שיחה ג

הערות

עמוד 163

1. 1. פרשתנו כד, סז.
2. 2. ברש"י כת"י ובדפוס ראשון ושני דרש"י – בסדר הפוך: "ויבאה* האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו כלומר והרי היא (כ)שרה אמו".
3. 3. בדפוסים שבהערה 2 מוסיף (לאחרי "נר דלוק") "באהל". וראה לקמן הערה 8, 9. ובדפוס ראשון: נר דלוק. וראה לקמן סוף הערה 32.
4. 4. בדפוס שני: בפת ובעיסה.
5. 5. רא"ם, גו"א, ש"ח, משכיל לדוד, דקדוקי רש"י. ועוד.
6. 6. ראה גם זח"א קלג, א.
7. 7. כי כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה"א בסופה (רש"י לך יד, י).
8. 8. ראה גם אבי עזר לראב"ע כאן. וברמב"ן חסר הנסמך כו'.
9. 9. וכמו"ש בת"א "וחזא והא תקנין עובדהא כו'". ולהעיר שגם בת"א מפרשים (נתינה לגר) שדיוקו הוא מה"א הידיעה וחסרון הנסמך.
10. 10. עה"פ (אלא שמפרש הענין ד"נר דלוק" באו"א – ראה לקמן הערה 29). וכ"ה בזהר שם (ושם נ, א). ובפס"ז עה"פ – רק בנוגע להענן. וראה של"ה פרשתנו (רפד, א בהגהה) הטעם שבזהר נזכר רק נר דלוק. וברמב"ן כאן רק "הייתה ברכה מצוי' בעיסה".
11. . בדפוס שני: הביאה.

עמוד 164

1. 11. אע"פ שברוב המכריע דפירושיו אינו מציין המקור. וכמו בפסוק שלאחריו דקטורה זו הגר שהוא ג"כ בב"ר כאן.
2. 12. פ"ס, טז.
3. 13. וכ"ה בדפוס ראשון ושני דרש"י.
4. 14. במדרש שם מוסיף עוד ומסיים "קוצה חלתה בטהרה וקוצה עיסתה בטהרה". אבל ענין בפ"ע הוא – ראה יפ"ת ופי' מהרז"ו (וכ"ה בגו"א ולבוש האורה לפירש"י): וחושב כאן ד' דברים (ולא כב"ידי משה" שם).
5. *. בכמה כ"י (הובא בב"ר הוצאת תיאדור כו') אי' "נר דלוק" לפני "ברכה מוטלת בעיסה".
6. 15. וכדברי רש"י עצמו בכ"מ – בראשית ג, ח. ועד"ז שם, כד. ועוד.
7. 16. וכדפירש"י שם (ג, ח) "ולאגדה המיישבת דברי המקרא כו'". וראה בהנסמן לעיל ע' 30 הערה 2.
8. 17. ולפעמים מציין המקור – לשלול מרז"ל אחר ומפני שנוגע לפירושו. היינו כאשר הדרשה נמצאת בכ"מ בדרז"ל בשינויים ורש"י מציין למקום א' לומר שכוונתו להדרשה כמו"ש במקום ההוא דוקא – וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 171 בביאור פירש"י וישלח (לו, ג), לקו"ש חי"ג ע' 101 ואילך. ובכ"מ. ס

