שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לד תצא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
באיסור "לא תלבש שעטנז" , שפירשו חז"ל ד"שעטנז" היינו "עד שיהא שוע טווי ונוז" , מצינו פלוגתא בין רש"י ורבינו תם:
2 יבמות ה, ב. נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג תולדות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
רז"ל דורשים את משמעות תיבת "שעטנז" "שוע" (חלק, סרוק), "טווי" "ונוז" (ארוג) ובגמרא נאמר שכיון שהתורה כללה את שלושת הדברים "שוע טווי ונוז" בתיבה אחת "שעטנז" מוכח שכולם קשורים זה בזה, ומשום כך אין חייבים (מן התורה) על שעטנז (צמר ופשתים יחדיו) כשיש רק אחד או שנים מתוך שלושת התנאים, אלא אם כן היו כל השלושה יחדיו.
14 נדה סא, ב. נת' בשו"ת הצ"צ שער המילואים סל"ח. וראה פס"ד להצ"צ (ליו"ד ס"ש).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
8 ראה נדה סא, ב: מצות בטלות לע"ל . . כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות . -- וזהו בנוגע למצות דוקא. משא"כ בנוגע לתורה, הרי כל עסק הנשמות בג"ע הוא בתורה (תניא פמי"א (נח, סע"א) מגמרא וזהר) ולאחר תחה"מ (ראה אגה"ק סו"ס כו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו כ' מ"ח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
א) הרי חז"ל אומרים "מצות בטילות לעתיד לבוא", ואדמו"ר הזקן מפרש:
34 נדה סא, ב. ועיין בזה (ובמש"כ לקמן בפנים) – בשד"ח (כללים וד"ח) בערך מצות אם בטלות . וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט שופטים שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
זוהי הסיבה לכך שמצוות התורה הן "לעולם ולעולמי עולמים", ולא ייתכן בהן שום שינוי, גרעון או תוספת, כי יש בתוכן "אנא נפשי" של הקב"ה, ולא ייתכן בהן שינוי, כשם שבלתי אפשרי שינוי אצל הקב"ה עצמו.
45 ומ"ש (נדה סא, ב) מצות בטילות לע"ל – "אין הכוונה שיתבטלו ח"ו כ"א שיתבטלו בבחי' העדר תפיסת מקום לגבי האור העצמי דלעתיד וכו'" "והיינו דהמשכת המצות עכשיו הוא באי"ע לגבי ההמשכה דמצות לעתיד כו' וע"כ יהיו בטלים בבחי' העדר תפיסת מקום" (המשך תער"ב ח"א פקצ"ג. ח"ג ע' א'רעט. ועוד). וראה עד"ז תו"א צב, א. קיט, ע"ב בנוגע לנביאים וכתובים (אבל ראה לקמן הערה 50). שו"ת הרדב"ז (ח"ב סתרס"ו) לענין שמחת המועדים. ולהעיר מלקו"ת ר"ה נט, רע"ד. אוה"ת בשלח ע' תעה ואילך. – וידועה השקו"ט בזה מפשטות הסוגי' בנדה שם. ונ"כ. אגה"ק סו"ס כו. ועוד. וראה בהנסמן בלקו"ב (להר"י שי' קארף) ח"א לאגה"ק שם. – וראה בארוכה קונט' הנ"ל (סה"ש תשנ"ב שם) הערה *38.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט תצא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
לעומת זאת, בכלאי בגדים אין התערובת משנה את עצם המציאות של הצמר והפשתים, אלא, זוהי תערובת חיצונית לבד, רק מחברים אותם באותו בגד, אך גם לאחר מכן הם
24 וגם לדעת רש"י (נדה סא, ב – וראה גם פירושו לקדושים יט, יט הנ"ל) שמה"ת אסור רק "שוע טווי ונוז" יחד (וראה תוד"ה שוע שם. רמב"ם הל' כלאים פ"י ה"ב ובנ"כ) – ה"ז רק עירוב חיצוני לגבי כלאי בהמה וקרקע. וראה בארוכה לקו"ש חל"ד שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וארא, כ"ה טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ועפ"ז יובן מעלת הגילוי שבתחה"מ על הגילויים שבג"ע, דהנה בג"ע ישנו הענין דלימוד התורה דוקא, אבל הענין דקיום המצוות אינו שייך בג"ע, וגם שכר המצוות שישנו בג"ע הרי זה רק פירות המצוות, אבל לא הקרן, משא"כ לעתיד לבוא יומשך גם הקרן דהמצוות, והיינו, שגם למ"ד שלעתיד לא יהי' קיום המצוות, מ"מ הרי יהי' שכר המצוות (גם הקרן).
54 ראה נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ומזה מובן שענינם של ששה המצוות שחיובן תמידי הוא תיקון כללי על ענין כללי ששייך כל זמן שישנו קיום ענין התומ"צ – עד לעתיד לבוא, שהרי רק בנוגע לזמן דלעתיד לבוא ישנו מ"ד ש"מצוות בטלות" , שאז יקויים היעוד "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", אבל עד אז ישנו הענין דקיום המצוות אצל נשמה בגוף – כיון שיש בה ענין של חסרון שצריך לתקנו ע"י הששה מצוות, שזהו ענינם של המצוות שעלידם נתתקן ונתמלא חסרון בהבריאה, חסרון שנעשה מלכתחילה ע"י הקב"ה כדי שהאדם יתקנו, כמ"ש "אשר ברא אלקים לעשות", "לתקן" .
53 נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, י
אמנם, ע"פ משנת"ל (בהתוועדות יו"ד שבט) – על יסוד מאמר הגמרא "שעטנז כתיב , עד שיהי' שוע טווי ונוז" , שלשתם יחד דוקא, "מדאפקינהו רחמנא בחדא לישנא" – שכאשר ישנם כמה דרשות ופירושים בתיבה אחת בתורה הרי הם קשורים זה לזה, מובן, שב' הדרשות שנאמרו בפסוק זה – הדרשה שבבבלי בנוגע לגליא דתורה והדרשה שבירושלמי בנוגע לפנימיות התורה – קשורות זו לזו.
