שיחה ד

הערות

עמוד 174

1. 1. פרשתנו כה, א.
2. 2. ב"ר פס"א, ד. תנחומא פרשתנו ח. תנחומא באבער ט. זהר פרשתנו קלג, ב. תיב"ע ות"י כאן.
3. 3. תנחומא שם. פדר"א פ"ל. ובב"ר שם: שמקוטרת* מצות ומעשים טובים. וראה זהר שם.
4. 4. ראה ב"ר ותנחומא שם.
5. 5. כ"רבותינו" בתנחומא ותנחומא באבער שם. יל"ש איוב רמז תתקד. וכ"פ בראב"ע, רד"ק ואברבנאל. וברשב"ם וחזקוני: (ו)לפי הפשט אין זו הגר.
6. 6. לכאורה אפ"ל שסומך על פירושו לפנ"ז (כד, סב) "שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה", וא"כ מסתבר ש"ויקח אשה גו'" היא (לא אשה אחרת, כ"א) אותה שנזכרה לפנ"ז (ראה תנחומא ותנחומא באבער הנ"ל) – אבל דוחק הוא, כי מדלא הביא רש"י שם "אותה " שכתוב בה כו'" (כבתנחומא ותנחומא באבער הנ"ל. או כבב"ר פ"ס, יד) משמע, דהראי' לכל פרש"י זה – שאינו כלל בפשש"מ – דיצחק הלך להביא הגר היא מ"ויוסף אברהם".
7. 7. ב"ר שם [והתירוץ שם ("א"ל על פי הדבור נשאה") – ה"ז אינו ע"ד הפשט]. ברע"ב כאן כתב שההכרח ד"קטורה זו הגר" הוא "מדכתיב ויוסף משמע שהיתה לו כבר פעם אחרת" (ועד"ז מפרש בזהר שם. רבינו בחיי לקמן פסוק ו) – אבל לכאורה ע"ד הפשט – הפירוש שלקח אשה אחרת מתאים יותר בלשון הכתוב ויוסף אברהם ויקח אשה גו'", וכמו: ותוסף ללדת (בראשית ד, ב) ובכ"מ. ועוד: לפירושו הו"ל לרש"י להעתיק בדבור־המתחיל גם תיבת "ויוסף".
8. 8. תנחומא וב"ר שם.
9. 9. ראה גם רע"ב כאן: ש"מ תרתי לשון קשירה ולשון קטורת.
10. . בכמה כת"י (ועוד): שקיטרה. נסמנו בב"ר הוצאת תיאודור.

עמוד 174

1. 10. ובמשכיל לדוד כאן: נראה דצ"ל ד"א שקשרה כו'. ובתוס' הדר זקנים: פ"ה .. עוד י"ל שקשרה כו'.
2. 11. רבותינו בעה"ת (הדר זקנים), חזקוני, ריב"א, פענח רזא, טור הארוך, גו"א, כלי יקר ועוד. ולהעיר מב"ר שם: א"ר ברכי' אע"ג דאת אמר ותלך ותתע במדבר גו'.
3. 12. וירא כא, יד.
4. 13. במשכיל לדוד כאן כתב, שב' הפירושים ב"קטורה" תלוי בפי' "ותלך ותתע" [דלהפירוש שנאים מעשי' כקטורת אא"פ לפרש שחזרה לגלולי בית אבי', והוא "יפרש קרא דותלך ותתע כפשוטו טעות הדרך במדבר", ע"ש] – אבל אא"פ לפרש כן ברש"י שהרי על הכתוב "ותלך ותתע" מביא רק הפירוש ש"חזרה לגלולי בית אבי'".
5. 14. לך יב, ה. וראה פרש"י וירא כא, לג. ועוד.
6. 15. פרש"י וירא כא, יא. שם, יד. וראה פרש"י שם, ט־י.
7. 16. פרש"י לעיל – לך טו, טו. וראה פרש"י וירא כב, א: וי"א אחר דבריו של ישמעאל שהי' מתפאר כו'; שם כב, ג (הובא לקמן בפנים) – ומשמע מזה, שבעת מעשה העקדה כבר עשה תשובה. ובפרש"י פרשתנו (לקמן פסוק ט): מכאן שעשה ישמעאל תשובה כו'.
8. 17. וירא כא, יד.
9. 18. ומכ"ש לאחרי (מעשה העקדה ו)פטירת שרה שהיא אמרה לאברהם "גרש גו'". ובפרט לאחרי נשואי יצחק ש"ויתן לו את כל אשר לו, שטר מתנה הראה להם" (פרשתנו כד, לו ובפרש"י) – והרי הטעם שאמרה שרה "גרש גו'" הוא "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (וירא שם, י).
10. 19. וירא שם.
11. 20. והייתה בקירוב מקום לאברהם כבפרש"י לעיל כד, סב: קרוב לאותו באר כו' אברהם* כו' שם הי' הבאר [וגם ישמעאל לא הי' בבית אברהם ממש – עיין פרש"י סוף פרשתנו: עד שלא מת אברהם ישכון – וזה הי' מחוילה גו' אשורה].
12. . ואף שי"ב שנה לפני העקידה חזר אברהם לחברון (פרש"י וירא כא, לד. כב, יט) – הרי אין הכרח שהי' שם כל ימי חייו לאחרי העקידה. ועוד: גם חברון הוא בארץ הנגב (ראה שלח יג, כב. וראה מדרש הגדול ומדרש שכל טוב פרשתנו כאן).

