שיחה ב
155שיחה ב
חיי שרה
א. דברי רש"י על "ה' אלקי השמים...", והשאלות כל " כך
על הפסוק1 "ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי...", שאותו אמר אברהם אבינו לאליעזר, מצטט רש"י את המילים "ה' אלקי " השמים אשר לקחני מבית אבי", ומפרש2: "ולא אמר ואלקי הארץ, ולמעלה אמר ואשביעך... אמר לו: עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ"3.
בפשטות נראה שכוונת רש"י היא להסביר את הסיבה להבדל שבין הפסוקים, שבפסוק זה אין נאמר "ואלקי הארץ", ואילו בפסוק שלפני כן נאמר "ואשביעך בה' אלקי השמים
ב ואלקי הארץ", ועל כך מסביר רש"י
אמר לו עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ...".
אך לפי זה יש להבין:
א) השינוי הוא רק בכך שבפסוק זה נאמר רק "אלקי השמים" ואילו
למעלה" נאמר גם "אלקי הארץ" – ומדוע, אפוא, מצטט רש"י מן הפסוק גם את המילה "ה'"4, שכתובה גם בפסוק הקודם: "ואשביעך בה'"5?
ב) מדוע הוא מצטט את המשך הפסוק "אשר לקחני מבית אבי"6, אשר אינו קשור כלל לשאלה?
אמנם, בפשטות הוא מצטט זאת מפני דבריו בהמשך – אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא...", אך פירוש זה כשלעצמו אינו מובן, כפי שיבואר להלן.
ג) מדוע מפרט רש"י "ולא אמר 155ואלקי הארץ", והרי זהו דבר הנראה לעין? רש"י היה צריך להתחיל דבריו במילים: "ולמעלה אמר...". מדברי רש"י משתמע, שיש דעה שצריך היה " לכתוב כאן "אלקי הארץ", ולכן הוא שואל, בתמיהה, "ולא אמר ואלקי הארץ", ותמיהה זו מתגברת משום "ולמעלה אמר".
אין לומר, שהמחשבה שצריך היה להיכתב כאן "ואלקי הארץ" מתעוררת רק משום שכך כתוב לפני כן בענין "ואשביעך", והמילים "ולא אמר ואלקי הארץ" מבארות זאת יותר, שהרי, בנוסף לכך שקשה להבין מהו החידוש במילים אלו, רש"י צריך היה לכתוב זאת, לפחות בסדר הפוך: "למעלה אמר ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי " הארץ", ועקב זאת מתעוררת מאוחר יותר השאלה "וכאן לא אמר ואלקי הארץ"7.
ד) רש"י מצביע על המקום שבו כתוב באופן שונה, באמרו "ולמעלה אמר ואשביעך"8, ואילו לשינוי עצמו, שלפני כן נאמר "ואלקי הארץ", הוא רומז רק באמרו "וגו'". וזוהי תמיהה כפולה: את המילים "ואלקי הארץ", שלגביהן מתעוררת השאלה, אין רש"י מצטט כלל, ודוקא את המילה
ואשביעך" שאינה קשורה כלל לשאלה, הוא מצטט? ולכאורה, סימן לפסוק זה מיותר לחלוטין: אילו אמר רש"י "למעלה אמר גם ואלקי הארץ" היה מובן לאיזה פסוק הוא מתכוון, כי הוא כתוב באותו ענין, ארבעה פסוקים בלבד לפני כן?
ב. הסבר דברי רש"י, לכאורה, והקושי עליו
לכאורה, ניתן היה להסביר, לפחות את שתי השאלות האחרונות, ששאלת רש"י כאן היא בעיקר עקב המילה
ואשביעך" (את אליעזר): בפסוקנו, שבו אומר אברהם אבינו: "ה' אלקי השמים... הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם", צריך היה להיכתב גם "ואלקי הארץ", כי מדובר כאן על פעולת ה' למטה בענין "ולקחת אשה לבני משם". ואילו "למעלה אמר ואשביעך..." – שם מדובר על כך שאברהם השביע את אליעזר – "לא תקח... ואל מולדתי תלך..." – אשר היה "עבדו זקן ביתו"9, "דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים"10, ודי היה להשביעו "בה' אלקי השמים". והנה, למעשה – הדברים הפוכים: אברהם הוסיף "ואלקי הארץ" בענין "ואשביעך", 156ולא אמר זאת בפסוק זה, שבו יש בכך צורך, לכאורה?
