160

עולם"²⁴ מפרש רש"י, שאברהם השפיע עליהם שידעו, ש"לא משלי אכלתם אלא משל מי שאמר והיה העולם" – העולם שייך ל"אלוקה העולם".

לפי כל האמור לעיל מובן:

א) מימי אנוש ידעו את שם הקדוש־ברוך־הוא, אך הפכו אותו לחולין, כלומר, לא היו מכירים בו אז.

ב) לפני פעולת "ויקרא" של אברהם, חשבו ש"משלי אכלתם", וכך בכל דבר. ומובן, ששמו לא היה רגיל, כי כל דבר היה של האדם או של חבירו וכדו'.

ג) ממילא הכירו שהוא "אלקי השמים", אך "באי העולם", לא היו מכירים בו²⁵, לפני דברי אברהם אליהם – "ויקרא" – הם חשבו ש"משלי אכלתם",

ד) ו"בארץ" לא היו רגילים לדבר אודות ה"שמים", ולכן גם שמו לא היה רגיל, למרות שהכירו את שמו, "אלקי השמים".

ה) אברהם הרגיל לא רק את "שמו", אלא גם אותו עצמו, הרגלתיו, עד כדי מצב של "אלקי הארץ" – בכל אכילה וכדומה 1) הוא אמר להם ש"משלו אכלתם" 2) אמר להם ברכו – "בפי"

ו) על הפסוק "הנפש אשר עשו בחרן" אומר רש"י שהוא גייר אותם²⁶. כלומר, הם הכירו בו. ואילו לגבי ה"בריות" נאמר רק ש"הרגלתיו בפי", אך אין הם מכירים בה'.

ז. ההבדל בין עבודת אברהם בחרן לבין עבודתו בארץ ישראל

ההסבר לכך בפנימיות הענינים הוא:

לכאורה, יש להבין: החידוש שגרם אברהם "עכשיו" הוא, שהקדוש־ברוך־הוא הוא גם "אלקי הארץ", כי "אלקי השמים" הוא היה תמיד. ואם כך, מדוע כופל רש"י בלשונו ומאריך: "עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ... אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ", ואין הוא אומר בקצרה "עכשיו הוא גם אלקי הארץ אבל כשלקחני מבית אבי לא היה אלקי הארץ"²⁷?

ההסבר לכך הוא²⁸: כאשר היה אברהם בחוץ־לארץ, בחרן, היתה דרגתו באופן של העלם מבחינת החכמה, לכן היה אז שמו "אברם" – אב רם, מלשון רוממות והעלם. וזוהי המהות של "חרן", שהיא בגימטריא