שיחה א

191שיחה א

תולדות

א. הקשיים על המדרש "זה עשו" וההסבר הכללי לכך

על "ואלה תולדות יצחק" נאמר במדרש1, ש"(ואלה) מוסיף על הראשונים. על מה שכתוב למעלה הימנו בני ישמעאל, ומי היה? זה עשו ובניו שהיה בנו של יצחק" – ב"ואלה תולדות יצחק" הכוונה היא לעשו שהיה רשע כ"בני ישמעאל", ולכן כתוב "תולדת יצחק חסר, להוציא – יעקב מכלל הרשעים".

ל

יש להבין: לפי המדרש מוסב "ואלה תולדות..." לעשו, ואם כך יוצא, שהעיקר בפסוק, לפי המדרש, איננו " יעקב אלא עשו. אם כך, תמוה:

א) היכן מוצאים שבפרשה מודגש יותר עשו מאשר יעקב2?

ב) ועיקר: כיצד ייתכן לומר ש"ואלה תולדות יצחק" – "זה עשו",

ההסבר לכך, באופן כללי, הוא:

תוכנה של פרשת תולדות הוא עניני יצחק4 ועבודתו: תולדותיו, הליכתו לגרר, חפירת הבארות, ברכות יצחק. כיוון שהחידוש שבעבודת יצחק, לעומת עבודת אברהם שבפרשות הקודמות, התבטא בכך שיחסו הרוחני אל עשו היה שונה מיחסו של אברהם לישמעאל (כפי שיוסבר להלן), לכן פותחת הפרשה ב"ואלה תולדות יצחק"

"זה עשו". כלומר, שם הפרשה ותוכנה "תולדות", המכוון גם

"תולדות" במשמעות של עבודת יצחק, מעשיו וכדומה5, ניכרים בענין

ואלה תולדות" – "זה עשו"6.

192ב. שני ההפכים שבהבדל בין הקשר של ישמעאל לאברהם ושל עשו

ליצחק

בהבדל שבין הקשר של ישמעאל לאברהם ובין הקשר של עשו ליצחק קיימים שני הפכים:

מצד אחד, היה ישמעאל קרוב יותר " ברוחניות לאברהם, מאשר עשו ליצחק, שהרי ישמעאל חזר בתשובה "בחיי אביו"7, ונראה שהיה זה בגלל השפעת אברהם עליו, ואילו על עשו אין מוצאים שחזר בתשובה. להיפך, לפי פירוש חז"ל8, המוזכר בפירוש רש"י בפרשתנו9, הוא עיכב לאחר מותו את קבורת יעקב במערת המכפלה.

מצד שני, "אברהם10 יצא (ו"נפרד"11) ממנו ישמעאל", וישמעאל לא הוגדר כ"ישראל"12, ולכן הוא לא היה יורשו של אברהם, גם לאחר שחזר בתשובה, ככתוב13 "לא יירש בן האמה הזאת עם... יצחק". לעומת זאת עשו, למרות שגם הוא "יצא" ו"נפרד" מיצחק ("יצחק יצא ממנו עשו"10), בכל זאת הוא נשאר בגדר "ישראל (מומר)"14, והיה יורש, כפי שנאמר15

ירושה לעשו נתתי".

בפשטות ניתן היה להסביר את הסיבה לכך16:

ישמעאל לא היה יורש (ו"ישראל"), מפני שהוא היה "בן האמה". לכן, כמודגש בפסוק, "לא יירש בן האמה הזאת עם בני (של שרה)". אך לא כן עשו, שהיה בנה של רבקה.

אך מכך17 שחלק מבני יעקב היו 193"בני שפחות"18, ולמרות זאת נאמר על " יעקב ש"מטתו שלימה"19, שלא כאברהם וכיצחק שיצאו מהם ישמעאל ועשו, מובן, שלפני מתן תורה יכול היה גם "בן האמה" להיות יורש (ולהיסווג כ"ישראל")20.

חוזרת איפוא הקושיה למקומה: מהו ההבדל בין ישמעאל לבין עשו, אשר בגללו נחשב עשו ל"ישראל", ולא ישמעאל, למרות שדוקא הוא (ולא עשו) חזר בתשובה?

דבר זה מוכיח, שהקשר בין עשו ליצחק הוא עמוק יותר מן הקשר בין ישמעאל לאברהם, קשר שאיננו תלוי בחזרה בתשובה.

