שיחה א

137שיחה א

מר־חשון

כ'

א. שתי הגירסאות בסוף מסכת ברכות ומסכת מועד קטן

במאמר חז"ל בסוף מסכת ברכות (וכן בסוף מסכת מועד קטן¹) ישנן שתי גירסאות: א) "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם " הבא...", ב) "צדיקים אין להם מנוחה..." (גירסא זו² מובאת בכמה מקומות³).

ויש לומר, שההבדל בלשונן של הגירסאות מבטא הבדל בתוכנן: לפי הגירסא "תלמידי חכמים אין להם מנוחה..." מדובר במאמר חז"ל זה

* אודות המעלה המיוחדת הקיימת רק בלימוד התורה "תלמידי חכמים" – כדלהלן. ואילו לפי הגירסא "צדיקים אין להם מנוחה..." אין מדובר כאן אודות המעלה המיוחדת שבלימוד התורה, כי התואר "צדיק" כולל⁴ גם

מארי עובדין טבין"⁵ (=בעלי מעשים טובים), אשר אינם תלמידי חכמים.

יש להבין את ההסבר להבדל בין שתי השיטות.

ב. תורה ומצוות – אין סוף וסוף

את הענין של "תלמידי חכמים אין להם מנוחה..." מסביר האריז"ל 138ב"ליקוטי הש"ס": "כי בעולם שלאחר המיתה תלמידי חכמים עוסקים בתורה עולין מדריגה למדריגה ומישיבה – לישיבה... כי כמו שה' יתברך אין לו סוף, כך תורתו אין לה סוף".

לפי זה מובן הטעם לגירסא "תלמידי חכמים אין להם מנוחה..." – כי רק התורה, או בביטוי הידוע – ה"חפצא" של מצות תלמוד תורה – הוא בבחינת "אין לה סוף"⁶, ולכן אין מנוחה וסוף גם לעליותיהם של ה"גברא" של מצות תלמוד תורה – תלמידי החכמים העוסקים בתורה. לעומת זאת המצוות, למרות שגם הן ציוויים של הקדוש־ברוך־הוא שהוא אין סוף, בכל זאת הן עצמן מוגבלות⁷, ואדרבה: צריכה להיות הגבלה – הן בכלל המצוות שעליהן אנו מצווים "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו", "לא תוסיפו ולא תגרעו"⁸ (לעומת מצות תלמוד תורה, שחייבת להיות באופן של תוספת בהבנה וכו' – כנאמר בהלכות תלמוד תורה⁹), והן בכל מצוה בפרט: תפילין

דוקא ארבע פרשיות, ולא חמש וכדומה¹⁰.

לכן גם אצל ה"גברא" של המצוות האחרות – מארי עובדין טבין – יש סוף ומנוחה.

כלומר, שני האופנים של מנוחה וחוסר מנוחה, מקבילים לשתי הבחינות: גבול, ובלי גבול.

ג. חובת הגברא בתורה ומצוות

בדומה לכך יש הבדל בין התורה לבין המצוות לגבי אופן חובת האדם בהם – גברא: חובת תלמוד תורה אינה מוגבלת, כדברי הרמב"ם¹¹ "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין...", וכן זמן חובת האדם בכך הוא תמידי¹². ואילו במצוות, יש לכל מצוה הגבלות משלה בזמן קיומה, או מקום מסויים וכדומה.

139ד. גם במצוות יש ענין של בלי גבול

אך לפי זה קשה להבין את הגירסא "צדיקים אין להם מנוחה...", שבה נכללים גם מארי עובדין טבין, עבודת קיום המצוות, כדלעיל: כיצד ייתכן שגם בעבודה זו, שהיא מוגבלת, יהיה "אין להם מנוחה", ענין של בלי גבול?

הכרחי אפוא לומר, שגם במצוות יש מעלה של בלי גבול, ובכך תובן הגירסא "צדיקים אין להם מנוחה...".

ה. מבטלין תלמוד תורה מפני מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים

לכאורה ניתן לומר, שההלכה¹³ "מבטלין תלמוד תורה מפני מצוה שאי־אפשר לעשותה על ידי אחרים" מוכיחה שגם במצוות יש ענין של בלי גבול, כי אילו הן היו רק בדרגה של גבול, כיצד ייתכן שידחו את תלמוד תורה, שהוא בלי גבול¹⁴?

