171
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שהיה בהדלקת הנרות של שרה ואח"כ אצל רבקה, מיד כשהתחילה להדליק, בגיל שלוש.
רואים אנו את הכוח העצום הטמון במצוות הדלקת נרות של ילדות יהודיות, גם קטנות מאד, בנות שלוש, הקרויות כולן "בת שרה רבקה רחל ולאה", שהדלקת הנר על ידן מאירה את הבית למשך כל השבוע.
ההבדל הוא בכך, שהנרות שהדליקו שרה ורבקה האירו בגלוי את גשמיות הבית, שהרי הנר הגשמי דלק (בנס) מערב שבת לערב שבת.
אך בפנימיותו קיים ענין זה אצל כל בת יהודיה שמדליקה נרות, למרות שאין הדבר נראה בעיני בשר. כי "מעשה אבות" הוא "סימן" ונתינת כח ל"בנים"49, ולפיכך קיים אצל כל אחת המכונה "בת שרה ורבקה..." הכח להשפיע על כל השבוע ע"י המצוה של נרות השבת.
ח. הדלקת נרות ע"י ילדות קטנות – הבל שאין בו חטא
כאשר דנים חז"ל בחשיבות הבל לימוד התורה, שעליו העולם קיים*, הם מציינים מיד שזהו הבל של תינוקות של בית רבן, הבל שאין בו חטא.
מובנת מכך המעלה שבהדלקת נר או כל פעולה הנעשית ביד שאין בה חטא.
אך יש לעיין: המעלה הנ"ל קיימת בכל המצוות שמקיימים קטנים וקטנות מפני חינוך, – ומדוע אין ענין זה מבואר בספרים?!
ט. הארת הבית בכל השבוע – דוקא ע"י נשים ובנות
מה הוא באמת הטעם לכך שרק בהדלקת נרות של אשה ובת מתבטא הענין של נר דלוק כל השבוע, ולא בהדלקה של אברהם אבינו וכיוצא בו?
– לפי דברי חז"ל50 מתבטא תפקידו של הגבר בבית בכך שהוא "מביא חיטין" – הוא מכניסן לביתו, ועבודת האשה היא לעבד את החיטים למאכל אדם.
התפקיד שקבע הקב"ה לגבר, בדרך הטבע, הוא "איש דרכו לכבוש"51 – להכניס דברים מן החוץ אל הבית.
הערות
- 49. ראה רמב"ן לך יב, ו. וראה ב"ר פ"מ, ו. ועוד. ובפרט ע"פ מרז"ל שקיום המצות לאחר מ"ת הוא במדרי' נעלית יותר מקיום המצות של האבות, ודוקא לאחר מ"ת המצות פועלות בגשמיות העולם (ראה שהש"ר פ"א, ג (א). וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 80 וע' 89. וש"נ).
- *. שבת קיט, ב.
- 50. יבמות סג, א.
- 51. שם סה, ב. הובא בפרש"י בראשית א, כח.
בראשית רבה מ׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וגו' וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ (בראשית יב, טז כ), רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ צֵא וּכְבשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי בָנֶיךָ, אַתְּ מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם כְּתִיב בְּבָנָיו, בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (בראשית יב, י): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (במדבר כ, טו): וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: לָגוּר שָׁם, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (בראשית מז, ד): לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (בראשית מג, א): וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (שמות יד, י): וּפַרְעֹה הִקְרִיב. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וגו', וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (שמות א, כ): וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרַיְמָה, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (תהלים קה, לז): וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (שמות יב, לג): וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (במדבר לג, א): אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.
רש"י על בראשית א׳:כ״ח - הטקסט מספריא
וכבשה. חָסֵר וָי"ו לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַזָּכָר כּוֹבֵשׁ אֶת הַנְּקֵבָה, שֶׁלֹּא תְהֵא יַצְאָנִית, וְעוֹד לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָאִישׁ שֶׁדַּרְכּוֹ לִכְבֹּשׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וְלֹא הָאִשָּׁה:
וכבשה AND SUBDUE IT — The word lacks a ו after the ש so that it may be read as meaning: and subdue her (i. e. the woman), thereby teaching you that the male controls the female in order that she may not become a gad-about; teaching you also that to the man, whose nature is to master, was given the Divine command to have issue, and not to the woman (Yevamot 65b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