אך קשה לפרש זאת כך, שהרי [בנוסף לכך שעדיין נותרות השאלות האחרות שלעיל], הרי לפי זה צריך היה רש"י להביא (בתחילת פירושו ו)בעיקר את סיום הפסוק "הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם", או לפחות לרמוז להמשך הפסוק במילה " "וגו'", כי על כך בעיקר מתבססת השאלה.
ג. השאלות לגבי דיוקים בהסברו של רש"י
בנוסף על כך יש להבין מספר פרטים ודיוקים בתשובתו והסברו של רש"י:
א) אם כוונת רש"י בפירושו היא, כמובן בפשטות, שבהבדלי הניסוח – שלפני כן נאמר "אלקי השמים ואלקי הארץ" ועתה נאמר רק "אלקי השמים" – רצה אברהם להדגיש את ההבדל, ש"עכשיו... שהרגלתיו... אבל כשלקחני..." – אין מובן מדוע מוסיף רש"י "אמר לו עכשיו..." ואינו מתחיל את הסברו באופן ישיר "עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ" וכדומה, כפי שמופיע בספרי ובמדרש11 ששם לא כתוב "אמר לו".
מן הביטוי "אמר לו" מובן שכוונת רש"י היא, שאת הענין של "עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ..." לא הסביר אברהם לאליעזר רק באמצעות הבדל הניסוח, אלא באמצעות דברים מפורשים אשר אמר כאן לאליעזר.
כך מובן גם מהרחבת לשון רש"י:
שהרגלתיו בפי הבריות אבל... שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ". אם אברהם אמר רק את ההבדל בניסוח לגבי "ואלקי הארץ", צריך היה רש"י לבאר את ההבדל בלבד – "עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ" – מן הניסוח וההרחבה מובן שדברים אלו אמר אברהם במפורש. ולפי זה אין מובן: (א) היכן נרמז בכלל בפסוק שאברהם דיבר אל אליעזר, (ב) ובמיוחד – מנין לומדים שאברהם אמר לאליעזר את פרטי הדברים הללו?
ב) רש"י ממשיך ואומר "אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ", ומדוע חשוב לציין שהיה זה כאשר "לקחני מבית אבי"? אמנם, רש"י משתמש בלשון הפסוק, שבו נאמר "ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי", אך כוונת דברי אברהם אלו בפסוק היא שונה לחלוטין – בכוונתו למנות את הטובות שעשה לו הקדוש־ברוך־הוא "לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דיבר לי..." ואשר משום כך הוא בודאי 157"ישלח מלאכו..."12 – וכוונה זו אינה קשורה כלל להסבר של הבדלי הניסוח13.
ג) לגבי התקופה של "עכשיו" אומר רש"י רק "שהרגלתיו בפי הבריות", ואילו לגבי התקופה האחרת מוסיף רש"י "שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ"14. ולכאורה, גם לגבי התקופה של "עכשיו" הוא צריך היה להוסיף את הניגוד של הענין הראשון: שהכרתיו אצל באי עולם, וכדומה15.
ד) רש"י מתבטא כאן בביטוי חדש בפירושו "באי עולם", בשונה מהתבטאותו ממש לפני כן "הבריות". ומסיים את דבריו בביטוי שלישי "בארץ"!
ה) לגבי ה"בריות" אומר רש"י "הרגלתיו", לגבי "בארץ" – "שמו לא היה רגיל", לגבי "באי עולם" – "מכירים בו".