עמוד 165

1. *. ע"ד ויצא כט, כג. או שג"ז מיותר, כיון שמסיים "ותהי לו".
2. 18. להעיר מקושיית האלשיך כאן: ולא הול"ל אלא ויקח את רבקה.
3. 19. פרש"י כד, סו.
4. 20. פרשתנו כד, יד. וראה בפרש"י.
5. 21. פרשתנו כד, ד. וראה פרש"י שם, יד. שם, כא (ד"ה משתאה: (דאף "שראה דברו קרוב להצליח – כי נתקיימו סימניו כו', מ"מ) "אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו").
6. 22. וכן משמע קצת מב"ר שם, שלאחר שמבאר הענינים שהיו אצל שרה וחזרו כשבאת רבקה, מסיים: וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו* .. מיד ויביאה יצחק האהלה. ובפשטות, הכוונה שם היא גם להמשך הכתוב "ויקח את רבקה ותהי לו לאשה". וכ"ה דעת ר"י (עכ"פ – ראה לקמן הערה 33, שי"ל שאין בזה מחלוקת) בפדר"א (פט"ז) שלאחר שהביאה האהלה החליט ליקח אותה לאשה (אלא ששם הוא מטעם אחר). וראה אלשיך ומלבי"ם כאן.
7. 23. ועפ"ז מובן (נוסף על המבואר לקמן בפנים "ד) מה שלא הביא רש"י הא ד"דלתות פתוחות לרוחה" שבמדרש, כי אי"ז חידוש שנתוודע אודותו רק כשהביאה האהלה, שהרי ידע ע"ד גמ"ח שלה לפנ"ז מהנהגתה עם אליעזר (כד, יח ואילך. וראה פרש"י כד, יד). ואפי' את"ל (בדוחק*) שהי' בזה חידוש על ההנהגה עם אליעזר בזה שהי' (דלתות פתוחות) לרוחה, הרי לא הי' בזה נס שזה דוקא ישפיע ויחליט שיצחק יקח את רבקה ולא הנסים כו' ל שסיפר לו אליעזר.
8. . ומזה משמע, שד' דברים אלו גרמו שישא את רבקה ולא (רק) מה שקוצה חלתה בטהרה כו' (ראה לעיל הערה 14). והל' "עושה כמעשה אמו", י"ל ע"ד פירוש הגו"א ברש"י בפסוק שלפנ"ז (כד, סו).

עמוד 166

1. 24. וירא כד, ד ובפרש"י.
2. 25. יח, ו.
3. 26. שם ז. וראה רמב"ן שם. ולהעיר, שבנוגע "בן הבקר" שנא' "ויתן אל הנער" פירש"י (זה ישמעאל) לחנכו במצות, משא"כ בכ' "האהלה אל שרה ויאמר מהרי גו'" – לא פרש"י כלום.
4. 27. אף שלוט אפה מצות בעצמו (וירא יט, ג).
5. . דהרי זה שהי' דלתות פתוחות לרוחה אינו חידוש (עיקרי) שרבקה גמ"ח, שהרי גם לפני זה ל היתה גמ"ח במה שיש לה ולאחר נישואי' שאז הי' לה בית – היו "דלתות פתוחות לרוחה" (ראה לבוש האורה כאן).

עמוד 167

1. 28. ראה במדרש אגדה עה"פ: "וכשהיתה מדלקת נרות בע"ש היו הנרות דולקות עד מוצאי שבת". בכ"י א' גם בב"ר (בהוצאה הנ"ל) – עד ל מוצ"ש. וראה עד"ז ב"ר פי"א, ב: פעם אחת כו'.
2. 29. ראה (לדוגמא) ת"י "ומן יד נהרת בוצינא דטפת בזמן דמיתת שרה".
3. 30. בב"ר פ"ס, טז (וכ"ה בילקו"ש) עה"פ: מלילי שבת ועד לילי שבת. אבל הכוונה היא מע"ש לע"ש. וכן מפורש בפי' מהרז"ו שם. הטעם לשינוי הל' ברש"י – ראה הערה 32.
4. 31. ועפ"ז יומתק הסדר שבמדרש.