89 נדה סא, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ואיתא בגמרא, שכיון שהתורה כללה את ג' הענינים ד"שוע טווי ונוז" בתיבה אחת זו, "שעטנז" , הרי זו ראי' שכולם קשורים זה בזה, ולכן אין חייבים (מן התורה) על שעטנז (צמר ופשתים יחדיו) אם ישנם רק א' או ב' מג' תנאים אלו, אלא דוקא כאשר ישנם כל שלשתם יחד.
20 נדה סא, ב. נת' בשו"ת צ"צ שער המילואים סל"ח. וראה פס"ד להצ"צ (ליו"ד ס"ש).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
"להכניסם בברית" – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 258 ואילך.
1197 נתבאר גם הקשר של כל ג' הפירושים (כמדובר כמ"פ (ראה תו"מ חמ"א ע' 297. וש"נ) שכל הפירושים שבפסוק אחד קשורים זב"ז, כדמוכח מדברי הגמרא (נדה סא, ב) בפירוש "שעטנז" , דכיון שכל ג' הענינים "שוע טווי ונוז" נאמרו בתיבה אחת, לכן האיסור דשעטנז הוא דוקא בשוע טווי ונוז יחדיו) – שתכלית כל הענינים היא "להכניסם בברית" (פי' הא'); אבל בנ"י טוענים שלא די בקשר העצמי עם הקב"ה, אלא יש צורך שיומשך גם בגלוי, ולא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות – ולכן "התחיל משה לפייסם כו'" (פי' הב'), היינו, שמשה, הממוצע המחבר, פועל ש"קיימין לפניו וכו'"; ועדיין טוענים בנ"י שרוצים לראותו בעיני בשר – ועז"נ "אתם נצבים גו'", ש"יוצאין מפרנס לפרנס כו'" (פי' הג'), והיינו, שבכל דור ודור ישנו ה"שופט אשר יהי' בימים ההם" (פ' שופטים יז, ט), וכמדובר כמ"פ (ראה תו"מ חל"ו ע' 62. וש"נ) בנוגע לנשיאי ישראל, שבענין זה אין נפק"מ כו', והכל ענין אחד, כך, שנשיאי ישראל שבכל דור ודור – אתפשטותא דמשה שבכל דרא (תקו"ז תס"ט) – מקשרים את בנ"י ומעלים אותם "לפני הוי'", שלהיותו עצם הטוב, ה"ה כולל כל מיני טוב, גם טוב גשמי, וממנו נמשכים לבנ"י כל ההשפעות בכל מיני טוב, טוב הנראה והנגלה – שנה טובה ומתוקה לכל אחד ואחת מישראל, בכל המצטרך להם, בבני חיי ומזוני רויחי.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
"שוע טווי ונוז" ) – הרי כן הוא גם בנוגע לב' פירושים בפסוק "דרך כוכב מיעקב", אם קאי על דוד או על מלך המשיח, שהם קשורים זב"ז, ובודאי שאין סתירה ביניהם.
642 נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ד) ע"פ הידוע שכאשר ישנם כמה פירושים בפסוק אחד יש קשר ושייכות ביניהם (וכמדובר כמ"פ ההוכחה לזה מדברי הגמרא "שעטנז כתיב , עד שיהי' שוע טווי ונוז" , כיון שג' הענינים "שוע טווי ונוז" מרומזים בתיבה אחת) – צריך להיות קשר ושייכות בין כל הפירושים בפסוק "כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן גו'":
304 נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
כאשר גם בזמן הגלות ההנהגה היא באופן ד"ובשביעית יצא לחפשי גו'", שיודעים שכל ההעלמות והסתרים שבגלות אינם נוגעים להענין ד"שביעית", תורה ומצוות (כמבואר בכ"מ בענין "טועמי' חיים זכו" , שגם עתה צריכה להיות ההנהגה מעין אלף השביעי) – הרי זה פועל ביטול העלם והסתר הגלות, והיינו שיוצאים מהענין ד"שש שנים יעבוד" – "שית אלפי שנין דהוי עלמא", ובאים להגילוי ד"ובשביעית יצא לחפשי" – אלף השביעי, "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" (באופן נעלה יותר גם מהעלי' ד"ילכו מחיל אל חיל" ) , שהוא "חנם בלא מצוות", כמארז"ל "מצוות בטלות לעתיד לבוא", בגאולה השלימה, בקרוב ממש.
485 נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ובהקדמה שבודאי אין סתירה בין הפשט לדרוש ורמז וסוד שבדבר, וכידוע הראי' לזה – מההלכה שהאיסור דשעטנז הוא דוקא ב"שוע טווי ונוז" ביחד , דכיון שכולם נרמזים בתיבה אחת, הנה גם בפועל צריכים להיות כולם ביחד, ומזה מובן, שכיון שהפשט וכן הרמז והדרוש והסוד הם באותם התיבות, הנה לא זו בלבד שאין סתירה ביניהם, אלא עוד זאת, שהם באים כולם ביחד.
165 נדה סא, ב. וראה גם תו"מ חמ"ד ע' 315 הערה 34. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ו"אין ישיבה אלא לשון עכבה" – כי כללות ענין האור, גם האור שלפני הצמצום, בא ע"י עכבה.
1181 וזהו הקשר בין שני הפירושים – כמדובר כמ"פ ששני פירושים באותה תיבה צ"ל קשורים זל"ז, וכידוע הראי' לזה מדרשת חז"ל בענין שעטנז , שצ"ל "שוע טווי ונוז" ביחד (נדה סא, ב. וראה גם לעיל ס"ע 81. וש"נ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וכמדובר כמ"פ שענין זה מתבטא בהלכה בנוגע ל"שעטנז", שצ"ל שוע טווי ונוז ביחד , שזהו לפי ששלשתם נרמזים ונכללים בתיבה אחת:
684 נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וכיון שב' המדריגות נכללים באותם התיבות ("יראת חטא", שכוללת ב' המדריגות הנ"ל), הרי מובן שיש שייכות ביניהם (כדמוכח מהדין ד"שעטנז", שצ"ל שוע טווי ונוז ביחד , דכיון שג' ענינים אלו נכללים בתיבה אחת, צ"ל שייכות ביניהם, כמדובר כמ"פ ).
