שיחה א

145שיחה א

שרה

א. שם הפרשה "חיי שרה" – ותוכנה נראים כסותרים

כפי שדובר כבר פעמים רבות¹ על שמות הפרשות, שתוכנה של כל " פרשה מקופל בתוך שמה, כך הוא הדבר גם בפרשתנו, שהשם "חיי שרה" רומז לכל תוכן הפרשה.

הדבר תמוה: הפרשה כולה אינה מדברת על מאורעות שארעו בתקופת "חיי שרה", אלא להיפך: כל מאורעות הפרשה ארעו לאחר מות שרה².

ולא רק זמנם של האירועים הוא לאחר פטירת שרה, אלא גם משמעותם היא ההיפך מ"חיי שרה":

בפרשיה הראשונה מסופר על קניית מערת המכפלה על־ידי אברהם בשביל קבורת שרה. הענין השני בפרשה³ הוא נישואי יצחק ורבקה, שבסיומו נכתב הפסוק⁴ "וינחם יצחק אחרי אמו" – "ומשמתה הוא מתנחם באשתו"⁵. כך, ויותר, הענין השלישי שבפרשה⁶

"ויוסף אברהם ויקח אשה..." וההמשך "ואלה תולדות ישמעאל...", אשר כל זה הוא ההיפך המוחלט של

חיי שרה", שהרי מצדה של שרה (חיי שרה) צריך להיות "גרש האמה הזאת ואת בנה"..."⁷.

כיצד ניתן לומר, איפוא, שתוכנה של כל הפרשה הוא "חיי שרה"?

ב. החיים האמיתיים – נצחיותם גם לאחר המוות

ההסבר לכך הוא: ידוע⁸ הפירוש על המובא בגמרא⁹ "יעקב אבינו לא מת... מה זרעו בחיים אף הוא בחיים":

החיים האמיתיים הם חיים נצחיים¹⁰, ואלה אפשריים רק אצל הדבקים בה', שהוא מקור החיים והנצח האמיתי, ככתוב¹¹: "והוי' אלקים אמת הוא אלקים חיים, ו"אתם הדבקים בה' אלקיכם חיים..."¹².

מכך מובן שהיותם של חיי יעקב חיים נצחיים, חיים של קדושה, ניכרת 145כאשר רואים את נצחיותם, את המשכם גם לאחר צאת הנשמה מן הגוף, כאשר גם מאוחר יותר "זרעו בחיים" – חיי זרעו שוים לחיי יעקב.

כך מובן גם לגבי "חיי שרה"¹³: מתי מתגלים חיי שרה? כאשר השפעתם ניכרת גם לאחר חייה בעולם הזה, כאשר עניני הטוב והקדושה שלה ממשיכים להתקיים. רק אז יכולות קכ"ז שנותיה להחשב ל"חיי שרה" – חיים הראויים לשמם, החיים האמיתיים של שרה אמנו.

לפי זה מובן שהחלק בפרשה המספר על נישואי יצחק ורבקה מתאים לשם הפרשה, כי התנהגותו של יצחק, בנה של שרה (זרעה בחיים), היא בהתאם לחייה, וכך גם התנהגותה של רבקה שאותה נשא לאשה, ככתוב "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" – "והרי היא שרה אמו"¹⁴, שהענינים המיוחדים לשרה (נר דלוק בערב־שבת לערב־שבת, ברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל¹⁵) נמשכו אחר כך על־ידי רבקה. רק אז מתגלים אמיתותם ונצחיותם של "חיי שרה"¹⁶.

אך אין די בכך, שהרי לפי הסבר זה מובן רק ענין אחד בפרשה, ולא הענינים האחרים, ובנוסף לכך הרי ברוב הפרשה אין מדובר על עצם הנישואין, אלא על פירוט המאורעות והדיבורים שבשליחות אליעזר (פגישתו עם רבקה, סיפורו לבתואל ולבן, שכנועם לשידוך זה וכו').

ג. הקשיים על דברי אברהם לבני חת ועל סופה של הפרשה

הדברים יובנו, על־ידי ההסבר לכך שגם בפרשיה הראשונה של הפרשה, ההרחבה היא דוקא במשא ומתן שבין אברהם לבני חת ועפרון על קנית מערת המכפלה.