עמוד 168

1. 32. עפ"ז יש להסביר שינויי ל' רש"י מל' המדרש (ראה הערה 30 – אף שבדוחק י"ל שכך הייתה גירסתו במדרש): בפרש"י עיקר הענין בזה שהי' נר דלוק שפעל על יצחק – הוא הנס בקיום המצוה שלה כבפנים, ולכן מדגיש "מע"ש כו'" זמן שמדלקת הנרות. משא"כ במדרש עיקר ההדגשה בענין זה הוא הנס שבזה, והנס הותחל מ"לילי שבת (ועד כו')"*, היינו אחרי הזמן שאפשר שיהי' דולק ע"פ הטבע. וי"ל שזהו גם ההפרש בל' פרש"י "נר דלוק" ובמדרש "נר דולק". אבל להעיר שבילקוט הובא (דברי המדרש): נר דלוק. (ובכמה כ"י (בהוצאה הנ"ל) גם בב"ר – נר דלוק). ולאידך, בדפוס ראשון דפרש"י: נר דולק. ואכ"מ.
2. 33. בתוד"ה שנאמר (כתובות ז, ב) כ' דאיכא למימר דהכ' "ויברכו את רבקה גו'" מדבר בברכת אירוסין, אבל הרי מסיים: ונראה דאסמכתא בעלמא היא כו' ולא איירי פשטי' דקרא בברכת אירוסין. וכן מפורש במס' כלה רבתי פ"א. וע"פ הכלל "לא לאפושי במחלוקת" (נסמן בדרכי שלום (נדפס בשד"ח כרך י' בסופו) כללי הש"ס סרנ"ז) מסתבר דגם הת"ק בפדר"א (שבהערה 22): "וכחזן שהוא עומד ומברך את הכלה בחופתה כך עמדו וברכו את רבקה", ס"ל דאסמכתא בעלמא הוא (וראה רד"ל שם). ובפרט דדעת ר"י שם מפורש דהנשואין הי' רק כשבאת ליצחק. ואין לומר דר"י פליג בזה את"ק, דא"כ הול"ל דעתו אחרי "וכחזן כו'". וגם את"ל שהיתה ארוסה (מדרש אגדה עה"פ ויקח האיש נזם זהב (פסוק כב). פס"ז עה"כ ויוצא העבד (פסוק נג). תוס' (בהדר זקנים) (עה"פ ויקח העבד עשרה גמלים (פסוק יוד)), אבל ברוב מדרשי רז"ל ומפרשי התורה לא משמע כן) הרי לא חל על ארוסה חיוב הדלקת הנר (של נשואה) יותר מזו שאינה ארוסה, דהן לטעם דהנשים מוזהרות בו יותר "מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית" (שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"ה מרמב"ם הל' שבת "ה ה"ג. וטושו"ע שם) הרי זה שייך רק בנשואה ולא בארוסה, וגם להטעם "שהיא כבתה נרו כו' .. שתתקן מה שקלקלה" (שו"ע אדה"ז שם. טור שם בשם מדרש – תנחומא ר"פ נח) הרי זה רק בנשואה שיש לה בעל, כחוה שכבתה נרו של עולם בעלה).
3. . והסיום "ועד לילי שבת" – ה"ז עד ולא עד בכלל, ולהעיר מהמשך המשניות (אבות פ"ה מ"ב): עשרה דורות מאדם עד נח (דשניהם בכלל) כו' מנח פ ועד אברהם (דרק אחד מהם בכלל – וראה מפרשים במשנה – מח"וו. תויו"ט. ועוד). וראה לעיל ע' 76 ואילך. ובכמה כ"י (בהוצאה הנ"ל) "ללילי שבת". (וכ"ה בילקוט שלפנינו). ( ה

