שיחה א

424שיחה א

ויקהל

א. פירוש רש"י על "והנשאם הביאו"

מן הפסוק¹ "והנשאם הביאו את אבני השהם..." מצטט רש"י את המילים "והנשאם הביאו" ומפרש²: "אמר רבי נתן מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח³ בתחילה⁴ ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחילה, אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו ציבור מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין אותו, כיון שהשלימו ציבור את הכל, שנאמר והמלאכה היתה דים, אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו' לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחילה⁵, ולפי שנתעצלו בתחילה נחסרה אות משמם והנשאם כתיב".

בפשטות נראה, כדברי המפרשים⁶, שכוונת רש"י כאן היא: כיון שהתורה מזכירה את נדבת הנשיאים לאחר כל יתר נדבות המשכן, מובן בפשטות שהנשיאים התנדבו אחרונים.

אי אפשר לומר, שנדבתם מוזכרת בסוף רק משום שכך היה הסדר בציווי הקדוש־ברוך־הוא למשה בתחילת פרשת תרומה, ושל משה לישראל 424בתחילת פרשתנו - שהציווי על נדבת אבני שהם, אבני מילואים, שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים (פרטי נדבות הנשיאים) מוזכר לאחר הציווי על כל הנדבות האחרות⁷, בסוף שלשה עשר הדברים⁸ –

שהרי⁹ אם כן: א) הפסוק "והנשאם הביאו" צריך היה להיכתב מיד לאחר הפסוק¹⁰ "כל מרים תרומת .. הביאו" ולא לאחר הפסוקים "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו... וכל הנשים אשר נשא לבן...", אשר כבר אינם מדברים על פרטי הנדברות המוזכרות בציווי¹¹. ב) מדוע מפריד הפסוק בין הבאת הנשיאים¹² לבין "ויבואו¹³ כל איש אשר נשאו לבו..."¹⁴?

425מכך מובן שכוונת הפסוק היא להדגיש שהנשיאים הביאו את נדבתם בסוף.

וזה אינו מובן גם לפי פשוטו של מקרא, כיצד ייתכן שנשיאי ישראל עכבו את נדבתם עד לאחר נדבות הצבור כולו. ועל כך אומר רש"י, שהם אמרו: "יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסרין...". כלומר, העיכוב היה "לפי שנתעצלו".

ב. מדוע מאריך רש"י בפירושו

אך יש להבין, מדוע מאריך רש"י כל כך בפירושו?

א) בשאלה "מה ראו..." - מדוע חשוב לציין כאן שבחנוכת המזבח הם התנדבו "בתחילה". הרי השאלה כאן היא מדוע במלאכת המשכן, שבפסוק זה, הם לא התנדבו בתחילה, ואם כך צריך היה רש"י לצטט מדברי רבי נתן רק את השאלה על הנשיאים "למה לא התנדבו בתחילה..."¹⁵?

ב) בתשובה ובביאור: מדוע חשוב להאריך כל כך בהסבר דברי הנשיאים "יתנדבו צבור..."? לכאורה, צריך היה רש"י להבהיר בקצרה, שהטעם הוא "לפי שנתעצלו".

ג) בעצם הענין: כיצד ייתכן לומר שהסיבה לכך שהתורה מזכירה את נדבות הנשיאים בנפרד, לאחר שאר כל הנדברות, ואף לאחר טויית הנשים, אך ורק כדי להודיע ש"נתעצלו"! והרי אפילו "בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב"¹⁶.

ג. השאלות על דברי רש"י

בנוסף לכך יש מספר דיוקים בפירושו של רש"י, ומהם:

א) יש כאן סתירה מיניה וביה: מדברי רש"י "כיון שהשלימו צבור את הכל שנאמר והמלאכה היתה דים", מובן, שהצבור הביא כל מה שהיה נחוץ למלאכת המשכן. וכיצד, אפוא, חסרו למעשה אבני השהם ואבני המילואים לאפוד ולחושן, הבושם, שמן למאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים? - ומזה נובעת גם השאלה הבאה:

426ב) כיון ש"השלימו צבור את הכל", והם הביאו בנדיבות רבה, כפי שמעידה התורה¹⁷ "מרבים העם להביא... דים... והותר" - מדוע הם לא הביאו את הנדבות שהיו הנשיאים צריכים לאחר מכן להשלים¹⁸?