ענין זה דורש הסבר: על תחילת דברי אברהם לבני חת – "גר ותושב אנכי עמכם"¹⁷ אומרים חז"ל¹⁸: "אם תרצו¹⁹ הריני גר ואם לאו אהיה תושב²⁰ ואטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת"²¹. ולכאורה אין מובן:

א) כיוון שאברהם יכול היה לקחת את מערת המכפלה "מן הדין"²², מדוע 146השתדל כל־כך הרבה שבני חת ימכרו " לו אותה, וב"כסף מלא"²³, ומדוע הוא אומר "הריני גר"?

ב) כיצד יכול היה אברהם לקחת זאת "מן הדין", והלוא אז עדיין לא היתה שייכת לאברהם. אז היתה רק הבטחה על העתיד²⁴: "לזרעך אתן את הארץ הזאת"?

כן קשה על סופה של הפרשה: על "

ויקברו אותו יצחק וישמעאל"²⁵ נאמר בחז"ל²⁶, ורש"י מביא זאת²⁷, "מכאן²⁸ שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו". יש להבין: מדוע רומזת התורה לחזרה בתשובה של ישמעאל רק בעת קבורת אברהם (לאחר פטירתו), בעוד אשר ישמעאל חזר בתשובה כבר בחיי אברהם²⁹, וזוהי

שיבה טובה שנאמר באברהם"³⁰?

ד. ההבדל בין תולדות אברהם לשרה

כדי להבין זאת יש להבין תחילה את ההבדל בין אברהם לשרה³¹ בענין תולדותיהם:

אברהם – בפשטות – לא היה, אביו של יצחק בלבד, אלא גם של ישמעאל, וחז"ל אף אומרים³² ש"בנך יחידך אשר אהבת" מתאים גם ליצחק וגם לישמעאל. יתר־על־כן: ישמעאל נולד לו לפני יצחק.

147כלומר, מאברהם לא יצא רק עם ישראל, אלא גם אומות אחרות, והקדוש־ברוך־הוא אף אומר עליו "אב המון גויים נתתיך"³³, הוא "אב לכל העולם"³⁴.

לעומת זאת, היתה שרה אמו של יצחק בלבד. כלומר, לה יש קשר לעם ישראל בלבד³⁵.

בדומה לכך קיים ההבדל גם בין עבודת אברהם לעבודת שרה:

אברהם פרסם אלקות לכל סוגי בני אדם, "הקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב"³⁶ ואפילו של ערביים המשתחוים לאבק רגליהם³⁷, בלא התחשבות אם יישארו גם אחר כך תחת השפעתו, אם לאו.

לעומת זאת ההשפעה האלקית שבאה באמצעות שרה (משנולד יצחק) היתה רק למקום ראוי, לצד הקדושה. (כפי שרמוז בסיפור על ר' בנאה³⁸ ומוסבר בהרחבה בספרי החסידות³⁹).

דבר זה התבטא גם לגבי ישמעאל, בנו של אברהם. שרה אמרה עליו (ודברה התבצע) "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק", בעוד אשר "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו"⁴⁰.

אברהם הוריד שפע אלקי לכולם, ולכן "וירע הדבר מאד... על אודות בנו" – "שאומרת לו לשלחו"⁴¹. יתר־על־כן: הוא ביקש⁴² (ובקשתו התמלאה) "לו ישמעאל יחיה לפניך"⁴³.

אך בעיני שרה⁴⁴ אין לישמעאל שום ערך ביחס ליצחק, וצריך להיות "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש... עם בני..." – לא ייתכן שהוא יקבל מאברהם שפע רוחני ביחד עם יצחק, עם יהודים.

148ה. הנקודה המשותפת בין מערת המכפלה לבין שליחות אליעזר

ענין זה הוא הנקודה המשותפת לכל שלוש הפרשיות שבפרשתנו, כדלהלן:

מערת המכפלה היתה מקום קבורתם של אדם וחוה⁴⁵, שמהם יצא כל המין האנושי. לפי זה אין למערת המכפלה, לכאורה, שום קשר מיוחד דוקא לישראל.

בכל זאת רואים, שאברהם השקיע מאמצים רבים וקנה אותה לקבורת שרה, ושם נמצאים שלושת האבות והאמהות, והיא שייכת רק ליהודים. זוהי הוכחה לכך שישראל הם העיקר בצאצאי אדם וחוה⁴⁶, ולשאר האומות אין חשיבות כלפיהם.