עמוד 175

1. 21. וירא כב, ג.
2. 22. להעיר מוירא כא, כא: ותקח לו אמו אשה ד גו'.
3. 23. כבמפרשים דלעיל הערה 11. ובכלי יקר: וכדי לפרסם זה קרא אברהם שמה קטורה כו'.
4. 24. ע"ד לשון רש"י לקמן פסוק ו' (וכ"ה לשון התנחומא ותנחומא באבער דלעיל הערה 2) היא הגר היא קטורה.
5. 25. פרשתנו כג, ב. וכ"ה לשון הכתוב בכל מקום כגון דא. וכ"ה לשון רש"י – ראה לדוגמא, פרש"י: בראשית ב, יא. נח י, יב. לך יב, ו. יד, פ ז. ועוד.
6. *. וראה לעיל הערה 6.
7. 26. ברע"ב כאן (וראה גם מהרש"ל (יריעות שלמה) והובא בשפ"ח, דבק טוב ומשכיל לדוד – אלא שמפרשים שהם ב' פירושים ברש"י) דאם הוא מלשון קטרת הו"ל לנקוד בחולם כו' ואם לשון קשירה הי"ל לכתוב קשורה כו' (וכיו"ב) – אבל "ד הפשט אינו מוכרח שאותיות השם תהיינה בדומה ממש להאותיות שבטעם השם – ראה לדוגמא: פרש"י בראשית ב, יא־יד. ועוד. וראה לקו"ש ח"י ע' 93 הערה 14.
8. 27. ראה פרש"י לך יב, יא.
9. 28. לפמ"ש בפדר"א שבהערה 3 ד"חזר אברהם ולקח את גרושתו [ובתיב"ע עה"פ (וירא כא, יד) וישלחה": ופטרא בגיטא* (וראה תיב"ע (ופי' יונתן ו"קטרת הסמים") ות"י כאן). וכ"ה ביל"ש שם. ובזהר שבהערה 2: אזדווג בהדה זמנא חדא ולבתר תריך לה כו' ולבתר ויוסף כמלקדמין כו'] אם נזדווגה (נשאת) לאחר גם איסור** יש בדבר (מחזיר גרושתו שנשאת לאחר). אבל ע"ד הפשט לא הי' להגר דין ("אשה" – ובמילא) גרושה, כי היתה שפחה (אמה) כדלקמן הערה 33. ואאפ"ל שכוונת רש"י שלא הי' בזה איסור "הכזונה יעשה גו'" (וישלח לד, לא) – שהרי עדיין לא למדו הבן חמש למקרא. ועוד, דלפרש"י האיסור הוא רק אם הפקירה עצמה, כמשנ"ת בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 191. וראה שם ע' 185 הערה 7.
10. . ובפרט שב"נ אי"צ גט, כי אם "שיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה כו'" (רמב"ם הל' מלכים "ט ה"ח).
11. . וראה שקו"ט בבית האוצר (להר"י ענגל) כלל א' אות ה' – איך נשא אברהם, שהי' כהן, גרושה. כן אאפ"ל שכוונת רש"י לשלול האיסור ד"ויקחו .. מכל אשר בחרו" (בראשית ו, ב) או "השחית" דדור המבול (נח שם, יב) – שהרי פרש"י שם שזהו "בעולת בעל" ו"אינן מינן".