ד. כוונת רש"י לבאר את דברי אברהם לאליעזר המונעים תמיהתו
כדי להבין כל זאת יש להקדים ולבאר תמיהה כללית בפירוש רש"י זה: כיצד בכלל קשור לכאן, בהמשך דברי אברהם עם אליעזר אודות שידוך ליצחק, הענין של "עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ... אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ"?
ההסבר לכך הוא: כאשר השביע אברהם את אליעזר "אשר לא תיקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך...", מובן, שאברהם אינו מעוניין באשה מבנות הכנעני עבור יצחק, למרות ש"אנכי יושב בקרבו" – הם קרובים לאברהם ונתונים להשפעתו, אך בכל זאת מעוניין אברהם דוקא באשה מ"ארצי ומולדתי". הסיבה הפשוטה לכך היא, משום המעלה שבהיותם ממשפחתו של אברהם הם טובים יותר כשלעצמם, זכים יותר, וקרובים יותר לתכונותיו של אברהם16.
על כך שאל אליעזר: "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי... ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם": כיון שזהו מקום "אשר יצאת משם", שאברהם חי שם, מתאים היה ש"אשיב את בנך" לשם. וכאשר אברהם ענה לו: "השמר לך פן תשיב 158את בני שמה" צריכה היתה להתעורר אצל אליעזר תמיהה גדולה יותר – ממה נפשך: אם המקום אשר "יצאת משם", שהוא ארצו ומולדתו של אברהם, הוא נעלה כל כך שיש לקחת אשה ליצחק דוקא משם – מדוע לא ישוב לשם יצחק17?
ומצד שני, אם חשוב יותר המקום שבו נמצא אברהם עתה, ואין הוא מעוניין שיצחק ילך מהשגחתו " והשפעתו של אברהם אפילו אל מקום שהוא מולדתו של אברהם, כיון שהשפעתו של אברהם על מי שהוא "בקרבו" מכריעה יותר מהמעלה של "ארצו" – מדוע לא יקח אשה "מבנות " הכנעני" אשר "אנכי יושב בקרבו"?
הכרחי אפוא לומר שאברהם אמר משהו לאליעזר כדי לתרץ תמיהה זו, למרות שאין הדבר מפורש בפסוק. וזוהי כוונת רש"י בפירושו "ולא אמר ואלקי הארץ ולמעלה אמר ואשביעך וגו'": (א) מכך מובן שאברהם השיב לתמיהה זו, ובמילא (ב) מובן שהענין של "עכשיו הוא אלקי... אבל כשלקחני..." חשוב למהות שליחותו של אליעזר.
ה. המילים "אלקי השמים ואלקי הארץ" הן הסברו של אברהם לאליעזר
ההסבר לכך הוא:
רש"י מתייחס למילים "ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי" ומדייק, שמכך, ש"ברא אלקים את השמים ואת הארץ" ולמרות זאת "ולא אמר ואלקי הארץ", מובן, שהמילים
אלקי השמים" לא נאמרו כשבח סתמי לקדוש־ברוך־הוא הנאמר עקב הזכרת שמו18, בדומה לנאמר קודם לכן "א־ל עליון קונה שמים וארץ"19 – כי אז היה עליו לומר את השבח בשלימותו, כולל
ואלקי הארץ".
ולמעלה אמר "ואשביעך...": גם למעלה, כאשר נאמר "אלקי השמים ואלקי הארץ", הרי כיון שהדברים נאמרים בענין "ואשביעך", אשר בהזכרת שם ה' בתוך שבועה אין מתאים להפסיק בדברי שבח20 – ולפיכך מצטט רש"י "ואשביעך", כי מכך נובע ההכרח ש"וגו'" (אלקי השמים ואלקי הארץ) אינו שבח בלבד.
159אלא, הכרחי לומר, שהן "אלקי השמים" כאן, והן "אלקי השמים ואלקי הארץ" הנאמר "למעלה", חשובים לתוכן דברי אברהם לאליעזר, אשר בכך הוא הסביר את התמיהה דלעיל, " ולכן צריך רש"י לכתוב "אמר לו" – אין זה לימוד והסבר לשינוי בלבד, אלא אלה הם דברים שהסביר אברהם לאליעזר.
