצ"ה פ"ח (בסופו). שם פל"ד. וראה בכ"ז ס' הערכים־חב"ד (כרך ד') ע' אוא"ס (ד) סעיף ו', וש"נ.
5. 37. עייג"כ שער האמונה רפט"ז.

עמוד 153

1. 38. ראה ס' הערכים שם סעיף ה', וש"נ.
2. 39. ועד"ז בעבודה יש התכללות זו – ע"ד משנ"ת בלקו"ש [המתורגם] חט"ז (ע' 6־135) ההתכללות דגאולה העתידה בגאולת מצרים וגאולת מצרים בגאולה העתידה.
3. 40. הל' ע"ז פ"א ה"ג.
4. 41. ראה בארוכה ד"ה שאו מרום בהספות לס' החקירה להצ"צ. ועוד.
5. 42. כי בגוף מוגבל א"א שיהי' מלובש בו כח (חיות) בלתי מוגבל (ס' האמונות והדעות מ"א פ"א. מו"נ ח"ב הקדמה יב – הובאו בס' החקירה להצ"צ בתחילתו). וראה ד"ה אמר רבא כל המעביר תש"י (פי"ז) שמאופן הקיום דצבא השמים אנו יודעים בחי' אור הסובב.
6. 43. ולהעיר מלשון העקידה שם (בתחילתו) "סדר המציאות" לפי הטבע הנהוג יעיד על אמיתת מציאותו ית'". וי"ל הכוונה בזה: אמיתית שורש הנצחיות שבנבראים הוא רק מעצמותו ית'"* שלמעלה מכל ענין של אור וגילוי. כי כל אור וגילוי הוא בגדר שינו עכ"פ (מאחר שמציאותו גופא נעשה ע"י שינוי – שבא מן המאור) ובמילא אא"פ לבוא ולהשתלשל מהם ענין של העדר השינוי: ורק מעצמותו ית' שלמעלה מכל ענין וגדר של שינוי – "אני ה' לא שניתי" – אפ"ל נצחיות שבנבראים. וראה הערה הבאה. ולכן "סדר המציאות לפי הטבע** כו' יעיד על
7. . ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 99 שוה"ג להערה 19.
8. . משא"כ הנהגה נסית, שיש בה שינויים. ועייג"כ עקידה שם, דהנהגת הטבע שאין בה שינוי הוא "ע"י השפע המושפע מהשכלים העליונים .. (ש)הם קיימים בלתי משתנים", משא"כ הנהגה נסית "יהי' להם כפי אלו השכלים האנושיים .. המחוייב להתחלף אמיתת מציאותו ית'", דהיינו עצמותו ית' (עיין המשך תרס"ו ע' שמג. ע' תלא־ב. סד"ה יחיינו תרצ"ד (תשי"א). ועוד).

עמוד 154

1. 44. וגם מזה מובן ששרש הנצחיות שבנבראים הוא מעצמותו ית' (כבהערה הקודמת) – כי החיבור דטבע ולמעלה מן הטבע, גבול ובל"ג, הוא רק בכח העצמות, שהוא (שו"ת הרשב"א סי' תיח. הובא בס' החקירה ע' 68) נמנע הנמנעות.
2. 45. עיין מאמרי חגה"ש תרע"א. ד"ה באתי לגני תרצ"ב (סה"מ קונט' ח"א רכז, ב ואילך).
3. 46. ראה ג"כ אוה"ת בא ע' רסח. וראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 221. ולהשתנות כמו שהם נמצאים משתנים". ולהעיר ג"כ מאוה"ת ואתחנן (ע' שצה) בענין ההפרש דתורה (חיי עולם) ותפלה (חיי שעה), עיי"ש).
4. 47. עיין לקו"ת אמור לח, ב. המשך ר"ה תש"ג ספ"ט.
5. 48. ואולי י"ל "קבע בו ר"ח ושנים" – היינו בחי' "שנה" שלמעלה מבחי' "חדש" – ראה ד"ה החודש תרנ"ד פ"ה ואילך (וראה גם אוה"ת שם ע' רעז), וש"נ.