3093 נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
האדם גו', כהנים לוים וישראלים לא נאמר, אלא האדם , הא למדת שאפילו נכרי (המתגייר ) ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול" (אלא שאינו כמו בנ"י שע"י לימוד התורה נעשים " קודם לכה"ג"), ובתוס' :
2653 וכיון שכולם (כה"ג, כהנים לוים וישראלים, וגם גוים) נכללים בתיבת "האדם", הרי זה מורה על הנקודה המשותפת שביניהם בנוגע לעצם ענין לימוד התורה* – ע"ד שמצינו בנוגע ל"שעטנז", שכיון שג' הענינים שוע טווי ונוז הם בתיבה אחת, צריכים להיות כולם יחד (נדה סא, ב. וראה תו"מ חנ"ג ע' 452. וש"נ).
*) אף שביחס למצוות שבתורה יש חילוק ביניהם – שבנ"י לומדים אודות תרי"ג מצוות , וב"נ – אודות ז' מצוות בלבד .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
דרש אחד – שקאי על משיח , ודרש אחד – שקאי על כל אחד מישראל (כפי שמצינו בבבלי ובירושלמי שבליעת כוכב נתפרשה בנוגע ליהודי שנקרא "כוכב"), וע"פ הכלל הידוע שכאשר לומדים שני ענינים מפסוק אחד, צריכים להיות שניהם יחד, וכמו ב"שעטנז", שכיון שג' הענינים "שוע טווי ונוז" הם בתיבה אחת, צריכים להיות כולם בבת אחת – הרי מובן שכן הוא גם בנוגע לב' הדרשות שבפסוק "דרך כוכב מיעקב", שקאי על משיח, וקאי על כל אחד מישראל בכל הדורות – שבכל אחד מישראל יש ניצוץ משיח , ובמשיח יש
2686 ראה נדה סא, ב. וראה גם תו"מ ח"ס ע' 87. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
דובר כמ"פ בנוגע ל"שעטנז", שכיון ש"שוע טווי ונוז" נאמרו בתיבה אחת, למדים מזה שצריכים להיות כולם ביחד.
2147 נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
כל ענין קיום המצוות הוא דוקא בעוה"ז, משא"כ לע"ל ובג"ע .
1781 ראה נדה סא, ב: "מצוות בטלות לע"ל .. כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות". – וזהו בנוגע למצוות דוקא. משא"כ בנוגע לתורה, הרי כל עסק הנשמות בג"ע הוא בתורה (תניא פמ"א (נח, סע"א) מגמרא וזהר) ולאחר תחה"מ (ראה אגה"ק סו"ס כו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וכמדובר כמ"פ בנוגע לב' פירושים שבתיבה אחת, שבהכרח לומר שיש שייכות ביניהם – ע"ד שמצינו להלכה בנוגע ל"שעטנז", "שוע טווי ונוז" , שכיון שג' ענינים אלו הם בתיבה אחת, אזי הלאו דשעטנז הוא דוקא כשישנם ג' ענינים אלו ביחד; ואם הדברים אמורים בנוגע להלכה, הרי עאכו"כ שכן הוא בנוגע לרוחניות הענינים, ובנדו"ד, ב' הענינים שבפירוש "ויכולו", ענין הכליון וענין התענוג.
2112 ראה נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ויובן בהקדם המבואר בתניא , ש"מ"ש רז"ל דמצות בטלות לע"ל, היינו בתחיית המתים, אבל לימות המשיח קודם תחה"מ, אין בטלים", ואדרבה:
496 נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיז דין קשירה ועניבה בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
שיהיה , חייב משום קושר , ושיעורו להתחייב מן
1560 רמב"ם פ"י ה"ח (הפותל חבלים מן ההוצין ומן החלף או מחוטי צמר או
מחוטי פשתן או חוטי שער וכיוצא בהן, הרי זה תולדת קושר וחייב). הובא במ"א סוף
סק"כ (כתב הרמב"ם פ"י הפותל חבלים מכל מין שיהי', חייב משום קושר).
והיינו דוקא ב"פותל
חבלים". אמנם לא נתפרש כאן משום איזו מלאכה חייב בשזירת חוטים לתפירה.
ואף דאמרינן בירושלמי פרק כלל גדול ה"ב
( ההן דעביד חבלין, ההן דעביד ממזור, חייב משום טווה),
והיינו שהן הפותל חבלים והן השוזר חוטין חייב משום "טווה".
מכל מקום נפסק כאן (כדעת
הרמב"ם) שהפותל חבלים אינו חייב משום "טווה" אלא משום
"קושר". ונתבאר באור זרוע הל' שבת סי' סג (וההיא דירושלמי דקאמר ההן
דעבד חבלים חייב משום טוה, לא משמע הכי שלהי המצניע בגמרא דידן). וכבר דנו המפרשים
איך הוכיח הרמב"ם מהגמרא, דלא קיי"ל כהירושלמי, שפתילת חבלים חייב משום
"טווה", אלא שהיא תולדת מלאכת קושר (ראה מי טל מלאכת טווה סי' ב).
וטעם החילוק בין "פותל
חבלים" שהוא תולדת קושר, לבין שזירת חוטין שהיא תולדת "טווה",
נתבאר בערוך השולחן סי' שיז (ושזירה וטווייה לא שייך בזה, דאין זה אלא בחוטין דקים
לעשיית בגדים, ולכן אין בזה רק קושר). וכן מסיק במשנה ברורה סוס"י שדמ (והלוקח
חוטין ושוזר אותם (שקורין איינגידרייט) גם כן חייב משום טווה).
