150
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
את האור האלקי הנעלה מן העולם, " צריך העולם להיות "לשבת", ראוי ומוכן לכך, וזה נעשה באמצעות שבע מצוות בני נח, שמהותם הוא סדר וישוב העולם.
לפיכך, כאשר עובר בן נח על אחת משבע המצוות, הוא חייב מיתה, " ביטול מציאות, ללא הבדל על איזו מהמצוות עבר60, כי כל הסיבה למציאותו איננה כמטרה בפני עצמה, אלא "בשביל ישראל", וכאשר אין הוא מבצע תפקידו, הוא מאבד ממילא את " היסוד לקיומו בעולם.
וכיוון שעל כך מתבססת מציאותו, צריך היה דבר זה להיות ניכר כבר לגבי היהודי הראשון – אברהם, וגם ענין זה מודגש בפרשת חיי שרה, בכל שלושת עניניה, כדלהלן.
ח. מציאותם של הגויים "בשביל ישראל"
בפרשיה הראשונה מודגש הדבר בדברי אברהם "גר ותושב... אם תרצו הריני גר ואם לאו...":
ארץ ישראל נבראה על־ידי הקב"ה בכוונה למוסרה לישראל. רצונו הקודם ש"ברצונו נתנה להם" 61, לאומות העולם, הוא למען* הכוונה של
ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". כל זה באופן, שלכל חלק של ארץ ישראל היה זמן ודרך משלו למסירתו לישראל62: ארץ ישראל בכללותה היתה צריכה להינתן לישראל רק בזמן יהושע (קודם לכן היה עלול להיות
תרבה עליך חית השדה"*) באמצעות כיבוש63. מערת המכפלה היתה צריכה לעבור לאברהם (לקבורת שרה) על־ידי קנייתה מבני חת64.
זאת היתה כוונת אברהם באומרו
אם תרצו הריני גר, ואם לאו... אטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה
הערות
- 60. בידי אדם או בידי שמים. ראה סנהדרין נח, ב. רמב"ם הל' מלכים ספ"ט. רמב"ן עה"ת וישלח לד, יג. וראה לקו"ש שם ע' 158 הערה 61.
- 61. פרש"י ר"פ בראשית.
- *. ראה זח"א פג, א: אי לא אתייהבית ארעא קדישא לכנען בקדמיתא וישלוט בה לא הות ארעה חולקי' ועדבי' דקב"ה. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 11 ואילך. וע"פ דרך הפשט הטעם שהקב"ה נתנה מתחלה להם – ראה שיחת מוצש"ק פ' בראשית תשל"ט, שלא תהא הארץ שממה ורבו עליך כו' (ע"ד משפטים כג, כט) עד שיהי' עם ישראל, עיי"ש בארוכה.
- 62. עפ"ז יש להוסיף ביאור במש"כ בצפע"נ (הל' תרומות שבהערה 22) "דלאחר כבוש זכו למפרע", "דאף דא"י מוחזקת מ"מ מתחילה בעי קנין גמור ואח"כ נעשית מוחזקת למפרע".
- *. עקב ז, כב.
- 63. וקני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד (פרש"י לך טו, יט. ב"ר ספמ"ד). אף שכולם ניתנו לאברהם ביחד בברית בין הבתרים.
- 64. ועד"ז חלקת השדה אשר קנה יעקב בשכם (וישלח לג, יט. וראה ב"ר פ' עט, ז: זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף כו'). ולהעיר ממחז"ל (פדר"א פכ"ו. מדרש הגדול ויגש מו, לד. מז, יא. רבותינו בעה"ת ויגש מו, כט) דפרעה נתן ארץ גושן לשרה, וברד"ק יהושע (יא, טז): ובדרש אומר כו' והיא נבלעת בתוך ערי ישראל. ראה רבותינו בעה"ת שם. רד"ל לפדר"א שם. לקמן ע' 440 ואילך.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ט׳ - הטקסט מספריא
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון:על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצאו שבע מצות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.
בן נח שעבד ע"ז הרי זה חייב והוא שיעבוד כדרכה וכל ע"ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה וכל שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה ואף על פי שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחין אותו להקים מצבה ולא ליטע אשרה ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי.
בן נח שבירך את השם בין שבירך בשם המיוחד בין שבירך בכינוי בכל לשון חייב מה שאין כן בישראל.
בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו וכן אם הרג טריפה או שכפתו ונתנו לפי ארי או שהניחו ברעב עד שמת הואיל והמית מכל מקום נהרג וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו מה שאין כן בישראל.
שש עריות אסורות על בני נח:האם ואשת האב ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעה ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכור והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה.
בן נח חייב על מפותת אביו ואנוסת אביו הרי היא אמו מכל מקום וחייב על אשת אביו אפילו לאחר מיתת אביו וחייב על הזכור בין קטן בין גדול ועל הבהמה בין קטנה בין גדולה והוא נהרג לבדו ואין הורגין את הבהמה שלא נצטוו בהריגת בהמה אלא ישראל.
אין בן נח חייב על אשת חבירו עד שיבא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עליה שנאמר והיא בעולת בעל במה דברים אמורים בבן נח שבא על בת נח אבל עכו"ם הבא על הישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב ואם היתה נערה מאורסה נסקל עליה כדיני ישראל בא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הרי זה בחנק כדיני ישראל אבל אם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה הרי זה כמי שבא על אשת עכו"ם חבירו ויהרג בסייף.
בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה הרי זה נהרג עליה משום אשת חבירו ואינו חייב עליה עד שיפשט הדבר ואמרו לה העם זו דבית עבד פלוני ומאימתי תחזור להתירה משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין.
בן נח חייב על הגזל בין שגזל עכו"ם בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש או הכובש שכר שכיר וכיוצא בו אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה על הכל הוא חייב והרי הוא בכלל גזלן מה שאין כן בישראל וכן חייב על פחות משוה פרוטה ובן נח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו שניהן נהרגין עליה.
וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד ומותר הוא בדם מן החי.
אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי ממנו.
השוחט את הבהמה אפילו שחט בה שני הסימנין כל זמן שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורשין ממנה אסורין לבני נח משום אבר מן החי.
כל שאסור על ישראל משום אבר מן החי אסור על בני נח ויש שבני נח חייבין ולא ישראל שבני נח אחד בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חייבין עליה משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי ואבר ובשר הפורשין מן המפרכסת אע"פ ששחט בה ישראל שני סימנין הרי זה אסור לבני נח משום אבר מן החי.
וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.