שיחה א

הערות

עמוד 157

1. 1. פרשתנו יד, יד.
2. 2. מפשטות לשון רש"י משמע שכוונתו להגדר שבאמצע האוזן בפני נקב האוזן כמ"ש בפרישה לטור יו"ד סי' שט סק"ז. ט"ז שם סק"ד. וכן מוכח מלשון רש"י בפ' תצוה (שהובא לקמן בפנים) "שבתוך האוזן". ולפי"ז הוא דלא* כת"א כאן (יד. יז. כה. כח) "רום אודנא" (וכן תרגם עה"פ בפ' תצוה ופ' צו דלקמן בפנים. ועד"ז הוא במכילתא דרשב"י משפטים כא, ו: בגבוה שבאוזן), כ"א כתיב"ע כאן (ופ' תצוה וצו שם)**. ולהעיר משו"ת צ"צ חיו"ד סי' רכט (ראה שם מתויו"ט ולחם חמודות רפ"ו דבכורות) דמוכח מפרש"י בש"ס דגובה של אוזן נק' סחוס (הל' שהובא ברש"י גם בפ' תצוה שם), ומשמע גם מפרש"י (בכורות מ, ב) דעליונה של אוזן כולו נק' תנוך, ועפ"ז יש לפרש ל' "תנוך" ו"גדר האמצעי שבאוזן", גם לפי' הת"א עיי"ש בארוכה*** – ולכאורה בפירוש המלה ובמציאות אין לחלק בין פירוש רש"י עה"ת *) ולא כדעת הגאון (שהובא בראב"ע תצוה כט, כ) "הרך הדבק בעגול האוזן". וברד"ק (בספר השרשים ע' תנך) הרך אשר בקצה האוזן. ועד"ז בש"ך עה"ת בפ' צו. וראה פי' זי"ר (הובא לקמן הערה 25). **) עה"פ כאן (וכן בפסוק כה. כח דלקמן) תרגם: על גדירא מיצעא דאודנא. בפסוק יז: על חסחוס דאודנא. וכן תרגם בתצוה כט, כ. בצו ח, כג: על חסחוס אודנא דאהרן דהוא גדירא דמציעאה. ובפסוק כד שם: גדירא מיצעא. ***) ולהעיר ממדרש לקח טוב עה"פ כאן: זה גדר האמצעי הקרוב לגבוה של אוזן. ובמדרש הגדול תצוה שם: זה רום של אוזן שהוא גדר האמצעי. לפרש"י על הש"ס. אבל י"ל דמכיון שמפורש במשנה (שם לז, א) לענין מום "מן החסחוס אבל לא מן העור" (אלי' רכה של אוזן – פרש"י שם), משמע שחסחוס – "תנוך האוזן" (פרש"י שם) כולל כל העליונה כהתויו"ט וכו'. כי לשון חסחוס ותנוך אפשר לפרש גם על העליונה, אבל פי' "תנוך" ו"סחוס" מצ"ע לפרש"י הוא גדר האמצעי ממש כפרישה וט"ז שם. אבל לפ"ז צ"ל שמ"ש הט"ז שם הוא רק בפי' לשון תנוך (בפרש"י) ולהלכה ס"ל שנפגמה בחסרון מן התנוך (שבשו"ע שם) הוא כל העליונה (הקשה) של האוזן, שהרי מפרש סיום לשון השו"ע ולא העור שבשפת האוזן כפרש"י בכורות באלי' רכה – ע"ד מ"ש הרי"א האמליר (נדפס ב"יגדיל תורה" נ.י. תשרי תשל"ח ע' לו. וראה שם ע' מב תשובת הרד"ל). אבל בשו"ת הצ"צ שם מוכח לא כן בט"ז. וראה לקמן הערה 13. 37. ואכ"מ.
3. 3. ראה ראב"ע תצוה שם "אין לו ריע".
4. 4. ח, כג. כד.
5. 5. כט, כ.
6. 6. כ"ה בדפוס א' וב' ובכו"כ כת"י רש"י. ומזה משמע כנ"ל בתויו"ט וצ"צ שכל העליונה נק' "סחוס". ובדפוסים אחדים "הוא הסחוס גדר האמצעי".
7. 7. כ"ה ברוב הדפוסים ובדפוס ב'. וכ"ה בפרשתנו בדפוס ב' (טינרוס), ובדפוס ראשון הוא כבפרשתנו "טינדרוס". ויש גורסים בפרש"י תצוה ופרשתנו "טנדרין". וכ"ה בפרש"י בכורות לז, א ד"ה הסחוס. וברע"ב שם "טנדריס". וברגמ"ה בכורות שם כבפרשתנו "טנדרוס".