וכיון, שהוא שינה בלשונו – בתחילה הוא אמר "אלקי השמים ואלקי הארץ" ועתה "אלקי השמים" בלבד – הרי מובן, שבשינוי זה רמוז הסברו של אברהם לאליעזר:
"אמר לו עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות", ובכך נמנעת התמיהה מדוע אין אברהם רוצה לקחת אשה ליצחק מ"בנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו". כי, למרות ש"עכשיו" הקדוש־ברוך־הוא כאן, במקומו של אברהם, הוא גם "אלקי הארץ" על ידי כך שאברהם פירסם את האלקות בעולם, אך עדיין לא השפיע הדבר על בנות המקום עד כדי היותן ראויות להשתדך עם יצחק, כי ההשפעה היתה עדיין רק באופן "שהרגלתיו בפי הבריות" – ענין של הרגל "בפי הבריות", אך לא היה שינוי בהתנהגות ובמעשה.
"אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ": מצד שני אין להביא את יצחק אל הארץ של "בית אבי", כי השפעתו של אברהם, "ויקרא שם בשם הוי' א־ל עולם"21, עד להיותו גם "אלקי הארץ", ולפחות באופן של "הרגלתיו בפי", היתה רק לאחר ש"לקחני מבית אבי".
אבל כשלקחני מבית אבי... לא היה רגיל בארץ" – ולכן המקום של "בית אבי" היה ונותר מקום שבו "אלקי השמים ולא אלקי הארץ"22, לא הכירו בקדוש־ברוך־הוא, ו"שמו לא היה רגיל בארץ".
ו. דיוקי לשון רש"י בענין ההכרה בה' בתקופות השונות
תוך כדי כך משנה רש"י את התארים וכו' כדלעיל. רואים כאן שוב עד כמה כל מילה בפירוש רש"י מדוייקת לחלוטין.
לשם כך יש להקדים, לפחות בקיצור, ולהסביר לפי הסדר: על הפסוק "אז הוחל לקרוא בשם ה'"23 – מפרש רש"י שהשתמשו בשם ה' לחולין, קראו בשם זה לאדם ולאלילים.
על הפסוק "ויקרא שם בשם ה' א־ל 160עולם"24 מפרש רש"י, שאברהם השפיע עליהם שידעו, ש"לא משלי אכלתם אלא משל מי שאמר והיה העולם" – העולם שייך ל"אלוקה העולם".
לפי כל האמור לעיל מובן:
א) מימי אנוש ידעו את שם הקדוש־ברוך־הוא, אך הפכו אותו לחולין, כלומר, לא היו מכירים בו אז.
ב) לפני פעולת "ויקרא" של אברהם, חשבו ש"משלי אכלתם", וכך בכל דבר. ומובן, ששמו לא היה רגיל, כי כל דבר היה של האדם או של חבירו וכדו'.
ג) ממילא הכירו שהוא "אלקי השמים", אך "באי העולם", לא היו מכירים בו25, לפני דברי אברהם אליהם – "ויקרא" – הם חשבו ש"משלי אכלתם",
ד) ו"בארץ" לא היו רגילים לדבר אודות ה"שמים", ולכן גם שמו לא היה רגיל, למרות שהכירו את שמו, "אלקי השמים".
ה) אברהם הרגיל לא רק את "שמו", אלא גם אותו עצמו, הרגלתיו, עד כדי מצב של "אלקי הארץ" – בכל אכילה וכדומה 1) הוא אמר להם ש"משלו אכלתם" 2) אמר להם ברכו – "בפי"
ו) על הפסוק "הנפש אשר עשו בחרן" אומר רש"י שהוא גייר אותם26. כלומר, הם הכירו בו. ואילו לגבי ה"בריות" נאמר רק ש"הרגלתיו בפי", אך אין הם מכירים בה'.