ג. הקושי על דברי חז"ל אודות קבורת "רישיה דעשו"

על הקשר המיוחד של עשו ליצחק נרמז גם במאמר חז"ל21, שקבורת "רישיה דעשו" (=ראש עשו) היתה

בגו עיטפיה דיצחק" (=בתוך חיקו של יצחק).

דבר זה הוא, לכאורה, תמוה ביותר: לפי ההלכה22 "אין קוברין רשע אצל צדיק", עד אשר, כמסופר בספרי נביאים23, שכשזרקו לקברו של אלישע גוף של נביא שקר24, עשה הקב"ה נס מיוחד של תחיית המתים25, ונביא השקר קם לתחיה כדי למנוע את קבורתו ליד אלישע. כיצד ייתכן, לפיכך, ש"רישיה דעשו" ייקבר "בגו עיטפיה דיצחק", במיוחד כאשר חז"ל26 בעצמם מדגישים, שזהו "רישי' דעשו רשיעא"?!

ההסבר לכך הוא27: רשעותו של עשו היא מצד גופו, אך מצד "רישיה", כאשר "רישיה" מנותק מן הגוף (מופרד28 מן המציאות הנמוכה) אין הוא רשע29. להיפך, יש לו קשר ליצחק, ולכן נשאר "רישיה"30 "בגו עיטפיה דיצחק".

194(בדומה למוסבר31 על השטן, שמצד שורשו למעלה "שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו"32, אך כאשר הוא יורד למטה הוא הופך לרע גמור, עד ש"נתן עיניו במקדש ראשון... שני והחריבו"33 – בדיוק להיפך מכוונה לשם שמים.

וכך אצל עשו: מצד "הולדתו" מיצחק, כלומר, מצד "ראשו" ו"שורשו" הרי הוא טוב, אך כאשר ה"ראש" וה"שורש" יורדים ומתקשרים לגופו של עשו, שהוא רע גמור, אין ניצוץ הקדושה יכול להאיר, כדוגמת הנאמר34 "נר רשעים ידעך").

ד. יתרונו של עשו על ישמעאל

וזהו יתרונו של עשו על פני ישמעאל:

גם אצל ישמעאל וגם אצל עשו נשאר "כוח האב"35, בהיותם "תולדות" של אברהם ויצחק, למרות שהם יצאו ונפרדו מהם, כדלעיל. ובמיוחד כיוון שצדיקים "דומין לבוראן"36, ויש קדושה נצחית במעשה ידיהם, ועל־אחת־כמה־וכמה בתולדותיהם.

כלומר, אצלם מתבטאת קדושתם של אברהם ויצחק37, אך כפי שהיא פועלת ומשפיעה מחוץ לתחום הקדושה (כ"מקום" שאליו "יצא ממנו").

ההבדל ביניהם הוא באופן שבו מתבטאת אצלם השפעת האבות:

אצל ישמעאל היה זה באופן שהביאו לחזרה בתשובה, אך מצד שני, גם לאחר חזרתו בתשובה הוא נשאר במצב של חוסר קשר לאברהם.

לעומת זאת עשו, למרות שמצד גופו היה ירוד מישמעאל, ולכן הוא לא חזר בתשובה, בכל זאת מצד "רישיה", כפי שהוא מנותק מגופו, הוא "בגו עיטפיה דיצחק".

ה. דוגמא לכך בהלכה: שני הסברים לשליחות

ניתן למצוא, בדרך האפשר, דוגמא בהלכה להבדל בין הקשר של ישמעאל לאברהם ובין הקשר של עשו ליצחק, בשני האופנים להגדרת השליחות38:

הגדרה אחת היא, שהשליח הוא 195מציאות בפני עצמו, אך לפי דין התורה נקבע, שעל־ידי מינוי השליח משתייכים מעשיו אל המשלח.

דרך אחרת להסבר בענין זה היא, שמציאות השליח נעשית ממש כמו ( המשלח, וכתוצאה מכך מעשיו הם מעשי המשלח.

ו. אברהם – ממעלה למטה, יצחק – ממטה למעלה

ההבדל הנ"ל בין "תולדות" אברהם (ישמעאל) ויצחק (עשו) הוא בהתאם " להבדל שבין דרכי עבודתם, כדלהלן.

אחד מן ההבדלים שבין עבודת אברהם לעבודת יצחק הוא39 שעבודת אברהם היא "מלמעלה למטה" – מגלה ומוריד אלקות למטה, ועבודת יצחק היא "ממטה למעלה" – זיכוך העולם ו"העלאתו" למעלה.

