112
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שהמלה "תולדות" יכולה להתפרש במשמעות של מאורעותיו של האדם (ישוביהם וגלגוליהם), הרי הוא יכול היה להסביר שגם במלים "תולדות יצחק" הכוונה היא למאורעותיו3, המופיעים בסמוך ל"ואלה תולדות יצחק"8. מנין הוא מסיק שבמלה "תולדות" כאן הכוונה היא דוקא לילדים, אשר משום כך הוא מוכרח להסביר שב"תולדות יצחק" הכוונה היא ל"יעקב ועשו" המופיעים רק מאוחר יותר?
ב) לצורך פירושו של רש"י, שהמלים "תולדות יצחק" אינן אמורות לגבי המאורעות המופיעים מיד לאחר מכן, אלא לגבי "יעקב ועשו", הכרחי, לכאורה, לצטט רק את המלים "תולדות יצחק". מדוע מצטט רש"י ב"דיבור המתחיל" גם את המלה "ואלה"?
ג) "האמורים בפרשה" – והרי עשו נולד לפני יעקב, ולפיכך צריך היה רש"י לומר "עשו ויעקב"9 – עשו לפני יעקב10. כפי שאכן מתבטא הרמב"ן11, אשר אף הוא מסביר שהמלים "תולדות יצחק" אמורות לגבי בניו של יצחק המוזכרים מאוחר יותר, בניסוח "עשו ויעקב". מדוע אומר רש"י "יעקב ועשו"12?
ג. "ואלה" בהמשך ל"תולדות ישמעאל"
את שתי הקושיות הראשונות שלעיל [מדוע אין רש"י מסביר שמשמעות המלה "תולדות" כאן היא מאורעות, ומדוע הוא מצטט גם את המלה "ואלה"], ניתן היה, לכאורה, ליישב זו על ידי זו – שרש"י מצטט את המלה "ואלה" משום שמלה זו מחייבת שבביטוי "תולדות יצחק" הכוונה היא לילדיו, ולא למאורעותיו:
המלה "ואלה" (בוא"ו החיבור) היא
הערות
- 3.
- 8. ובפרט, שלפי פירוש זה, אין צריך להפירוש "וע"י שכתב כו' לפי שהיו ליצני הדור כו'" – כי גם "אברהם הוליד את יצחק" הוא ממאורעות (ותולדות) יצחק (ראה גו"א ולבוש כאן – נעתק בשוה"ג להערה 2).
- 9. ואין לומר שמה שרש"י מקדים יעקב לעשו היינו לפי שיעקב נוצר ראשונה (רש"י פרשתנו כה, כו) – כי [נוסף לזה שבדה"י נאמר (נעתק להלן סעיף ה') "ובני יצחק עשו וישראל" (ודוחק לחלק בין "בני" ל"תולדות")] מכיון שרש"י עצמו כותב "האמורים בפרשה", הו"ל למנותם כהסדר שאמורים בהפרשה. וראה לקמן סעיף יו"ד.
- 10. בספורנו, כי"ק ואוה"ח (כה, כ) – שעשו נולד מצד רבקה [אחות לבן הארמי, כי רוב בנים דומין לאחי האם]. וראה גם ב"ר פס"ה, ד: שהדבר תלוי בה. אבל אין לומר שמטעם זה מקדים רש"י יעקב לעשו ב"תולדות יצחק" – כי (א) בפרש"י עה"ת לא נזכר כל זה כלל, ואפילו לא ברמז. ואדרבה, מפירוש רש"י שם "וכי עדיין לא נכתב כו' אלא להגיד שבחה כו'" (ודלא כפירוש הספורנו וכו') משמע, שס"ל שלא זוהי* הסיבה שעשו הי' רשע. (ב) אפילו באם רשעת עשו היתה מצד רבקה, אי"ז טעם מספיק להקדים את יעקב לעשו ב"תולדות יצחק", מכיון שעשו נולד לפני יעקב. וכדמוכח ממ"ש בדה"י (נעתק להלן שם) ובני יצחק עשו וישראל.
- 11. וכ"ה בראב"ע כאן.
- 12. ובפרט, שרש"י עצמו אומר כאן "האמורים בפרשה" – והרי בפרשה זו נאמר עשו לפני יעקב.
- . אפילו לא מה שרבקה היתה בת בתואל. ומכ"ש לא מה שהיתה אחות לבן, שהרי בפרש"י וארא ו, כג: מכאן למדנו הנושא אשה צריך לבדוק באחי'.