ג) ומצד שני: מדוע הצטערו הנשיאים "מה עלינו לעשות", ועקב זאת התנדבו בחנוכת המזבח ראשונים - והרי, למעשה, הם יכלו להביא דברים עיקריים רבים למשכן ולבגדי הכהונה¹⁹?

ד) מה מוסיפים דברי רש"י "יתנדבו צבור מה שמתנדבין" - די היה אילו אמר רש"י "אמרו נשיאים מה שמחסרין ישראל אנו משלימין אותו"?

ה) מדוע מדגיש רש"י "ומה שמחסרין...", שמשמעותה שישראל גורמים לחסרון בדבר שהם צריכים לעשות. לכאורה, צריך היה לומר "ומה שלא יביאו..." וכדומה? ובמיוחד, כאשר זהו לשון הפסוק?

ו) מדוע אומרים הנשיאים "מה עלינו לעשות", ולא "מה עלינו להביא"²⁰ וכדומה?

ז) מדוע מזכיר רש"י את שמו של בעל המאמר - רבי נתן? שהרי, כאמור פעמים רבות, רש"י מציין את שמו של בעל המאמר רק כאשר מתורץ על ידי כך קושי העלול להתעורר אצל תלמיד ממולח לגבי פירוש הפסוקים, או לגבי פירושו של רש"י²¹.

ד. שאלת רש"י היא על התנדבות הנשיאים בתחילה בחנוכת המזבח

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את הדיוק בסדר ובלשון של שאלת רבי נתן - "מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה": השאלה איננה מדוע לא התנדבו הנשיאים במלאכת המשכן בתחילה, אלא להיפך: מדוע הם כן התנדבו בתחילה בחנוכת המזבח. כך מובן גם מלשונה של התשובה של רבי נתן - "לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחילה" - החידוש הוא התנדבותם בתחילה בחנוכת המזבח.

ותמוה ביותר: (א) מהו הקושי בכך 427ש"התנדבו בתחילה" בחנוכת המזבח - הרי בהיותם נשיאי ישראל כך צריך להיות!

(ב) מצד שני, אם השאלה היא על הסדר של נדבת חנוכת המזבח, ואילו הסדר של נדבת המשכן מובן - לא היה צריך רש"י להזכיר שאלה זו גם בפרשתנו, לגבי מלאכת המשכן, אלא רק בפרשת נשא?

ההסבר לכך הוא, שדוקא היא הנותנת: בכך שרש"י מביא (גם) כאן את השאלה "מה ראו נשיאים..." אין רש"י מתכוון לתרץ שהנשיאים הביאו את נדבתם בסוף מפני עצלות, אלא כוונתו היא להיפך - להסביר בפסוקים כאן, שהתנהגותם של הנשיאים בהביאם את נדבתם לבסוף היא ההתנהגות הנכונה. ואדרבה: השאלה היא מדוע בחנוכת המזבח הם בכל זאת הביאו בתחילה. במילים אחרות: דברי רש"י כאן "אמר רבי נתן מה ראו נשיאים..." אינם מובאים בקושי על הפסוקים בפרשת נשא, אלא כדי להסביר את התירוץ והביאור לפסוקנו כאן.

ה. נשאי ישראל צריך לדאוג תחילה לכלל

על חובת הנשיאים להביא את נדבתם לבסוף אומר רש"י: "אמרו נשיאים יתנדבו צבור מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין אותו": תפקידו של נשיא הוא בראש ובראשונה להשתדל שיהודים יקיימו את המוטל עליהם, ורק לאחר מכן עליו לחשוב על עצמו ועל עניניו.

וכפי שכבר לפני כן פירש רש"י על הפסוק²² "וירד משה מן ההר אל העם" - "מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם". ולכאורה, אין מובן: מהו החידוש בכך שמשה מסר את שליחותו של הקדוש־ברוך־הוא מיד ולא פנה תחילה לעסקיו הפרטיים? אלא, החידוש "לא היה פונה לעסקיו" אין משמעותו רק לצרכי הגוף שלו וכדומה, אלא גם לעסקיו בענין השליחות עצמה - הכנותיו שלו למתן תורה, כולל היותו ראוי ל"משה קבל תורה מסיני".

אך למרות זאת, בהיותו נשיא ישראל, שצריך לדאוג בראש ובראשונה לצרכי ישראל, הוא מוסר תחילה לישראל את שליחותו של הקדוש־ברוך־הוא והוא דואג לכך שהם יקיימוה, ורק לאחר מכן הוא חושב על "עסקיו" הרוחניים בינו ובין הקדוש־ברוך־הוא, כולל הכנותיו העצמיות למתן תורה.