אחר כך מובא בפרשה ענין נעלה יותר, בסיפור על שליחות אליעזר: רוממותם של ישראל איננה רק על פני עמים שאין להם כלל קשר לאברהם, אלא גם על פני אלה שיש להם קשר מסויים אליו:

על אליעזר עבד אברהם נאמר שהיה "דולה ומשקה מתורתו של רבו " לאחרים"⁴⁷, ואף בסיפור על השליחות מספרת התורה על הנסים הרבים שהראה לו הקב"ה עד למילוי שליחותו של אברהם, ומהרחבת הסיפור לומדים חז"ל⁴⁸ ש"יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים...". ולמרות כל זאת לא יכול היה אברהם לשדך את יצחק בנו עם בתו של אליעזר, כי "בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך"⁴⁹.

כלומר, ללא התחשבות בכל מעלותיו של אליעזר, הרי ביחס ליצחק אין הוא רק בדרגה נמוכה יותר, אלא כ"ארור" לעומת "ברוך".

ו. סוף הפרשה – דרגה נוספת בענין זה

ובסוף הפרשה מוסיפה התורה ומציינת דרגה גבוהה עוד יותר בענין זה, שחשיבותם של ישראל היא אפילו על פני תולדותיו של אברהם, באופן שהתולדות האחרים אינם תופסים כלל מקום.

לאחר שמספרת התורה "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה",

ותלד לו...", נאמר⁵⁰ "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפלגשים... נתן אברהם מתנות 149לגבי בני ישמעאל, למרות שהם "תולדות ישמעאל בן אברהם", בכל זאת מיד מוסיפה התורה ומדגישה "אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה"⁵² – מציאותו של ישמעאל, וכל תולדותיו עד סוף כל הדורות היא "ילדה... שפחת שרה", ללא השוואה כלל ליצחק בן שרה⁵³.

לפי זה מובן מדוע רמוזה בתורה החזרה בתשובה של ישמעאל בקשר לקבורת אברהם, בכך ש"הוליך את יצחק לפניו": עיקר חטא ישמעאל, שבגללו היה אברהם מוכרח לשלחו ביחד עם הגר, היה טענתו שהוא ה"בכור" ו"נוטל פי שנים"⁵⁴. הוא לא הכיר באמת, שהוא בן השפחה בלבד, שאיננו יורש, והיורש האמיתי הוא יצחק "בן הגבירה"⁵⁵, כפי שאכן אמרה שרה "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק".

לכן רמוזה חזרתו בתשובה (א) דוקא בענין הקבורה, לאחר פטירת אברהם, שאז ניכר במעשה, שהוא איננו מחשיב עצמו ליורש. (ב) דוקא בזה שהוא הקדים אז את יצחק, הוא הכיר באמת, והודה בכך שיצחק הוא היורש, החייב בקבורתו, והוא בן השפחה⁵⁶.

זהו הקשר בין הענינים שבפרשה לבין שמה, "חיי שרה", שהרי בם מודגשת ההשפעה של עבודתה⁵⁷, ה"חיים" האמיתיים: גילוי ההבדל שבין יצחק לישמעאל, בין יהודים לבין לא־יהודים.

ז. מציאות הגוי היא "בשביל ישראל"

הסבר עמוק יותר לענין זה הוא: כל מציאות השמים והארץ וכל צבאיהם כולל אומות העולם, היא "בשביל ישראל"⁵⁸, כל מטרת הבריאה היא ישראל. לכן, אם אין הם מגשימים את כוונת בריאתם, אין סיבה לקיומם.

לפי זה ניתן להסביר, בדרך האפשר, את משמעותן של שבע מצוות בני נח⁵⁹: מצוות אלה אינן ענין בפני עצמן, אלא גם הן בשביל ישראל ובשביל התורה. כדי שישראל יוכלו לקיים תורה ומצוות, ולהשרות בעולם 150את האור האלקי הנעלה מן העולם, " צריך העולם להיות "לשבת", ראוי ומוכן לכך, וזה נעשה באמצעות שבע מצוות בני נח, שמהותם הוא סדר וישוב העולם.

לפיכך, כאשר עובר בן נח על אחת משבע המצוות, הוא חייב מיתה, " ביטול מציאות, ללא הבדל על איזו מהמצוות עבר⁶⁰, כי כל הסיבה למציאותו איננה כמטרה בפני עצמה, אלא "בשביל ישראל", וכאשר אין הוא מבצע תפקידו, הוא מאבד ממילא את " היסוד לקיומו בעולם.

וכיוון שעל כך מתבססת מציאותו, צריך היה דבר זה להיות ניכר כבר לגבי היהודי הראשון – אברהם, וגם ענין זה מודגש בפרשת חיי שרה, בכל שלושת עניניה, כדלהלן.

