163

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ג

חיי שרה

א. דברי רש"י על "האהלה שרה אמו", ודברי מפרשיו

מן הפסוק "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו..."1 מצטט רש"י את המילים

ו "האהלה שרה אמו", ומפרש: "ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו, כלומר: ונעשית דוגמת שרה אמו2, שכל זמן ששרה קיימת – היה נר דלוק3 מערב שבת לערב שבת וברכה מצויה בעיסה4 וענן קשור על האהל, ומשמתה – פסקו, וכשבאת רבקה – חזרו".

מפרשים5 מסבירים שרש"י מבסס את פירושו על המלה "האהלה" הכתובה בתורה לפני "שרה אמו"6, שהרי אם היתה כוונת הפסוק במילים אלו, כפי הנראה במבט ראשון, ל"אהל" השייך ל"שרה אמו", היה צריך להיות כתוב: "אהלה שרה אמו"7 או "לאהל שרה

ג אמו", אך לא "האהלה" (בה"א הידיעה), שמכך משתמע, שכבר ידוע למי שייך האהל8. ולכן מפרש רש"י ש"ויביאה יצחק האהלה" – הוא ענין בפני עצמו, "שרה אמו" הוא ענין נוסף – "והרי היא שרה אמו".

לפי הסבר זה אינו מובן:

א) מדוע מצטט רש"י (המדייק בכל מלה בלשונו) גם את המלה "אמו", והרי דבריו מתבססים על הצירוף "האהלה שרה" – ללא קשר למלה "אמו"?

ב) מדוע מפרש רש"י שהכוונה ב"האהלה שרה אמו" היא לניסים, ואיננו מסתפק בפירוש פשוט: שמעשי רבקה היו כ"שרה אמו"9?

ג) גם אם נניח כי היה לרש"י הכרח כל שהוא לפרש שהכוונה כאן היא לכך שהיה נס, עדיין קשה מה מכריחו לפרש שעל פי פשוטו של מקרא הכוונה היא דוקא לנס זה, וליותר מנס אחד, לכל שלשת הפרטים שהוא מונה? (וראה בתרגום יונתן בן עוזיאל10

הערות

  1. 1. פרשתנו כד, סז.
  2. 2. ברש"י כת"י ובדפוס ראשון ושני דרש"י – בסדר הפוך: "ויבאה* האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו כלומר והרי היא (כ)שרה אמו".
  3. 3. בדפוסים שבהערה 2 מוסיף (לאחרי "נר דלוק") "באהל". וראה לקמן הערה 8, 9. ובדפוס ראשון: נר דלוק. וראה לקמן סוף הערה 32.
  4. 4. בדפוס שני: בפת ובעיסה.
  5. 5. רא"ם, גו"א, ש"ח, משכיל לדוד, דקדוקי רש"י. ועוד.
  6. 6. ראה גם זח"א קלג, א.
  7. 7. כי כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה"א בסופה (רש"י לך יד, י).
  8. 8. ראה גם אבי עזר לראב"ע כאן. וברמב"ן חסר הנסמך כו'.
  9. 9. וכמו"ש בת"א "וחזא והא תקנין עובדהא כו'". ולהעיר שגם בת"א מפרשים (נתינה לגר) שדיוקו הוא מה"א הידיעה וחסרון הנסמך.
  10. 10. עה"פ (אלא שמפרש הענין ד"נר דלוק" באו"א – ראה לקמן הערה 29). וכ"ה בזהר שם (ושם נ, א). ובפס"ז עה"פ – רק בנוגע להענן. וראה של"ה פרשתנו (רפד, א בהגהה) הטעם שבזהר נזכר רק נר דלוק. וברמב"ן כאן רק "הייתה ברכה מצוי' בעיסה".
  11. . בדפוס שני: הביאה.

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 2
  1. כרך יא ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ז ‹ 287 לקו"ש חט"ו ע' 163
  2. כרך כט ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה כ ‹ 488 לקו"ש חט"ו ע' 163

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.