וכך בעניננו: תפקידם הראשון של הנשיאים היה לדאוג לכך ש"יתנדבו צבור..." - שיהודים יתנדבו ככל יכולתם. ולכן אמרו "ומה שמחסרין אנו משלימין אותו", ולא "ומה שלא יביאו" וכדומה, כי מצד תפקידם כנשיאי ישראל הם דרשו שהיהודים יביאו לנדבת המשכן כל מה שביכולתם. ולכן לא תיתכן כאן מציאות של "מה שלא 428יביאו" (שמשמעותה שיש דברים הנמצאים בידם, אך לא הביאו אותם, שהרי אילו היה ביכולתם להביא זאת ידאגו הנשיאים לכך שהם אכן יביאו דבר זה), אלא, אפשרית מציאות של "ומה שמחסרין..." - דברים שהיהודים גרמו להחסיר אותם מעצמם – (אמנם, מביזת מצרים וביזת הים בודאי היו בידם כל הדברים הללו מקודם, כפי שכבר ציין רש"י לפני כן²³, ויש להם רצון והתנדבות להביאם, אך הם אינם יכולים להביא דברים אלו משום שכבר השתמשו בהם לפני כן^* (לצרכי מצוה, ובמיוחד למצוה שהזמן גרמא או למצוה עוברת) ועל ידי כך גרמו לחסרון דברים אלו אצלם) – ואז אומרים הנשיאים: "אנו משלימין אותו".

לפי זה מובן לשון רש"י "אמרו נשיאים מה עלינו לעשות", ולא "להביא": הדברים אינם אמורים רק לגבי נדבת המשכן, אלא בעיקר לגבי תפקידם כנשיאים: כאשר "השלימו צבור את הכל" - היהודים הביאו את כל מה שביכולתם, אמרו הנשיאים "מה עלינו לעשות" - מה מוטל עלינו כנשיאים כאשר כבר הושלם תפקיד זה.

ורק אז הם התחילו לחשוב על השתתפותם הפרטית בנדבת המשכן - "הביאו את אבני השהם...".

ו. "לא התנדבו בתחילה" - התנהגות המעורבת ב"שנתעצלו"

למרות שזה היה, לכאורה, הסדר הראוי בהתנהגותם של הנשיאים, בכל זאת נבע מכך פגם לגביהם עצמם. מכך הבינו הנשיאים שהמתנתם לסוף לא היתה לגמרי כראוי, אלא היה מעורב בכך ענין של "שנתעצלו" - ו"לכך (כדי לתקן זאת) התנדבו בחנוכת המזבח תחילה".

במה התבטא החסרון? את זאת מדגיש רש"י ומסביר באמרו "השלימו צבור את הכל שנאמר והמלאכה היתה דים", שהצבור השלים כל מה שהיה נחוץ למלאכת המשכן, דים באופן מספק, כך, שנדבת הנשיאים אינה הכרחית, כדלקמן.

וכאשר ראו הנשיאים ש"השלימו צבור את הכל" ונדבתם אינה הכרחית²⁴, יוצא, שאין להם חלק שווה עם כל ישראל בנדבת המשכן ההכרחית, ומכך הם הבינו שהתנהגותם ש"לא התנדבו בתחילה" לא היתה כראוי, אלא היתה מעורבת בעצלות, כדלעיל²⁵.

429ז. בנדבת המשכן הביאו הצבור את כל הנחוץ

ההסבר לכך הוא:

כאשר נידבו ישראל "זהב וכסף וכו'", לצורך עשיית כלי המשכן ובגדי הכהונה, ראו שאין בידם כל שלושה עשר הדברים הדרושים, שהרי לא היו להם אבני שהם, אבני מילואים וכדומה. ולפיכך הוסיפו ישראל, כפי שמובן מהביטויים "השלימו את הכל", "דים", בנדבות הכסף והזהב וכו' כל כך הרבה עד אשר בתוספת זו ניתן היה להשיג ולרכוש את כל החסר, הכל²⁶.

וזוהי המשמעות של "השלימו צבור את הכל שנאמר והמלאכה היתה דים": גם את החומרים שלא היו בידם, מבין שלשה עשר הדברים הנחוצים, השלימו ישראל על ידי נדבה מוגברת יותר של כסף וכדומה, עד למחיר המלא של אבני השהם, אבני המילואים וכדומה²⁷.