ז. ההבדל בין עבודת אברהם בחרן לבין עבודתו בארץ ישראל
ההסבר לכך בפנימיות הענינים הוא:
לכאורה, יש להבין: החידוש שגרם אברהם "עכשיו" הוא, שהקדוש־ברוך־הוא הוא גם "אלקי הארץ", כי "אלקי השמים" הוא היה תמיד. ואם כך, מדוע כופל רש"י בלשונו ומאריך: "עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ... אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ", ואין הוא אומר בקצרה "עכשיו הוא גם אלקי הארץ אבל כשלקחני מבית אבי לא היה אלקי הארץ"27?
ההסבר לכך הוא28: כאשר היה אברהם בחוץ־לארץ, בחרן, היתה דרגתו באופן של העלם מבחינת החכמה, לכן היה אז שמו "אברם" – אב רם, מלשון רוממות והעלם. וזוהי המהות של "חרן", שהיא בגימטריא 161"גרון", שהוא מפריע להשפעה ול"המשכה" מן השכל אל המדות.
בדומה לכך היה גם בהשפעה שנגרמה לעולם באמצעות עבודתו, שהוא "המשיך" תוספת אורות למעלה ב"אצילות", אך ההשפעה לא ירדה עד לעולמות בריאה יצירה עשיה, ולעולם הזה.
רק לאחר שהקדוש־ברוך־הוא אמר לו "לך לך מארצך וממולדתך... אל " הארץ" והוא הגיע לארץ ישראל, אז היתה ירידה והשפעה מהעלם המוחין אל המדות, עד למלכות – בבחינת ארץ29. ואז ירדו האורות הנוספים, שאברהם "המשיך" ב"אצילות", גם למטה לעולמות בריאה יצירה עשיה, ולעולם הזה. "
לפי זה מובנת הסיבה לכך שרק "עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ"30, ואילו "כשלקחני מבית אבי " היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ". אמנם, גם ב"בית אבי" בחרן עסק אברהם בפרסום האלקות בעולם31, אך כיון שאז היתה דרגתו בבחינת העלם המוחין, לא השפיעה פעולתו בעולם על כך שיהיה "אלקי הארץ".
וזהו גם ההסבר לדברי אברהם "אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ". כי גם ב"בית אבי" גרם אברהם באמצעות עבודתו בענין של "אלקי השמים" להמשכת תוספת אורות באצילות. אך היה זה במצב של
ולא אלקי הארץ", השפעה זו לא ירדה לעולם הזה.
ח. גם ב"אלקי השמים" חידש אברהם בהיותו בארץ ישראל
לפי זה ניתן להבין את דברי אברהם
עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ" – כי גם בענין של "אלקי השמים" היה חידוש בתקופה של
עכשיו" לעומת מה שהיה לפני כן:
השפעתו של אברהם שעכשיו יהיה גם "אלקי הארץ", שה"המשכות" שלמעלה ב"אצילות" ירדו גם לעולמות בריאה יצירה עשיה32, התאפשרה על ידי התגלות של העלם החכמה שמעל לאצילות. תוספת האורות ש"המשיך" אברהם לפני כן באצילות היתה כפי שנקבע מלכתחילה ב"סדר ההשתלשלות". אך כאשר אמר לו הקדוש־ברוך־הוא "לך לך מארצך וממולדתך..." וניתן לו הכח לכך, והוא יצא מחרן לארץ ישראל, אז נתגלה 162ה"אב רם", על ידי כך ש"נמשך" בו ההעלם שלמעלה מכך, נוצר קשר וחיבור בין ה"מאציל" לבין ה"נאצלים", ועל ידי עבודת אברהם נוספו אורות באצילות יותר מכפי שנקבע ב"סדר ההשתלשלות".
יוצא, שגם הענין של "אלקי השמים", שחידש אברהם "עכשיו", היה באופן נעלה יותר מאשר "כשלקחני מבית אבי". ואדרבה, מפני התוספת שנגרמה לענין של "אלקי השמים", בהמשכה שבאצילות, התחדש הענין של "אלקי הארץ", שההעלם של עולם האצילות יתגלה גם בעולמות בריאה יצירה עשיה, עד למטה.
