158

וממה־נפשך: אם ישנה סיבה, מדוע אין רש"י מסתפק בפירושו בפרשת תצוה, והוא צריך לחזור על כך כאשר התורה אומרת שוב את המילה "תנוך", הרי צריך היה רש"י לפרש מילה זו שוב בפעם הקודמת שהיא מופיעה, בפרשת צו?

ב. רש"י אינו חוזר בדיוק על אותו פירוש

לכאורה, ניתן היה לענות בפשטות: בפרשת צו אומר רש"י בתחילה⁸, ש"כל הענין הזה דפרשת המילואים פירשתי בואתה תצוה", ולכן אין הוא צריך לחזור על פירוש המילה "תנוך", המופרשת בפרשת תצוה, באותו ענין. ואילו בפרשתנו, מובאת המילה בענין אחר לגמרי.

אך עדיין אין זה מובן, כי מדברי רש"י כאן מובן, שאין בכוונתו רק לחזור על אותו פירוש של המילה "תנוך" כבפרשת תצוה, כי:

נוסף לקשיים המתעוררים: א) מדוע צריך רש"י בכלל לחזור על פירוש של מילה שכבר הוסברה? ב) אם בכל זאת יש צורך בחזרה⁹ – די היה בפירוש בקיצור¹⁰ "גדר אמצעי שבאוזן" – בדומה למילה "בוהן" המופיעה אחר־כך בפסוק, אשר בפרשת תצוה הוא מפרש "הגודל בפרק האמצעי", ואילו בפרשתנו הוא אומר בקיצור "גודל".

הרי פירוש רש"י כאן מוסיף ומשנה לעומת פירושו שבפרשת תצוה. הוא מוסיף (א) "ולשון תנוך לא נודע לי", (ב) "והפותרים קורים לו". ולפיכך הכרחי לומר, שרש"י מתכוון לפרש כאן משהו חדש לגבי "תנוך", הקשור דוקא לפרשתנו.

ג. שאלות נוספות על פירוש רש"י

כמו־כן יש להבין:

א) מהי כוונת רש"י במילים "לשון תנוך לא נודע לי": אם כוונתו היא שבביטוי "תנוך" אין שום משמעות מיוחדת שבגללה זה "גדר אמצעי שבאוזן", הרי ישנם שמות רבים בתורה שאין בהם שום קשר בין משמעות השם לבין הדבר שאותו הוא מכנה, ואפילו בפסוק זה עצמו: את המילה "בוהן" מסביר רש"י "גודל", ואינו אומר "לשון בוהן לא נודע לי", למרות שאין הוא מציין קשר משמעותי בין "בוהן" לבין "גודל".

ב) מדוע הוא אומר "לא נודע לי", שזהו ביטוי שאינו נפוץ אצל רש"י, ואינו אומר כבמקומות אחרים, "לא ידעתי" וכדומה?

ג) באומרו "והפותרים קורים לו