165

פרטים⁴⁶: "והובא אל הכהן" ו"ויצא הכהן אל מחוץ למחנה". כדי לתקן את הנגעים אין להסתפק בהורדת השפע של אור החכמה בלבד ("ויצא הכהן..."), אלא יש צורך לפני־כן ב"והובא אל הכהן" – התיקון ב(מקור⁴⁷ הנגעים, ב)"רצוא" וכלות הנפש. דבר שנעשה באמצעות "מוחין דאימא" (בינה), והתאמתם אל ה"שוב", על־ידי הכהן – חכמה. וביחד עם תיקון ה"רצוא" מתאפשר אחר־כך "ויצא הכהן..." – הורדת והבאת אור החכמה אל "מוחין דאימא", ועל־ידי כך מתבטלת האפשרות לנגעים.

שני פרטים אלו בטהרה רמוזים בפסוק ובפירוש רש"י: "ונתן הכהן על תנוך אוזן המטהר הימנית..." מורה על המשכת אור החכמה – ("ונתן הכהן") אל מוחין דאימא – "אוזן", "שמיעה" והתבוננות⁴⁸.

ועל כך אומר רש"י "ולשון תנוך לא נודע לי" – הטהרה והתיקון שב"תנוך אוזן", במוחין דאימא, "לא נודע"⁴⁹, אינם באים מעצמם על ידי המשכת מוחין דאבא, באמצעות הכהן, אלא יש צורך תחילה בתיקון הפגם של מוחין דאימא – בבינה עצמה כשם שהתשובה צריכה להיות במקום הפגם⁵⁰.

[רש"י משתמש בביטוי "לא נודע", לשון נפעל, "ידיעה" ופעולה הנעשית מאליה, ולא בביטוי "לא ידעתי" וכדומה].

והתיקון שבמוחין דאימא נרמז במילה "והפותרים", שמשמעותה, כבפתרון חלומות, גילוי ופירוש התוכן הפנימי של שני דברים הנראים שונים, ועל־ידי כך קישורם ואיחודם.

משמעות הדברים בעבודת האדם בענינינו היא: פותרים את "מוחין דאימא", את ההתלהבות וה"רצוא" הנובעים מבינה, שיהיו, כפי שנדרש על־פי הכוונה הפנימית.

ולאחר מכן נמשך אור החכמה ב"תנוך", עד "על בוהן ידו... ועל בוהן רגלו" – בקיום המצוות במעשה, ביד וברגל⁵¹,

ואז מתבטלים הנגעים – "וכיפר עליו הכהן וטהר"⁵².

(משיחת ש"פ מצורע תש"ל)