שיחה א

417שיחה א

פ'

א. "פרה" לפני "החודש" – טהרתם של כל ישראל

ב"ירושלמי" נאמר¹: "בדין הוא שתקדים החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה. ולמה פרה קודמת, שהיא טהרתן של כל ישראל". כלומר, תחילה קוראים את פרשת פרה "להזהיר את ישראל לטהר", שיעשו פסחיהם בטהרה"², ואחר־כך – פרשת החודש "ששם פרשת הפסח".²

מלשון הירושלמי "שהיא טהרתן של כל³ ישראל" מובן שטהרת פרה אדומה קשורה לכל בני ישראל. כך מובן גם מתוכן הענין שם, שתיקנו לקרוא את פרשת פרה – והלוא תקנת הקריאה היא לכל בני ישראל – לפני פרשת החודש (למרות ש"בדין הוא שתקדים החודש לפרה") מפני הטעם "שהיא (פרה) טהרתן של כל ישראל".

נדרש כאן הסבר: הצורך בהיטהרות מטומאת מת לפני הבאת קרבן פסח

פרה

קשור רק לאלו שהם טמאי מת, אבל לא ל"כל ישראל", ואדרבה – כאשר רוב בני ישראל הם טמאי מתים, אין צורך להזדקק לפרה (וטהרתן של ישראל) כדי שיוכלו להביא את קרבן פסח, כי ציבור⁴ מביא קרבן פסח (גם⁵) בטומאה – מדוע איפוא צריכים כל בני ישראל (ההולכים לפי הרוב ולא לפי המיעוט) להקדים את (קריאת פרשת) "פרה" לפני "החודש" מפני ש"היא טהרתן של כל ישראל"⁶, ולא "החודש" לפני "פרה" (כפי שצריך להיות "בדין")?

הכרח לומר (בפנימיות הענינים), שבכך שפרה היא "טהרתן של כל ישראל" אין הכוונה רק לטהרה כפשוטה (מטומאת מת פשוטה) אלא לטהרה כזאת ש"כל ישראל" צריכים להזדקק 417לה בכל מצב שבו הם נמצאים, ודוקא זוהי ההכנה לענין של "החודש" ופסח.

ב. עיקר המצוה היא שעל האפר להיות מוכן לכל הזקוק לו

הדברים יובנו בעזרת החידוש שיש במצות פרה אדומה.

בספר המצוות⁷ אומר הרמב"ם שמצות פרה אדומה היא – "לעשות פרה אדומה כדי שיהיה אפרה מזומן למי⁸ שיצטרך אליו לטהרת טומאת מת" – כוונת המצוה איננה מתבצעת רק על־ידי שימוש באפר בשעת הצורך – כאשר יהודי נטמא למת והוא זקוק לטהרה באפרה – אלא על האפר להיות מוכן מלכתחילה לכל יהודי שיזדקק לו, כך שבכל זמן שתידרש ליהודי טהרה כזו הוא יוכל לטהר את עצמו מיד באפר הפרה.

הרמב"ם מצרף לכך את הפסוק⁹ "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת"¹⁰, אשר פירושו הפשוט הוא שאפר הפרה צריך להיות מוכן, שמור, לכל יהודי מתוך "עדת בני ישראל" – כל ישראל – שמא הוא יזדקק לטהרה באפר הפרה.

החידוש בענין זה הוא גדול יותר: אין לטמא מת חובה (מדאורייתא) להיטהר; אפילו לפני הרגל כאשר ישנה החובה "לטהר את עצמו ברגל"¹¹, גם אז חלה החובה רק על המחוייב בעליה לרגל (בנוסף לכך שישנו דיון¹² אם חובה זו היא דאורייתא או דרבנן) להוציא אחרים, כגון: אדם שאין לו קרקע בארץ־ישראל (או אדם השוהה בחו"ל), שהם פטורים מעליה לרגל (ומקרבן פסח)¹³, ולכן הם אינם מחוייבים ב"לטהר את עצמו ברגל".

יוצא, אפוא, שעל האפר להיות "מזומן למי שיצטרך אליו לטהרת טומאת המת", לאו דוקא לאדם שהטהרה מטומאתו היא חובה לגביו אלא גם לאדם שהטהרה תלויה ברצונו ובכל זמן שיתעורר בו הרצון להיטהר¹⁴ צריך להיות מוכן בשבילו אפר הפרה כדי שיוכל לטהר את עצמו מיד כאשר ירצה.

418ג. גם מלשון הרס"ג מובן שעיקר המצות הוא באפר השמור

ענין זה מודגש גם בלשון הרס"ג (בספר המצוות שלו¹⁵) שם הוא כותב, שמצות פרה אדומה היא "ופרה למשמרת בתדר" – אפר הפרה צריך להיות מוכן בתדירות (תמיד),

ישנם "אחרונים"¹⁶ המנסים לדייק בדבריו של הרס"ג "ופרה למשמרת בתדר", ולומר שהכוונה איננה רק לחלק מן האפר ש"היו ישראל מזין הימנו"¹⁷, אלא גם לחלק מן האפר שהוא "נותן בחיל"¹⁸. שהרי דוקא על חלק זה של האפר (שאותו הוא "נותן בחיל") נכתב הביטוי "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת" (וכלשון הרס"ג "ופרה למשמרת"), אשר ממנו לומדים חז"ל¹⁹ שיש לשמור חלק מן האפר של כל פרה "למשמרת" ב"חיל".

לפי זה יוצא שמצות פרה אדומה היא באופן כללי, לפי דעת הרס"ג, בחלק זה של האפר. שהרי, לכאורה, כיצד ייתכן לומר שעיקר המצוה איננו חלקו של האפר המנוצל לטהרת טמאי מתים, אלא חלק האפר הנשאר "למשמרת". והם מסבירים זאת²⁰ לפי המובן ממספר מקומות, שהיו לוקחים מן האפר השמור בחיל כדי להזות על הכהן הגדול לפני יום הכיפורים [וכך גם כאשר הכהן הגדול היה שורף פרה אדומה חדשה]²¹.

וזהו עיקר מצות פרה אדומה, שהרי לגבי ישראל ואפילו לגבי כהנים הדיוטים איננה קיימת חובה (כיחידים) להיטהר. רק כהן גדול, שרק הוא מסוגל לעבודה ביום הכפורים, כלפיו קיימת החובה בהזאת האפר לפני יום הכפורים כדי שיוכל לעבוד עבודה זו. וכך יוצא, שהחובה האמיתית של מצות אפר הפרה היא בחלק האפר שניתן בחיל "למשמרת".

הסבר זה לדברי הרס"ג דורש עיון מיוחד. שהרי,

יוצא מכך שהמילים "ופרה למשמרת בתדר" הן רק סימן כדי לדעת באיזה חלק מן האפר המצוה היא הכרחית, אך הן אינן מבטאות את תוכן המצוה.

ובנוסף לכך: המצוה (אפילו בחלק זה) איננה על כך שהאפר הוא "למשמרת בתדר", אלא על ההזיה על הכהן הגדול [דבר המגיע לידי קיום לעיתים רחוקות ביותר: מספר פעמים לפני יום הכיפורים (– אחת בשנה), וכאשר מכינים אפר מפרה אדומה חדשה, מאורע אשר מימות משה רבנו התרחש רק שמונה פעמים²²],

וקשה: הרי מוטלת מצות עשה על כל הכהנים לבצע את עבודת בית 419המקדש בכל יום, וכאשר יחיד עושה זאת הריהו מקיים מצות עשה, ו"כהנים זריזין הן"²³ והיו רצין²⁴ לעבודה עד כדי מסירות־נפש, וברור אפוא שטהרת פרה אדומה היתה הכרחית לגביהם, ומדוע, אם כך, יהיה עיקר מצות פרה אדומה בחלק של האפר הניתן בחיל, שממנו מזים רק על הכהן הגדול?

ד. גם לפי הרס"ג עיקר המצוה היא שיהיה אפר מוכן, מדוע חשוב הענין

לכל יהודי?

לפיכך מסתבר, שאדרבה: כוונת הרס"ג בדבריו "ופרה למשמרת בתדר" היא כדברי הרמב"ם שהובאו לעיל, שעיקר מצוות הפרה הוא, שאפרה יהיה תמיד מוכן "למי שיצטרך אליו לטהרת טומאת מת" – "למשמרת בתדר"²⁵.

אין שום קושי בכך שהרס"ג משתמש בביטוי "למשמרת", אשר לפי דרשת חז"ל הכוונה בביטוי זה היא לחלק מן האפר הניתן בחיל, כפי שהוסבר לעיל, כי כוונתו בביטוי זה איננה כלפי דרשת חז"ל, אלא לפי פשוטו של מקרא, שבמילים "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת" הכוונה היא גם לכלל האפר²⁶, שיש להכינו "למי שיצטרך אליו",

ובמיוחד כאשר "שיצטרך" כולל גם את הכהן הגדול בזמנים שעליו להיטהר על־ידי האפר.

את זאת רואים גם לפי הרמב"ם, המצטט כהוכחה לדבריו – שמצוות פרה אדומה היא "שיהיה אפרה מזומן" – את הפסוק "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת",

שהרי גם חלקו של האפר ש"ישראל מזין הימנו" נכלל בתוך "והיתה... למשמרת" – מזומן "למי שיצטרך אליו".

אך יש להבין: אכן, מדוע חשוב כל כך הענין של אפר הפרה, עד שמדגישים שאין די בכך שיהיה אפר בשעת הצורך, אלא הוא צריך להיות "למשמרת בתדר" – מוכן תמיד "למי שיצטרך אליו"?

ה. פרט זה קיים גם במצות פרה אשר בעבודת ה' הרוחנית

כל דבר בגשמיות נובע ומשתלשל מענינו ברוחניות²⁷. כך גם, ועל־אחת־כמה־וכמה, בקשר לתורה ומצוות: פרטיה של כל מצוה מביצועה הגשמי מותאמים וקבועים לפי תוכנה ברוחניות.

420וכך גם בעניננו: העובדה שמצות פרה מתקיימת באופן כזה, שצריך להיות "אפרה מזומן למי שיצטרך אליו", נובעת מכך שמצות פרה אדומה בעבודת ה' הרוחנית מסמלת ענין הדרוש תמיד, ענין שצריך להיות תמיד "מזומן" לכל אחד בעבודת ה' הרוחנית שלו.

והביאור בזה:

ענינה של פרה אדומה הוא – תשובה²⁸. משמעותה של טומאת מת ברוחניות²⁹ היא העובדה שבאמצעות עוונות נגרם המצב ש"עוונותיכם היו מבדילים³⁰", מצב שאין בו "ואתם הדבקים בה' אלקיכם"³¹, ואז אין מתקיים, רחמנא לצלן, "חיים..."³¹. ופרה אדומה, דהיינו התשובה, מטהרת את היהודי ומחברת אותו שוב לשרשו ומקורו באלקים חיים.

(וכפי מאמר חז"ל³² "תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל" – פרה מטהרת מטומאת מת, שהיא תוצאת ענין העוונות, אשר נובעים מחטא העגל, שהוא שורשם של כל החטאים שלאחר מתן תורה³³).

זהו ההסבר לכך שבפרה אדומה נמצאים שני ענינים קוטביים: מצד אחד – כל עשייתה היא בחוץ, מחוץ לשלוש המחנות³⁴, שלא כקרבנות שמקומם הוא דוקא ב"פנים". ומצד שני – על ההזאה להתבצע דוקא "נוכח פני אוהל מועד"³⁵ – "מתכוון ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם"³⁵. וזאת מפני שגם בתשובה קיימים שני קצוות כאלו:

פעולתה של התשובה היא לכפר ו"לברר" את ה"חוץ", את מה שהוא מחוץ לכל המחנות – מחוץ לקדושה. היא מכפרת ומטהרת גם זדונות, שהם משלוש קליפות הטמאות לחלוטין (דרגת הטומאה החמורה ביותר), שלא כקרבנות, המכפרים רק על שגגות³⁶. הכח לאפשרות לכפר על הזדונות (על מה שמחוץ לכל המחנות) נלקח ונובע ממקור עליון ביותר ("פנים")³⁷ –

דוקא הקב"ה, שלמעלה מהתורה, מציע כפתרון, עצה וציווי לאדם החוטא את התשובה "יעשה תשובה ויכפר לו"³⁸, אך לא כך תורה שלפי מדרגתה, היא מציעה את העצה "יביא אשם", המכפר על שגגות³⁹.

421ו. מהו הקשר שבין יהודי ההולך בדרך הישרה

לבין כל ענין הפרה?

ניתן לחשוב, שענין זה בתשובה, הוא רק לגבי אדם שכבר חטא ופגם, רק הוא זקוק לפרה הנעשית בחוץ, אך מהו הקשר של יהודי שנוהג בדרך של "עשה האלקים את האדם ישר"⁴⁰, דרך ישרה, דרך עבודת הצדיקים, לכל הענין הזה של פרה אדומה?

אמנם אמת היא, שהוא זקוק לתשובה, כפי שאדמו"ר הזקן מסביר במספר מקומות⁴¹, שתשובה איננה רק על עבירות, ושאפילו צדיק צריך לעשות תשובה, אך כל זה הוא לגבי עבודת התשובה של "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"⁴², אך איזה קשר יש ליהודי כזה עם תשובה מסוג של פרה אדומה, "חוץ לשלוש מחנות"? והרי הוא נמצא ב"פנים"!

על כך עונים, שמצות פרה אדומה היא "שיהיה אפרה מזומן למי שיצטרך אליו", עליו להיות מונח "למשמרת בתדר", כי, בפשוטם של דברים, "אל⁴³ תאמין בעצמך" – לעולם אין אדם יכול להיות בטוח בעצמו.

במיוחד לפי הכלל ש"אין⁴⁴ צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ולפחות "חטא" מלשון חסרון⁴⁵ – משהו חסר, הוא לא קיים את עבודתו "כדבעי למיעבד"⁴⁶, או לא בצע אותה בשלמות – ולכן הוא צריך לעשות תשובה על הפגם בעבודתו.

ואפילו כאשר אין בו שום חטא, והמוות יכול לשלוט בו רק "בעטיו של נחש"⁴⁷,

– כפירושו הידוע של האר"י ז"ל⁴⁸ על הפסוק⁴⁹ "ותלית אותו על עץ", שכאשר לאדם אין שום חטא, אשר הוא הגורם למוות, הרי "ותלית אותו על עץ": יש לתלות לגביו את ענין המיתה בחטא עץ הדעת, שהביא למוות בעולם –

גם אז, הרי בעצם העובדה שלחטא עץ הדעת ישנה השפעה עליו, מהווה הוכחה לכך שיש לו קשר עם "עטיו של נחש"⁵⁰,

– ועל כך צריך להיות אצלו ענין 422התשובה. ויש לומר, שאם הוא איננו דואג ל"עטיו של נחש" שבו, ודאי שהוא ירד אחר־כך מדרגתו, ר"ל.

על אחת כמה וכמה ברור הענין כאשר מתעמקים במאמר חז"ל⁵¹ "כל דור שאינו (בית־המקדש) נבנה בימיו, מעלין עליו כאילו הוא החריבו", ובאופן החיובי הרי קיים פסוק דין⁵² שיחיד ש"עשה מצוה אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה" –

וכיוון שהוא רואה, שאנו נמצאים עדיין בגלות, ובמיוחד בגלות בעקבתא דמשיחא – חשך כפול ומכופל (שזהו "חוץ" שאין "חוץ" יותר ממנו) ועדיין לא נושענו, וייתכן שהדבר תלוי בעבודתו שלו, כפי שהוסבר לעיל⁵³, הרי כל זמן שהגאולה איננה מגיעה, אז ר"ל "כאילו הוא (הדור שהוא יכול "להכריע" אותו) החריבו" – ואז מעורר הדבר אצלו תשובה כפשוטה, בצורה הנעלית ביותר.

ז. ענין התשובה צריך להוות יסוד אפילו בעבודתו של הצדיק

ניתן עדיין לחשוב: אכן, ענין התשובה צריך להיות מוכן אצלו "למשמרת בתדר", אך בהיותו איש ההולך בדרך הישרה, די אם יהיה זה אצלו ענין נוסף בעבודת ה' שלו,

כי לו כשלעצמו אין כלל קשר עם ענינים שהם "חוץ לשלוש מחנות", והצורך שלו בענין התשובה איננו נגרם בגללו, אלא "בעטיו של נחש", דבר שאינו תלוי ברצונו ובבחירותו, ועל כך הוא באמת יעשה תשובה – אך לא כיסוד בעבודת ה' שלו. הן הוא נעלה מכך!

על כך אומרים, שפרשת פרה היא "טהרתן של כל ישראל" – כל יהודי נזקק לטהרה מסוג של פרה אדומה, ויתר על כן – זהו היסוד לכל עבודת ה' שלו, כי צריך להיות אצלו "החודש" (ופסח), ככתוב במדרש⁵⁴ שחוקת פרה אדומה גדולה מחוקת הפסח, כי "אוכלי הפסח צריכין לה". משמעות הדברים הללו בעבודת ה' הרוחנית היא⁵⁵: אוכלי הפסח – זוהי עבודת הצדיקים, ו"אוכלי הפסח צריכין לפרה כי גם הצדיקים צריכים לעשות תשובה".

אפילו אצל צדיק⁵⁶, העובדה שהוא "יש מי שאוהב"⁵⁷, ויש לו בחירה חפשית לעשות ח"ו נגד רצון ה', מוכיחה שהוא מציאות שאיננה מאוחדת לחלוטין עם אלקות, יוצא מכך, שגם 423בעבודתו של הצדיק משולבת מציאות עצמית.

לפיכך נזקק גם צדיק לטהרה של פרה אדומה, עליו "להיטהר" מהרגשה של מציאותו העצמית באמצעות התשובה – המרירות על כך שהוא מציאות שאיננה בטלה לחלוטין לאלקות. דוקא באמצעות עבודת התשובה, ועד לאופן שהוא מבטל את מציאותו העצמית, יכולה להתקיים אצלו אחר־כך העבודה של "אוכלי הפסח", עבודה באופן של פסח (פסיחה) ודילוג, עד שהוא "אוכל" זאת, כביכול, והדברים נעשים "דם ובשר כבשרו"⁵⁸.

ח. עבודת התשובה מסוג זה מכוונת לכולם, ומקרבת את הגאולה

כל האמור לעיל הוא אפילו לגבי צדיק, ועל אחת כמה וכמה שעבודת תשובה זו, של פרה אדומה, צריכה להתקיים אצל בינונים, שיש להם הרהורי עבירה וכו'⁵⁹. למרות ש"מיד בעלייתו לשם דוחהו בשתי ידיים..."⁵⁹ בכל זאת, העובדה שמתעוררות אצלו מחשבות כאלה, מוכיחה שהוא עדיין לא קים את השבועה "תהי צדיק"⁶⁰, ולפיכך עליו לעשות תשובה.

ועל אחת כמה וכמה אמורים הדברים כלפי כאלה שהם למטה מדרגת בינוני – שהרי אף־על־פי ש"מידת הבינוני היא מידת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך"⁶¹, בכל זאת ידוע⁶² האיחול הלבבי "הלואי בינוני" – אשר אצלם צריכה להיות תשובה וטהרה על חטאים כפשוטם, כדי שיוכלו אחר־כך לעבוד את עבודת ה' כדבעי⁶³.

ובאמצעות עבודת התשובה של פרשת פרה מגיעים מיד לפרשת החדש, ש"אין מפסיקין בין פרה להחודש"⁶⁴, כי ענינה של פרשת החודש הוא "החדש הזה לכם", חדש הגאולה⁶⁵ ובאמצעות עבודת התשובה של פרשת פרה נגרם ש"ומיד (ללא שום הפסק) הן נגאלין"⁶⁶, "בניסן עתידין ליגאל"⁶⁷, בקרוב ממש.