הבדל זה ניכר בפשטות בעבודתם: אברהם אבינו עסק בהבאה לידי הכרה וידיעה באלקות גם של בריות ירודות ביותר, ואפילו ערביים "שהם ( משתחווים לאבק רגליהם"40, ויצחק עסק בחפירת בארות – סילוק העפר, האדמה, האבנים והעצים המכסים על מים חיים הקיימים בתוך האדמה. עבודה זו בפנימיות היא זיכוך הנברא (ה"מטה") מ"ארציותו" וגסותו, עד שתתגלה בו החיות האלקית.

בכל אחת משתי הדרכים שלעיל

"מלמעלה למטה" ו"ממטה למעלה") יש יתרון, שאין באחרת:

על־ידי הורדה ממעלה למטה מושפע ומואר ה"מטה" מן ה"מעלה", אך אין ה"מטה" משנה את מהותו. בעניננו, לגבי אברהם: הכרזתם של הערביים על "א־ל עולם"41 לא היתה מצדם, מפני מהותם שלהם, אלא

ויקריא" – אברהם גרם להם להכריז כך. פעולתם מתייחסת, בעצם, לאברהם.

לפיכך, למרות שאברהם הביא לידי כך שהערביים "יכירו גדולתו"42, הרי הוא לא גרם להתרוממותו משפלותם. מהותם שלהם נשארה "מטה", ערביים כמקודם.

לעומת זאת גורמת עבודת יצחק, העלאה ממטה למעלה, לכך, שהקשר שבין "מטה" (העולם) לאלקות

"מעלה") נובע מה"מטה" – הוא עצמו משתנה, מתרומם, ומתקשר לאלקות, כשם שבחפירת בארות אין מביאים ושופכים לבור מים חיים ממקום אחר, אלא חופרים ומעלים את המים החיים

196ז. היתרון שבעבודת אברהם – גם מקומו של ה"מטה" מושפע על־ידי

ה"מעלה"

מצד שני, דוקא משום כך יש יתרון בהורדה מלמעלה למטה על־פני העלאה ממטה למעלה43:

בהשפעה ממעלה למטה מאיר האור האלקי ב"מטה" במקומו, בשפלותו44, כשם שאברהם החדיר הכרה בגדולת ה' אצל הערביים בדרגה שלהם. "

לא כן בהעלאה ממטה למעלה, שבה נוצר הקשר בין ה"מטה" לבין האלקות – ה"מעלה" – באמצעות התנשאות מן השפלות, מקומו של המטה עצמו איננו מואר.

זהו הטעם להבדל בין אברהם ליצחק בסדר עבודתם45: אברהם יצא מארץ ישראל והוריד את עצמו למצרים, אל המצרים וההגבלות של " חוץ־לארץ – הוא האיר גם בחוץ־לארץ. לעומת זאת, ליצחק היה אסור לצאת מארץ ישראל46, מפני שהוא "עולה תמימה"47. הוא יכול היה לעסוק ולשהות בחלק של העולם הנמצא בדרגה גבוהה, ארץ ישראל, ולא בשפלות של חוץ־לארץ. לפי עבודתו אין לחוץ־לארץ שום קשר לאור הקדושה.

ח. ההסבר להשפעתו של אברהם על ישמעאל

הבדל זה בין עבודת אברהם לעבודת יצחק הוא הסיבה להבדל בין תולדותיהם – ישמעאל ועשו:

בהתאם לעבודת אברהם, השפעה מלמעלה למטה, יוצא, שגם כאשר

תולדותיו" הם בבחינת "מטה" – "בן האמה", ואף "יצא לתרבות רעה"48, גם אז מגיעה אליו השפעת אברהם ומחזירה אותו בתשובה49.

(ומשום כך אין בלקיחת "האמה הזאת" על־ידי אברהם לאשה שום סתירה לעבודתו. להיפך, דוקא זוהי עבודתו, ה"מטה" קיים, והוא מוריד את האור לשם. וכך גם לגבי

תולדותיו": גם כשהכיר אברהם בכך שישמעאל הוא בבחינת "מטה"50, גם 197אז עבודתו היא להשפיע עליו, והוא " אף ביקש51 "לו ישמעאל יחיה לפניך").

