תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טו חיי שרה-שק"מ כסלו

שיחה א

רשימת העמודים (8) מצוטט ב־4 עמודים חיפוש חדש

183שיחה א

חיי שרה

– שק"מ

א. חודש כסלו נרמזת בפרשת חיי־שרה

פרשת חיי־שרה נקראת, פעמים רבות, כבשנה זו, בשבת מברכים חודש כסלו. כידוע¹, יש קשר בין פרשיות השבוע לבין זמן קריאתן, ומובן, אפוא, שבפרשה זו רמוזה מהותו של חודש כסלו².

משמעותו המיוחדת של כל חודש, שבה הוא נבדל מחדשים אחרים, קשורה בדרך־כלל³ לימים המיוחדים (חגים וכדומה) של חודש זה^*, המשפיעים על החודש כולו. כפי שרואים בגלוי לגבי חודש אדר,

ד שהחודש כולו "נהפך" לחודש של "שמחה" ו"יום טוב"⁴ עקב ימי הפורים שבו.

מכך מובן, שמשמעות חודש כסלו קשורה לחנוכה⁵, המתחילה בכ"ה

ה כסלו –

בכסלו⁶ – ומוצאים רמז לנס חנוכה

בפרשת חיי־שרה:

ימי החנוכה נקבעו לזכר נס פך

השמן⁷ – "לא מצאו אלא פך אחד של

שמן... ולא היה בו להדליק אלא יום

אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו

שמונה ימים"⁸. נס כזה מוצאים גם אצל

שרה ורבקה, כפי שאומרים חז"ל⁹ על

הפסוק¹⁰ "ויביאה יצחק האהלה שרה

אמו", שנר (השבת¹¹) שהן הדליקו 184"היה... דולק מלילי שבת ועד לילי שבת".

למרות זאת, מובן, שבנס חנוכה יש חידוש על־פני הנס של נרות שרה ורבקה¹², ובמיוחד כאשר נס חנוכה גרם לקביעת יום־טוב מיוחד⁷.

דחוק לומר, שהמעלה היחידה היא, שמפך השמן של ימי החנוכה, אשר "לא היה בו אלא להדליק יום אחד", הדליקו "שמונה ימים", בעוד אשר נרות שרה ורבקה דלקו בנס רק¹³ שבעה ימים – כי זה אינו הבדל מהותי בנס, אלא כמותי בלבד.

ב. נס חנוכה – כמות או איכות

נס החנוכה מוסבר, בכללות, בשתי דרכים:

א) כמות השמן גדלה בנס, כך שהיה די שמן לכל שמונת הימים – אם באופן שה"פך" נשאר כל יום, לאחר מילוי הנרות "מלא כבתחילה", או כיון שכל יום "מצאו הנרות מלאים שמן" (כשתי הדעות המובאות ב"בית־יוסף"¹⁴).

ב) איכות השמן השתנתה – כמות השמן המספיקה באופן טבעי ליום אחד בלבד, דלקה שמונה ימים. כלומר, כל יום כלתה שמינית מן השמן שבפך –

כפי שאומר ה"בית־יוסף"¹⁵, שחלקו את השמן שבפך לשמונה, וכל יום מילאו במנורה חלק אחד בלבד, או כפי שמסביר ה"פרי חדש"¹⁶, שביום הראשון מילאו את כל השמן במנורה, ובכל לילה דלקה רק שמינית מהשמן.

לפי זה יוצא, לכאורה, שהבירור אם נס חנוכה דומה לנס הנרות של שרה ורבקה – תלוי בשני אופנים אלו:

בהתאם לאופן השני, שני הניסים הם מסוג אחד – תוספת איכותית ביכולת ההבעה של השמן – בשני המקרים דלק הנר הרבה יותר זמן מהרגיל.

[ההבדל ביניהם הוא: (א) בחנוכה היתה התוספת גדולה יותר¹³, לשמונה ימים. (ב) בחנוכה היה נס נפרד כל יום – שהרי הדליקו את המנורה כל יום, ואילו אצל שרה ורבקה דלקו הנרות שבעה ימים ברציפות].

לעומת זאת, לפי ההסבר הראשון, היה נס חנוכה מסוג אחר: בנס נברא¹⁷ עוד שמן, וזה לא היה בנרות שרה ורבקה.