עמוד 158

1. 8. ח, ה.
2. 9. כיון שהוא לשון בלתי רגיל ויתכן ש(הבן חמש למקרא) לא יזכור מה שפירש בספר חומש שלפנ"ז.
3. 10. וכמו שמצינו כמ"פ בפירוש רש"י שחוזר ומפרש פירושו בקיצור פעם ב' מה שכבר פירש לפנ"ז (בחומש) באריכות יותר. וכ"ה בנדו"ד שבתחלת פירושו מקצר לגבי פי' בפ' תצוה שכתב שם "הוא הסחוס האמצעי שבתוך האוזן". ובפרשתנו רק "גדר אמצעי שבאוזן". אבל כאן בהמשך פירושו מוסיף ומשנה כדלקמן בפנים.

עמוד 159

1. 11. בספר הזכרון בפרש"י כאן "אומרו והפותרים קורין לו טינדרוס לא ידעתי אם היא ארמית או עברית ולכן לא נודע לי לשון תנוך לדעת הפותרים".
2. 12. ברע"ב בכורות שם "בלעז". וברגמ"ה שם "שלועזים טנדרוס". וראה ס' השרשים לרד"ק שם.
3. 13. זה שכתב רש"י "קורין לו" (וכן בפ' תצוה: שקורין טנרוס) ולא כתב טנדרוס בלעז, כדרכו בכ"מ – לכאורה אפשר לומר שהוא בכדי שנדע בדיוק מקומו באוזן כי בלשון "הסחוס" מצ"ע וגם בלשון "(גדר) אמצעי שבאוזן" אפשר לפרש שכולל כל חלק הקשה שבאוזן* כפי התויו"ט והצ"צ בפירוש רש"י על הש"ס (כנ"ל הערה 2, 6). אבל (נוסף על הנ"ל בהערה 2 הרי): א) גם במשנה בש"ס בכורות לז, א ד"ה החסחוס (שבו מפרשים דעת רש"י כנ"ל) כתב "שקורין טנדרין". ב) בפרש"י תצוה מפורש (לכל הדפוסים) "שבתוך האוזן" ואין מקום לטעות. ולהעיר מלשון אדה"ז בשו"ע סוף הל' מכירת חמץ שלאחרי הל' פסח. ואכ"מ. וראה לקמן הערה 37. *) לכאורה משמע כן גם בפיה"מ להרמב"ם נגעים פי"ד מ"ט (וראה פיה"מ הוצאת הרב קאפאח). ועפמ"ש בצ"צ פי' "גדר אמצעי שבאוזן" י"ל שכן ס"ל להרמב"ם גם בפ"ז מהל' ביאת המקדש ה"ב, ובריש פ"ה מהל' מחוסרי כפרה. ולא כמש"כ בתויו"ט בכורות שם. ועפ"ז מתורצת קושיתו על הכס"מ בהל' ביאת מקדש שם (ועד"ז כתב בשו"ת מלבושי יו"ט יו"ד, סי' יד). אבל כנראה שהצ"צ ס"ל כדעת התויו"ט בהרמב"ם. וכדמוכח גם מזה שהשואל להצ"צ (נדפס ב"יגדיל תורה" (הנ"ל הערה 2) ע' כז ואילך. וראה שם ע' מב) כתב ע"ד הנ"ל בדברי הרמב"ם. והצ"צ תפס דברי התויו"ט ולחם חמודות.
4. 14. ראה גם פרש"י בראשית א, כז. נח יא, ג. ויצא ל, לז. ועוד. וראה הערה 11. ובתחלת הערה שלפנ"ז.
5. 15. הלשון "פתרון" וכיו"ב נמצא כבר בפרש"י לפנ"ז, ראה לדוגמא: בא יוד, כא. יתרו כ, ח. משפטים כא, יג. שם כג, ב. תרומה כה, יב. שם, מ. שם כז, ד. אבל ברוב מהנ"ל פי' "פתרון" היינו פירוש וביאור המקרא או התיבה שאינו מפורש בכתוב, משא"כ בנדו"ד.
6. *. לך טו, ב. ויצא ל, ח. שם, מא. ובכ"מ.