אך כיוון שכל זה הוא השפעת אברהם, ו"משמת אברהם נפל"52, הרי " ישמעאל לא התעלה53 על־ידי כך לדרגת אברהם54. במהותו שלו הוא "יצא" ו"נפרד" מאברהם, ולכן אין יכול להיות יורש של אברהם, במיוחד55 לפי ההסבר שהיורש הוא – מציאותו של המוריש.

אך עבודתו של יצחק היא שה"מטה" עצמו מתעלה, וכך היה גם לגבי

תולדותיו" אשר מיד "כשנולדו" ממנו, הם כבר השתייכו לדרגתו שלו54.

(משום כך, אין אצלו מקום ללקיחת

אמה"*, שתולדותיה אינם קשורים לדרגה שלו56).

וכך גם עשו הוא ישראל (מומר) ויורש57.

אך כל זאת רק לגבי "רישיה דעשו"

החלק העליון שבו, כפי שהוא מצד שורשו. אך כאשר ה"רישיה" מחובר לגוף, כלומר, במקום ה"מטה" ממש, הוא "יצא" ו"נפרד" מיצחק, באופן שאין לו קשר לאור הקדושה – הוא איננו חוזר בתשובה, ולפיכך גרועה

קליפת עשו" יותר מ"קליפת ישמעאל"58.

שתי דרכים אלו בעבודת אברהם ויצחק הם הכנה לעבודת יעקב, ש"היו לו שתי הבחינות"59 – הן של אברהם והן של יצחק:

198הוא היה ופעל גם בחוץ־לארץ – הוא "השפיל את עצמו" אל מקום ה"מטה", אך שם הוא לא רק האיר את ה"מטה" כאברהם, אלא הקים את השבטים באופן ש"מטתו שלימה"60.

(משום כך הוא יכול היה לקחת שפחות, כי לפי עבודתו, יכולים גם תולדותיו מן השפחות להיות שבטים, ענפי האילן, ואף יותר מכך: שבטי י־ה61).

ט. ההסבר לכך שבפ' "תולדות" מסופר על ברכות יצחק

לפי האמור יובן גם מדוע חלק גדול מפרשת "תולדות" (שהוא עשו לפי המדרש) מדבר אודות ההכנות לברכות יצחק, ועל הברכות, כי גם בכך מתבטאת עבודת יצחק בקשר לעשו:

יצחק רצה לברך את עשו, למרות שהכיר במהות עשו, כיוון ש"ציד בפיו"62. ב"רישיה דעשו", מצד שורשו ומקורו, יש ניצוצות נעלים ביותר, כנשמותיהם של אונקלוס הגר, רבי מאיר וכו'63.

וכיוון שעבודת יצחק היא חפירת בארות, כפי שסופר קודם בפרשה – חפירה וגילוי של "מים חיים" החבויים בעומק האדמה – לפיכך רצה יצחק, באמצעות ברכותיו לעשו, ל"חפור" בו, ולגלות בו "מים חיים", ניצוצות הקדושה הכלולים ב"רישי' דעשו".

וכפי שעשו נראה ליצחק, הריהו ראוי לכך. אך כיוון ש"יצא ממנו עשו", אין הוא כלי לקבלת ברכות, ולפיכך ניתנו הברכות ליעקב, אשר דוקא לו64 ניתן הכח ל"ברר" את ניצוצות הקדושה של עשו65).

י. ההוראה: קירוב כל יהודי לתורה

ההוראה מכל האמור, באופן פשוט, אלינו, היא:

אם לעשו הרשע, שהיה לפני מתן תורה, ניתן התואר "ישראל" מפני שהוא בנו של יצחק, בלי להתחשב בהיותו מומר, ואם יצחק השתדל ל"חפור" בו ולגלות את החבוי בפנימיותו,

הרי על־אחת־כמה־וכמה כך הוא הדבר לגבי יהודים שלאחר מתן תורה. הכוח והחיות שבכל יהודי, ללא התחשבות במעמדו ומצבו, הוא "אנכי 199הוי'"66. ובמיוחד, כאשר גם בחיצוניותם נעלים מאד67 היהודים, שאינם מתנהגים כראוי, מדרגת עשו. בנוסף לכך, הרי בימינו רובם ככולם הם בגדר "תינוק שנשבה".

לפיכך, בודאי ובודאי צריך להתמסר לקירוב כל ישראל, גם אלה הרחוקים מאד מן היהדות. צריך "לחפור" ולגלות "מים חיים" הקיימים " אצל כל יהודי.

