148
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ה. הנקודה המשותפת בין מערת המכפלה לבין שליחות אליעזר
ענין זה הוא הנקודה המשותפת לכל שלוש הפרשיות שבפרשתנו, כדלהלן:
מערת המכפלה היתה מקום קבורתם של אדם וחוה45, שמהם יצא כל המין האנושי. לפי זה אין למערת המכפלה, לכאורה, שום קשר מיוחד דוקא לישראל.
בכל זאת רואים, שאברהם השקיע מאמצים רבים וקנה אותה לקבורת שרה, ושם נמצאים שלושת האבות והאמהות, והיא שייכת רק ליהודים. זוהי הוכחה לכך שישראל הם העיקר בצאצאי אדם וחוה46, ולשאר האומות אין חשיבות כלפיהם.
אחר כך מובא בפרשה ענין נעלה יותר, בסיפור על שליחות אליעזר: רוממותם של ישראל איננה רק על פני עמים שאין להם כלל קשר לאברהם, אלא גם על פני אלה שיש להם קשר מסויים אליו:
על אליעזר עבד אברהם נאמר שהיה "דולה ומשקה מתורתו של רבו " לאחרים"47, ואף בסיפור על השליחות מספרת התורה על הנסים הרבים שהראה לו הקב"ה עד למילוי שליחותו של אברהם, ומהרחבת הסיפור לומדים חז"ל48 ש"יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים...". ולמרות כל זאת לא יכול היה אברהם לשדך את יצחק בנו עם בתו של אליעזר, כי "בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך"49.
כלומר, ללא התחשבות בכל מעלותיו של אליעזר, הרי ביחס ליצחק אין הוא רק בדרגה נמוכה יותר, אלא כ"ארור" לעומת "ברוך".
ו. סוף הפרשה – דרגה נוספת בענין זה
ובסוף הפרשה מוסיפה התורה ומציינת דרגה גבוהה עוד יותר בענין זה, שחשיבותם של ישראל היא אפילו על פני תולדותיו של אברהם, באופן שהתולדות האחרים אינם תופסים כלל מקום.
לאחר שמספרת התורה "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה",
ותלד לו...", נאמר50 "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפלגשים... נתן אברהם מתנות
הערות
- 45. עירובין נג, א. סוטה יג, א. פרד"א ספ"כ. הובא בפרש"י פרשתנו כג, ב.
- 46. ראה בל"ת להאריז"ל תהלים לב (ובס' הליקוטים שם): כשברא הקב"ה את אדה"ר כל הנשמות שנכללו בו לא היו אלא נשמות ישראל ואם לא הי' חוטא לא היו האומות יוצאין לעולם.
- 47. יומא כח, ב. פרש"י לך טו, ב. וישלחם מעל יצחק בנו..."51. כך גם
- 48. ב"ר פ"ס, ח. פרש"י פרשתנו כד, מב.
- 49. פרש"י פרשתנו כד, לט. מב"ר פנ"ט, ט.
- 50. פרשתנו כה, ה־ו. וראה כלי יקר שם: כי כך רצתה שרה כו'.
- 51. וראה סנהדרין צא, א. אוה"ח עה"פ.
רש"י על בראשית כ״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
בקרית ארבע. עַל שֵׁם אַרְבַּע עֲנָקִים שֶׁהָיוּ שָׁם, אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי וַאֲבִיהֶם. דָּ"אַ עַל שֵׁם אַרְבַּע זוּגוֹת שֶׁנִקְבְּרוּ שָׁם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, אָדָם וְחַוָּה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאָה (בראשית רבה):
ויבא אברהם. מִבְּאֵר שֶׁבַע:
לספוד לשרה ולבכתה. וְנִסְמְכָה מִיתַת שָׂרָה לַעֲקֵדַת יִצְחָק לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְּשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּנָהּ לִשְׁחִיטָה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה:
בקרית ארבע literally, the city of the Four, and it was so called because of the four giants who lived there: Ahiman, Sheshai, Talmai and their father (Numbers 13:22). Another explanation is that it was so called because of the four couples who were buried there, man and wife — Adam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebecca, Jacob and Leah (Genesis Rabbah 58:4).