*
אמנם לא נתפרש הטעם מדוע לא תהי' שזירה
מלאכה בפני עצמה בל"ט מלאכות שבת, כמו טויה.
שהרי למדים ל"ט מלאכות ממלאכת
המשכן, וגם שם נאמרו שתי מלאכות אלו:
(א) ויקהל לה, כה-ו (בידיה טוו,
ויביאו מטוה).
(ב) תרומה כו, א ובכ"מ (שש
משזר). ונתבאר ברמב"ם הל' כלי המקדש פ"ח הי"ד (כל מקום שנאמר בתורה
שש או שש משזר, צריך שיהיה החוט כפול ששה ... ומקום שנאמר בו משזר בלבד, צריך
שיהיה חוטן כפול שמנה).
וכן לענין ציצית, הן שתי מלאכות
נפרדות, כדלעיל סי' יא ס"ב-ג (חוטי הציצית צריכין שזירה, שנאמר פתיל תכלת
שיהי' טווי ושזור כעין פתילה ... וצריכים שיהיו טווין ושזורין לשם ציצית). הרי
שאנו זקוקים ללימוד מיוחד מהפסוק, דלא סגי בטוי', וצריך גם שזירה.
וכן לענין שעטנז , אמרינן נדה סא, ב
(שעטנז כתיב , עד שיהי' שוע טוי ונוז ). ובתוס' שם (פירוש נוז היינו שזור). הרי שגם
כאן זקוקים אנו ללימוד מיוחד, שאיסור שעטנז הוא לא רק בטוי' אלא גם בשזירה, כיון
שהן שני חלקים נפרדים במלאכת עשיית החוטים.
ומדוע אם כן אינה נחשבת השזירה
כמלאכה נפרדת בין ל"ט המלאכות. וכדאמרינן בגמרא עג, ב ( היינו זורה היינו
בורר היינו מרקד (והלא כולן מלאכה אחת הן, דמפריש אוכל מן הפסולת, רש"י).
אביי ורבא דאמרי תרווייהו כל מילתא דהויא במשכן, אע"ג דאיכא דדמיא לה, חשיב
לה).
*
עוד איסור יש בשזירת פתילה, כדלקמן
סי' תקיד ס"כ-כב (אסור לעשות פתילה, דהיינו שאסור לגדלה לכתחלה ביום טוב,
מפני שהוא מתקן כלי ... כשם שאין גודלים פתילה לכתחלה ביום טוב מפני שהוא כמתקן
כלי, כך אסור להתיר קליעתה ביום טוב מפני שהוא כסותר כלי).
והיינו דוקא בפתילה שנחשבת כלי,
כדלעיל סי' שח סל"ג (פתילה שלימה ... היא נקראת כלי ),
כיון שהיא מוכנה להשתמשות ההדלקה.
משא"כ החבל אינו נחשב כלי,
כדלקמן סי' תרכט ס"ו (שהחבלים אין מקבלין טומאה), כיון שעדיין אינו מוכן
להשתמשות; אלא אחרי שקושר משהו בחבל זה. ולכן אין לאסור בהם (משום תיקון כלי), אלא
משום קושר (או טווה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכז דיני סיכה בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
חזיר המיוחד לשבת , כמ"ש בסי' ש"ג :
524 סוף
הסי' בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סכ"ז (אסור לסרוק במסרק
בשבת, ואפילו אותו שעושים משער חזיר, שאי אפשר שלא יעקרו שערות), ומ"א שם סקכ"ב
(וז"ל הריב"ש הבחורות מתקנות מעט שער ראש בכלי העשוי משער חזיר, והדבר
ידוע שאין בו משום השרת שער).
*
מכל זה מובן, שבאופן שאין חשש
עובדין דחול, ואין חשש השרת שער, מותר לסרוק השער בשבת, ואין חוששים למלאכת מנפץ,
שיש בה שני חלקים (חביטה וסריקה):
א) כמבואר ברמב"ם הל' שבת
פ"ח הי"ב (המנפץ את הצמר או את הפשתן או את השני וכיו"ב חייב).
ונתפרש יותר בפירוש המשניות להרמב"ם שבת פ"ז (מנפץ בשבט כמו חובטו).
ב) כמבואר בפירוש הברטנורא שם (המנפצו,
חובטו בשבט, אי נמי סורקו במסרק). והיינו שהחביטה בשבט אינה מספקת להפרדת החוטים
זה מזה, אלא צריך גם לסורקו במסרק, שאז נפרדים החוטים היטב זה מזה.
כדעה שניה זו (שגם הסורק היא מלאכת
המנפץ) מסכם במשנה ברורה סוס"י שדמ (הסורק צמר או פשתן או שאר דברים, כמו
שסורקין הפשתן והצמר).
מלאכת ניפוץ נזכרת גם לענין הלכות
ציצית, לעיל סי' יא ס"ג (וצריכים שיהיו טווין ושזורין לשם ציצית דוקא ... ויש
בעלי נפש שמחמירין על עצמן אפילו בנפוץ הצמר, אבל אין נוהגין כן). אבל לא נתפרש
כאן על איזה חלק ממלאת הניפוץ אנו דנים, החביטה בשבט, או הסריקה.
ולענין שעטנז , אמרינן נדה סא, ב (שעטנז
כתיב , עד שיהי' שוע טוי ונוז ). ופרש"י (שוע , לשון חלק, תרגום של חלק שעיע,
כלומר שיהו חלוקין יחד במסרק). היינו החלק השני של מלאכת המנפץ, שסורק הצמר במסרק
כדי להפריד החוטים זה מזה.
ונראה שאין כאן מחלוקת למעשה, כי
כדי להפוך את הצמר או הפשתן לחוטים, זקוקים לשני החלקים האלה של מלאכת
"מנפץ", וכפי שאנו מוצאים לענין סכך, כדלקמן סי' תרכט ס"ה (סיככה
בפשתי העץ שלא דך אותן במכתשת, ולא ניפץ אותן במסרק, כשרה ... אבל אם דך אותן
במכתשת, אע"פ שלא ניפץ אותן במסרק, פסולה מדברי סופרים). הרי שלפני טווייתם
זקוקים אנו לשני חלקי המלאכה: א) לדוך אותן במכתשת. ב) לנפץ אותן במסרק. וכל אחד
מהם יש בו משום מלאכת מנפץ.
