428

יביאו" (שמשמעותה שיש דברים הנמצאים בידם, אך לא הביאו אותם, שהרי אילו היה ביכולתם להביא זאת ידאגו הנשיאים לכך שהם אכן יביאו דבר זה), אלא, אפשרית מציאות של "ומה שמחסרין..." - דברים שהיהודים גרמו להחסיר אותם מעצמם – (אמנם, מביזת מצרים וביזת הים בודאי היו בידם כל הדברים הללו מקודם, כפי שכבר ציין רש"י לפני כן²³, ויש להם רצון והתנדבות להביאם, אך הם אינם יכולים להביא דברים אלו משום שכבר השתמשו בהם לפני כן^* (לצרכי מצוה, ובמיוחד למצוה שהזמן גרמא או למצוה עוברת) ועל ידי כך גרמו לחסרון דברים אלו אצלם) – ואז אומרים הנשיאים: "אנו משלימין אותו".

לפי זה מובן לשון רש"י "אמרו נשיאים מה עלינו לעשות", ולא "להביא": הדברים אינם אמורים רק לגבי נדבת המשכן, אלא בעיקר לגבי תפקידם כנשיאים: כאשר "השלימו צבור את הכל" - היהודים הביאו את כל מה שביכולתם, אמרו הנשיאים "מה עלינו לעשות" - מה מוטל עלינו כנשיאים כאשר כבר הושלם תפקיד זה.

ורק אז הם התחילו לחשוב על השתתפותם הפרטית בנדבת המשכן - "הביאו את אבני השהם...".

ו. "לא התנדבו בתחילה" - התנהגות המעורבת ב"שנתעצלו"

למרות שזה היה, לכאורה, הסדר הראוי בהתנהגותם של הנשיאים, בכל זאת נבע מכך פגם לגביהם עצמם. מכך הבינו הנשיאים שהמתנתם לסוף לא היתה לגמרי כראוי, אלא היה מעורב בכך ענין של "שנתעצלו" - ו"לכך (כדי לתקן זאת) התנדבו בחנוכת המזבח תחילה".

במה התבטא החסרון? את זאת מדגיש רש"י ומסביר באמרו "השלימו צבור את הכל שנאמר והמלאכה היתה דים", שהצבור השלים כל מה שהיה נחוץ למלאכת המשכן, דים באופן מספק, כך, שנדבת הנשיאים אינה הכרחית, כדלקמן.

וכאשר ראו הנשיאים ש"השלימו צבור את הכל" ונדבתם אינה הכרחית²⁴, יוצא, שאין להם חלק שווה עם כל ישראל בנדבת המשכן ההכרחית, ומכך הם הבינו שהתנהגותם ש"לא התנדבו בתחילה" לא היתה כראוי, אלא היתה מעורבת בעצלות, כדלעיל²⁵.