יא. צריך לקרב את היהודים אל התורה השלמה, ללא פשרות

עם זאת יש לדאוג לכך שאופן הקירוב יהיה כהוראת המשנה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"68: יש לקרב ולרומם את הבריות אל התורה, ולא, ח"ו, "לקרב" את התורה אל הבריות. אסור לערוך שום פשרות בתורה ובמצוות, אפילו כאשר חושבים שעל־ידי כך יקרבו יהודים לתורה ומצוות. התורה "עומדת לעולם ולעלמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת"69, ואי אפשר לעשות בה פשרות.

(דבר זה נרמז ברש"י בתחילת פרשתנו: ואלה תולדות – יעקב ועשו האמורים בפרשה. איזה "עשו" הוא

תולדות יצחק"? – אותו "עשו" ה"אמור" ב"פרשה", בתורה, אשר אותו מזכך יעקב לפי ההוראות שנאמרו בתורה).

העצה לזאת היא להביט על כל יהודי, כפי שהוא מצד "רישיה", ואז אין רואים את השפלות שבמצבו החיצוני, אלא את מצבו הפנימי, העצמותי, אשר מבחינה זו הוא קשור ורוצה70 לקיים את כל התורה כולה.

מתוך מבט כזה יעשה האדם ככל יכולתו כדי להעלות ולקרב את היהודי האחר לה' ולתורתו ולמצוותיה, לתורה

הערות

עמוד 191

  1. 1. שמו"ר פ"ל, ג.
  2. 2. ודוחק לומר שהוא מצד ב' הפסוקים באמצע הסדרה (כו, לד־לה) "ויהי עשו גו' ותהיין גו'".
  3. 4. משא"כ בפ' וירא וח"ש, שעניניו של יצחק שבהם הם פרטים בהסיפור (וענינו) של אברהם.
  4. 5. כפי' הספורנו עה"פ (משא"כ פרש"י – נת' בארוכה בלקו"ש ח"ה ע' 112 ואילך. ע' 354 ואילך (וראה שם ע' 360 התיווך בין ב' הפירושים)). וראה רש"י ר"פ נח: שעיקר תולדותיהם כו'.
  5. 6. לכאורה הי' אפשר לבאר ע"פ הידוע (תו"א פרשתנו יז, ג. תו"ח שם (ה, א ואילך) ובכ"מ) שעבודת יצחק – מלשון צחוק עשה לי אלקים – היא ביטול היש לאין, אתכפיא סט"א, ולכן תולדות (ועבודת) יצחק" מתבטא ב(בירור ד)עשו (וראה בארוכה לקו"ש ח"כ ס"ע 341 ואילך). אבל ביאור זה אינו מספיק. כי מטעם זה לא הי' מתייחס עשו ליצחק בתור בן – תולדות – כי אדרבה, העילוי שבקדושה הנעשה ע"י הסט"א הוא "י שבירת הסט"א. וכמרז"ל (ראה פסחים מב, ב. וש"נ. רש"י פרשתנו כה, כג) שמילוי ירושלים הוא ע"י חורבנה של צור.
  6. . ולא יעקב3?!
  7. 3. וגם לפרש"י ד"ואלה תולדות יצחק" הם " "יעקב ועשו האמורים בפרשה" – צריך ביאור (בפנימיות הענינים): מכיון שתוכן הסדרה הוא עבודת יצחק (כדלקמן בפנים), איך יתכן ששם הסדרה (המורה על תוכנה) הוא "תולדות" – לשון רבים – גם עשו, היינו שענינו ועבודתו של יצחק ע הוא (גם) עשו? והרי עשו יצא ונפרד ממנו (כדלקמן בפנים). וראה לקמן הערה 65.

