166

שיחה ב

מצורע א. דברי רש"י על "וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר", והסברם

בפסוק¹ "וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים", מתעכב רש"י על המילים "וכלי חרש אשר יגע בו הזב", ומפרש: "יכול אפילו נגע בו מאחוריו וכו'? כדאיתא בתורת־כהנים^*: עד איזהו מגעו שהוא ככולו² הוי אומר: זה היסטו".

יש להבין: מה קשה כאן בפשוטו של מקרא, שלשם כך מפרש רש"י את המילים "יגע בו" לפי דרשת חז"ל בתורת־כהנים, ואינו מפרש "יגע בו" כפשוטו, שהכוונה היא לכל נגיעה, אפילו מאחוריו?

ההסבר לכך הוא: אי־אפשר לפרש כאן ש"יגע בו" היא נגיעה ממש, כי כבר לפני כן (בפרשת שמיני³ לגבי טומאת שרץ) למדנו – כפי שאומר שם רש"י – ש"אין כלי חרס מיטמא אלא מאוירו", ולפיכך אי אפשר לפרש כאן, ש"וכלי חרש אשר יגע בו" ייטמא על־ידי נגיעה "מאחוריו". אך כיון שאפשר להבדיל ולומר שדוקא בטומאת שרץ, שהיא טומאה קלה, "אין

ב כלי חרס מיטמא אלא מאוירו", ואילו בטומאת זב, שהיא טומאה חמורה (המטמאה במשכב ובמושב) יכול כלי חרש להיטמא על־ידי נגיעה כפשוטה, "מאחוריו" –

לכן, כדי למנוע קבלת הבחנה זו (ובמיוחד כיון שהסבר זה מתאים יותר לפשוטו של מקרא) אין רש"י מצטט מן הפסוק את המילים "יגע בו" בלבד, שאותן הוא מפרש, אלא גם את המילים המבליטות את ההבחנה דלעיל – "וכלי חרש אשר יגע בו הזב", ואומר: "יכול אפילו נגע בו מאחוריו (כיון שמדובר כאן אודות טומאת זב) וכו' כדאיתא בתורת כהנים" – [ההמשך בתורת כהנים הוא "ודין הוא ומה אם מת החמור לא טימא כלי חרס מאחוריו, הזב הקל אינו דין שלא יטמא כלי חרס מאחוריו, לא, אם אמרת במת שאינן עושה משכב ומושב וכו' ת"ל אשר יגע בו ולהלן⁴ הוא אומר אשר תבושל בו, מה בו האמור להלן מאוירו, אף כאן מאוירו"],

לפי זה מתעוררת השאלה: אם נגיעה "מאחוריו" אינה מטמאה, מהי הכוונה "יגע בו"⁵? – על כך מביא רש"י את סיום דברי תורת כהנים: "איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו".