422
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
התשובה. ויש לומר, שאם הוא איננו דואג ל"עטיו של נחש" שבו, ודאי שהוא ירד אחר־כך מדרגתו, ר"ל.
על אחת כמה וכמה ברור הענין כאשר מתעמקים במאמר חז"ל51 "כל דור שאינו (בית־המקדש) נבנה בימיו, מעלין עליו כאילו הוא החריבו", ובאופן החיובי הרי קיים פסוק דין52 שיחיד ש"עשה מצוה אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה" –
וכיוון שהוא רואה, שאנו נמצאים עדיין בגלות, ובמיוחד בגלות בעקבתא דמשיחא – חשך כפול ומכופל (שזהו "חוץ" שאין "חוץ" יותר ממנו) ועדיין לא נושענו, וייתכן שהדבר תלוי בעבודתו שלו, כפי שהוסבר לעיל53, הרי כל זמן שהגאולה איננה מגיעה, אז ר"ל "כאילו הוא (הדור שהוא יכול "להכריע" אותו) החריבו" – ואז מעורר הדבר אצלו תשובה כפשוטה, בצורה הנעלית ביותר.
ז. ענין התשובה צריך להוות יסוד אפילו בעבודתו של הצדיק
ניתן עדיין לחשוב: אכן, ענין התשובה צריך להיות מוכן אצלו "למשמרת בתדר", אך בהיותו איש ההולך בדרך הישרה, די אם יהיה זה אצלו ענין נוסף בעבודת ה' שלו,
כי לו כשלעצמו אין כלל קשר עם ענינים שהם "חוץ לשלוש מחנות", והצורך שלו בענין התשובה איננו נגרם בגללו, אלא "בעטיו של נחש", דבר שאינו תלוי ברצונו ובבחירותו, ועל כך הוא באמת יעשה תשובה – אך לא כיסוד בעבודת ה' שלו. הן הוא נעלה מכך!
על כך אומרים, שפרשת פרה היא "טהרתן של כל ישראל" – כל יהודי נזקק לטהרה מסוג של פרה אדומה, ויתר על כן – זהו היסוד לכל עבודת ה' שלו, כי צריך להיות אצלו "החודש" (ופסח), ככתוב במדרש54 שחוקת פרה אדומה גדולה מחוקת הפסח, כי "אוכלי הפסח צריכין לה". משמעות הדברים הללו בעבודת ה' הרוחנית היא55: אוכלי הפסח – זוהי עבודת הצדיקים, ו"אוכלי הפסח צריכין לפרה כי גם הצדיקים צריכים לעשות תשובה".
אפילו אצל צדיק56, העובדה שהוא "יש מי שאוהב"57, ויש לו בחירה חפשית לעשות ח"ו נגד רצון ה', מוכיחה שהוא מציאות שאיננה מאוחדת לחלוטין עם אלקות, יוצא מכך, שגם
הערות
- 51. ירושלמי יומא פ"א ה"א. מדרש תהלים קלז, ז (ומסיים שם: מאי טעמא לפי שלא עשה תשובה).
- 52. רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד. מקידושין מ, ב.
- 53. להעיר מבונה ירושלים ספ"ד מתיקונים, שאם הי' צדיק אחד חוזר בתשובה שלימה בדורו הי' בא משיח.
- 54. שמו"ר פי"ט, ב.
- 55. סד"ה וידבר גו' זאת חוקת הנ"ל.
- 56. ראה בכ"ז לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 216 ואילך, וש"נ.
- 57. ראה תניא פל"ה, לז.
משנה תורה, הלכות תשובה ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה.לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב.חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה). זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו.ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יוה"כ יתר מכל השנה.ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום.
שמות רבה י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קיט, פ): יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, אָמַר דָּוִד רִבּוֹן הָעוֹלָם כְּשֶׁאֲנִי עוֹסֵק בְּחֻקֶּיךָ לֹא יְהֵא רְשׁוּת לַיֵּצֶר הָרָע לְהָצִיץ בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פו, יא): הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ, שֶׁלֹא יַטְעֶה אוֹתִי יֵצֶר הָרָע וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ מִן הַצַּדִּיקִים, וְעוֹד שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא מַטְעֶה אוֹתִי אֲנִי מוֹנֵעַ עַצְמִי מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וַאֲנִי בָּא לְהַשְׁמִיעַ תַּלְמוּדִי לְפָנֶיךָ וּקְטַנִּים מִמֶּנִּי, הֵם מְשִׁיבִין וְאוֹמְרִין אֵינוֹ כָךְ, וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ, אֶלָּא עֲשֵׂה לִבִּי אֶחָד כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּתַמּוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. דָּבָר אַחֵר, יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, זֶה חֻקַּת הַפֶּסַח וְחֻקַּת פָּרָה אֲדֻמָּה, לָמָּה, שֶׁשְּׁנֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, בָּזֶה נֶאֱמַר: זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, וּבָזֶה נֶאֱמַר (במדבר יט, ב): זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזוֹ חֻקָּה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. מָשָׁל לִשְׁתֵּי מַטְרוֹנוֹת דּוֹמוֹת שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת נִרְאוֹת שָׁווֹת, מִי גְדוֹלָה מִזּוֹ אוֹתָהּ שֶׁחֲבֶרְתָּהּ מְלַוָּה אוֹתָהּ עַד בֵּיתָהּ וְהוֹלֶכֶת אַחֲרֶיהָ. כָּךְ בַּפֶּסַח נֶאֱמַר בּוֹ: חֻקָּה, וּבְפָרָה נֶאֱמַר בָּהּ: חֻקָּה, וּמִי גְדוֹלָה, הַפָּרָה, שֶׁאוֹכְלֵי פֶּסַח צְרִיכִין לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט, יז): וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת, הֱוֵי: כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.