ולכן חשו הנשיאים שאין הם שותפים שוים עם ישראל בנדבת המשכן: בני ישראל הביאו את כל הנחוץ למשכן, ואילו נדבת הנשיאים לא היתה כבר הכרחית כל כך, כי הכסף עבור רכישת אבני השהם וכדומה כבר ניתן, והנשיאים השתתפו רק בכך שהביאו בפועל את אבני השהם וכדומה, וחסכו את הרכישה.

ח. המשכן - ענין כללי והמהירות בבנייתו חשובה במיוחד

אך בכל זאת, דרוש הסבר: אם ההתנהגות הנדרשת מנשיא היא ש"לא היה פונה לעסקיו", אלא עוסק תחילה בהשפעה על ישראל - מדוע בחנוכת המזבח התנדבו הנשיאים 430בתחילה - להיפך מהסדר הנדרש מנשיא²⁸?

אמנם, במלאכת המשכן לא נהגו לגמרי כשורה, אך לא ייתכן לומר שהתיקון לכך הוא שיתנהגו שלא כפי שנשיא צריך לנהוג.

הכרחי אפוא לומר, שביודעם שבנדבת המשכן התערבה אצלם מדה מסויימת של עצלות, הבינו הנשיאים שהיה עליהם לנהוג אחרת בנדבת המשכן. כלומר, למרות שבדרך כלל התנהגות כפי שנהגו בה היא הנכונה, בכל זאת, במקרה זה לא היתה זו ההתנהגות הנכונה.

ההסבר לכך הוא: באמצעות נדבת המשכן הושג הענין הכללי של כל ישראל "ושכנתי בתוכם", ההוכחה לכך ש"נתכפר לנו עוון העגל"²⁹. ולפיכך נדרש כאן - בנוסף לכך שכל יהודי יטול חלק בנדבת המשכן - שהמשכן יוקם מהר ככל האפשר.

ולכן, גם אם אמנם תפקידו של נשיא העדה או השבט הוא לדאוג לכך שהיהודים יקיימו את המוטל עליהם, יחד עם זאת היו הנשיאים צריכים לדאוג לבניית המשכן במהירות, שכל הנחוץ למלאכת המשכן יהיה מוכן בהקדם בפועל.

ולכן לא התאימה התנהגותם של הנשיאים בהמתינם זמן רב כדי לראות "יתנדב צבור מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין אותו" -

משום תפקידם כנשיאים הם היו צריכים מיד בדורשם מישראל "יתנדבו צבור מה שמתנדבין" להקדים ולהביא את נדבתם, כדי שהמשכן ייבנה מוקדם ככל האפשר.

ולפיכך, בחנוכת המזבח - שגם זהו ענין כללי וחשובה הזריזות בחנוכת המזבח עבור כל ישראל³⁰ - התנדבו הנשיאים בתחילה.

ט. "שעבודא דרבי נתן"

אך "תלמיד ממולח" עשוי לשאול: כיצד ייתכן לומר שהנשיאים לא היו שותפים שוים לגמרי עם כל ישראל 431בנדבת המשכן, משום, שכאמור, לא היתה נדבתם הכרחית? והרי, לכאורה, הם זירזו את המביאים למלאכת המשכן - "יתנדבו צבור מה שמתנדבין" - "ויוצא, אפוא, שבכל מה שנידבו ישראל יש לנשיאים חלק, כי הנדבה ניתנה בהשפעתם ובעידודם³¹. ומדוע יהא זה פגם בחלקם של הנשיאים בנדבת המשכן?

לתשובה על כך רומז רש"י בציינו שמאמר זה אמר רבי נתן.

ההסבר לכך הוא: אחד מהדינים המפורסמים ביותר של רבי נתן, עד כדי כך שדין זה נקרא על שמו, הוא "שעבודא דרבי נתן"³²: כאשר ראובן חייב חוב לשמעון, ושמעון חייב לשלם ללוי, אז "מוציאין מזה (מראובן) ונותנין לזה (ללוי)" - ראובן משלם ישירות ללוי. החידוש בדין זה הוא³³: אמנם התחייבותו של ראובן ללוי היא באמצעות שמעון, אך לאחר שנוצרת הזיקה ביניהם, מועבר השעבוד ישירות מראובן ללוי, כאילו שמעון לא היה מעורב בכך מלכתחילה.