אך גם לפי הסבר זה לא היה חידוש 185במהות נס חנוכה, כי מוצאים נס כזה כבר קודם בתנ"ך¹⁸ – נס "אסוך השמן" של אלישע.

ג. הקשיים על שני ההסברים ב

בכל אחד משני ההסברים הנ"ל ישנו קושי:

לפי ההסבר על תוספת בכמות השמן, ידועה השאלה¹⁹: כיצד אפשר היה להדליק את הנרות במקדש בשמן שמקורו בנס, והרי כתוב²⁰ "שמן זית... להעלות נר תמיד"?

והכרחי לתרץ שב"שמן זית" אין הכוונה לשמן שמקורו בזית, אלא לבעל תכונות של "שמן זית" (שאורו צלול²¹ וכדומה).

ולפי ההסבר על שינוי באיכות השמן – שבכל לילה דלקה שמינית מהשמן שבפך – אין מובן²²: "

ההלכה²³ לגבי המנורה קובעת "תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר... ושיערו חכמים חצי לוג", בנוסף על ההלכה שכלי שרת צריך להיות "מלא", כמובן מן ההלכה²⁴ ש"כלי שרת... אין מקדשין אלא מלאין". ואילו לפי ההסבר הנ"ל יוצא, שלא קיימו את ההלכה "תן לה מדתה"²⁵, והנרות לא היו מלאים

"שיעור שלם הצריך לדבר"²⁶.

וגם לפי האפשרות השניה יוצא שבכל אחד מהימים (חוץ מהיום השמיני) לא היתה "מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר", אלא ביום הראשון היתה המנורה מלאה פי שמונה מן הנחוץ²⁷, ביום השני – פי שבע, וכן הלאה.

186ד. הסבר שלישי – נס שיש בו שני הפכים ביחד

יש להסביר אפשרות אחרת באופן נס חנוכה, שעליה אין מתעוררות הקושיות הנ"ל, ואשר לפיה יהיה מובן החידוש בהדלקת הנרות בנס חנוכה, שלא היה כדוגמתו לפני־כן:

כמובא לעיל מ"בית יוסף", נעשה נס חנוכה, לפי אחת הדעות, באופן ש"נתנו כל השמן בנרות... ובבוקר מצאו הנרות מלאים שמן".

ויש לומר, שההסבר לכך איננו שהשמן דלק ואחר־כן נמלאו הנרות בנס, אלא שהשמן דלק ויחד עם זאת לא נגרע ממנו מאום²⁸, כפי שאומרים חז"ל על "אש של מעלה", שהיא "שורפת ואינה אוכלת"²⁹.

ויש להעיר – אף אם נאמר שאפשר להדליק את המנורה בשמן של נס, אשר תכונותיו כשמן זית, כדלעיל, בכל זאת מובן, שאור המנורה³⁰ צריך

יוצא אפוא, שבנס זה היה דבר והיפוכו:

אש ואור־נרות טבעיים, הבאים משמן וכדומה³² גורמים בהכרח לכליון השמן³³. אך כאן מצד שני – לא חסר מאום מן השמן³⁴.

כלומר, היה כאן כליון ואי־כליון בבת אחת.

זהו דבר שהוא "נמנע הנמנעות"³⁵, כמו הנס של "מקום ארון אינו מן המדה"³⁶, שהיו בו שני הפכים בבת־אחת: לארון היתה מדה, כמפורש בתורה³⁷, "אמתים וחצי ארכו...", ויחד עם זאת היה המקום "אינו מן המדה".

ה. הנס התרחש דוקא על־ ידי התכונה ההפוכה

יש כאן ענין עמוק יותר:

בענין של "מקום ארון אינו מן 187המדה" אין מודגש רק שיש בארון שני הפכים – "מדה" ו"אינו מן המדה" בבת אחת, אלא יותר מכך: הענין של "אינו מן המדה" נבע דוקא מכך שהארון היה בעל מדות מסויימות. אילו לא היה הארון בנוי במדות המדוייקות המפורשות בתורה, לא היתה בו קדושת הארון, וממילא לא היה מתרחש הנס של "אינו מן המדה".

בדומה לכך גם בנס חנוכה, לפי הדעה שלעיל: הנס התרחש דוקא על־ידי כך שהדליקו את הנרות במקדש כהלכה, וכיון שאור המנורה חייב לבוא משמן, שכלה באש כדלעיל, יוצא, שהנס של "מצאו הנרות מלאים שמן" " (שלא נגרע השמן) התרחש דוקא על־ידי שהוא היה בעל תכונה של כליון השמן.