ח. מציאותם של הגויים "בשביל ישראל"

בפרשיה הראשונה מודגש הדבר בדברי אברהם "גר ותושב... אם תרצו הריני גר ואם לאו...":

ארץ ישראל נבראה על־ידי הקב"ה בכוונה למוסרה לישראל. רצונו הקודם ש"ברצונו נתנה להם" ⁶¹, לאומות העולם, הוא למען^* הכוונה של

ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". כל זה באופן, שלכל חלק של ארץ ישראל היה זמן ודרך משלו למסירתו לישראל⁶²: ארץ ישראל בכללותה היתה צריכה להינתן לישראל רק בזמן יהושע (קודם לכן היה עלול להיות

תרבה עליך חית השדה"^*) באמצעות כיבוש⁶³. מערת המכפלה היתה צריכה לעבור לאברהם (לקבורת שרה) על־ידי קנייתה מבני חת⁶⁴.

זאת היתה כוונת אברהם באומרו

אם תרצו הריני גר, ואם לאו... אטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה 151לזרעך אתן את הארץ הזאת": אם הם ממלאים את הכוונה שלשמה נתן להם הקב"ה את מערת המכפלה (כדי למכרה לאברהם), אז "הריני גר", והוא יקנה אותה מהם. (וכך גם לגבי תכלית העולם, שהוא "בשביל התורה": מערת המכפלה נמצאה תחילה ברשות בני חת, ואברהם היה צריך לקנותה, וזה מוסיף בתורה⁶⁵ פרשיה, לימוד של "קיחה קיחה משדה עפרון"⁶⁶ ועוד).

אך אם אין הם רוצים למכרה, אזי "אטלנה מן הדין":

במקרה כזה הם אינם ממלאים את התפקיד שלשמו נמצאת המערה ברשותם, ולכן תתבטל בעלותם הזמנית על המערה, ואז "אטלנה מן הדין":

(כל זה קשור ל"חיי שרה" – כוחה ועבודתה של שרה, כפי שמציין הפסוק "ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר, גר...", כפי שיוסבר להלן)

ט. ענין זה מתבטא גם בנישואי יצחק ורבקה

קיומם של האומות "בשביל ישראל" מתבטא גם בענין השני – נישואי יצחק, הראשון שנולד יהודי, ורבקה: ההרחבה והפירוט על הניסים שארעו לאליעזר, על סיפורו לבתואל ולבן, ועל כך שדבריו גרמו להכרתם בכך ש"מה' יצא הדבר", כל זה מראה, שהתכלית של כל המאורעות הם אברהם ויצחק – "בשביל ישראל"⁶⁷.

יתר־על־כן: כאשר רצה בתואל לעכב זאת, בטלה מציאותו⁶⁸, כיוון שכל מציאותו היא למען "ובתואל ילד את רבקה"⁶⁹, שתינשא ליצחק, ולפיכך מתבטלת מציאותו כאשר הוא מנסה לעכב זאת.

י. ענין זה בדרגה גבוהה יותר מתבטא גם בפרשיה השלישית

וכך גם לגבי הענין השלישי שבפרשה: התורה איננה מדגישה כאן רק שישמעאל הוא "בן האמה", בנה של "שפחת שרה", אלא יותר מכך – שמציאותו תלויה שהוא "בן האמה":

על הנאמר בסוף הסיפור "על פני כל אחיו נפל", אומרים חז"ל⁷⁰: "עד שלא מת אברהם ישכון, משמת 152אברהם נפל". יש להסביר את הענין בפנימיותו כך: "

חזרת ישמעאל בתשובה, שהיא הכרתו בכך שהוא "בן האמה", כאמור " לעיל, נגרמה על־ידי תפלת אברהם "לו ישמעאל יחיה לפניך" – "יחיה ביראתך"⁷¹.

זוהי המשמעות של "עד שלא מת אברהם ישכון משמת אברהם נפל": כל עוד חי אברהם בהתנהגותו של ישמעאל, כל עוד נאחז ישמעאל בתפילת אברהם "לו ישמעאל יחיה ביראתך", וחש שמציאותו האמיתית היא "בן האמה", אזי הוא במצב של "ישכון" – יש מקום למציאותו. אך "משמת אברהם", כאשר הוא מתנתק מאברהם, אזי "נפל" – מציאותו מתבטלת.