משא"כ כאן לענין שבת, לא אסרו
סריקת השערות משום מלאכת מנפץ. ונאמרו על זה באבני נזר שני טעמים:
א) "דאין מלאכה כלל אלא על מנת
לטוות" (אבני נזר סי' קע ס"ג).
ב) "אין במחובר משום ניפוץ
כלל" (שם סי' קעא ס"ד).
ולכאורה הנפקא מינה בין שני הטעמים
הוא לענין סריקת פאה נכרית, שלפי הטעם השני יש מקום לאסור לסרקה משום מלאכת המנפץ.
למעשה מתירין מעיקר הדין גם בסריקת
פאה נכרית, והוא על פי המבואר באבני נזר סי' קעא ס"ג (תלשן וחיברן ושוב
נתחברו וחזר וניפצן אין זה ניפוץ).
והיינו ששערות המחוברות בראש אין
בהן משום מנפץ מטעם שהוא מחובר. ושערות שבפאה נכרית אין בהם משום מנפץ כיון שכבר
היו מנופצות, ונתחברו שוב, ואין ניפוץ אחר ניפוץ.
לפי כל האמור לעיל יוצא, שמלאכת
מנפץ היא רק בצמר או פשתן שמנפץ כדי לטוות בהם, משא"כ הסורק שערות, בין אם הם
במחובר ובין אם הם בפאה נכרית, אין בזה משום "מנפץ".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יט זמן ברכת ציצית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אבל אסור ללבוש טלית שאינה מצוייצת כדי להעביר את המכס, שאין נוטלין מכס מן המלבושים, שהרי נהנה הוא בזאת הלבישה ומתכוין הוא לכך, שעל ידי זה אין נוטלין ממנו מכס:
1664 תנן כלאים פ"ט מ"ב (ולא ילבש כלאים ... אפילו לגנוב את המכס), ומ"ה (מוכרי כסות מוכרין כדרכן). וכן הוא ברמב"ם הל' כלאים פ"י הט"ז (תופרי כסות תופרין כדרכן), והי"ח (לא ילבש אדם כלאים עראי ... ואפילו להבריח את המכס). וכן לענין ציצית כתבו התוס' נדה סא, ב ד"ה אבל (ומוכרי כסות דפטירי מכלאים , פטורים נמי מציצית). ב"י (ודמיא למוכרי כסות שמותרים להביא בגדי כלאים על כתפיהם למכור, אף על פי שנהנים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, כדתנן במסכת כלאים פ"ט (מ"ה) ומייתי לה בפרק במה מדליקין (שבת כט, ב), מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, אלמא כיון דאין עיקר הנחת בגדים אלו עליהם משום הנאת כיסוי, אף על פי שנהנה, לא קרינן ביה לא תלבש). מ"א שם (כתבו התוס' בנדה דף ס"א, מוכרי הבגדים שלובשין הבגדים ומכוונים להראותן לקונים, פטורים. ואם לובש אותן להעביר המכס, אפשר דחייב בציצית, כמו גבי כלאים . ועיין ביו"ד סימן ש"א). והוא ביו"ד סי' שא, בש"ך ס"ק ח (לדעת הרמב"ם ... נראה לי שדעתו ... דכיון שלובשו בכוונה דרך מלבוש כדי שיפטר על ידי כך מהמכס, לפי שאין נותנין מכס ממלבושין, אם כן הוי דבר שמתכוין, דעיקר כוונתו שיהא דרך מלבוש. אבל הכא אין כוונתו אלא שיראו הבריות ויקנו).
וכעין זה בכל מקום שעיקר הלבישה אינה לצורך הנאת לבוש, כדלעיל סי' י סכ"א (סודר שנותנין על צוואר במלכות ארץ ישראל, שנקרא בלשון ערב"י שי"ד, פטור מן הציצית, אע"פ שיש בו שיעור טלית שיתבאר לקמן סימן ט"ז, ואע"פ שנהנה בו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, מכל מקום, כיון שעיקר הנחתם אינה להנאת כיסוי, אלא להשתמש בהם לצרור בהם מעות ולקנח הזיעה, לא מקרי כסות כלל), ושם נסמן (הערה מה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין מה שבברכה כו' משמח חו"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וב"ה סברי שגם עוה"ב אע"פ שהוא שכר המצות אבל המצות בטילות לעוה"ב כמ"ד מצות בטלות לע"ל כו' וכמ"ש חנם בלא מצות (רק בימוהמ"ש שיהי' אז שלימות הבירורים דמצות בביטול עצם הרצון כמו שיעמדו רגליו בהר הזיתים שיתחברו רגלי דאו"י בסוף מעשה ברגלי דאו"ח כנ"ל), והוא ענין העדן העליון דעין לא ראתה רק למחכה לו בדיוק דחכ' שמגיע לבעל הרצון כו', שזהו מה שת"ח אין להם מנוחה בעליי' בעוה"ב שעולי' בשעשועי המלך בעצמו בלי שיעור.
295 מצות בטלות : נדה סא, ב. וראה ס' מאמרי אדה"ז נ"ך ע' ה [ובהמ"מ לשם]. ס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' א ואילך [ובהמ"מ].