ו. רק באופן השלישי מתרחש הנס בכל רגע

כדי להבין את הקשר שבין צורה זו של הנס לבין חנוכה, יש להסביר את ההבדל שבין שלושת ההסברים שהובאו לעיל לגבי הנס – (א) תוספת בכמות השמן, (ב) תוספת באיכות השמן, (ג) שני הפכים – כליון ואי־כליון בבת אחת:

בהסבר הראשון נראה נס רק ברגע הראשון, כאשר השמן נוסף בנס, אבל אחר־כך הוא דולק באופן טבעי.

אמנם, נס השמן קשור להדלקה, כי אילולא השמן הנסי לא היה במה להדליק את נרות המקדש, ואם כך יוצא, שעצם דליקת הנרות בשמן זה קשורה לנס, אך בכל זאת – אין הנס ניכר בגלוי. וההוכחה: מי שאינו יודע מהו מקור השמן אינו יודע שהתרחש נס.

באופן השני דולקת כמות השמן הקטנה זמן ממושך הרבה יותר מן הטבע, והנס ניכר בזמן הבעירה. אך רק תוצאת הנס נראית בזמן הבעירה, ואילו הנס עצמו כבר התרחש ברגע ששינה הקדוש־ברוך־הוא את איכות השמן וחיזקו³⁸.

רק לפי ההסבר השלישי, שהוא

נמנע הנמנעות", מתרחש הנס בכל רגע ורגע מחדש.

ז. שלושה אופנים של קבלת עול ומסירות נפש

שלושת האופנים של הנס, כבכל ענין בתורה, קיימים גם בעבודת האדם:

188בכל

ההבדל בין טבע לבין נס בעבודת האדם הוא³⁹: "טבע" זוהי עבודה שלפי (ה טעם ודעת – עבודה המוגבלת בהתאם

זאת, קבלת העול ומסירות הנפש "נס") קיימות בהמשך היום רק

^*, ואילו האדם מתעסק

בעבודה

לטבע האדם ומציאותו, בהתאם למה שהוא מבין והוא מרגיש. "נס" מראה על עבודה של קבלת עול ומסירות נפש

שעל פי טעם ודעת. דרגה שניה היא, שההרגשה של

קבלת

שלמעלה מטעם ודעת – אין מתחשבים עול ומסירות נפש הקיימת

בתחילת

ברצון הפרטי, ובוודאי לא בטבע, היום משפיעה בגלוי על

עבודתו

בהבנה וברגשות, אלא מקיימים את במשך היום כולו, עד אשר

הדבר

רצון הקדוש־ברוך־הוא עד כדי מסירות "קבוע בלבו תמיד ממש יומם

ולילה

נפש.

אמנם, כל עבודה חייבת להתבסס על

לא ימוש מזכרונו"⁴¹. אך אין הכוונה שבמשך כל היום הוא

עסוק

קבלת עול ומסירות נפש, כדברי

רק חז"ל⁴⁰ "יקבל עליו עול מלכות שמים

בעבודה של מסירות נפש, אלא שהרגשה זו הקיימת אצלו בשעת

שמע מאירה את היום כולו, תחלה ואחר כך מקבל עליו עול

ומשפיעה

מצוות", כי אין הנברא יכול לסמוך על

על עבודתו בתורה ובמצוות, עבודתו העיקרית. כך ששכלו ורגשותיו יובילו אותו תמיד בהתאם לרצון העליון, אך יש בכך דרגה שלישית היא, שבמשך כל

היום

דרגות שונות: כולו הוא שקוע בעבודה של

מסירות

דרגה אחת היא, שההרגשה של קבלת עול ומסירות נפש (ה"נס" שמעל

נפש. כשם שאמר רבי עקיבא "כל ימי

הייתי

הטבע) קיימת רק בתחילת היום, בשעת מצטער...⁴² מתי יבוא לידי קריאת שמע, שתוכנה לקבל עליו

" רק מלכות שמים במסירת נפש"⁴¹ – ואחר – כך, במשך היום, העבודה היא לפי טעם ודעת.