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ו - הטקסט מספריא
ואחרי כן יצא אחיו וגו'. שָׁמַעְתִּי מִ"אַ הַדּוֹרְשׁוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ, בְּדִין הָיָה אוֹחֵז בּוֹ לְעַכְּבוֹ, יַעֲקֹב נוֹצַר מִטִּפָּה רִאשׁוֹנָה וְעֵשָׂו מִן הַשְּׁנִיָּה; צֵא וּלְמַד מִשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁפִּיהָ קְצָרָה, תֵּן לָהּ שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ אַחַר זוֹ – הַנִּכְנֶסֶת רִאשׁוֹנָה תֵּצֵא אַחֲרוֹנָה וְהַנִּכְנֶסֶת אַחֲרוֹנָה תֵּצֵא רִאשׁוֹנָה; נִמְצָא עֵשָׂו הַנּוֹצָר בָּאַחֲרוֹנָה יָצָא רִאשׁוֹן וְיַעֲקֹב שֶׁנּוֹצַר רִאשׁוֹנָה יָצָא אַחֲרוֹן, וְיַעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ, שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לְלֵדָה כְּרִאשׁוֹן לִיצִירָה, וְיִפְטֹר אֶת רַחְמָהּ וְיִטֹּל אֶת הַבְּכוֹרָה מִן הַדִּין:
בעקב עשו. סִימָן שֶׁאֵין זֶה מַסְפִּיק לִגְמֹר מַלְכוּתוֹ עַד שֶׁזֶּה עוֹמֵד וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ:
ויקרא שמו יעקב. הַקָּבָּ"ה; דָּ"אַ אָבִיו קָרָא לוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם אֲחִיזַת הֶעָקֵב:
בן ששים שנה. י' שָׁנִים מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּת י"ג שָׁנָה וּרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן, וְי' שָׁנִים הַלָּלוּ צָפָה וְהִִמְתִּין לָהּ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו לְשָׂרָה; כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה, יָדַע שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ (יבמות ס"ד), וְשִׁפְחָה לֹא רָצָה לִשָּׂא, לְפִי שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה לִהְיוֹת עוֹלָה תְמִימָה:
בעקב עשו ESAU’S HEEL — a sign that this one (Esau) will hardly have time to complete his period of domination before the other would rise and take it (his power) from him
ויקרא שמו יעקב AND HE CALLED HIS NAME JACOB — The Holy One, blessed be He, thus named him (Midrash Tanchuma, Shemot 4). [Some versions add: He said to them (to those who gave Esau that name cf. Genesis 5:25): You have given your first-born a name, I, too, will give my son, my firstborn, (cf. Exodus 4:23) a name. That is what is written, “And He called his name, Jacob” (Genesis 26:26).] Another explanation is: his father called him Jacob because he was grasping Esau’s heel.
בן ששים שנה THREESCORE YEARS OLD — Ten years passed from the time when he married her until she became thirteen years old and capable of child-bearing, and a further ten years he hopefully waited as his father did in regard to Sarah. When even then she did not become with child he realised that she was barren and he prayed for her. But He did not wish to take a maidservant as a second wife because he had been sanctified on Mount Moriah to be a burnt-offering without blemish.
אור החיים על בראשית כ״ה:כ׳ - הטקסט מספריא
וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ זְמַן נִשּׂוּאָיו מַה שֶׁלֹּא נָהַג כֵּן בְּאַבְרָהָם, בָּא לָתֵת טַעַם לְעִכּוּב הַזְּמַן שֶׁשָּׁהָה יִצְחָק בְּלֹא נִשּׂוּאִין עַד עֲבוֹר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְאָמַר הַטַּעַם בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בִּשְׁבִיל קִיחַת רִבְקָה שָׁהָה עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּכְמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר לוֹ לְאִשָּׁה פֵּרוּשׁ לוֹ מְיֻחֶדֶת הִיא בַּת זוּגוֹ. הָא לָמַדְתָּ שֶׁקּוֹדֶם לָהּ לֹא הָיְתָה לוֹ בַּת זוּג, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, וְהִיא קְטַנָּה הָיְתָה שֶׁנּוֹלְדָה בָּעֲקֵדָה כְּשֶׁהֻכְשַׁר לְהוֹלִיד. וּמֵעַתָּה אֵין תַּרְעוֹמֶת עַל יִצְחָק שֶׁשָּׁהָה עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה, גַּם עַל אַבְרָהָם שֶׁעִכֵּב עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה, כִּי אָז הָיְתָה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים כְּפִי הַחֶשְׁבּוֹן.
בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי וְגוֹ׳ אֲחוֹת וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁחָזַר הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ זֶה – לֹא לְהַשְׁמִיעֵנוּ בַּת מִי הִיא, אֶלָּא לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָא עַל רִבְקָה, לְפִי שֶׁאוֹמֵר בְּסָמוּךְ ״וַיֵּעָתֶר לוֹ ה׳״ – לוֹ וְלֹא לָהּ, וְתָבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר כִּי טַעַם הַדָּבָר לְצַד פְּחִיתוּת רִבְקָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא רְאוּיָה הִיא לִשְׁמֹעַ אֵלֶיהָ אֱלֹהִים. לָזֶה הִקְדִּים לוֹמַר בַּת בְּתוּאֵל, לוֹמַר כִּי זוֹ הִיא סִבָּה לְמָה שֶׁהֶעְתִּיר ה׳ לְיִצְחָק, כִּי הוּא בֶּן אַבְרָהָם וְהִיא בַּת בְּתוּאֵל. וְכָפַל לוֹמַר הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם לְהָעִיר כִּי נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ ״הָאֲרַמִּי״ לוֹמַר הָרַמַּאי, כִּי אִם נִתְכַּוֵּן לְכַנּוֹתוֹ לְשֵׁם עִירוֹ הֲרֵי הוּא אָמוּר. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה, לְצַד שֶׁלֹּא נִתְפַּרְסֵם רִשְׁעוּתוֹ בָּעוֹלָם, בָּא לְהוֹדִיעוֹ כִּי רָשָׁע הָיָה, וּבְאֶמְצָעוּתוֹ לֹא הֻכְשְׁרָה תְּפִלַּת רִבְקָה כִּתְפִלַּת יִצְחָק.