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים ואלה המשפטים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ובשביעית יצא לחפשי חנם, פי' ובשביעית באלף השביעי שהוא העוה"ב שהוא שנה הז' בכלל שנק' שמיטה לשנים דוא"ו אלפי שנין דהוי עלמא שאז הוא למעלה מן העבודה דבירורים דעה"ד טו"ר וכמ"ש לע"ל בחריש ובקציר תשבות, שזהו בשנה הז' דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' כו' להיות[ו] בבחי' אור העצמות דא"ס ב"ה שלמעלה מכל ההשתלשלו' דקו"ח כו', ולא יתכן אז ענין עליות וירידות כלל ונק' מנוחה לחיי העולמים כו' וע"כ נק' יום שכולו שבת שכולו ארוך בחיי עולם הנצחי' ולזאת ע"ע [זה] יצא אז לחפשי חנם בלא מצות כמ"ד מצות בטילות לע"ל כי א"צ עבודה ובירור כלל, ואז הוא שכר המצות ולאחר שלימות הבירורים דחכ' דתורה שבע"פ דוקא וכמארז"ל כל השונה הלכות דוקא בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנק' עולם ברור, לפי שע"י ההלכות הוא שלימות הבירורים מלמעלה למטה ומלמטלמ"ע כו' והוא מ"ש למחכה לו דוקא למאן דדייק כו' ומטעם הנ"ל וד"ל.
334 כמ"ד מצות בטילות לע"ל : ראה נדה סא, ב. אגה"ק סכ"ו (קמה, סע"א). מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רכו. וש"נ. נ"ך ע' א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה סה, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
פלא איך יוכל העליון להתעלו' ע"י התחתון ממנו ולמה יהי' ירידה זו בשביל עלייה שלמעלה הימנו ומוכרח לומר שיש כח נעלה ביריד' זו שירד התחתון עד שיוכל להעלו' את העליון וזהו ענין הב' שיש להבין והכל עולה לטעם וכונ' א' והוא מובן ע"פ כל הנ"ל בבחי' עיגולי' ויושר שבבחי' צמצו' האור והגשמתו וירידתו בכלים מכלים שונים בחיצוניות האברים דבחינת יושר דאדם בגופו הוא בחי' רוח שלמעלה מבחי' נפש דעגולים ולכך יש כח העמיד' ברגל בגוף דוקא כו' וא"כ אנו רואים בזה ענין ירידה צורך עליה הנ"ל בב' אופנים הנ"ל הא' שהוא עליה לעצמו שלזה ירדה הנפש בגוף כו' והענין הוא דהושם מלמעלה כח בתחתון שיוכל לעלות מעלה מעלה וא"ל לא היה ביכולתו לעלות עצמו כלל אלא היה נשאר מטה מטה לעולם וראיה מן התשובה שאע"פ שירדה הנפ' כבר מטה מטה כו' יש בו כח נעלה כ"כ שיוכל לעלות מעלה מעלה כ"כ ע"י התעוררות התשובה מעומקא דלבא פתאום עד שתעל' נפשו למעל' ממדריגת הצדיקים שהרי במקום שבע"ת עומדין צ"ג א"י לעמוד וכנתן דצוציתא וכראב"ד שנתקנא בו רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת וכן ע"י מצות מעשיות בגשמיות דאלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם היינו שחי' יחי' לנפשו במעל' ומדריג' יתיר' מכמו שהיא במקור חוצב' כידוע במ"ש סוף דבר כו' כי זה כל האדם כו' ודוקא בתשוב' ומע"ט בעוה"ז שלזה ירד' הנפ' שבזה דוק' תעל' לעצמ' מצד יתרון האור שבא מן בירור החשך דק"נ דוקא ומטעם שסוף מעשה דוקא עבמ"ת שהוא למעלה ממקור כל הנשמות שנבראו בצלם אדם וז"ש האדם וחי בהם שיחי' לנשמתו שנקרא אדם בצלם אלקים ונמצא ירידה זו לצורך עלי' לעצמו שאם לא היה ירידה זו לא היה מגיע לעלוי כזה כלל ואופן הב' ביריד' זו שתעל' לעליון כו' הענין הוא דהושם כח גדול ונעל' יותר ביריד' זו שמלבד שתעל' א"ע כ"כ כנ"ל הנה יש ביכולתו להעלות לכל העליונים הימנו הרבה עד רום המעלות וראיה לזה מתו"מ בגשמיות שמגיע למעל' ממצות הרוחניות דאבות כמ"ש ושמי הוי' לא נודעתי להם כמ"ש במ"א וגם מן העוה"ב שאינו אלא רק מן קיום המצות בגשמיות ולא ברוחניות דאף בימי משיח עיקר השלימות יהיה רק בקיום מצות בפ"מ אע"פ שיהיה לאחר הבירור דעה"ד כמ"ש במ"א בענין ושם נעשה לפניך כמצות רצונך כו' דמצות אינן בטילות לע"ל ועכ"ז המצות הבאים אלינו הנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות בפו"מ יותר נעלה משום דסוף מעשה שבגשמיות דוקא הוא שעבמ"ת וע"כ גם אור הג"ע אינו ניתוסף רק על ידי המצות שלנו יותר מהוספת האור בג"ע שהי' ע"י אדה"ר ברוחניות עבודתו שם דכתיב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כידוע וגם זה הטעם עצמו צריך טעם למה סוף מעשה דוקא עבמ"ת הרי ידוע לפי שהצמצום הראשון שנקרא מק"פ והוא מ"ש ישת חשך סתרו כשירד למט' מטה נקרא חושך וצמצום גמור עד שנעשה מסך מבדיל לגמרי והוא ק"נ וכאשר יתברר החושך והרע דק"נ ע"י סו"מ בפ"מ ועש"ט בטוב שבק"נ בגשמיו' דוקא כמו ע"י צמר גשמי דטלית וקלף דתפילין ובקבלת עומ"ש פשוט'
7 דמצות אינן בטילות לע"ל : ראה נדה סא, ב. אגה"ק סכ"ו (קמה, סע"א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך ב
מקור מפורש
בדף זה
וכ"מ בנדה סא, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ב
מקור מפורש
בדף זה
9) נדה סא, ב וכפי' התוס' שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ג תפב
מקור מפורש
בדף זה
ועיין תוס' בב"ב [עד, א] ונדה ס"א:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כ ז'תשמח