אמנם, הרגשה זו בתחילת היום משאירה רושם על היום כולו, כך

"⁴³. היתה לו מסירות נפש לא

בשעת קריאת שמע, אלא "כל ימי" תמיד, בכל עניניו. שהעבודה תהיה בהתאם לרצון ה', אך

189ח. שלושת האופנים תלויים במצב הרוחני

שלושת האופנים הללו תלויים במצב הרוחני הקיים:

בשנים כתיקונן, כאשר אור הקדושה מאיר בגלוי בעולם (ובעבודה – בדרגת הצדיקים), מספיק שקיימת תחושת מסירות נפש בקריאת שמע, בתחילת היום^*, כי אין חושך, ודי ברושם שמותירה מסירות הנפש כדי להשפיע על כך שהעבודה שלפי טעם ודעת תתבצע כראוי.

אבל במצב ש"החושך יכסה ארץ" אין די בכך. אז יש צורך שתחושה זו תהיה גלויה במשך כל היום^*, ורק כך אפשר להכניע את החושך. ובכך ישנם שני אופנים:

אופן אחד הוא, שחשכת העולם מסתירה אלקות רק עד כמה שהעולם (מלשון העלם⁴⁴) מעלים את אור הקדושה מטבעו, מצב זה נקבע בטבע, ולכן עיקר עבודת האדם היא לפי טעם ודעת (טבע של הנפש האלקית שלו), אלא שכדי למנוע בלבול עבודתו הרוחנית של היהודי על־ידי ההעלם יש צורך שהרגשת מסירות הנפש תאיר בגלוי במשך היום כולו.

אבל כאשר העולם מחשיך יותר והוא מתנגד לאור הקדושה, עד אשר ישראל נתונים במיצר ובשביה, והעולם מונע את עבודת ה', צריכה העבודה של ישראל להתבסס בעיקר על מלחמה בחושך העולם, בשבירת החושך עד להפיכתו לאור. לצורך עבודה זו יש הכרח במסירות נפש תמידית על כל צעד ושעל, במשך כל היום.

ט. בתקופת יון – מסירות נפש תמידית

זהו ההסבר לכך שבחנוכה היה הנס באופן של "נמנע הנמנעות" – נס חדש בכל רגע – כי כך היה בעבודה הרוחנית של ישראל בתקופה ההיא^*:

עקב החושך הגדול ששרר בתקופת יון (אשר עמדו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך"⁴⁵) היתה לישראל מסירות נפש גלויה – חלשים כנגד גבורים... – כדי להלחם בחושך⁴⁶. עבודה זו גרמה ל"וה' 190(בתוספת וא"ו) יגיה חשכי"⁴⁷ – שם הוי' שמעל ל"השתלשלות", אשר דוקא הוא "יגיה חשכי" – הופך את חשכת – הגלות⁴⁸.

זה התבטא בנס פך השמן "שהיה מונח בחותמו של כהן גדול", דרגה ש"אין החיצונים יכולים ליגע שם כלל", כי זוהי "עצמות המאציל שלמעלה מכל ההשתלשלות לגמרי"⁴⁹, ולכן היה גם הנס עצמו באופן שאין לו אחיזה בטבע – "נמנע הנמנעות".

י. י"ט כסלו – גילוי השמן " שבתורה

לפי זה יובן הקשר שבין כל האמור לבין החג השני שחל בחודש כסלו – י"ט כסלו, "ראש השנה לחסידות"⁵⁰:

בתקופת החושך של עקבתא דמשיחא⁵¹, כשהחושך גובר מיום ליום

דוקא אז יש הכרח לגלות את השמן שבתורה – פנימיות התורה, עד ל"רזין דרזין דאורייתא"⁵², "נקודת היחידה שבתורה"⁵³, המגלה את נקודת היחידה של היהודי⁵⁴,

באופן של יפוצו מעינותיך חוצה⁵⁵ – שמעינות החסידות יפוצו החוצה,

ודוקא כך נגרם "והוי' יגיה חשכי", גם את החושך הזה, עד שיקויים היעוד

ולילה כיום יאיר"⁵⁶, שחושך הגלות ייהפך לאור, בקרוב ממש.