וְאָמְרוֹ אֲחוֹת לָבָן לְלֹא צֹרֶךְ, וְנוֹסָף שֶׁכְּבָר יָדַעְנוּ, אֶלָּא הַטַּעַם הוּא שֶׁבָּא לְלַמֵּד זְכוּת עַל רִבְקָה בִּרְאוֹתֵנוּ שֶׁיָּלְדָה בֵּן רָשָׁע מֻבְהָק, וְתֹאמַר אֵיךְ מִבֶּטֶן בָּרוּךְ יָצָא אָרוּר, לָזֶה אָמַר כִּי זֶה הוּא סִבָּה לַדָּבָר הֱיוֹתָהּ אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, פֵּרוּשׁ הָרַמַּאי בְּתוֹסֶפֶת רֶשַׁע עַל אָבִיו, וּכְבָר קָדְמוּ חֲזַ״ל (בבא בתרא קי.) רוֹב הַבָּנִים, לַטַּעַם הַיָּדוּעַ, וְלָזֶה יָצָא עֵשָׂו, וְזוּלַת זֶה צֶאֱצָאֶיהָ צַדִּיקִים הָיוּ יוֹצְאִים מִמֶּנָּה, כִּי צַדֶּקֶת גְּמוּרָה הָיְתָה, וְהָעֵד ״לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ״, וְאָמְרוּ זַ״ל (בראשית רבה פס״ג) וְכוּ׳. וְשֶׁלֹּא תֹּאמַר וְאִם כֵּן וְלָמָּה לֹא נָתַן לֵב יִצְחָק לִבְדֹּק בְּאָחִיהָ, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר לוֹ לְאִשָּׁה וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה, וְזוּלַת זֶה לֹא הָיָה נוֹשֵׂא אֲחוֹת רָשָׁע.
עוֹד רֶמֶז בְּהוֹדָעַת אֲחוֹת לָבָן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה ס:יג) שֶׁטַּעַם רִבְקָה שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה הוּא לְצַד בִּרְכַּת לָבָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּי בִּרְכָתוֹ תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה טוֹב. לָזֶה קוֹדֶם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כִּי עֲקָרָה הִיא, קָדַם לוֹמַר טַעַם הַדָּבָר וְאָמַר ״אֲחוֹת לָבָן״, וְזוֹ הָיְתָה סִבָּה שֶׁנֶּעֶקְרָה רִבְקָה עַד שֶׁהֻצְרְכוּ לִתְפִלָּה.
בראשית רבה ס״ה:ד׳ - הטקסט מספריא
וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ (בראשית כו, לה), לָמָּה לְיִצְחָק תְּחִלָּה, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה רִבְקָה בַּת כְּמָרִים לֹא הָיְתָה מַקְפֶּדֶת עַל טִנֹּפֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁהָיָה בֶּן קְדוֹשִׁים הָיָה מַקְפִּיד עַל טִנֹּפֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, לְפִיכָךְ לְיִצְחָק תְּחִלָּה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לְיִצְחָק תְּחִלָּה, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, כג): וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, לְפִיכָךְ לְיִצְחָק תְּחִלָּה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לְיִצְחָק תְּחִלָּה, אֶלָּא דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וְדַרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לִהְיוֹת יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ וְלָמֵד בִּינָה מִבְּנֵי אָדָם, וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁכָּהוּ עֵינָיו וְהוּא יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַבַּיִת, לְפִיכָךְ לְיִצְחָק תְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי גָּרַם לְהוֹרוֹ לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
הטקסט של Rashi on Bereshit Rabbah 65:4 אינו זמין בספריא.
רש"י על שמות ו׳:כ״ג - הטקסט מספריא
אחות נחשון. מִכָּאן לָמְדוּ, הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה צָרִיךְ לִבְדֹק בְאַחֶיהָ (בבא בתרא ק"י):
אחות נחשון THE SISTER OF NAASHON — Hence they (the Rabbis) learned (i.e. from the fact that Scripture states who her brother was when it mentions her marriage to Aaron) that he who is about to take a wife should strictly investigate who her brothers are (Bava Batra 110a).
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך טו ‹ תולדות ‹ שיחה א ‹ 191 לקו"ש ח"ה ע' 112
תורת מנחם 2
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.