ט. אופן עבודת אברהם לפני מתן תורה
למרות זאת, כיון שהיה זה לפני ביטול הגזירה, שאז "התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים", ענין אשר התחדש במתן תורה33, הרי גם אם עבודת אברהם ביציאתו מחרן לארץ ישראל היתה הכנה לחיבור שבין עליונים לתחתונים במתן תורה34, לא גרמה עבודתו של אברהם לשינוי ולעליה במהותם של עניני העולם ושל הבריות שבהם35, שיהי' מצב של "אלקי הארץ" באופן של הכרה, אלא הוא עשה זאת רק באופן של "הרגלתיו בפי הבריות".
הערות
עמוד 155
- 1. פרשתנו כד, ז.
- 2. כללות לשון רש"י זה הוא בב"ר פנ"ט, ח. ספרי האזינו לב, י. ילקו"ש כאן רמז קז, אבל בקיצור לשון ובשינויים. וע"פ המבואר לקמן בפנים פירוש מיוחד לרש"י בזה.
- 3. כ"ה הגירסא ברוב הדפוסים שלפנינו. אבל בדפוס ראשון ושני וכת"י רש"י ישנם כו"כ שינויים. ונסמנו לקמן אחדים מהם. והקרוב יותר לגירסא שלפנינו הוא בדפוס שני, וידוע שהוא מדוייק יותר מדפוס ראשון וכמה כת"י רש"י. וחתום עליו ר"ש אלקב"ץ (זקנו של בעל "לכה דודי") שהוגה על ידו. ולהעיר שי"א שזהו דפוס " ג'.
- 4. כ"ה גם בדפוס ראשון ובכמה כת"י רש"י. ובדפוס שני הד"ה של פרש"י הוא "אלקי השמים". אבל נראה שטה"ד וחסר שם, כי אין ריוח והפסק לפני תיבת "אלקי השמים" כמו בכ"מ בדפוס שני שיש ריוח ונקודה לפני הד"ה.
- 5. ופשוט שאין לומר שמעתיק הל' כיון ש(זוהי רק תיבה אחת ה)שייכת "לאלקי השמים", שהרי מצינו כמ"פ שרש"י מעתיק רק התיבות שמפרש גם במקום שאינם ענין בפ"ע כ"א באים בהמשך לתיבה אחרת.
- 6. בדפוס ראשון ובכמה כת"י רש"י מעתיק רק אשר לקחני" וכ"ה בספרי האזינו שם. ובדפוס שני ובכת"י אחדים ליתא גם זה.
עמוד 155
- 7. אבל זה שרש"י לא כ' פירושו על הכתוב דלמעלה "ואשביעך בה' אלקי השמים גו'" (כבב"ר וביל"ש), מובן, כי שם לא יודעים עדיין מהשינוי. משא"כ בב"ר שאינו מתחיל בקושיא אלא מפרש הענין.
- 8. עד"ז הוא בדפוס שני אלא שכנראה מעתיק שם גם "(ואשביעך) בה' וגו'". ובדפוס ראשון ובכמה כת"י מעתיק "ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ". אבל גם בזה יוקשה למה הוצרך להעתיק גם "ואשביעך גו'".
- 9. פרשתנו כד, ב.
- 10. פרש"י לך טו, ב.
עמוד 156
- 11. ראה מ"מ שנסמנו בהערה 2. אבל להעיר שבספרי הוא בסתמא (לא דברי אברהם). ובב"ר וביל"ש "עד שלא הודעתי אותו לבריותיו כו'" (שהוא דברי אברהם). אבל גם שם אינו מפורש שזה הי' אמירה לאליעזר.
עמוד 157
- 12. אבל ראה רשב"ם, רד"ק וחזקוני כאן.
- 13. וכמו שהוא בספרי ובב"ר שאינו מדגיש הזמן שלא הי' "אלקי הארץ" והזמן שנתפרסם כ"א – שזה הי' ע"י פעולת אברהם.