הערות

עמוד 183

1. ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב.
2. להעיר אשר כסליו (מלא יו"ד – ראה בספרי דשמות גטין) בגימט' קכ"ו ועם הכולל – קכ"ז (ראה קה"י מע' קכו) – אבל לע"ע לא מצאתי גימט' בס'.
3. משא"כ זה דחודש אייר שכל יום שבו מחוייב בספה"ע, וכיו"ב.
*. ראה גם לקו"ש חי"ח ע' 308.
4. מג"א ט, כב. ונפק"מ להלכה – ראה ירושלמי ריש מגילה. שו"ע ורמ"א או"ח סתרפ"ח ס"ז. וראה תענית כט, סע"א ואילך, הובא במג"א סתרפ"ו סק"ה.
5. וגם יו"ד וי"ט כסלו, ראה לקמן בפנים סעיף יו"ד.
6. דנוסף לזה שרוב ימי חנוכה הם בחודש כסלו, הרי ידוע (שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פמ"ב. "ה כי אתה נרי פי"ז) שכל ימי חנוכה כלולים ביום ראשון שלו. ובלשון הש"ס (שבת כא, ב) שביום ראשון ישנם כל ימים הנכנסים.
7. ראה רש"י שבת כא, ב ד"ה מאי חנוכה: על איזה נס קבעוה. וגם לדעת הרמב"ם (עיי"ש ריש הל' חנוכה. ובארוכה – לקו"ש ח"י ע' 142 ואילך) שתקנת יו"ט דחנוכה היא (גם) משום נצחון המלחמה – הרי זה שחנוכה הוא ח' ימים הוא מפני הנס שהי' בשמן (ראה לקו"ש שם הערה 13), נוסף לזה שרק משום נס זה נתקנה מצות הדלקת נ"ח, וכן הלל והודאה (מפרשים בשבת שם).
8. שבת שם.
9. ב"ר פ"ס, טז. רש"י עה"פ.
10. פרשתנו כד, סז.
11. להעיר ממשנ"ת בכ"מ השייכות דנ"ח לנרות שבת, וי"ל דמרומז גם בזה שהסוגיא דנ"ח היא במס' שבת; סיום הל' חנוכה ברמב"ם הוא בהדין "נר ביתו ונר חנוכה כו' נר ביתו קודם כו'". ועוד. וראה רש"י שבת כג, ב ד"ה בנים ת"ח. ולהעיר (שו"ע או"ח סרס"ד ס"ו) דבנש"ק מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית (ובשו"ע אדה"ז שם מוסיף) "כמו לנר חנוכה". וראה לקמן ע' 400 ואילך (והערה 3).

עמוד 184

12. אע"פ דלאידך גיסא – הנס דשרה ורבקה הי' בכל שבוע ובכל השנים ובזכות יחיד.
7.
13. ולהעיר: א) כמות השמן שבפך הייתה כדי להדליק בו יום אחד, משא"כ בנש"ק שהיא בהרבה פחות מזה (רק עד לאחרי אכילת הסעודה – שו"ע אדה"ז שם סרס"ג סי"ג. וראה שם ס"א, ס"ז וסי"ד) ב) לדעת כמה ראשונים (נסמנו באנציקלופדיא תלמודית ע' הדלקת הנרות ע' שיב) נרות מקדש צ"ל דולקים רק מערב עד בקר – משא"כ נרות שרה ורבקה דלקו ז' מעל"ע.
14. לטאו"ח סי' עת"ר.
15. שם (בתי' הא'). וכ"ה בתוס' הרא"ש שבת שם. ועוד.
16. או"ח שם סק"א ד"ה עוד תירץ. וכ"ה בתוס' הרא"ש שם.
17. או ש(רק) נתוסף השמן – ראה ט"ז שם סק"א. כלי חמדה פ' ויקהל (לה, כז־כח).