עמוד 160

1. 16. ובדפוס ב' "כדאיתא בתו"כ".
2. 17. ע"ד ולא נודע כי באו אל קרבנה (מקץ מא, כא).
3. 18. והא דבכמה מקומות כותב רש"י "לא ידעתי" וכיו"ב. אף שגם שם יש מדרשי רז"ל – ראה לקו"ש ח"ה ע' 1 הערה 2 וש"נ – הוא לפי: א) שבכלל אין דרך פרש"י לשלול דרז"ל, כדלקמן בפנים. ב) גם בדרז"ל על אתר כתו"כ וכיו"ב אינו צריך לשלול באם מובנת השלילה בפשטות (כי אינו ע"ד הפשט כלל).
4. 19. וגם בפ' צו (שם ח, כג־כד) אף שמפרש בתו"כ שם "זה גדר האמצעי" אינו מפרש השייכות לתיבת "תנוך" כבפרשתנו.
5. 20. כ"ה בתו"כ הנדפסים עם פי' הקרבן אהרן; עם פי' רבינו הלל: עם פי' המלבי"ם. וכן הובא בר"ש ותויו"ט נגעים פי"ד מ"ט. וכ"ה בתו"כ ע"פ כת"י רומי מנוקד (יכול על תוך ודיי). אבל בתו"כ הנדפס עם פי' הראב"ד: ת"ל על תנוך אי על תנוך יכול על גובה. ובזית רענן גרס (בילקוט): על תנוך ודאי כו' ת"ל אוזן אי על אוזן וכו'. וכן הועתק בפי' רבינו הלל: יכול על תנוך ודאי. וראה שם בחילופי נוסחאות בפי' ר"ה.
6. 21. ראה מלבי"ם כאן. וראה ראב"ד וקרבן אהרן בפירושם לתו"כ. תויו"ט נגעים פי"ד מ"ט.
7. 22. כמו האנפה – ראה לקמן בפנים.

