152

שכל מה שקיים בבריאה תלוי בעבודת בני ישראל.

ומזה מובן, שלא רק ההנהגה הנסית, הקשורה עם "בחר ביעקב ובניו" תלויה בעבודת בני ישראל – אלא גם זה ש"בחר הקדוש־ברוך־הוא בעולמו", ההנהגה הטבעית, תלויה בעבודת בני ישראל³³,

אלא שכל אחת מהנהגות אלו תלויה באותה עבודה שהיא כדוגמתה³⁴ – שהרי אופני עבודת ה' נחלקות, בכללות, לשני סוגים:

בכל אחד מישראל צריך להיות הענין של קבלת עול ומסירת נפש – עבודת ה' לא מצד השכל והרגש כו' שלו, אלא ציות לרצון העליון מתוך התבטלות – וממילא עבודתו אינה מדודה לפי ההגבלות של מציאותו;

אופן עבודה זה מעורר את ההנהגה הנסית, שמגלה את ביטול העולם, כנ"ל.

לאידך, גם מציאות האדם ("כל לבבך" ו"כל נפשך") צריכה להיות חדורה בעבודת ה', ולכן עליו לקיים תורה ומצות לא רק בקבלת עול, אלא גם מתוך הבנה ורגש וכו' – ובאופן עבודה זה תלויה ההנהגה הטבעית, שעל ידה מתאחדת מציאות העולם עם אלקות, כנ"ל.

ז. כוונת הבריאה כפי שהיא מצד עצמותו ית'

תכלית הכוונה היא הרי – אחדות, ובעניננו שיהיה איחוד של נס וטבע:

העובדה שנס וטבע הן שתי הנהגות נפרדות, היא רק מבחינת ההארות ואופני הביטוי היוצרים הופעת שני "קווים" (כיוונים). ששם הם מופיעים כשני קווין – קו של "בלי גבול" שמתבטא בהנהגה נסית, והקו של "כוחו בגבול" – הנהגת הטבע;

אבל מצד יכולת עצמותו ית', "בלי גבול" ו"גבול" הם ענין אחד – הביטוי של שלימותו – וכמאמר הידוע³⁵ "אם תאמר שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו", ובפנימיות הדברים זה ביטוי של יכולתו ית'³⁶. ולכן כוונת הבריאה כפי שהיא מצד עצמותו ית' מושגת על ידי האיחוד של נס וטבע³⁷.

וכך גם בעבודת האדם: מיהודי נדרש האיחוד של שני אופני העבודה [מסירת נפש וקבלת עול שלמעלה מטעם ודעת, יחד עם העבודה שמצד הכחות הפנימיים]; וזה נעשה על־ידי התעוררות עצם הנשמה, שמצדה שני