עמוד 192

  1. 7. ב"ב טז, ב. ב"ר פנ"ט, ז. פרש"י לך טו, טו.
  2. 8. סוטה יג, א. ועוד. ח
  3. 9. כז, מה. וראה פרש"י ויחי מט, כא.
  4. 10. פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. ספרי דברים ו, ד. האזינו לב, ט. ברכה לג, ב.
  5. 11. לקו"ת ואתחנן ה, א. שה"ש ט, ד.
  6. 12. וכמש"נ (וירא כא, יב) "ביצחק יקרא לך זרע", שישמעאל לא הוי זרע אברהם (ראה תיב"ע שם. רמב"ן ריש פרשתנו. הנסמן בהערה הבאה. ועוד) – משא"כ עשו שנכלל ביצחק, כדמוכח ממרז"ל (נדרים לא, א) על פסוק הנ"ל "ולא כל יצחק", הרי שהוא נכלל ביצחק*. ועיין רמב"ן עה"פ (דברים ב, ד) "אחיכם בני עשו". וידועה השקו"ט ע"ד אמירת "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור" (שו"ע או"ח סתקצ"א ס"ז (ובשו"ע
  7. 13. וירא כא, י. וראה טור הארוך ופענח רזא "ש כה, ה. רא"ם וגו"א שם כד, י. ועוד.
  8. 14. קידושין יח, ריש ע"א. וראה לעיל הערה 12.
  9. 15. דברים ב, ה וברש"י שם*. קידושין שם.
  10. 16. ראה גם לקו"ש ח"י ע' 85 הערה 41.
  11. 17. וגם: מזה גופא שצ"ל ונאמר לו "לא יירש גו' עם בני עם יצחק" מוכח, שבכלל גם הוא יורש. שלכן "ולבני הפלגשים (כולל ישמעאל*) גו' נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי" (ח"ש כה, ו) – כדי שלא יהי' להם חלק בירושה. וראה כלי יקר ח"ש שם.
  12. . ולהעיר מב"ר פפ"ב, יג. פרש"י וישלח לו, ז. ד אדה"ז – שם סי"ב) ונ"כ, עיי"ש בארוכה). וראה הנסמן לקמן הערה 15 ובשוה"ג שם. ובבית האוצר (כלל א' אות ג' וי"ח) שקו"ט אם ישמעאל דינו כישראל מומר כמו עשו או לאו, עיי"ש.
  13. . אבל ברא"ש ומרדכי קידושין שם (וראה בארוכה שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך (פראג) סתתקכ"ח): דעשו לא ירש מאביו אלא לבניו כו'. וראה מהרי"ט והמקנה שם.
  14. . כדמוכח בסנה' (צא, א): באו בני ישמעאל .. ולבני הפלגשים גו' נתן אברהם כו'. וראה רש"י שם "ה אגטין.

עמוד 193

  1. 18. שהרי נקראו שפחות גם לאחרי נישואיהן, וגם לאחרי שילדו בן שני ליעקב (ויצא ל, ז. שם, יב). ועד שהכתוב מדגיש כמה פעמים שלא היו דומות לנשי יעקב (וישלח לב, כג. לג, א ואילך).
  2. 19. ויק"ר שם. ועד"ז במקומות שנסמנו לעיל הערה 10.
  3. 20. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ה ס"ע 234 ואילך.
  4. 21. תיב"ע ויחי נ, יג [ובסדור (כב, א) ותו"ח לך (פט, ד) מביאו בשם הזהר]. ולהעיר מסוטה יג, א: עיני' ..אכרעא דיעקב. ובפדר"א ספל"ט: לתוך מערת המכפלה.
  5. 22. סנהדרין מז, א. טושו"ע יו"ד סי' שסב ס"ה.
  6. 23. מ"ב יג, כא. סנהדרין שם.
  7. 24. רש"י סנהדרין שם.
  8. 25. שלא נמסר ביד שליח (תענית ב, סע"א).
  9. 26. תיב"ע שם. ובאותה שעה גופא בא לערער על קבורתו של יעקב במערת המכפלה (כנ"ל בפנים).
  10. 27. עייג"כ תו"א פרשתנו כ, סע"ב ואילך.
  11. 28. ראה תו"א (שם, ג): מצד בחינת המקיף כו'.
  12. 29. להעיר מפדר"א שם*: יצחק אחז בראשו של עשו והי' מתפלל כו' יוחן רשע כו'.
  13. 30. להעיר ד(גם) "גופי' קברו .. בחקל כפילתא" (תיב"ע שם). אבל בפדר"א שם: גויתו שלחו להר שעיר.
  14. . בההוצאה עם פי' הרד"ל – חסר מתיבות אלו עד סיום הפרק.