עמוד 161

1. 23. עמוס ז, ז.
2. 24. ראה לעיל הערה 2 שכן תרגם אונקלוס תיבת תנוך "רום אודנא".
3. 25. וצ"ע במ"ש בקרבן אהרן כאן "לא ידעתי פי' מלת נוך האיך מורה על החצון". ובראב"ד לתו"כ כאן "ושמא מוציא אותו מלשון נאספו עלי נכים שפירושו אנשים קשים מאד וכן הגבוה של האוזן הוא הקשה שבאוזן". ובפי' זית רענן לילקוט שם פי' "על תנוך ודאי": פי' הרכה שהוא למטה באוזן. ובפי' רבינו הלל: דהיינו מקום תחתון שבאוזן דמשמע תחת נוך. וראה שם בחילופי נוסחאות.
4. 26. ח"ש כה, ג.
5. 27. תשא לא, ג.
6. 28. וכ"ה בת"י דלעיל הערה 2.
7. 29. שמיני יא, יט.
8. 30. מפירוש הראב"ד וקרבן אהרן ותויו"ט ועוד (וכ"ה במלבי"ם) שם משמע שמפרשים שלדעת התו"כ תיבת "תנוך" היא מלה מורכבת מ"תוך" ו"נוך". ולפ"ז לפי' "תוך" אינם משתמשים בהנון*. ולהעיר שכמה סוגים בפי' כאלה: א) בנדו"ד שתיבה אחת מורכבת מב' תיבות ופי' תיבה זו יוצא מב' התיבות: ב) "אפאיהם" (האזינו לב, כו) וכיו"ב שרש"י כותב: ואונקלוס תרגם כו' תיבה זו לג' תיבות אמרתי אף אי הם – שכל האותיות ישנם בהתיבה והפי' רק מפרידם לג' תיבות, משא"כ בנדו"ד שה"וך" משמש לב' התיבות (תוך נוך). ג) "שמים" שפירש"י (בראשית א, ח) "שא מים .. אש ומים שערבן כו'" – שעיקר ההוספה היא אות אל"ף "שא מים אש ומים", ש"יש לנו תיבות הרבה חסרות אל"ף לפי שאין הברת האל"ף נכרת" (פרש"י בא י, כא). וראה מפרשי רש"י שם (רא"ם, לבוש, דקדוקי רש"י, משכיל לדוד. ועוד). ד) פרש"י שם "שם מים" – דמפרשים המ' לפניו *) ועפ"ז צ"ע במלבי"ם שם שמפרש שבהוראה זו "תוך", הנון שבאמצע להקטין התוך כו' – דלכאורה לפי' תיבת "תוך" שבהתיבה, הוא רק "תוך", אשר לכן הוצרך לצרף ב' התיבות בתו"כ. וגם לאחריו (וראה משכיל לדוד שם)**, משא"כ בנדו"ד שמפרשים התיבות "וך" ששייכות (גם) לה"תיו" אף שהנו"ן מפסיק. ועוד.

עמוד 162

1. 31. בשלח טו, ח.
2. 32. וראה פרש"י וירא יח, כג.
3. *. שהרי אי אפשר להאריך האף עצמו.
4. 33. בפרש"י לך (יז, יא) "ונמלתם כמו ומלתם והנון בו יתירה ליסוד הנופל בו לפרקים כגון נ' של נוסף ונ' של נושא כו'" – ה"ז נון יתירה כיסוד נופל בתחלת **) בספר זכרון לרש"י שם כתב דהנוסחאות שכתוב בהם שם מים במ"ם נ"ל שאינן נכונות (כי הוא דעת ר"י ב"ח כו'). וליתא ברש"י כת"י ה"א קלא. קמה (הר טולוז). ובדפוס שני איתא רק "שמים אש ומים שערבן כו'". אבל ברוב הדפוסים ומפרשי רש"י איתא. וכן משמע ברמב"ן כאן. התיבה* ולא באמצע התיבה. ומזה שלא פירש רש"י בבשלח שם שאף הוא משרש אנף (כהרד"ק בספר השרשים שלו) מוכח שלא ס"ל כן. ועד"ז מובן בנדו"ד.
5. 34. ראה פרש"י ומצודות (ועוד) עמוס שם.
6. 35. ובפרט לפרש"י ח"ש (שם) (אבל הוא בחצאי רבוע) שכתב "חומת אנך שהוא מן נכה רגלים". וראה ראב"ד לתו"כ פ' צו שם.
7. 36. בפרש"י ח"ש שם שבתיבת אנך האל"ף היא הוספה, ובפרש"י שמות ג, ב שלפעמים מוסיפים תי"ו. ועפ"ז י"ל לכאורה בתיבת "תנוך" שיש בזה השורש "נכה" שבאנך. אבל (נוסף ע"ז שמצד פרש"י ח"ש שם אין לפרש כבתו"כ – נוך, גובה*, כבהערה שלפנ"ז, הרי) הוספת *) וגם שם י"ל שהכרחו הוא כיון שהוא לשון ציווי ונפעל לא יבוא בציווי (וראה דקדוקי רש"י (מירא דכיא) שם). *) אלא שי"ל שע"פ פרש"י נוך הוא כמו נכה, וגם מצד זה שייך לגדר האמצעי שבאוזן, ע"ד פי' הב' בראב"ד לתו"כ צו שם. התי"ו המבואר ברש"י שמות שם היא להורות על ענין הדביקות – ראה דקדוקי רש"י (באר רחובות) – שאינו שייך בנדו"ד.