עמוד 176

1. 29. כד, סז.
2. 30. ראה (בנוגע לשרה) פרש"י לך שבהערה 27. פרש"י וירא יח, ט. וראה (בנוגע לרבקה) פרשתנו כד, טז וברש"י. שם סה.
3. 32. וראה זהר, רע"ב ורבינו בחיי דלעיל הערה 7.
4. 33. גם לאחרי ש"ותתן אותה לאברם גו' לו לאשה" (לך טז, ג). כדמוכח מזה שנק' שפחה גם אח"כ (שם, ה ואילך). וראה בארוכה בכ"ז לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 232 הערה 28.
5. 34. פרש"י לקמן פסוק ו'.
6. 35. פרש"י שם. ונת' בארוכה בלקו"ש שם ס"ע 231 ואילך ובהערות שם, ע"ש.
7. 36. עד"ז פי' בחת"ס עה"ת כאן.
8. 37. השייכות בין "נאים מעשי'" לקטורת בפשטות הוא מפני שקטרת היא בשמים (פרש"י לעיל וירא כב, ב). וראה רד"ל לפדר"א שם אות סז.
9. 31. כי מכיון ש"ויוסף אברהם ויקח אשה גו'" בא בהמשך לסיפור ד"ויבאה גו' שרה אמו גו' רבקה גו'" – במעלת שרה ורבקה (וראה פרש"י כד, סז) – מסתבר, שגם בנוגע להאשה שלקח אברהם, מרומז בקרא הצניעות שלה.

עמוד 177

1. 38. תו"א ר"פ לך. תו"ח ואוה"ת (כרך ו') שם. אוה"ת ח"ש ד"ה רבי בנאה וביאורו (קיט, ב ואילך. תמב, ב ואילך). וראה ס' הערכים־חב"ד ע' אברהם ס"ע עה ואילך.
2. 39. תו"א יב, ב.
3. 40. כי אלה ד"אברהם מגייר כו'" – לא הי' להם קיום (ראה בארוכה לקו"ש ח"י ע' 89 הערה 14. – וש"נ). ובתו"א שם (רע"א): אחרי שנק' אברהם .. הי' יכול להעלות נצוצות .. וכמ"ש ואת הנפש אשר עשו וכו'.
4. 41. לך יז, ד־ה. פ
5. 42. ד"ה רבי בנאה הנ"ל (קכ, ב ואילך. קכג, סע"א ואילך. תמד, ב ואילך. תמז, ב ואילך). וראה לעיל ע' 159.
6. 43. דאף שגם בגקה"ט יש ניצוץ קדושה המקיים אותן (המשך תער"ב ח"ב פרק שעד. ועוד) הרי הניצוץ "נתרחק ונחשך כ"כ עד שהוא כמו רע" [המשך תער"ב שם. סה"מ עת"ר ר"ע קג. ובד"ה ויגדלו הנערים תרס"ה: ע"ד חתיכה נעשה נבילה וראה בפרטיות ב"ליקוט פירושים" לתניא "א ע' מח־מט].
7. 44. יומא פו, ב.
8. 45. גם הבירור דק"נ (המון גוים) הוא ענין של הוספה – שלכן הענין ד"אב המון גוים" קשור עם הוספת ה' לשם אברם* (ראה במקומות שנסמנו לעיל הערה 38) – אבל מ"מ, אמיתית ענין ההוספה הוא בבירור גקה"ט "שאין בהן טוב כלל" (תניא ספ"א), והבירור שלהן הוא רק בכח העצמות, כדלקמן בפנים.