עמוד 194

  1. 31. סה"מ אתהלך־לאזניא ע' קנה. לקו"ת חוקת סב, א.
  2. 32. ב"ב טז, א.
  3. 33. סוכה נב, סע"א.
  4. 34. משלי כד, כ.
  5. 35. ראה זח"ב פז, א (לענין ישמעאל): ברי' דאברהם הוה ברי' דקדישא הוה. ובתו"ח פרשתנו (ג, ד): ישמעאל הי' בנו יוצא חלציו ממש .. ודאי ששרש ישמעאל משרש אור פנימי' דחסד דאברהם .. שגם שיצא למטה .. ודאי שגם בחי' פסולת .. דישמעאל יש לה שרש .. באור החסד האלקי דאברהם כו'. עיי"ש באורך.
  6. 36. במדב"ר פ"י, ה. ועוד.
  7. 37. ראה בארוכה תו"ח שם (לענין ישמעאל). ולהעיר מלקו"ת ואתחנן ה, א.
  8. 38. ראה בארוכה (והנפק"מ בפועל) לקח טוב (להר"י ענגעל) כלל א' ובהמצויין שם [וראה גם לקו"ש ח"ט ע' 323 ואילך. חי"ב ע' 148. ח"כ ע' 303]. ושם, שבפרטיות, יש ג' אופנים בשליחות, עיי"ש.

עמוד 195

  1. 39. בהבא לקמן – ראה תו"א ותו"ח ריש פרשתנו. אוה"ת שם (כרך ד'. תתקד, ב ואילך). ד"ה ואלה תולדות תרע"ח (ע' עג ואילך). ד"ה אריב"ל חצר"ת (בסה"מ קונט' ח"ב) פ"ז ואילך. לקו"ש ח"א [המתורגם] ע' 24 ואילך. ח"ה [המתורגם] ע' 73 ואילך. ועוד.
  2. 40. ב"מ פו, ב. פרש"י וירא יח, ד. החבויים באדמה, בבור עצמו.
  3. 41. וירא כא, לג. סוטה י, סע"א ואילך. וראה לעיל ע' 132 ובהנסמן שם.
  4. 42. לשון התו"א שם, ג.

עמוד 196

  1. 43. בהבא לקמן – ראה גם לקו"ש [המתורגם] – ח"ה ע' 7־76.
  2. 44. ראה תו"א ותו"ח (פ"ב. פי"א) שם, שדוקא ע"י אברהם נעשה הדירה בתחתונים.
  3. 45. ראה גם לקו"ש ח"א שם.
  4. 46. ועד"ז נולד מטיפה קדושה דוקא (ב"ר פמ"ו, ב) – ראה לקו"ש ח"א שם.
  5. 47. ב"ר פס"ד, ג. פרש"י פרשתנו כו, ב.
  6. 48. פרש"י וירא כא, יא. שם, יד (מתנחומא שמות א). וראה מדרז"ל (ופרש"י) עה"פ שם, ט.
  7. 49. אבל מ"מ אין זה כלל כמו פעולת אברהם על הערביים כו'. כי אצלם, מכיון שאינם שייכים כלל לאברהם, הרי ההכרה בגדולתו ית' אינה מתייחסת למציאותם הם (כ"א לאברהם); משא"כ ישמעאל ש"ברי' דאברהם הוה ברי' דקדישא הוה" הרי זהו ענינו ומציאות לבטא ענינו של אברהם, שה"מעלה" מאיר את ה"מטה" (גם במקום המטה), ולכן פועל עליו לשוב*.
  8. 50. ראה תו"א (יב, א): ואעפ"י שהוא יודע מהו ישמעאל*. וראה לך טז, יב וברש"י. מכילתא יתרו כ, ב. ספרי ברכה לג, ב.
  9. . ולכן נשאר בע"ת וצדיק גם לאחרי מות אברהם, עד מותו (ב"ב טז, סע"ב. פרש"י ח"ש כב, יז).

