164
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שמביא רק את הפרט של "נר דלוק", למרות שדרכו רחוקה יותר מדרך הפשט מאשר רש"י). ( ב. ההנחה שרש"י מביא
את דבריו כמדרש,
וסתירתה
ייתכן היה לומר שרש"י אינו מביא פרטים אלו מפני הכרח הקיים בפשוטו של מקרא, אלא הוא מביא זאת כדרש ממדרש רבה, בקשר לפשט הפסוק. ולכן מציין רש"י את המקור בסוף דבריו11, "בראשית רבה"12. (מכתבי היד של פירוש רש"י13 ניכר שציון מקור זה הוא לשון רש"י, ולא הוספה של מעתיקים, כבמראי־מקומות רבים אחרים בפירושו).
על־פי הנחה זו, שדברי רש"י מובאים כדרש מן הדרשה שבבראשית " רבה, קשה:
(א) מדוע משמיט רש"י את הפרט הרביעי המוזכר במדרש: "דלתות פתוחות לרווחה", שגם בכך היתה רבקה "דוגמת שרה אמו"14; (ב) מדוע מביא רש"י ג' הפרטים באופן שונה והפוך מהסדר שהם מובאים במדרש
"ענן קשור על פתח האהל .. ברכה .. ונר דלוק וכו'")*.
נוסף לכך בלתי מובן:
הלא רש"י אינו מציין בדרך־כלל מקור לפירושיו המיוסדים על דברי חז"ל, כי גם אלה מבוססים ולקוחים מפשט הכתוב15, ובמקרה שבו אין הפירוש מותאם לחלוטין לפשוטו של מקרא, והוא מובא ע"י רש"י משום שהפירוש הפשוט איננו "חלק" וכדומה16, רומז רש"י לכך בהקדימו לפירושו מילים כגון: "רבותינו דרשו" ולשונות דומים17.
אי־לזאת קשה: אם שלושת הפרטים מובאים בגלל הכרח בפשוטו של מקרא, אין רש"י צריך להוסיף
בבראשית רבה". ואם אין הדבר כך, והם מובאים כמדרש חז"ל הקשור לפשט, היה על רש"י להקדים ולציין: רבותינו דרשו שכל זמן...
הערות
- 11. אע"פ שברוב המכריע דפירושיו אינו מציין המקור. וכמו בפסוק שלאחריו דקטורה זו הגר שהוא ג"כ בב"ר כאן.
- 12. פ"ס, טז.
- 13. וכ"ה בדפוס ראשון ושני דרש"י.
- 14. במדרש שם מוסיף עוד ומסיים "קוצה חלתה בטהרה וקוצה עיסתה בטהרה". אבל ענין בפ"ע הוא – ראה יפ"ת ופי' מהרז"ו (וכ"ה בגו"א ולבוש האורה לפירש"י): וחושב כאן ד' דברים (ולא כב"ידי משה" שם).
- *. בכמה כ"י (הובא בב"ר הוצאת תיאדור כו') אי' "נר דלוק" לפני "ברכה מוטלת בעיסה".
- 15. וכדברי רש"י עצמו בכ"מ – בראשית ג, ח. ועד"ז שם, כד. ועוד.
- 16. וכדפירש"י שם (ג, ח) "ולאגדה המיישבת דברי המקרא כו'". וראה בהנסמן לעיל ע' 30 הערה 2.
- 17. ולפעמים מציין המקור – לשלול מרז"ל אחר ומפני שנוגע לפירושו. היינו כאשר הדרשה נמצאת בכ"מ בדרז"ל בשינויים ורש"י מציין למקום א' לומר שכוונתו להדרשה כמו"ש במקום ההוא דוקא – וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 171 בביאור פירש"י וישלח (לו, ג), לקו"ש חי"ג ע' 101 ואילך. ובכ"מ. ס
רש"י על בראשית ל״ו:ג׳ - הטקסט מספריא
בשמת בת ישמעאל. וּלְהַלָּן קוֹרֵא לָהּ מָחֲלַת? מָצִינוּ בְּאַגָּדַת מִדְרַשׁ סֵפֶר שְׁמוּאֵל ג' מוֹחֲלִים לָהֶן עֲוֹנוֹתֵיהֶן, גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, וְהָעוֹלֶה לִגְדֻלָּה, וְהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה. וְלָמַד הַטַּעַם מִכָּאן – לְכָךְ נִקְרֵאת מָחֲלַת, שֶׁנִּמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתָיו:
אחות נביות. עַל שֵׁם שֶׁהוּא הִשִּׂיאָהּ לוֹ מִשֶּׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:
בשמת בת ישמעאל BASE-MATH ISHMAEL’S DAUGHTER — But elsewhere (28:9) she is called Mahalath! We find in the Agadic Midrash on the Book of Samuel (Ch. 17) that there are three classes whose sins are pardoned: a proselyte, one who is exalted to a high position and a man on his marriage. It derives the proof for the latter case from here; viz., the reason why she was also calleth Mahalath (pardon) was because his (Esau’s) sins were pardoned on his marriage to her (Megillah 17a; cf. also Genesis Rabbah 63).
אחות נביות SISTER OF NEBAIOTH — because he gave her in marriage after Ishmael’s death she is called after his name (Nebaioth’s sister).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