מקור מפורש
בדף זה
ראה נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה כח
מקור מפורש
בדף זה
ואתחנן. שאינו דומה: ראה ר"ה, כו, רע"א לקו"ת ר"פ בחי' דלא: לקו"ת פנחס פ, ב. וראה זח"ג יא, א. בנתינה: ר"פ האזינו. אור התורה פ' בראשית טז, ב. לפניכם: ראה עירובין נד, ב. אור ר"פ משפטים. היום: ראה ספרי דברים ו, ו. ימי רצון: לקו"ת רד"ה אני לדודי ודודי לי (לב, א). ומתרצה הקב"ה: רש"י שמות לג, יא. * * קודם שיערוך: ראה רמב"ם הל' מלכים רפ"ז [דגם שם מדבר במש"נ כי תצא למלחמה גו' והי' כקרבכם שפטור (שופטים כ, א־ב)]. ונפק"מ גם – שדינו עוסק במצוה דעל ולמעלה: לקו"ת ד"ה כי תצא (השני) סופ"ב. אשר ה': ראה סוטה רפ"ח. תניא פכ"ט. מלא יו"ד: ראה מנחת שי וכלי יקר על הכתוב. בתיבה אחת: ראה נדה סא, ב. גוי אחד: ראה אגה"ק ס"ט. שהוא היצה"ר: ב"ב טז, א. מן המצוה (סוטה מד, ב). והכחישה, המלאך המות: כולל כל יסורים ואפילו שמנה א). תשובה גדולה: ראה תניא פ"ז. דתאוות היתר: תניא פ"ז. מדת כל אדם: תניא רפי"ד. שכח נפשו: תניא פל"ה. להפוך מדות: (מדרי' צדיק) ראה תניא ספל"ז, ספ"ט. מה שעשה: ראה תניא פל"ט־מ. דמה לי קטלי כולה מה לי קטלא פלגא (ב"ק סה, לקו"ת ד"ה כי תצא (השני) פ"ג. בחיצוניות העולמות: וחזרת הניצוצות צ"ל "לפניך תצא (הראשון)). * * שיוכללו ויתאחדו כו' באוא"ס ב"ה" (לקו"ת סד"ה כי *
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה ויגש שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
ב) מכך שהעולם הבא הוא לאחר ובהמשך לעולם הזה, מובן, שעניני העולם הזה, ובתוכם תכלית קיום המצוות בעולם הזה, נשלמים רק בעולם הבא, כדברי אדמו"ר הזקן בתניא, ש"תכלית ושלימות בריאת עולם הזה" אשר "לכך נברא מתחילתו" הם "ימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים".
33 בנוגע ל"ימות המשיח" אפשר לתרץ (בדוחק עכ"פ) כי גם אז יהי' קיום המצות [דמה שאמרו (נדה סא, ב) מצות בטילות לע"ל הוא בתחה"מ (כפשטות הסוגיא שם), אבל לימוה"מ קודם תחה"מ אין בטלים* – אגה"ק סכ"ו (קמה סע"א ואילך)**], ואדרבה, "עיקר היום לעשותם ותכלית השלימות של המעשה יהי' בימות המשיח" (תו"א מו, א ואילך. המשך וככה שם פי"ז ואילך). אבל בנוגע לתחה"מ מוכרח לומר כבפנים. – וראה לקו"ש חכ"ד ע' 93 הערה 50.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
בדף זה
1 ערומים. וק"ל. אף דישנים היו ע"ד הרגיל ערומים, ולכן יש ראי' מדוד המלך. ועיין תוס' בב"ב [עד, א] ונדה סא: ופס"ד הל' ציצית. ואכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו
מקור מפורש
בדף זה
1 ערומים. וק"ל. אף דישנים היו ע"ד הרגיל ערומים, ולכן יש ראי' מדוד המלך. ועיין תוס' בב"ב [עד, א] ונדה סא: ופס"ד הל' ציצית. ואכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
2 נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז ה'תשי"ט
מקור מפורש
בדף זה
וע"פ הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זה לזה, מובן, דג' פירושים אלה בכאשר דברת [שקאי על יגדל כח אד', על לאמר, ועל ה' ארך אפים] שייכים זה לזה.
7 ועד בנוגע לפס"ד במעשה בפועל, כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ג' דסליחות, ה'תש"כ
מקור מפורש
בדף זה
וזהו גם הקשר דשני הפירושים בלך אמר לבי בקשו פני, שהעבודה דלך אמר לבי להפירוש שלך הוא בשבילך בשליחותך, להשלים רצונו ית' לעשות את המטה דירה לו ית', צריכה להיות באופן שעי"ז יגיעו להפירוש שלך הוא במקומך, גילוי נקודת היהדות שמקושרת בהעצמות.
68 כמו כל הפירושים שבפסוק אחד ששייכים זה לזה, כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
לא מיבעי להדעה שמצוות אין בטילות לעת"ל , אלא אפילו להדעה שמצוות בטילות לעת"ל79, יתוספו אז כו"כ ענינים שלא נפעלו בעוה"ז, ע"י שלימות העבודה שתהי' בימות המשיח, כמ"ש רבינו הזקן באגה"ק שמ"ש רז"ל "דמצוות בטילות לע"ל, היינו בתחיית המתים, אבל לימות המשיח קודם תחה"מ אין בטלים".
722 נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות* ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
וע"פ הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זה לזה, מובן, שגם הענין דישבו בסוכות במקיף הרחוק הוא ע"י הישיבה בסוכה כפשוטה.
154 ועד בנוגע לפס"ד במעשה בפועל, כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
ובהקדמה – דאף שאמרו חז"ל כל המועדים בטלים לעתיד לבוא , ומצוות בטילות לעתיד לבוא , הרי לבד זאת שיש בזה חילוקי זמנים, וענין זה נאמר על התקופה השני' דימות המשיח , הנה גם אז
1372 נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב (מאמר ב), ה'תשכ"ז*
מקור מפורש
בדף זה
וגם צריך להבין, ע"פ הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זל"ז , מהי השייכות דמה ומאה.