עמוד 197

  1. 51. לך יז, יח (וברש"י שם: יחי' ביראתך). " וראה תו"ח פרשתנו ג, סע"ד. לקו"ש ח"א [המתורגם] ע' 16 ואילך. לקוטי לוי"צ אגרות־קודש ע' לב.
  2. 52. ב"ר (ופרש"י) ס"פ חיי שרה. – ואף שהי' צדיק גם לאחרי מות אברהם (כנ"ל הערה 49 בשוה"ג) – הרי זה גופא הוא מצד קדושת אברהם שבו (להיותו בנו). וראה לעיל ע' 164.
  3. 53. להעיר מהדיעות שישמעאל לא עשה תשובה (ב"ר ספס"ב. ספס"ז. וראה אהבת איתן לע"י ספ"ק דמגילה. ב"ב שם). ואולי אפ"ל (שלא לאפושי מחלוקת, ובפרט מחלוקת במציאות) שהכוונה בזה שמצ"ע נשאר רשע. ודוחק.
  4. 54. ראה מדבר קדמות (להחיד"א) ע' גרים: (גרים) מאדום באים אך לא מישמעאל, ע"ש. כלי יקר פרשתנו כה, כג. מאמרי אדה"ז תקס"ב (ח"ב) ע' תקה. וראה לקמן בפנים סעיף ט'.
  5. 55. שו"ת צפע"נ דווינסק ח"א סי' קיח. ווארשא ח"א סקי"ח. ועוד.
  6. *. פרש"י פרשתנו כה, כו.
  7. 56. ע"ד שנולד מטיפה קדושה דוקא ולא יצא לחו"ל.
  8. 57. וזהו ששם הסדרה הוא "תולדות" (וקאי על עשו) – כי החידוש בעבודת יצחק הוא, לגלות בעשו בחי' "רישי'", שמשו"ז רואה גם בעשו שהוא בנו ומתולדותיו (ולכן רצה לברכו, כדלקמן ס"ט). בדוגמת חפירת בארות שמגלה המים חיים שבעובי האדמה.
  9. 58. ראה אוה"ת וירא צג, ב. לקולוי"צ לזהר כרך ב' ריש ע' שצט. ועוד. וראה ספרי האזינו וברכה דלעיל הערה 10. שבת יא, רע"א וברש"י שם (אבל ראה ר"ח שם. זח"ב יז, רע"א ובהנסמן בנצוצי זהר שם. בחיי נצבים ל, ז. ועוד).
  10. 59. תו"א ותו"ח ריש פרשתנו.
  11. . ולהעיר מאוה"ת ח"ש (קכא, א. תמה, רע"א): שאילולי הי' יודע שיצא לתרבות רעה כ"כ לא הי' רוצה כלל להחזיקו אלא הי' סבור שיהי' גם הוא הגון וחשוב רק לא כיצחק.

עמוד 198

  1. 60. ולכן "עיקר הזווג (דמ"ת) ע"י יעקב שהי' מטתו שלמה" (אוה"ת ח"ש קכו, א) – כי מ"ת ענינו חיבור עליון ותחתון.
  2. 61. תהלים קכב, ד.
  3. 62. פרשתנו כה, כח.
  4. 63. תו"א פרשתנו כ, ג. ח
  5. 64. וי"ל שזהו מפני שיש בו ב' הבחינות דאברהם ויצחק (כנ"ל סעיף ח') – ולכן ביכלתו לפעול בירור בה"מטה" כמו שהוא במקומו. ולהעיר מלקו"ש ח"י ע' 88 ואילך.
  6. 65. תו"א שם. וראה אוה"ת פרשתנו (כרך ד'. תשצט, ב): וזהו שפירש"י ואלה תולדות כו' יעקב ועשו האמורים בפרשה דהיינו ע"י יעקב הוא מברר גם את בחי' עשו ומעלה ממנו ניצוצי הקדושה. וראה לקו"ש "כ (ע' 2־341).

עמוד 199

  1. 66. לקו"ת ר"פ ראה. ובכ"מ. וראה סנה' מד, רע"א: אע"פ כו' ישראל הוא.
  2. 67. ראה חגיגה בסופה. וש"נ.
  3. 68. אבות פ"א מי"ב. תמימה. (משיחת ש"פ תולדות תשכ"ח)
  4. 69. רמב"ם הל' יסודי התורה רפ"ט.
  5. 70. רמב"ם הל' גירושין ספ"ב.

מצוטט ב־6 עמודים

לקוטי שיחות 2
  1. כרך ל ‹ וישלח ‹ שיחה ג ‹ 167 לקו"ש חט"ו ע' 192
  2. כרך ה ‹ לך לך ‹ שיחה ב ‹ 72 לקו"ש חט"ו ע' 194
תורת מנחם 2
  1. כד - שנת תשי"ט - חלק ראשון ‹ בס"ד. יום ב' דחג הסוכות, ה'תשי"ט לקו"ש חט"ו ע' 193
  2. נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשכ"ח לקו"ש חט"ו ע' 191
מאמרי אדה"ז ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 2
  1. תקס"ט ‹ יונתי בחגוי הסלע ‹ צט לקו"ש חט"ו ע' 193
  2. תקס"ט ‹ להבין שרשי הדברים ‹ קי לקו"ש חט"ו ע' 193