עמוד 163

1. 37. ע"פ פי' הצ"צ (הנ"ל הערה 2) בגדר האמצעי שבאוזן – אולי י"ל מענינים מופלאים ע"ד ההלכה בפרש"י עה"ת: שזה שמוסיף "ולשון תנוך לא נודע לי" כוונתו לא רק לשלול הפי' שבתו"כ, בפי' לשון "תנוך" כ"א שנפק"מ גם להלכה: הלשון "גדר אמצעי שבאוזן" מצ"ע יש לפרש שקאי על כל העליונה של אוזן שקשה כ"סחוס" ו"נק' גדר האמצעי כיון שיש לו דבר מקיף למטה בחלק גדול מן האוזן ועוד דגם שם בעליונית האוזן יש קצת עור רק קצת ע"ג הקשה" (צ"צ שם. וראה לעיל שוה"ג להערה 13 שגם ברמב"ם בפיה"מ משמע כן וגם שם מפרש "והוא אמרם תנוך אוזן זה גדר האמצעי"), משא"כ לפי' התו"כ בתיבת "תנוך" – "תוך" "נוך" – מוכרח לומר שהוא גדר האמצעי בפני נקב האוזן כפי' הראב"ד לתו"כ. וק"א שם*.
2. 38. וישב מ, יב. *) כ"כ בצ"צ שם בפי' הק"א. ובשו"ת מלבושי יו"ט שם תפס באו"א בק"א ומפרש דברי התו"כ ע"ד הנ"ל ברש"י. וצע"ג.
3. 39. מקץ מא, כו.
4. 40. עפי"ז יובן גם ל' רש"י בתצוה כח, כב: ואף שרשרות פתר מנחם כו' לשון שרשים ואמר שהרי"ש כו'.

עמוד 164

1. 41. ג, ט.
2. 42. ויתירה מזו י"ל, שכולם באים משורש "שלג" שבלה"ק, וא"כ הרי"ז כנדו"ד.
3. 43. ע"ח של"ח פ"ז. הובא בלקו"ת ריש פרשתנו*. ועוד.
4. 44. לקו"ת פרשתנו שם. סהמ"צ להצ"צ מצות טומאת המצורע. ובכ"מ. *) בלקו"ת שם: של"ז (ע"פ דפוס שקלאב, תקס).
5. 45. לקו"ת שם. ע"ד פלשתים דקדושה וכו' (תו"א סא, ג ואילך. תו"ח ר"פ תולדות פ"ו).

עמוד 165

1. 46. לקו"ת פרשתנו כה, א ואילך.
2. 47. להעיר ש"והובא" צ"ל למקום שמותר לבוא לשם (מקומו – אלא שבמקומו גופא הקרוב למקום הכהן – ספורנו עה"פ), או שההבאה היא בנפשו שלא להשהות (תו"כ עה"פ).
3. 48. ראה מאו"א בערכו (וש"נ): אזן נק' בינה כו'. וראה סהמ"צ שם (ק, סע"ב) במוחין דאימא בינה הוא השגה והתבוננות והיא כמו בחי' שמיעה שמשיג הדבר. ולהעיר ע"ד הנ"ל (בפנים) מתורת לוי"צ הערות למס' נגעים ע' שנט ואילך.
4. 49. ע"ד הפי' לא ידעתי נפשי (ראה מק"מ ר"פ צו) ע"ס כו' לא ידענו (לקו"ת חקת סד, א) איני יודע באיזו דרך כו' (ברכות כח, ב) מצד פנימיות הנפש שלמעלה מידיעה (אוה"ת פנחס ע' א'נט ואילך. ד"ה אך בגורל תרכ"ו. ד"ה אשרינו תרפ"ח, תרצ"ו. וראה לקו"ת ויקרא נ, סע"ד).
5. 50. לקו"ת פרשתנו שם לענין זה שצריך לתקן תחלה המעוות במוחין דאימא.
6. 51. ראה תורת לוי"צ שם.
7. 52. פרשתנו יד, כ.