ויבא אברהם AND ABRAHAM CAME from Beer-Sheba
לספוד לשרה ולבכותה TO BEWAIL SARAH AND TO WEEP FOR HER — The narrative of the death of Sarah follows immediately on that of the Binding of Isaac, because through the announcement of the Binding — that her son had been made ready for sacrifice and had almost been sacrificed — she received a great shock (literally, her soul flew from her) and she died (Pirkei DeRabbi Eliezer 32).
בראשית רבה ס׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וגו' (בראשית כד, לב), הִתִּיר זְמוּמֵיהֶם. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה שָׁאַל לְרַבִּי חִיָּא בַּר רַבָּה לֹא הָיוּ גְּמַלָּיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ דּוֹמִים לַחֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר, חֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר נַסְבּוּהָ לִסְטָאֵי עֲבַדַּת גַּבּוֹן תְּלָתָא יוֹמִין וְלָא טָעֲמַת כְּלוּם, אָמְרִין סוֹפָהּ מָיְתָה וְתַסְרֵי מְעַרְתָּא עָלֵינוּ, נִמְסָרָהּ לְרִבּוֹנָהּ, שְׁלָחוּהָ וְעָלַת בְּבֵיתָא דְמָרָהּ, כֵּיוָן דְּעָלְתָה נְהַקַת וְחַכִּים קָלָה, אֲמַר פִּתְחוּ לְאוֹתָהּ הָעֲנִיָּה וִיהֲבוּ לָהּ דְּתֵיכוֹל, דְּאִית לָהּ תְּלָתָא יוֹמִין דְּלָא טָעֲמָה מִידֵי. יַהֲבִין לָהּ שְׂעוֹרִין לָא טְעַמְתּוֹן, אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי יַהֲבִינָן לָהּ שְׂעָרִין וְלָא טְעַמְתּוֹן. אֲמַר לְהוֹן תִּקַנְתִּיהוּ, אֲמַרוּן לֵיהּ אֵין, אֲפִיקְתּוּן דְּמַאי, אָמְרוּ לָא כֵּן אַלְפִין רַבִּי הַלּוֹקֵחַ זֶרַע לִבְהֵמָה וְקֶמַח לְעוֹרוֹת וְשֶׁמֶן לְנֵר וְשֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. אֲמַר לְהוֹן מַאי נַעֲבֵיד לָהּ וְהִיא מַחְמְרָה עַל גַּרְמָהּ. רַבִּי יִרְמְיָה שְׁלַח לְרַבִּי זְעֵירָא חַד קַרְטֵיל דִּתְאֵנִין, רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר אֶפְשָׁר רַבִּי זְעֵירָא אָכֵילְהוֹן דְּלָא מְתַקְּנָן. רַבִּי זְעֵירָא אָמַר אֶפְשָׁר לְרַבִּי יִרְמְיָה דְּלָא מְשַׁלַּח לְהוֹן מְתַקְּנָן, בֵּין דֵּין לְדֵין אִתְאַכְלוּן תְּאֵנִים בְּטִבְלַיְהוּ. לְמָחָר קָם רַבִּי יִרְמְיָה עִם רַבִּי זְעֵירָא אֲמַר לֵיהּ תַּקַּנְתְּ אִילֵין תְּאֵנַיָא, אֲמַר לֵיהּ לָא, אֲמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יְמִינָא לְרַבִּי זְעֵירָא אִין הֲווֹן קַדְמָאִין מַלְאָכִין אֲנַן בְּנֵי נָשׁ, וְאִין הֲווֹן בְּנֵי נָשֵׁי אֲנַן חֲמָרִין, וְלֵית אֲנַן כַּחֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר, חֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר יְהַבוּן לָהּ שְׂעָרֵי דְטִבְלָא לָא אֲכָלַת יַתְהוֹן, וַאֲנַן אַכְלִינַן תְּאֵנַיָא דִּטְבִילִין. (בראשית כד, לב): וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים, אָמַר רַבִּי אַחָא יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דַפִּים הוּא אוֹמְרָהּ וְשׁוֹנָהּ, וְשֶׁרֶץ מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: טָמֵא, הַטָּמֵא (ויקרא יא, כט). רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יוֹסֵי אוֹמֵר: זֶה, וָזֶה (ויקרא יא, כט). (בראשית כד, לב): וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ, אָמַר רַבִּי אַחָא יָפָה רְחִיצַת רַגְלֵי עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁאֲפִלּוּ רְחִיצַת רַגְלַיִם צָרִיךְ לִכְתֹּב, וְהַשֶּׁרֶץ מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: טָמֵא, הַטָּמֵא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר: זֶה, וְזֶה.
