ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז מצורע שיחה א

162

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ההכרח לכך הוא: על "וברוח אפיך"³¹ מפרש רש"י "היוצא משני נחיריים של אף דיבר הכתוב כביכול בשכינה דוגמת מלך בשר ודם, כדי להשמיע אוזן הבריות כפי ההווה שיוכלו להבין דבר, שאדם כועס יוצא רוח מנחיריו, וכן עלה עשן באפו, וכן ומרוח אפו יכלו, וזהו שאמר למען שמי אאריך אפי, שזעפו נחה נשימתו ארוכה, וכשהוא כועס נשימתו קצרה... וכל אף וחרון שבמקרא אני אומר כן..."³².

מזה מובן, שלמרות שהמילה "אף" יכולה להיות בעל משמעות של רוגז וכעס, כאנפה, הרי זה ברור רק כאשר היא כתובה ביחד עם המילים "רוח" "עשן" "אאריך" (נשימותי^*) וכדומה, אבל משמעות המילה "אף" כשלעצמה איננה כעס ורוגז, אלא האיבר אף כפשוטו³³.

לכן אי אפשר להסביר בפשוטו של מקרא, ש"תנוך" הוא מלשון "תוך".

רש"י אינה מקבל שהמילה "תנוך" היא מלשון "נוך" – רום וגובה, כ"חומת אנך", כי בנוסף לשינויים שבאותיות "אל"ף" ו"תי"ו", כדלעיל, הרי המילה "אנך" כשלעצמה, אינה מלשון "רום", אלא זהו "בדיל" למדידת יושרה של חומה³⁴, והקשר שבין "בדיל" זה לבין "גובה" ו"רום" הוא רק בכך שמניחים את ה"בדיל" לגובה החומה³⁵.

לפיכך אי־אפשר לומר בפשטות, שהמשמעות של "על תנוך" היא "על גובה" – בעקבות הדמיון שבין "תנוך" לבין "אנך" – כי המילה "אנך" בעצמה איננה "גובה", ובמיוחד כאשר האותיות "תנוך" אינן כמו³⁶ האותיות "אנך",

הערות

31. בשלח טו, ח.
32. וראה פרש"י וירא יח, כג.
*. שהרי אי אפשר להאריך האף עצמו.
33. בפרש"י לך (יז, יא) "ונמלתם כמו ומלתם והנון בו יתירה ליסוד הנופל בו לפרקים כגון נ' של נוסף ונ' של נושא כו'" – ה"ז נון יתירה כיסוד נופל בתחלת **) בספר זכרון לרש"י שם כתב דהנוסחאות שכתוב בהם שם מים במ"ם נ"ל שאינן נכונות (כי הוא דעת ר"י ב"ח כו'). וליתא ברש"י כת"י ה"א קלא. קמה (הר טולוז). ובדפוס שני איתא רק "שמים אש ומים שערבן כו'". אבל ברוב הדפוסים ומפרשי רש"י איתא. וכן משמע ברמב"ן כאן. התיבה* ולא באמצע התיבה. ומזה שלא פירש רש"י בבשלח שם שאף הוא משרש אנף (כהרד"ק בספר השרשים שלו) מוכח שלא ס"ל כן. ועד"ז מובן בנדו"ד.
34. ראה פרש"י ומצודות (ועוד) עמוס שם.
35. ובפרט לפרש"י ח"ש (שם) (אבל הוא בחצאי רבוע) שכתב "חומת אנך שהוא מן נכה רגלים". וראה ראב"ד לתו"כ פ' צו שם.
36. בפרש"י ח"ש שם שבתיבת אנך האל"ף היא הוספה, ובפרש"י שמות ג, ב שלפעמים מוסיפים תי"ו. ועפ"ז י"ל לכאורה בתיבת "תנוך" שיש בזה השורש "נכה" שבאנך. אבל (נוסף ע"ז שמצד פרש"י ח"ש שם אין לפרש כבתו"כ – נוך, גובה*, כבהערה שלפנ"ז, הרי) הוספת *) וגם שם י"ל שהכרחו הוא כיון שהוא לשון ציווי ונפעל לא יבוא בציווי (וראה דקדוקי רש"י (מירא דכיא) שם). *) אלא שי"ל שע"פ פרש"י נוך הוא כמו נכה, וגם מצד זה שייך לגדר האמצעי שבאוזן, ע"ד פי' הב' בראב"ד לתו"כ צו שם. התי"ו המבואר ברש"י שמות שם היא להורות על ענין הדביקות – ראה דקדוקי רש"י (באר רחובות) – שאינו שייך בנדו"ד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.