עמוד 185

18. מ"ב ד, ב ואילך. וראה גם מ"א יז, יד־טז (גבי אליהו).
19. בהבא לקמן ראה כלי חמדה שם. "המועדים בהלכה" (להרש"י זוין) ע' קנח, וש"נ. זו להיות כזה הבא מן ה"שמן למאור"31.
20. ר"פ תצוה. אמור כד, ב.
21. שבת כג, א.
22. נוסף לזה שלדיעה זו קשה עוד יותר, לכאורה, קושיא הנ"ל – דמכיון שנשתנה איכות השמן, הרי גם התכונות של שמן זית ליכא. אבל ראה לקמן ס"ו והערה 38.
23. מנחות פט, א. וש"נ. – הובא בפרש"י עה"ת ר"פ תצוה. ובאמור (כד, ג) ומדה זו הוקבעה להם.
24. זבחים פח, א.
25. בתוס' הרא"ש ופר"ח שם (ועוד) הקשו כן (רק) על הדלקת ליל א', להסברא שחילקו השמן לח' חלקים (וע"ז תי' שבליל א' נתנו כל השמן במנורה) – והקושיא שבפנים היא, שמכיון שצ"ל תן לה מדתה", הרי אף שכבר לא הי' להם שמן טהור כשיעור, מ"מ לפועל הי' חסר (גם) בשאר לילות קיום דין "תן לה מדתה" [וגם לפמ"ש בתוס' הרא"ש שם שדין זה הוא רק "היכא דאיפשר" – הרי עכ"פ יש בזה (וכן שיהיו הנרות מלאין) הידור]*, וידוע הביאור בזה שנעשה נס שיהי' שמן טהור (אף שטומאה הותרה בצבור) כי רצה ה' להראות חיבתן של ישראל שיוכלו לקיים המצוה בהידור.
26. לשון רש"י זבחים שם.
27. אבל ראה פרש"י הנ"ל (בהערה 23) דמדה הוקבעה להם.
. ע"פ מה שחקר בראש יוסף לשבת שם, דאם נאמר דבעינן כמדתה אפי' בדיעבד, במקרה שאין שמן כשר מספיק למנורה לכל הנרות, האם יש לערב בו שמן פסול כו', ע"ש – מקום לומר בנדו"ד שמחוייבים להוסיף משמן טמא (שהותרה בצבור) כדי לקיים "תן לה מדתה".

עמוד 186

28. ראה גם ב"ר (פי"א, ב): ברכו בנר .. הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום [אף שיש לפרש (עכ"פ בדוחק) הלשון "ולא חסר כלום" – שנתמלא הנר בשמן אחר. וראה במדב"ר ספט"ו]. וראה לקמן הערה 30.
29. שמו"ר (פ"ב, ה) – בנוגע לסנה.
30. משא"כ: א) בסנה שמפורש וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה (מקום האש ולא – סיבתו), ב) הא דב"ר הנ"ל אין הכרח שהי' אש טבעי. – בנוגע נרות שרה ורבקה הרי לא נאמר ש"לא חסר כלום", ובפשטות נ"ל שנחסר לאט לאט, כנ"ל בפנים ס"ב.
32. וכן הי' במשכן ומקדש (אף) שותצא אש מלפני ה' ותאכל גו' (שמיני ט, כד).
33. ענינו בעבודה ראה תו"א מקץ (לג, ג) ובכ"מ.
34. ואעפ"כ היו גם התוצאות דכליון השמן שבעבודה (ראה הערה הקודמת) – ויש לבאר עפמש"כ אדה"ז בשו"ע שלו (חאו"ח סתצ"ה קו"א סק"ב) בנוגע להבערה* וכ"ש וק"ו ופשיטא בנוגע להדלקת המנורה שענינה למאור. ואכ"מ.
35. ראה שו"ת הרשב"א סתי"ח, הובא בס' החקירה להצ"צ ע' 68. סה"מ תרע"ח ע' תכ.
36. יומא כא, א. וש"נ.
37. תרומה שם, יוד.
31. תרומה כה, ו. ועוד.
. וראה שו"ת אבני נזר (או"ח סי' רלח). התוהמ"צ להרגצ'ובי מע' הבערה ועוד.

עמוד 187

38. שאי"ז טבע הפכית ומנגד לטבעו הקודם, רק הוספה באיכות וכח שמן זה. ושמנים שונים (אפילו בשמני זית עצמן שונים, ואפילו בזית זה עצמו – ג' זיתים הם ובהם ג' כו' (מנחות פו, א)) אינם שווים במהירות הכליון שלהם בהדלקתן – כנראה בחוש. ולהעיר מד"ה החודש ה'ש"ת פ"ב: נהפך ליש אחר ובטבע אחרת .. באותו הסוג אבל הם מיני יש הפכים זמ"ז היינו בטבעים הפכים .. והשינוי הוא בטבע הפכית ממש. וראה שם בסוף הפרק, ובד"ה החודש עטר"ת פ"א. וראה שער היחוד והאמונה פ"ב (גבי קרי"ס). וראה – ע"ד ב' סוגי נסים ביצי"מ – לקו"ש ח"ה [המתורגם] ע' 176 הערה 27 ובשוה"ג שם. לקו"ש ח"ו [המתורגם] ע' 95. חי"ח ע' 242. ואכ"מ. בהעלם קריאת שהיא ואקיימנו