אך לאמיתו של דבר אין זו הוכחה לכך שגם המצוות הן בבחינת בלי גבול, כי ההלכה "מבטלין תלמוד תורה מפני מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים" אינה מצד מעלת המצוות, אלא כיון שעל ידי פגם בקיום המצוות נפגם גם לימוד התורה, כדלהלן.

ו. לימוד התורה בלא קיום מצוות אינו מושלם

בענין ההלכה המוזכרת לעיל אומר אדמו"ר הזקן¹⁵: "יפסיק תלמודו ויעשה המצוה... כי זה כל האדם, כמו שאמרו¹⁶ חכמים תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, ואם אינו עושה כן נמצא שלמד שלא לעשות ונוח לו¹⁷...".

מכך שלאחר שאדמו"ר הזקן מציין¹⁸ את הטעם החיובי (לפסק "יפסיק תלמודו ויעשה המצוה"), שהוא "כי זה כל האדם" לקיים את המצוות, הוא מוסיף: ואם אינו עושה כן נמצא שלמד שלא לעשות" (כלומר, ללא קיום המצוות גם לימוד התורה אינו כראוי) – מובן, שהטעם "כי זה כל האדם" אינו מספיק כדי שהמצוה תדחה תלמוד תורה. שהרי אמנם, קיום המצוות הוא

כל האדם", אך בכל זאת, בהיותו דבר מוגבל, אין הוא יכול לדחות את התורה, שהיא בלי גבול. לפיכך מוסיף 140אדמו"ר הזקן: "ואם אינו עושה כן, נמצא שלמד שלא לעשות".

כלומר, קיום המצוות, אשר "זה כל האדם"¹⁹ – האדם כולו כולל כחותיו השכליים – כפי שאמרו חכמים "תכלית (ה"תכלית" היא גם השלימות) חכמה תשובה ומעשים טובים", ולפי זה, שקיום המצוות הוא התכלית והשלימות של החכמה – תורה – הרי "אם אינו עושה כן נמצא שלמד שלא לעשות", כלומר, הלימוד אינו כראוי.

ז. המצוות – "גבול" ו"בלי גבול"

ויש לומר, שההסבר לכך הוא: במצוות^* ישנם שני ענינים²⁰ – כפי שרואים מנוסח ברכות המצוות: החלק הזהה לכולן "אשר קדשנו במצוותיו", והחלק המיוחד לכל אחת "וצונו מצוה פלונית", וכדומה: א) לכל מצוה יש פרטים מסויימים המבדילים בינה ובין המצוות האחרות, ומצד הגבלות אלו המצוות הן בבחינת גבול. ב) הצד הזהה בכל המצוות, אשר בגללו המצוות הן בבחינת בלי גבול.

כלומר, בפרטים השונים של כל מצוה, המבדילים מצוה אחת מן השאר, מתבטאת ההגבלה הקיימת במצוות. ואילו מצד הנקודה המשותפת של כל המצוות, אשר כולן מלשון "ציווי" – כלומר, רצון הקדוש־ברוך־הוא הקיים בשווה בכל המצוות, כי רצון ה' אשר במצוות נעלה מהגבלותיהן, כמאמר חז"ל²¹ "לא תהא יושב ושוקל מצוותיה של תורה... קלה שבקלות... וחמורה שבחמורות..." – מצד נקודה כללית זו המצוות הן בלי גבול.

יותר מכך: ידוע²² ש"עוסק במצוה פטור מן המצוה"²³, כי כל המצוות כלולות זו בזו, כך שכאשר מקיימים מצוה אחת, הרי זה כאילו מקיימים בו זמנית את כל שאר המצוות, וזאת, מצד רצון ה' שבמצוות, הנעלה מהתחלקות²⁴.

ויוצא אפוא, שגם כאשר עוסקים 141במצוות מסויימות קשורים לכלל המצוות – לבחינת האין־סופיות שבהן – למרות שהמצוה מובדלת בפרטיה המסויימים משאר המצוות.