- 14. בדפוס ראשון ובדפוס שני ובכו"כ כת"י רש"י ליתא הסיום "ושמו לא הי' רגיל בארץ".
- 15. גם צלה"ב: לכאורה הו"ל לרש"י לפרש בסדר הפוך – מתחלה מה שאמר על אתר, בכתוב זה "ה' אלקי השמים" דכשלקחני מבית אבי הי' אלקי השמים ולא כו', ולאח"ז מש"א בכתוב לפנ"ז "אבל עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות" דזהו עיקר ההדגשה כאן. וכ"ה בב' כת"י רש"י (ה"א קלא. ה"א קעג).
- 16. וראה כלי יקר כאן. לקו"ש ח"ו ע' 256.
עמוד 158
- 17. דאין לומר דטעמו של אברהם שלא רצה שיצחק יצא לחו"ל בכלל הוא מפני שהוא עולה תמימה, כי הרי פשיטא שיצחק ידע שהוא עולה תמימה, ובכ"ז הי' דעתו לרדת מצרימה (תולדות כו, ב ובפרש"י) והוזקק לציווי (והודעה) אז ש"אל תרד מצרימה גו' גור בארץ הזאת" – מובן שעד אז לא הי' עדיין איסור זה. וראה בארוכה לקמן ע' 241 ואילך.
- 18. ולכן מעתיק גם תיבת "ה" (ומכיון שמ"ש אלקי השמים אי"ז בשביל לשבחו הרי הי' מספיק שיאמר רק ה'. וכ"כ במשכיל לדוד כאן).
- 19. לך יד, יט.
- 20. לא מסתבר שנאמרו בשביל להוסיף חומר בהשבועה – דמכיון שהשביע את עבדו זקן ביתו וכו' (ואשביעך) לא הי' צריך לזה (כנ"ל ס"ב). ובוירא (כא, כג): השבעה לי באלקים – ותו לא. ועד"ז בכ"מ.
עמוד 159
- 21. וירא כא, לג. וכפרש"י שם. ולהעיר מפרש"י לך יב, ה. וראה לקמן הערה 31.
- 22. וע"פ כ"ז מובן החילוק והשינוי דפרש"י מהספרי וב"ר ויל"ש: בהנ"ל מפרש רק החידוש שעשה אברהם ד"המליכו על השמים ועל הארץ" (ספרי שם) "הודעתי אותו לבריותיו" (ב"ר שם), ולא עסוק בפי' דברי אברהם בהכתובים שלפנינו, ולכן נאמר בסתמא "עד שלא בא אברהם אבינו לעולם כו' לא הי' הקב"ה מלך כו'" (ספרי שם) "עד שלא הודעתי אותו לבריותיו כו'" (ב"ר שם).
- 23. בראשית ד, כו.
עמוד 160
- 24. וירא כא, לג.
- 25. ובפרט ע"פ פרש"י (וירא יח, יט): מקרבו אצלו (ויותר מזה) ויודעו (ויותר מזה) ומכירו.
- 26. לך יב, ה ובפרש"י.
- 27. להעיר מהגירסא בא' מכת"י רש"י "לא הי' אלא אלקי השמים ולא אלקי הארץ" ובב' כת"י רש"י (דלעיל הערה 15) "אבל עתה הוא אלקי הארץ".
- 28. בהבא לקמן – ראה תו"א לך יא, א ואילך מאמרי אדה"ז – הנחות הר"פ ע' ה' ואילך. תו"ח לך פג, ד ואילך. צ, א. אוה"ת לך תתרעה, א ואילך (בביאור השאלה למה לא נאמר בתורה מעלת אברהם שהי' מאכיל אורחים עד שבא לא"י). וראה בפרטיות בספר הערכים־חב"ד ח"א ערך אברהם. וש"נ.