עמוד 155

1. 49. בהבא לקמן – עיין בארוכה שער האמונה פט"ו.
2. 50. ראה שער האמונה שם (ל, א): נס גמור הוא כו'. ועיי"ש בסוף הפרק.
3. 51. תו"א מג"א צג, א. שם, סע"ג. ק, א. ובכ"מ. וצע"ק מאבודרהם ברכות הראיי' [וראה שו"ע או"ח סו"ס ריח. אנציקלופדיא תלמודית ח"ד ע' שנה וש"נ]. וי"ל שהטעמים שבאבודרהם שפורים יוצא "ממנהג העולם" מלובשים הם ואינם גלויים (כ"כ) וע"ד מש"כ בתו"א (מג"א צג, רע"ד. ק, א) ש"נראה בחוש שכל הסבות היו רק למעלה מהטבע".
4. 52. נדה לא, א.
5. 53. תהלים עב, יח.
6. 54. שער האמונה שם ל, סע"א.
7. 55. ולהעיר מסה"מ תרע"ח (ע' פט) דגם נסים שאינם מלובשים בטבע שבהם מתבטל הטבע, הנה "מה שמתבטל הוא רק באותו הדבר שבו הוא הנס, אבל כללות העולם הוא בקיומו, א"כ ה"ז שבעולם מאיר גילוי אוא"ס שלמעלה מהעולם". וראה בארוכה ד"ה נתת ליראיך תשי"ב, שלכן עי"ז נעשה רוממות הטבע גופא (מכיון שגם בעת הנס כללות הטבע הוא בקיומו). וי"ל דזה שהנס ("אוא"ס שלמעלה מהעולם") מאיר בעולם וטבע, הוא [לא רק מפני הבל"ג שבו (שיכול להתפשט עד למטה מטה, גם בטבע ועולם), כ"א גם] מפני שגם בהבל"ג ונס כלול "טבע" (וגבול*) כבפנים. ולכן המשכתו בעולם היא באופן שאינו משדד כללות הטבע רק "אותו הדבר שבו הוא הנס", שעי"ז נעשה רוממות הטבע.
8. 56. וחיבור זה ד"נס" ו"טבע" (– מה שתכלית הנס הוא להפוך הטבע) י"ל שנרמז בלשות חז"ל "כשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה" – שמלשון "כשבחר ביעקב ובניו" מובן, שיש ב"יעקב ובניו" ב' ענינים: א) כמו"ש מצ"ע, ב) מצד בחירתו ית' (ע"ד הנ"ל בפנים סעיף יוד). וי"ל הביאור: "יעקב ובניו" הם בחי' בל"ג שלמעלה מהעולם [וי"ל שזהו הטעם שנקט הלשון "יעקב ובניו" – ולא כבמרז"ל בבריאת העולם "בשביל ישראל" – כי בזה ("בניו") מרמז לכח ההולדה שיש בישראל* שהוא כח הא"ס]: "בחר ביעקב ובניו" הוא מצד עצמותו ית', שמצד בחירה זו נמצאים "יעקב ובניו" *) להעיר ממאמרי חגה"ש תרע"ה (בהמשך תער"ב ח"ב ע' א'ד ואילך). חגה"ש תש"ד פ"ט ואילך. *) עיין לקו"ת שה"ש (לט, ד ואילך) שכח ההולדה שבישראל הוא מצד מעלת נשמתם. ומה שישנו כח זה גם בחי וצומח – ראה לקו"ת שה"ש שם מ, א. בנוגע לאוה"ע – ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 159 הערה 45, שי"ל בזה ב' טעמים: א) ע"ד המבואר בלק"ת שם לענין חי וצומח. ב) כדי שיהי' ענין הבחירה. למטה בעולם (חיבור דבל"ג וגבול) לעשות לו ית' דירה בתחתונים. ולכן "כשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה", ש"גאולה" מורה שיש מצב של גלות שצריכים להיגאל ממנו.

עמוד 156

1. 57. להעיר מפרש"י ברכות נז, רע"א ד"ה חנינא "נוני"ן הרבה נסים רבים".
2. 58. ראה גם סה"מ קונטרסים ח"א רכח, ריש ע"ב. סד"ה החודש ה'ש"ת.
3. 59. עפ"ז יש לבאר בדרך רמז המשך הענינים ברד"ה החודש תרס"ו – שלאחרי שמביא דברי העקידה ע"ד ב' ההנהגות כו' ממשיך "ולהבין בתוס' ביאור .. למה צריכים עבודה בכח עצמו דוקא ומהו המעלה בזה כו'" – דלכאורה דורש ביאור: הרי מבואר בכו"כ דרושים המעלות בעבודה בכח עצמו, שדוקא היא בת קיימא (כנ"ל בתחילת השיחה) ועוד? – אלא שבדרוש "החודש גו'", שבו מודגשת מעלת ענין הנס הבא מלמעלה (אתעדל"ע), יש מקום לשאלה זו. ובזה יומתק מה שבלקו"ת ריש פרשתנו מסיק דפירוש הפילוסופים באשה מזרעת תחלה יולדת זכר – ש"טפת זכר באה באחרונה ועילאה גבר" – "באמת הוא דוחק" [אף שפשוט שגם פירוש זה יש לו מקום מכיון שהובא ע"י גדולי ישראל (כמשנ"ת בארוכה – לקו"ש חי"ב ע' 70 ואילך)] – כי בפ' תזריע, שבה מודגשת מעלת העבודה (אתעדל"ת), נרגש שהענין ד"יולדת זכר" הוא (לא מצד האיש – הקב"ה (עילאה גבר) – כ"א) מצד האשה, כנס"י.
4. 60. ולהעיר מלקו"ת ויקרא (ב, ריש ע"ד) שדוקא ע"י עבודה מלמטה נמשך בחי' "כי לא אדם הוא", ונת' בארוכה (לקמן ע' 358 ואילך) שזהו טעם הפנימי (למ"ש שם לפנ"ז) שדוקא ע"י אתעדל"ת "יהי' דבר המתקיים", כי עי"ז מגיעים לבחי' "אני ה' לא שניתי" – ע"ד שנת"ל (הערה 43 ובשוה"ג הב') שדוקא בהנהגת הטבע ישנו הענין ד"אני ה' לא שניתי".
5. 61. ולהעיר שברוב השנים קורין פ' החודש עוד בחודש אדר – שנקודתו, פורים, שענינו "קיימו מה שקבלו כבר" (שבת פח, א), אתעדל"ת, דוגמת "אשה מזרעת תחלה" (תו"א מג"א צט, ג).
6. 62. תהלים פז, ה. תו"א סד"ה רני ושמחי (הב') וביאורו (בסופו).