164

– הרי אנו מוצאים יותר מזה בפירוש רש"י בפרשת דברים⁴¹: על "צידונים יקראו לחרמון שריון והאמורי יקראו לו שניר" אומר רש"י "הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען". כלומר, המילה "שלג" בלשון אשכנז ובלשון כנען בתקופת רש"י היא כבשפת "האמוריים", אשר "יקראו לו שניר" – מילה המופיעה בחומש.

[ולהעיר: גם עתה נקרא שלג בלשון אשכנז, ובאנגלית, בדומה ל"שניר" – "שניי", "סנאו"]⁴².

ודומה לכך המילה "טנדרוס" בתקופת רש"י, שהיא מן השורש "תנוך", שבחומש.

ט. הסיבה לנגעים – הסתלקות החכמה

מיינה של תורה שבפירוש רש"י:

מוסבר בספרי הקבלה⁴³, שהסיבה לנגעים היא "הסתלקות אור החכמה, כי מצורע חשוב כמת וכתיב ימותו ולא בחכמה". בחסידות⁴⁴ מוסבר ענין זה בהרחבה לגבי עבודת האדם: "מוחין דאימא" – הדרגה של "בינה", התבוננות בגדלות הבורא, מעוררים אצל האדם אהבה מדרגת "רצוא", רצון לצאת ממציאותו העצמית ולהכלל באלקות.

"מוחין דאבא", דרגת ה"חכמה", הנעלית מבינה, גורמים להתבטלות מוחלטת כלפי אלקות, עבודה מסוג של "שוב" שאינה כלות הנפש, אלא התבטלות על־ידי התעסקות בתורה ובמצוות למטה.

"נגעים" נגרמים עקב "הסתלקות אור החכמה": כאשר חסרת ההתבטלות המוחלטת של החכמה, ועקב זאת חסרת הורדת ה"רצוא" וכלות הנפש לדרגת "שוב" – לימוד התורה וקיום המצוות, אז יכולה דרגת ה"רצוא" (הנובעת מהתבוננות של "מוחין דאימא" בלבד) לאפשר "יניקה לחיצונים" (=השפעת כחות לצד החיצוני) כפי שההתלהבות בתפילה בלבד יכולה להביא לידי הרגשת ישות עצמית וכדומה, ועד לידי התלהבות בלתי רצויה⁴⁵.

לפיכך תיקון הנגעים ורפואתם נעשים על־ידי הכהן, שהוא מוריד למטה את אור החכמה, וכך נטהרים הנגעים ונדחית יניקת החיצונים, כמוסבר בהרחבה בחסידות.

י. הסיבה לנגעים – הסתלקות החכמה

בטהרה על־ידי הכהן ישנם שני