ח. שתי הגירסאות: מצד פרטי המצוות ומצד כללותן

וכשם שכן הוא בקשר למצוות עצמן – "חפצא" – כך הוא גם לגבי קיום המצוות על ידי ישראל – "גברא": אמנם, חובתה של כל מצוה שונה ומוגבלת בזמן מסויים וכדומה, אך עם זאת מוטלת חובה תמידית על היהודי על קיום המצוות בכללותן, כדברי חז"ל במשנה²⁵: "אני נבראתי לשמש את קוני" – כל רגע בקיומו של האדם הוא למען התפקיד והתכלית לשמש את קונו, כאמור – "כי זה כל האדם", ועד לדין הנפסק בשולחן ערוך "וכל מעשיך יהיו לשם שמים"²⁶, ו"בכל דרכיך דעהו"²⁷. "

ט. תלמידי חכמים –

צדיקים: אין להם

מנוחה

לפי כל האמור לעיל מובן ההבדל בין שתי הגירסאות – שתי השיטות: " מצד הפרטים המוגבלים שבמצוות, רק "תלמידי חכמים אין להם מנוחה...", אך מצד כללות המצוות – שהן בלי גבול – כל ה"צדיקים (כולל "מארי עובדין טבין") אין להם מנוחה...".

י. משמעות הביטוי "עולם הבא" שונה לפי שתי השיטות

אך עדיין דרוש הסבר בענין זה: במקום אחר²⁸ מוסבר, שהטעם לכך ש"תלמידי חכמים אין להם מנוחה... ולא בעולם הבא" הוא כפי שאומר האריז"ל ב"לקוטי הש"ס": "וזה סוד יצא אדם לפעלו²⁹, רצה לומר לעסוק בתורה במה שפעל בעולם הזה...". ולכן רק "תלמידי חכמים אין להם מנוחה... בעולם הבא", כי בגן־עדן, ששם ה"אדם" "יוצא" מהעולם הזה קיימת רק בחינת "פעלו" בעיסוקו בתורה³⁰, ולא פעולתו בקיום המצוות³¹.

לפי זה אין מובנת הגירסא

צדיקים...": אמנם, גם בקיום המצוות יש עליה ללא סוף, כי גם בהן יש ענין של אינסופיות, אך כיצד אפשר לומר ש"צדיקים אין להם מנוחה... בעולם הבא" מפני ש"יצא אדם לפעלו בעולם הבא" – והרי בגן־עדן אינו קיים

פעלו" של קיום המצוות?

142ההסבר לכך הוא: ידוע, שלביטוי "עולם הבא" יש שני פירושים: א) גן־עדן – והוא נקרא בשם עולם הבא, " כי "באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה"³², ב) עולם התחיה³³.

ולפי זה יש לומר שמשמעות הביטוי "עולם הבא" במאמר חז"ל זה כרוך בשתי הגירסאות: לפי הגירסא "תלמידי חכמים אין להם מנוחה..." – עקב מעלת התורה – יוצא שכוונת הביטוי "עולם הבא" היא גם גן־עדן, ששם קיים רק "פעלו" של לימוד התורה, ולא של קיום המצוות. ואילו לפי הגירסא "צדיקים אין להם מנוחה..." – הכוללת גם את עבודת קיום המצוות – משמעות הביטוי "עולם הבא" במאמר חז"ל זה היא – עולם התחיה, שאז יהא שוב "פעלו" בקיום המצוות.

יא. עולם התחיה – שתי תקופות

לכאורה ניתן לשאול: א) הרי חז"ל³⁴ אומרים "מצות בטילות לעתיד לבוא", ואדמו"ר הזקן³⁵ מפרש: "היינו בתחית המתים"? ב) מוסבר בספרי החסידות במספר מקומות³⁶, שכוונת דברי חז"ל

צדיקים אין להם מנוחה...", והם עולים תמיד מדרגה לדרגה, היא לעליות בגן־עדן, ואילו לעתיד לבוא יהא זמן של שבת ומנוחה גם לגבי העליות³⁷, כיצד מתאים ענין זה להסבר האמור, שלפי הגירסא "צדיקים אין להם מנוחה... בעולם הבא" אין מדובר כאן על גן עדן, אלא על עולם התחיה?

ההסבר לכך הוא: התקופה של עולם התחיה כוללת שתי תקופות³⁸. התקופה הראשונה היא זו, שעליה אומר כל יהודי³⁹ "ושם נעשה לפניך... כמצות רצונך", אז יהיה קיום מצוות, ולכן יהיו גם העליות הכרוכות בכך. ואילו התקופה השניה יהיו ה"מצוות בטילות".

אחת ההוכחות לכך היא: ידועים דברי חז"ל⁴⁰, שלעתיד לבוא "משה ואהרן יהא עמנו" ויקריבו קרבנות – וזה קיום מצוות. ובמיוחד, כאשר כל ענין הקרבת הקרבן כרוך בעליה: העלאת חיות הבהמה מלמטה למעלה, כמוסבר בכמה מקומות. מכך רואים שגם לאחר 143תחית המתים יהא ענין של מצוות ועליות וכו'.