וכך בעניננו: למרות שהקשר של היהודים אל ההתנדבות למלאכת המשכן נעשה באמצעות השפעתם של הנשיאים, הרי כאשר ישראל מצייתים ומתנדבים, הרי "מוציאין מזה (מהמתנדבים) ונותנין לזה (לקדוש־ברוך־הוא)". נוצר קשר ישיר בין ישראל לבין הקדוש־ברוך־הוא, כאילו לא היה לנשיאים חלק בכך³⁴.

י. הנשיאים חשבו שהעידוד להתנדבות העם היא חלקם בנדבה

לפי זה יש לומר, שעל כך התבססה סברתם של הנשיאים: הם סברו שמשום שהתנדבותם של ישראל למשכן באה על ידי השפעתם, נחשב הדבר כהשתתפותם במלאכת המשכן.

ולפי זה מובנים דבריהם "יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסרין אנו משלימין אותו". מהתבטאות זו מובן שלא היתה להם ודאות שהם יצטרכו להביא, ולכן אמרו "אנו משלימין אותו" ולא "אנו מביאין" - כי הם חשבו שאין הם חייבים להביא בעצמם, אלא רק "מה שמחסרין אנו משלימין אותו" - את החסר, כדי שלא יחסר למלאכת המשכן.

אך בראותם את הפלא ש"השלימו צבור את הכל", הצבור הביאו הכל בשלימות, הם הבינו שאין הדבר נחשב כהשתתפותם של הנשיאים בהתנדבות.

432יא. "הנשאם" - העדר התבטלות מוחלטת

לפי זה ניתן להסביר גם את סוף דברי רש"י "ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה אות משמם והנשאם כתיב". והרי, לכאורה, מהו הקשר בין העצלות לבין החסרת האות יו"ד משמם? אלא, בפנימיות הענינים מובן, שהחסרת האות יו"ד המורה על התבטלות עצמית³⁵ אינה התוצאה, אלא הסיבה³⁶ לכך "שנתעצלו". כיצד נתגלה הדבר והם נקראו בשם "נשאם"? - כאשר ראו "שנתעצלו".

כיוון שחסרה אצלם ההתבטלות המוחלטת³⁷, הם חשו בהיותם נשיאים³⁸, לכן הם חשבו שנדבת המשכן של ישראל באה באמצעותם ומשום כך הם ישלימו את מה שיחסר³⁹.

והרגשת הנשיאות אצלם גרמה לכך "שנתעצלו" באופן שהשתתפותם בבניית המשכן לא היתה שווה לכל שאר ישראל, עד כדי כך שהמשכן - ובאמצעותו השראת השכינה אצל ישראל - יכול היה להיבנות ללא נדבת הנשיאים.

יב. ההוראה: השפעה לזולת מתוך התבטלות

ככל עניני התורה, גם ענין זה מהווה הוראה לכל יהודי:

אצל כל יהודי קיים ענין ה"נשיאים" - הנשיאות על העיר הקטנה שלו, זה הגוף⁴⁰, על רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ובאופן רחב יותר - חובתו של כל יהודי להיות משפיע ונשיא בסביבתו⁴¹. וההוראה היא, שאם חפץ הוא שעבודת ה' לקונו והמשכן שלו יהיו כראוי, הוא צריך לקיים את נשיאותו - את ההשפעה על הזולת - מתוך תחושה של יו"ד - מתוך התבטלות מוחלטת.

בדומה למלך אשר "כיון שכרע שוב אינו זוקף"⁴² - יותר מכל האחרים ודוקא ע"י כך הוא מולך על כל האחרים⁴³.

אל לו להרגיש שהוא בכחות עצמו משפיע ו"נשיא", ושכל הקשר של הזולת עם הקדוש־ברוך־הוא נעשה רק הודות לו.

433וכאשר ההשפעה וה"נשיאות" נעשים מתוך התבטלות עצמית, זוכה האדם ואינו חושב בטעות שהוא יוצא ידי חובתו בהשפעתו על הזולת, אלא הוא גם מוסיף בעבודתו - בשקידה בלימוד התורה ובקיום המצוות בהידור - ביתר שאת ויתר עז!

ועל־ידי כך מביאים את משיח צדקנו, שחידושו הוא ענין ה"יו"ד"⁴⁴ - דרגת ה"יחידה"⁴⁵, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.