יא. קיום הגויים "בשביל ישראל" קשור ל"חיי שרה"

גם ענין זה, שמציאותו של לא־יהודי היא "בשביל ישראל", קשור דוקא לעבודת שרה, ולכן היא הנקודה העיקרית בפרשת "חיי שרה":

נאמר בתורה שהשם אברהם הוא על שם "אב המון גויים נתתיך". כלומר, מצד השפעתו בעולם ("אב") יש לו קשר⁷² גם, להבדיל, ל"המון גויים". ומסיבה זו אין מורגש לאומות שאין להם קיום לעצמם, ושכל קיומם הוא

בשביל ישראל".

לעומת זאת שרה היא מלשון

שררה" – היא "שרה על כל"⁷³. מצד ענינה של שרה מורגש אצל אומות העולם שישראל שולטים על מציאותם, ולכן הם "משרתים" לשרה ויורשיה לישראל.

יב. שלימות "חיי שרה" דוקא כשבא לידי גילוי לאחר פטירתה

לכאורה, ניתן עדיין לשאול: אמנם, עניני הפרשה מבטאים את עבודת שרה, אך בכל זאת הם מספרים על התקופה שלאחר פטירתה, ולכן אין הם מתאימים לגמרי לשם "חיי שרה" – לקכ"ז השנים שהיא חיתה בעולם הזה ופעלה.

ההסבר לכך הוא: את העיקר שבעניני פרשת חיי שרה, שארעו לאחר פטירתה, פעלה שרה בעבודתה בקכ"ז שנות חייה בעולם הזה, שיורגש בעולם שכל קיומו הוא "בשביל ישראל".

אלא, שבעת פעולתה היה הדבר בהסתר, ודוקא לאחר פטירתה הוא בא לידי גילוי.

(כשם שהדבר קיים, כידוע⁷⁴, 153בענין שהנשמות בגן עדן נהנות מזיו השכינה, ש"זיו השכינה" הוא "זיו תורתן ועבודתן ממש" בעולם הזה, אלא שהגילוי הוא מאוחר יותר, בגן עדן).

והרי שיא השלמות בעבודה הוא כאשר היא באה בגלוי, כפי שדובר פעם בהרחבה⁷⁵ על השכר והגילוי בעולם הבא, שאין זה ענין צדדי, נפרד, אלא ששלימות בקיום המצוות בעולם הזה היא על־ידי השפעתם בגלוי בעולם הבא.

לפיכך מובן, שעניני הפרשה, שבהם מתגלה עבודת שרה, הם "חיי שרה" – הם השלימות של קכ"ז "שני חיי שרה".

יג. הוראה מן הפרשה לימינו אלה

כל ענין בתורה הוא הוראה, ואכן בתחילת הפרשה ובסופה יש הוראה פשוטה וברורה לימינו אלה:

כאשר טוענים בני ישמעאל, שמערת המכפלה שייכת להם מפני שהם בני אברהם, יש בפרשה תשובה ברורה: בנוסף לכך שמוצאם של הרוב המכריע של הערבים שבמדינות השכנות לארץ ישראל, ובתוך ארץ ישראל, איננו, כידוע, מישמעאל⁷⁶, הרי שגם לישמעאל עצמו אין קשר למערת המכפלה, כיוון שאברהם קנה אותה לקבורת שרה, וישמעאל איננו, כאמור, יורשו של אברהם, ובודאי לא של שרה, ומובן איפוא, שהיא שייכת רק לבנה של שרה, יצחק, ולזרע יצחק (לא כל יצחק⁷⁷ – רק ליעקב).

דבר נוסף נלמד מסוף הפרשה: בתקופה שישמעאל נעשה "פרא" ובא בטענות ותביעות פראיות, אל ליהודים לחשוש ממנו ח"ו, ולהתרגש מכך. צריך רק להזכיר לו את האמת, שמציאותו היא "אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם", ושכאשר הוא חושב את עצמו למציאות עצמאית, אזי "על פני כל אחיו נפל".

בתורה שבכתב מאמינים גם לא־יהודים. לכן, כאשר יהיה הדבר ברור, כפי שצריך להיות, ליהודים, ויסבירו זאת ללא־יהודים בצורה מתאימה, אך בלשון ותוכן ברורים וגלויים, ולא ירגישו נחיתות ח"ו כלפי אומות העולם, ועל־אחת־כמה־וכמה כלפי אלה שמחשיבים את עצמם כבני ישמעאל,

אזי יפסיקו הלחץ על יהודים, כי גם הם יחושו (במיוחד על־ידי כך ש"מזליה חזי"⁷⁸) שטובתם היא 154שמערת המכפלה, בתוככי ארץ ישראל לגבולותיה, תהיה לגמרי, ובגלוי, גם בזמן הגלות, "לעיני בני חת" – ברשותם של יהודים.