עמוד 178

1. 46. אוה"ת עה"פ.
2. 47. ויצא ל, כד.
3. 48. ב"ר ספ"ב. וראה לקו"ת צו ז, ד. ובארוכה – לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 23 ואילך.
4. 49. ראה תורת הבעש"ט (צפע"נ ובן פורת יוסף וכו' – הועתק בס' הבעש"ט פ' בראשית סמ"א ואילך). על מדרש הנ"ל, שהוא מצד מעלת יתרון האור שניכר מצד החושך דוקא, עיי"ש. ועפ"ז מובן הקס"ד שיהי' חפץ במעשיהם של רשעים – דלכאורה: בשלמא זה ד"מה איכפת לי' להקב"ה כו'" – מובן, כי לפניו כחשיכה כאורה. אבל למה יהי' חפץ במעשיהם של רשעים? – אלא שהוא מצד העילוי וההוספה דעבודת התשובה על מעשיהם של צדיקים, שע"י גם הזדונות נעשות כזכיות* (ראה עד"ז אוה"ת עקב ע' תקה). ולהעיר ג"כ מקס"ד של אברהם ד"בנך את יחידך אשר אהבת" הוא ישמעאל (פרש"י וירא כב, ב) – שי"ל שזהו מצד העילוי דתשובה שבישמעאל (ראה ליל הערה 16). ואכ"מ.
5. 50. עפ"ז יש לבאר ע"פ פנימיות הענינים מ"ש במדרש (ב"ר דלעיל הערה 7) על הקושיא "והכתיב ויוסף" – "על פי הדבור נשאה".
6. 51. וראה כלי יקר עה"פ (באו"א קצת).
7. 52. תו"א ס"פ תולדות. ובכ"מ. ס' הליקוטים ע' קטורת.
8. 53. וראה לקו"ת נשא (כב, ד) ב"ענין מור שהי' בקטרת", שהוא מה שנהפך מרע (דם חי' ידוע, טמאה) לטוב – עיי"ש ובתו"א מג"א צט, א.
9. 54. בראשית א, כח.
10. 55. נסמן בלקו"ש חי"ט ע' 191 הערה 37. וראה (בנדו"ד) לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 119 הערה 41.
11. . וראה ד"ה רבי בנאה (דלעיל הערה 42) דזה ששרה מפרדת הסיגים כו' הוא להיותה גדולה מאברהם בנבואה כו', עיי"ש. ולהעיר ממרז"ל (ב"ר פנ"ג, ח) דשרה הוסיפה על המאורות, ובאוה"ת (בראשית לט, סע"ב ואילך) – שזהו מצד הענין דאתהפכא חשוכא לנהורא, יעו"ש.
12. . ומ"מ חפץ במעשיהם של צדיקים דוקא – כי תכלית הכוונה להיות דירה בתחתונים הוא ע"י עבודת הצדיקים דוקא (שלכן במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים דוקא) – לקו"ת שה"ש ד"ה מי יתנך. אוה"ת שם. אוה"ת עקב שם. אוה"ת לנ"ך ע' קכז. המשך תרס"ו ע' תקלג.

עמוד 178

1. 56. זבחים סב, ריש ע"ב.
2. 57. ב"ב קכג, א.
3. 58. שאז צריך לדבר בלשון ברור – כמשנ"ת בלקו"ש ח"ה ע' 281. ח"י ע' 26 ואילך.
4. 59. ראה סנה' קא, רע"א: הקורא פסוק כו' כמין זמר כו' בלא זמנו כו'.
5. 60. במשכיל לדוד כאן כתב "שהראשים של גלולי מצרים היו שמם יוחני וממרא כנראה מדברי רז"ל* .. ושמה יוחני כלומר שזוהי הגר שחזרה לגלולי בית אבי' כו'" (ועפ"ז מפרש כל הסיפור, עיי"ש) – אבל יוחני הנ"ל הי' איש, והמדובר כאן באשה. וגם: יוחני וממרא היו "ראשי מכשפים של מצרים" (פרש"י מנחות פה, רע"א), ולא "של גלולי מצרים" [ובס' ברכת שמואל דלקמן הערה 68 מקשר זה עם הא ד"שם טומאה מסר להם" (פרש"י פרשתנו לקמן פסוק ו')].
6. *. ראה לעיל הערה 5.
7. 61. עירובין יג, ב.
8. 62. סנהדרין יט, ב. הובא בפרש"י עה"ת במדבר ג, א.
9. . מנחות פה, רע"א. – בש"ס לפנינו: יוחנא. אבל בע"י (ורבינו גרשום) שם ושמו"ר (פ"ט, ז): יוחני. וכ"ה ביל"ש בשלח רמז רלה.