עמוד 169

1. 34. תולדות כה, כ (וראה גם פרש"י לפנ"ז – וירא כב, כ) וכ"ה בסדר עולם פ"א (ראה תוד"ה וכן (יבמות סא, ב): ואי אפשר להגי' בס"ע). סוף מס' סופרים. פס"ז פרשתנו כד, מד. מדרש שכל טוב פסוק יד. ועוד. וראה הערה הבאה והערה 41.
2. 35. כל הנ"ל מוכח גם במדרש וילקוט, דגם שם הובא הא דנר הי' דלוק, ואשר זה גרם שיצחק ישא את רבקה, כבהערה 22 (ולהעיר מההמשך במדרש שם: למדתך תורה .. יהי' משיאן תחלה ואח"כ .. בתחלה ויבאה יצחק האהלה כו') וכמפורש בלבוש כאן דהג' דברים שבמדרש, נר דלוק (וברכה מצוי' וענן קשור) הי' קודם נשואי'. וגם אי' בב"ר לפנ"ז (פ"ס, י"ב) "מכאן שאין משיאין את היתומה כו'" ש(דין) היתומה כאן קאי על קטנה דוקא. ובילקוט מפורש "שאין משיאין את הקטנה".
3. 36. תולדות כו, ה.
4. 37. שו"ע אדה"ז או"ח סי' רס"ג ס"ה, ס"ט וי"א.
5. 38. ואין לומר שאברהם (ויצחק) הדליק באהל אחר לא בהאהל שהדליקה רבקה*, דלפ"ז אינו מתאים הל' "וכשמתה פסקו" שבפרש"י, הרי לא הודלק הנר מלכתחילה. וראה לקמן הערה 48.
6. 39. וצ"ע אם לאחר שרבקה התחילה להדליק פסק אברהם (ויצחק) להדליק, כי הדלקתה של רבקה (גם לאחר נישואי' – ראה לקמן הערה 41) "ז רק ענין דחינוך, ואינו פוטר את אברהם (ויצחק). וראה (– להלכה – ובמצות דרבנן כנדו"ד) שו"ע או"ח סי' תרפ"ט ס"ב ובמ"א (ומחה"ש) שם סק"ד. מ"א (ומחה"ש) סי' תרעז סק"ח. או שבקיום המצות דאבות (לפני מ"ת) אין נפק"מ בזה. ואכ"מ.
7. 40. ראה בארוכה שיחות חודש תשרי תשל"ה. לקו"ש חי"א ע' 281 ואילך. לקו"ש חי"ז ע' 7־146. ועוד.
8. 41. וגם לפמ"ש בחזקוני בהכתוב עשרה גמלים אהל לאיש בפ"ע ולאשה בפני עצמה" ומביא הכ' (ויצא ל, טז) אלי תבוא, ומ"ש שם (לא, לג) ויבא באהל יעקב ובאהל לאה. ומשמע מדבריו שאברהם ויצחק לא היו בהאהל של שרה כל הזמן עד שבאה רבקה (וכ"מ בזהר שם קלג, ב. וברמב"ן עה"פ). אבל לפי פרש"י (שם ל, טו) פי' "אלי תבוא" הוא לפי "שלי (של רחל) היתה שכיבת לילה כו'", וב"אהל יעקב" פרש"י "הוא אהל רחל כו'" (ולא כמו שפי' הרד"ק דלעיל וכן בראב"ע וברמב"ן שם). וראה גם פרש"י וישלח לה, כב. ולפ"ז לכאו' מוכח דעת רש"י שלא הי' להאיש אהל מיוחד כ"א שהי' אהל א' לשניהם. ומה שפרש"י (לך יב, ח) "אהל אשתו כו'" י"ל שזהו כפרש"י (פרשתנו כד, כח) "הנשים .. בית לישב בו למלאכתן כו'".
9. . ברד"ק פי' "כן הי' מנהג בימים ההם להיות (כד, י) "להרכיב עליהן עשרה אנשים לברך ברכת " אירוסין ונשואין"* – הרי: א) אין זה שייך כלל לבירור דעתו בענין חיוב ההדלקה אם הוא רק אחר הנשואין. ואדרבה, זה גופא שלא הביא ראי' דרבקה היתה כבר לאחר הנשואין כשבאתה האהלה " מזה שהדליקה נרות – מוכיח דס"ל שמדליקות גם קודם הנשואין. ב) ועוד ועיקר: מכיון שרבקה היתה בת ג' שנים (וכמפורש גם בחזקוני פסוק סד**) – אין נפק"מ אם היתה קודם הנשואין או לאחרי', כי אין הנשואין פועלים ומשנים בנוגע לחיוב במצות. ופשוט. ה