עמוד 161
- 29. תו"א שם יא, ב. ועוד. וראה תוד"ה אמר ברכות מ, ב. רא"ש שם (סכ"ג). רבעה"ת כאן (ועוד) דאלקי אברהם הוי כמו מלכות דהמליכו כו'.
- 30. להעיר מאוה"ת כאן עה"פ (תשצ, א ואילך) השייכות דאלקי הארץ לנשואי יצחק ורבקה ועבודת אברהם.
- 31. ויתירה מזה נאמר "את הנפש אשר עשו בחרן – אברהם מגייר כו'" (לך יב, ה ובפרש"י). אבל להעיר מתו"א יב, ריש ע"א "כי אחרי שנקרא אברהם בה"א שעי"ז המשיך התגלות בבחי' מל'... הי' יכול להעלות ניצוצות כו' וכמ"ש ואת הנפש אשר עשו כו'" (ומשמיט תיבת "בחרן"). וראה לקו"ש ח"י ע' 89 הערה 14.
- 32. ראה תו"ח ואוה"ת שבהערה 28. (משיחת ש"פ חיי שרה תשל"ב)
עמוד 162
- 33. שמו"ר פי"ב, ג. וש"נ.
- 34. ראה אוה"ת לך תרפז, ב. וראה תו"א שם יא, ג. תו"ח פז, ב. ובכ"מ.
- 35. וראה לקו"ש שבהערה 31, גם ביחס האבות עצמם שאצל יעקב דוקא הי' עבודתו בירור עניני עולם לקדושה, משא"כ אברהם.
בראשית רבה נ״ט:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ (בראשית כד, ב), שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ. (בראשית כד, ב): הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, שֶׁהָיָה שַׁלִּיט בְּיִצְרוֹ כְּמוֹתוֹ. (בראשית כד, ב): שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְפִי שֶׁנִּתְּנָהּ לָהֶם בְּצַעַר לְפִיכָךְ הִיא חֲבִיבָה וְאֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא בָּהּ. (בראשית כד, ג): וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס עַד שֶׁלֹא הוֹדַעְתִּי אוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו, אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְכֵיוָן שֶׁהוֹדַעְתִּי אוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו, אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. (בראשית כד, ג): אֲשֶׁר לֹא תִקַּח, הִזְהִירוֹ שֶׁלֹא יֵלֵךְ אֶל בְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא. (בראשית כד, ד): כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק חִטַּיָּא דְּקַרְתָּךְ זוּנִין זְרַע מִנְּהוֹן.
שמות רבה י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלה, ו): כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה וגו', אָמַר דָּוִד אַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קטו, טז): הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרְיָא וּבְנֵי סוּרְיָא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי, כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן הַתּוֹרָה בִּטֵּל גְּזֵרָה רִאשׁוֹנָה וְאָמַר הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, וּכְתִיב (שמות כד, ט): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה', הֲרֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וגו'. כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיַּבָּשָׁה יַם וּתְהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה, ח, ט, ו): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, וְאוֹמֵר (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיָּם וּתְהוֹמוֹת יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כט): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְאוֹמֵר (תהלים קו, ט): וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר. וְכֵן בְּמִצְרַיִם, בְּמשֶׁה שֶׁהָיָה בָּאָרֶץ, נָתַן לוֹ רְשׁוּת לִשְׁלֹט בְּמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וגו'. לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד, לְפִי שֶׁשָֹּׂמוּ יִשְׂרָאֵל נוֹטְעֵי כְּרָמִים וְגַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְאִילָנוֹת, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד וְשִׁבַּר אֶת הַכֹּל. עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא שָׁמְעוּ לִדְבָרָיו מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם (שמות ט, יט): שְׁלַח הָעֵז, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדַי שֶׁיָּבוֹא הַבָּרָד עַל הַכֹּל.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך י ‹ ויצא ‹ שיחה א ‹ 90 לקו"ש חט"ו ע' 159
תורת מנחם 1
- סו - שנת תשל"ב - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ב לקו"ש חט"ו ע' 155