יב. בגן עדן אין מושג של זמן

אך עדיין אין מובן: הכוונה ב"אין להם מנוחה" היא שעליות הצדיקים הן רצופות ללא הפסק, ואילו לפי ההסבר האמור לעיל יוצא שה"צדיקים אין להם מנוחה בעולם הבא" הכוונה היא לעולם התחיה, ואם כך, יש להם הפסקה ו"מנוחה" בגן עדן, שאז אין "פעלו" של קיום המצוות, ואשר הוא בין העולם הזה לבין עולם התחיה?

ההסבר לכך הוא: נאמר לפני כן, שקיום המצוות אפשרי רק בעולם הזה, כאשר הנשמה נמצאת בגוף, ואילו כאשר הנשמה בגן עדן, ללא גוף, בלתי אפשרית עבודת המצוות.

ולכן, ביחס לעבודתם של "מארי עובדין טבין" (צדיקים), אשר יכולה להתקיים רק כאשר הנשמה ביחד עם הגוף, אין הזמן שבו הנשמה בלי גוף – כאשר היא בגן עדן – נחשב כלל למציאות. במלים ברורות יותר: קיום המצוות קשור בגוף וממילא מחייב קיום גוף, וכאשר אין הגוף קיים עם הנשמה אין כאן כלל מציאות של זמן⁴¹. וכך, התקופה שבה אין לנשמות של "מארי עובדין טבין" עליות בשהותם בגן עדן, אינה נחשבת כלל הפסקה בעליותיהם.

דוגמא לכך: הגאון הרוגוטשובי אומר⁴², שבלתי אפשרית תוספת של זמן כאשר הנשמה למעלה. כלומר, כאשר נפסק החיבור של הנשמה עם הגוף והנשמה עולה לגן עדן, אז אין אצלה כלל מושג של זמן בקשר לדיני התורה. (אם־כי מושג זה קיים שם בקשר לשכר המצוות, עסק התורה וכו', כפי שידוע לגבי חצות לילה בגן עדן וכו').

יג. לצדיקים גמורים – גם בגן עדן יש מעין קיום מצוות

ועוד יש לומר בזה: כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע – שיום הולדתו חל בכ' מר־חשוון – כותב (בצוואתו⁴³): "ועוד יש לומר בדרך אפשר בעומק יותר, על־פי מה ששמעתי בשם כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה, שלצדיקים גמורים גם בגן עדן מאיר להם בחינת אור אין סוף הסובב כל עלמין⁴⁴ .. ולפי זה יש לומר 144דשייכות שם מעין עשיית המצוות ועל־דרך מעין ודוגמא המצות שיהיו לעתיד לבוא .. וזהו ענין כיבוד אב ואם מה שמכניס את האבות לגן עדן...".

זהו ההסבר בפנימיות לדברי – הרמב"ם⁴⁵: "כך אמרו⁴⁶ חכמים הראשונים העולם הבא... אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה. הרי נתברר לך שאין שם גוף (כי במאמר חז"ל זה מפרש הרמב"ם את הביטוי "עולם הבא" במשמעותו – גן עדן⁴⁷) .. וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן, כלומר, דעת שידעו .. והיא " העטרה שלהן, כענין שאמר שלמה⁴⁸ " בעטרה שעטרה לו אמו .. כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה. ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו השכינה, שיודעין ומשיגין מאמתת הקדוש־ברוך־הוא מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל".

ויש לומר, שהכוונה היא, שבגן עדן יש שני ענינים: "עטרותיהן בראשיהן"

שה"עטרה" היא מעל הראש ומקיפה אותו, וזוהי הידיעה שמצד האור הסובב כל עלמין שהוא בבחינת "מקיף" מעליהם⁴⁹, "נהנין מזיו השכינה .. שיודעים ומשיגין⁵⁰..." – עלייתם מדרגה לדרגה בהשגת התורה, בידיעה פנימית ועמוקה⁵¹,

ולפי זה, שגם בגן עדן אפשרית

מעין עשיית המצוות" יוצא, שלפחות

צדיקים גמורים"⁵² אין להם מנוחה – גם לגבי "פעלו" של קיום המצוות – אפילו בגן עדן.