עמוד 170

1. 42. והרי האב מצווה מד"ס לחנך גם בתו (שו"ע אדה"ז או"ח סשמ"ג ס"ב. וראה מ"א ומחה"ש שם סוסק"א. וראה תוספתא עירובין (פ"ב ה"ח): לא " י נמנעו .. מלשלח עירובין .. וביד בנותיהן הקטנים כדי לחנכן במצות").
2. 43. ראה פס"ז שבהערה 34.
3. 44. כד, נז.
4. 45. ובפרט דהרי משנה מל' המדרש וכו' (שהובא לעיל סוף הערה 35).
5. *. אבל ראה פרש"י תולדות כה, כז.
6. 46. כי מסתבר לומר שזה שהי' לה דין "גדולה", "ז רק לגבי ענינים טבעיים ולגבי דיני ב"נ, דלהיות שהאבות הי' להם דין ב"נ (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 145 ואילך. וש"נ), ושיעור דבן "ג למצוות הוא (לכמה דיעות) מהשיעורין דהלמ"מ, הרי בב"נ לא שייך שיעור זה, ושיעורו הוא כשנעשה גדול בשכל (– ראה בכ"ז בארוכה לקו"ש חלק יוד ע' 70 ואילך. לקמן ע' 314). משא"כ הדברים שעשו (לא מצד דיני ב"נ, כ"א) מפני שקיימו את התורה, היינו חיובים של "בנ"י" הרי השיעור דגדלות שבזה הוא כמו"ש בישראל ואין לומר שיהי' כמו שהוא בב"נ, דהרי"ז תרתי דסתרי. וק"ל.
7. 47. פרשתנו כד, א.
8. 48. ואין לומר שגם הנרות שהדליק אברהם היו דולקים מע"ש לע"ש אלא שהדליק באהל אחר משא"כ באהל שרה שלאחר שמתה לא היו נרות דולקים, דלפי"ז אין מתאים (ובפרט להגירסא שבדפוס ראשון ושני (הובא לעיל הערה 3) נר דלוק באהל) הל' "ומשמתה פסקו", דמשמעו שפסקו הנסים. שלא היו דולקים מע"ש לע"ש כו', והרי לפי הנ"ל לא הדליקו נרות שם כלל.
9. . אבל להעיר דלקמן (כה, א) הביא דברי – המדרש (הובא לעיל הערה 35) "למדה תורה דרך ארץ .. שלא ישא אשה עד שישאו הם ולכך כתיב ויקח את רבקה ותהי לו לאשה כו'", דמשמע שלא הי' הנשואין קודם שבאתה ליצחק.
10. . אבל בפ' תולדות (כה, כ) כתב דרבקה היתה בת י"ד שנים כשנשאת, וכדעת הספרי הובא גם בתוד"ה וכן (יבמות סא, ב). ובדעת זקנים תולדות כה, כ. וראה ברד"ל בפדר"א פט"ז ופל"ב.

עמוד 171

1. 49. ראה רמב"ן לך יב, ו. וראה ב"ר פ"מ, ו. ועוד. ובפרט ע"פ מרז"ל שקיום המצות לאחר מ"ת הוא במדרי' נעלית יותר מקיום המצות של האבות, ודוקא לאחר מ"ת המצות פועלות בגשמיות העולם (ראה שהש"ר פ"א, ג (א). וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 80 וע' 89. וש"נ).
2. *. שבת קיט, ב.
3. 50. יבמות סג, א.
4. 51. שם סה, ב. הובא בפרש"י בראשית א, כח.

עמוד 172

1. 52. תהלים מה, יד. "
2. 53. נסמן לעיל הערה 33.
3. 54. חזקוני (ריב"א), גו"א, רע"ב, באר מים חיים. ועוד. מכל האמור*****לעיל מובן גודל הזכות בהשתדלות שכל ילדה יהודיה שהגיעה לחינוך תדליק נרות בכל ערב שבת קודש ועיו"ט. וע"י הדלקת נר שבת נזכה, כנאמר בילקוט שמעוני56, ל"נרות ציון" שיראה לנו הקדוש־ברוך־הוא בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה. (משיחות כ"ף מר־חשון וש"פ חיי שרה, תשל"ה)
4. 55. עד"ז הוא בגו"א. ובחזקוני (וריב"א): ענן דוגמת נדה שהענין שלהם חוזר ושוב פוסק וחוזר. וברע"ב: שאוהל לשון תשמיש. ובבאר מים חיים שכל דמי' ואיברי' כבדים ועכורים כענן זה". ובשל"ה (שם) "ענן קשור .. כמ"ש ופקדת את נוך וידעת כי שלום אהלך".
5. 56. ר"פ בהעלותך.