רש"י על בראשית כ״ד:מ״ב - הטקסט מספריא
ואבא היום. הַיּוֹם יָצָאתִי וְהַיּוֹם בָּאתִי, מִכָּאן שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי אֲחָא יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי אָבוֹת לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁהֲרֵי פָּרָשָׁה שֶׁל אֱלִיעֶזֶר כְּפוּלָה בַּתּוֹרָה וְהַרְבֵּה גּוּפֵי תוֹרָה לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בִּרְמִיזָה (בראשית רבה):
ואבא היום AND I CAME THIS DAY — Today I started on my journey and today I have arrived here. Hence we may infer that the earth (the road) shrunk for him (i. e. that the journey was shortened in a miraculous manner) (Sanhedrin 95a). R. Acha said: The ordinary conversation of the patriarchs' servants is more pleasing to God than even the Torah (religious discourse) of their children, for the chapter of Eliezer (the account of his journey) is repeated in the Torah (i. e. it is written once as a narrative and again repeated as part of the conversation of the patriarch’s servant) whereas many important principles of the Law are derived only from slight indications given in the Text (Genesis Rabbah 60:8).
רש"י על בראשית כ״ד:ל״ט - הטקסט מספריא
אלי לא תלך האשה. אלי כְּתִיב, בַּת הָיְתָה לוֹ לֶאֱלִיעֶזֶר, וְהָיָה מְחַזֵּר לִמְצֹא עִלָּה שֶׁיֹּאמַר לוֹ אַבְרָהָם לִפְנוֹת אֵלָיו לְהַשִּׂיאוֹ בִּתּוֹ, אָמַר לוֹ אַבְרָהָם בְּנִי בָרוּךְ וְאַתָּה אָרוּר וְאֵין אָרוּר מִדַּבֵּק בְּבָרוּךְ:
אלי לא תלך האשה PERADVENTURE THE WOMAN WILL NOT FOLLOW ME —The word אולי perhaps is written without ו so that it may be read אֵלַי unto me. Eliezer had a daughter and he was endeavouring to find some reason why Abraham should say that he must appeal to him (Eliezer) that he should give his daughter in marriage to Isaac. Abraham said to him, “My son is blessed and you are subject to a curse. One who is under a curse cannot unite with one who is blessed” (Genesis Rabbah 59:9).
בראשית רבה נ״ט:ט׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד (בראשית כד, ה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב, ח): כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב. כְּנַעַן זֶה אֱלִיעֶזֶר. בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמַשְׁקִיל אֶת בִּתּוֹ, רְאוּיָה הִיא אוֹ אֵינָהּ רְאוּיָה. לַעֲשֹׁק אָהֵב, לַעֲשֹׁק אֲהוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֶה יִצְחָק, אָמַר: אוּלַי לֹא תֹאבֶה, וְאֶתֵּן לוֹ אֶת בִּתִּי. אָמַר לוֹ אַתָּה אָרוּר וּבְנִי בָּרוּךְ וְאֵין אָרוּר מִתְדַּבֵּק בְּבָרוּךְ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

