166

ב. השאלה על הציטוט החלקי של רש"י מ"תורת – כהנים"

אך צריך להבין – ממה־נפשך: אם דברי "תורת כהנים" אינם ידועים, צריך היה רש"י לצטטם בשלמות, כולל את ההוכחה לכך שהמילים "יגע בו" אינן יכולות לכוון ל"מאחוריו". ואם רש"י מסתמך על כך שהלומדים יעיינו בעצמם ב"תורת־כהנים", הוא לא צריך היה לצטט גם את הסיום ("איזהו מגעו..."), אלא לסיים את פירושו במילים "כדאיתא בתורת כהנים" (בדומה לפירושו על פרשת ויקרא⁶: "ואם תאמר מקרא שלא לצורך הוא כבר נדרש בתורת כהנים")?

בפשטות ניתן היה לתרץ: רש"י מצטט את הסיום "איזהו מגעו...", כי בכך מובנת המשמעות של יגע בו" ( – היסט), בעוד אשר דברי "תורת כהנים" לפני כן הם רק לימוד והוכחה שכלי חרש "אינו מיטמא מאחוריו", ולכן אין רש"י מצטטם וסומך על כך שיעיינו ב"תורת כהנים".

אך קשה לומר כך – כי, כאמור מספר פעמים, רש"י אומר בבירור ובאופן המובן לבן חמש את כל הנדרש להבנת פשוטו של מקרא. וכיון שמשמעות "יגע בו" יכולה להיות גם "מאחוריו", צריך היה רש"י לכתוב בפירוש את הענין המכריחו לפרש אחרת – ולא היה עליו להסתמך על הזכרת המקור – תורת כהנים (ובמיוחד כאשר ב"תורת כהנים" נלמד הדבר בדרך של גזירה שווה ולא מפשטות הפסוקים⁷).

הכרחי, אפוא, לומר, שלפי פשוטו של מקרא, ההוכחה היא מן המילים שרש"י מצטט בפירוש מתורת כהנים, ולא מן ה"גזירה שווה" של "בו – בו", שאינה מוזכרת ברש"י (ודבריו "וכו' כדאיתא בתורת כהנים" הם רק לתוספת הוכחה והסבר, ולכן הוא מסתפק ומזכירם ברמז בלבד).

ג. רש"י אינן מתכוון ללימוד מטמא מת

לכאורה ניתן היה לומר, שהדבר נלמד מטומאת מת – שזוהי טומאה חמורה ביותר, ובכל זאת אין היא מטמאה כלי חרס מאחוריו – כפי שילמדו מאוחר יותר בפרשת חוקת⁸ – ומכך מובן שגם זב (שאינו חמור ממת) אינו מטמא כלי חרס מאחוריו.

וזוהי כוונת רש"י בציונו למקור בתורת כהנים: אין הוא מתכוון לגזירה שווה "בו – בו", אלא ל"קל־וחומר" המובא שם – "ומה אם מת החמור לא טימא כלי חרס מאחוריו, הזב הקל אינן