עמוד 179

1. 63. במדבר שם.
2. 64. ומתורץ עפ"ז דיוק לשון הכתוב "ביום דבר ה' גו'" ולא "מיום גו'" (ראה רא"ם שם. ועוד) – כי לאחר שלמדן תורה ביום דבר ה' גו' כבר נעשו תולדות משה, ומה שלמדן אח"כ הוא רק הוספה במציאותם. וראה לקו"ש חכ"ג שבהערה הבאה.
3. 65. לשון רש"י שם. וראה בארוכה בלקו"ש חכ"ג ע' 8 ואילך דזה שבכחו של ה"מלמד" לפעול "כאילו ילדו" – מציאות חדשה – הוא מצד ה"פי " הגבורה" שבהתורה שלומד עמו.
4. 66. וזה שרק בני אהרן נעשו תולדות שלו ולא כל ישראל – נת' בארוכה בלקו"ש חכ"ג שם. וראה מפרשי רש"י שם.
5. 67. ראה ב"ב קי, א.
6. 68. כב, א. – בס' ברכת שמואל (לבעמחה"ס תפארת שמואל על הרא"ש) עה"ת כאן מקשר ג"כ יוחני" שבסוטה שם עם הסיפור דר"ט – אבל באופן אחר. בפתח עינים (להחיד"א) זבחים שם: ומה שפירש הרב ז"ל (ברכת שמואל) שם דר"ט דאמר יוחני כיוין ליוחני בת רטיבי. עמו הסליחה דמהש"ס כו' משמע דיוחני בת רטיבי היתה בימי האמוראים – אבל לדעת הברכת שמואל י"ל שאינו מוכרח כלל, כי י"ל שהיתה בימי תנאים (או לפנ"ז) והנהגתה היתה מפורסמת (גם) בדורות שלאח"ז. – ולהעיר מערוך השלם מע' יוחני.

עמוד 180

1. 69. נז, רע"א. ובפרש"י שם: נו"ן כנגד נו"ן. ועפמ"ש בחדא"ג מהרש"א שם ["דהשם גופי' מורה על החנות והטובה והנונין מראין שיהי' בנס"] י"ל, שכן הוא ב"יוחני"*, ובפרט שי"ל דיוחני הוא קיצור וכמו השם יוחנן.
2. 70. וישלח לג, ה. וראה מקץ מג, כט וברש"י שם.
3. 71. אבל זה שנק' "בת רטיבי" אינו שייך לכאן. כי הטעם שנק' "בת רטיבי" י"ל: יציאת הולד היתה "י ש"סותרת כשפי'", וכשפים נמוחים ע"י מים (סנהדרין סז, ב ובפרש"י שם ד"ה פשר), ולכן נק' בת רטיבי".
4. 72. וי"ל שזהו פירוש הפנימי בלשון רש"י יוחני, מילתא בעלמא הוא דקאמר כו'" – היינו, שע"י "יוחני" המשיך "מילתא – בעלמא", השפעה חדשה בעולם (שזהו מצבם דבני אחתי' מצ"ע).
5. . דמדהוסיף "(החנות) והטובה", משמע דנו"ן ע אחד מספיק "שיהי' בנס" גם ביוחני, אף שאינו בניקוד דחן (חית צרוי') ובפירוש דחן. ובפרט שי"ל " דיוחני הוא קיצור וכמו השם יוחנן, כבפנים ההערה. – ולהעיר: א) מהשמות נעמי נעמן. ועוד. ב) דיוחני " הוא גם שם זכר (מו"ק כד, א (ראה דק"ס שם). ע"ז טז, ב. הנסמן לעיל הערה 60).

עמוד 181

1. 73. כמו הולדה כפשוטה, דדוקא "בבוא ההארה יתירה (מוחין דגדלות) אז יכול להשפיע גם למטה ולהוליד מהות חדש ממש" (לקו"ת ואתחנן י, ג. ובכ"מ).
2. 74. ע"פ נגלה אינה קושיא כי בכו"כ מקומות בש"ס מצינו (יתירה מזו) דסמיך אסיפי' דקרא שלא הביאה כלל!
3. 75. כידוע מאמר העולם (דרמ"צ ג, א. סה"מ ו תרנ"ט ע' ג. המשך תרס"ו ע' קעג. ובכ"מ) "א© קאR קען מען ניט ארוף© שטעלין כו'". (="ראש" לא ניתן לחבר) וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ד (ע' 115 ואילך) שלכן "כל המלמד כו' (רק) כאילו ילדו". ושם, שכמו שהקב"ה אמר "אנא נפשי כתבית יהבית" – שנתן (אריינגעגעבן) עצמותו בתורה, כמו"כ הוא בצדיקים, שע"י תורתם לוקחים העצמיות שלהם שלמעלה גם מהפנימיות שניתן בהשפעה עצמית דהולדה, עיי"ש. וי"ל שעד"ז הוא בנדו"ד.
4. 76. הל' מלכים פ"י ה"ח. השיטות בזה – ראה אנציק' תלמודית ע' בני קטורה.
5. 77. ראה בכ"ז תו"א ס"פ לך. תו"ח ואוה"ת שם.
6. 78. נצבים ל, יב.
7. 79. עקב י, טז.
8. 80. ראה תניא ספל"ז. (משיחת ש"פ חיי שרה תשל"ז)