עמוד 188

39. בהבא לקמן ראה לקמן ע' 363 לקו"ש חי"ז הצדיקים, כדלקמן בפנים סעיף ח.
*. ומ"ש בתניא שם ש"קיום התורה ומצותי' תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' כו'" (היינו שהמסנ"פ צ"ל בגילוי, כדלקמן בפנים באופן הב') – כי הוא כדי ש"יוכל לעמוד נגד יצרו כו'" (תניא שם), ואופן הא' שבפנים הוא לנצחו בעבודת ע' 151 ואילך. וש"נ.
41. תניא ספכ"ה. ע'
40. ברכות רפ"ב. וראה מכילתא יתרו כ, ג.
42. דצער שייך כאשר התשוקה לזה היא בגילוי.
43. ברכות סא, ב. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ו 124. לקו"ש חי"ז ע' 283.

עמוד 189

*. ראה עד"ז לקו"ש חי"ז שם ואילך.
44. לקו"ת שלח לז, ד. ובכ"מ.
*. ועד"ז י"ל בנוגע החילוק בין הנס דאסוך השמן דאלישע (שהי' ניכר רק ברגע שנברא השמן נס), ונס הנרות דשרה ורבקה (שהי' ניכר גם אח"כ בעת שדלקו): אלישע הי' נביא – גלה סודו אל עבדיו הנביאים ((עמוס ג, ז) אדם המכריז ומשמיע (רש"י וארא ו, א) וראה אגה"ק סי"ט) – והנסים שלו שבכתובים הנ"ל – כולל נס האסוך – באו בקיום הבטחת אלי' הנביא שיהי' "פי שנים ברוחך" (מפרשים למ"ב ב, ט) – גילוי אור, שמספיק הרגש המסנ"פ בתחילת היום; שרה הוא שם ב"ן שיורד למטה לברר בירורים (תו"ח פרשתנו קכו, ב. ובכ"מ), חושך דעולמות בי"ע – שאז צ"ל זכרון המסנ"פ בגלוי במשך היום, כנ"ל בפנים סעיף ח.
45. נוסח ועל הנסים.
46. ראה שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פמ"ב. ועוד.

עמוד 190

47. ש"ב כב, כט. ד"ה זה בתו"א ושערי אורה (ועיי"ש ספי"ז).
48. ולכן ענינם של נ"ח הוא להאיר את החשך דוקא(תו"אסד"הרניושמחי(הב').סד"הנ"ח.שערי אורה סד"ה בכ"ה בכסלו. סד"ה רני ושמחי. ובכ"מ).
49. שערי אורה ד"ה כי אתה נרי פי"ז.
50. אגה"ק של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע לחג הגאולה די"ט כסלו תרס"ב. פאקסימיליא מהמכתב – בקונטרס ומעין ע' 17. נדפס גם ב"היום יום" בתחלתו. ובכ"מ. (משיחות מוצאי זאת חנוכה תשל"ה, י"ב תמוז תשכ"ו)
51. ראה ד"ה כי אתה נרי בתו"א (מא, א) ושערי אורה (ספי"ט) ד"והוי' יגי' חשכי" קאי על החשך דדורות האחרונים דעיקבתא דמשיחא.
52. אמ"ב שער הק"ש פנ"ד ואילך.
53. ראה בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות סעיף ה' ואילך.
54. ראה לקמן ס"ע 308 ואילך ובהערות שם.
55. ביאור ג' ענינים אלה ראה לקו"ש ח"ה ע' 3־432. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 100־99 ובהערות שם. לקו"ש ח"י ע' 106. ועוד.
56. תהלים קלט, יב.

מצוטט ב־4 עמודים

אגרות קודש 1

כרך כח ‹ י'תקפב לקו"ש חט"ו ע' 185

לקוטי שיחות 2

כרך ל ‹ הוספות ‹ חנוכה ‹ 303 לקו"ש חט"ו ע' 184
כרך טו ‹ חנוכה ‹ שיחה א ‹ 368 לקו"ש חט"ו ע' 184

תורת מנחם 1

מז - שנת תשכ"ו - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ו לקו"ש חט"ו ע' 187