661 ועד בנוגע לפס"ד במעשה בפועל, כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
וע"פ הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זל"ז, מובן, דזה שה' אלקיך שואל מעמך מה, מאה ברכות, שייך לענין התשובה, ועתה.
2698 כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
וזה ששני ענינים אלה באים בהמאמר כהקדמה להפירוש שלאמר הוא שע"י לימוד התורה דהאדם גורם להיות הקב"ה קורא ושונה כנגדו, הוא, כי כל הפירושים (הענינים) בלאמר שייכים זה לזה .
1708 ובמכש"כ מזה שכל הפירושים שבפסוק אחד שייכים זה לזה, כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
ויתירה מזה, שכל הפירושים קשורים ושייכים זל"ז – במכ"ש מעניני העולם, שכיון שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, הרי מובן, ששני ענינים שהם בסמיכות זל"ז, יש להם קשר ושייכות זל"ז, ועאכו"כ שכן הוא בעניני התורה, שיש שייכות בין ענינים הסמוכים זל"ז, ובפרט בנוגע לשני פירושים בפסוק אחד, שבודאי שייכים זל"ז, כידוע הראי' לזה מההלכה בנוגע לשעטנז, שכל פרטי הענינים שבזה נרמזו בתיבה אחת .
505 ראה נדה סא, ב. וראה גם תו"מ חנ"ג ע' 452. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
וע"פ המבואר במק"א דענין ואתחנן בגימט' תקט"ו (שת"ק וט"ו הם בתיבה אחת ) הוא חיבור ויחוד בחינת ט"ו (י"ה) עם בחינת ת"ק (כדלקמן), יש לומר, דזה שבפסוק את הוי' האמרת יש ט"ו תיבות (וכן זה שבמשכן היו ט"ו דברים) שרומז על י"ה (כנ"ל) הכוונה בזה היא (לא לבחי' י"ה כמו שהיא
1264 דמזה מוכח שהם מחוברים ומיוחדים – ע"ד דרשת רז"ל (נדה סא, ב) בדין שעטנז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
הרמב"ם ] – דכיון ש"ביתו זו אשתו", וכדברי ר' יוסי (אודות הנהגתו המיוחדת באופן של הידור ) "מעולם לא קריתי ..
415 ויש לומר, שהמקור לדברי הרמב"ם (הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ב) הוא מדיוק לשון הכתוב "וכפר בעדו ובעד ביתו" – מדאפקי' רחמנא בהאי לישנא*: "ביתו", ולא נאמר בפירוש "אשתו"** – שזהו בודאי בדיוק***, ועכצ"ל שיש בזה לימוד גם בנוגע להלכה בנגלה דתורה, כבפנים.
*) ע"ד נדה סא , ב .
**) שהרי הכוונה היא לאשתו דוקא , ולא לבני ביתו , כדמוכח מזה גופא שמתקינין לו אשה אחרת – אשה בלבד , ללא בנים ובנות , שהרי רק מקדשה על תנאי (ירושלמי יומא פ"א סה"א . וראה יומא יג , א) .
***) ועד"ז צריך לימוד ועיון בכ"מ בש"ס (בגמרא , ובפרט במשנה) כיו"ב – למה נאמר בכתוב בלשון כזה שיהי' צורך לפרשו בתושבע"פ באופן אחר , בה בשעה שענין זה הי' יכול להכתב בפירוש בתושב"כ במספר תיבות שוה . ולפלא שבלימוד הישיבות לא מדקדקים בכגון-דא .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
והענין בזה, דהנה, מה שאמרו רז"ל אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, הרי זה קודם תחה"מ דוקא , שאז הוא עדיין גמר הבירורים ושלימות העבודה, וכמבואר במ"א שאז תהי' גם תכלית השלימות בעבודת הקרבנות, שעז"נ אדם כי יקריב, כיון שאז תהי' תכלית ושלימות מדריגת האדם, ומזה מובן שכן הוא גם בנוגע לשאר המצוות, וכמ"ש באגה"ק דמה שאמרז"ל דמצוות בטילות לעת"ל, היינו בתחיית המתים, אבל לימות המשיח קודם תחה"מ אין בטלין.
612 נדה סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א מוצאי ש"פ האזינו, י"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע
מקור מפורש
בדף זה
וגם להפירוש שד' המינים רומזים על הקב"ה, הנה מזה שהענינים דלמעלה (הקב"ה) מרומזים בד' מינים, מובן, שהם ד' מדריגות שונות [ועל פי הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זה לזה, יש לומר, שהחילוק בד' המדריגות דלמעלה המרומזים בד' המינים הוא מן הקצה אל הקצה, בדוגמת החילוק שבין ד' סוגים הנ"ל דישראל], ועל ידי מצות נטילת ד' מינים [שכל ד' המינים הם מצוה אחת] הם מתאחדים.
14 כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א יום ב' דחג הסוכות ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
וע"פ הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זה לזה, מובן, שגם הענין דישבו בסוכות במקיף הרחוק הוא ע"י הישיבה בסוכה כפשוטה.
10 ועד בנוגע לפס"ד במעשה בפועל, כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א אור ליום ה' פ' חיי שרה, כ"ף מרחשון ה'תשמ"ה
מקור מפורש
בדף זה
דכיון שהם האבות [והאמהות] של כל אחד מישראל, לכן הענינים והעבודות שלהם נמשכים בירושה לכל אחד מישראל.
11 ראה תו"א ר"פ וארא. ובכ"מ. וראה בארוכה ד"ה זה ה'תשמ"א ס"ב (לעיל ע' רעח), ובהערות שם.
*) ראה בארוכה בשיחת ש"פ וירא ט"ו מרחשון דשנה זו (ה'תנש"א [תורת מנחם – התוועדויות תנש"א ח"א ע' 286 ואילך]) .
**) כידוע הראי' לזה מ " שעטנז " (נדה סא , ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782 . ובכ"מ .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תשל"ז
מקור מפורש
בדף זה
ומבאר הצ"צ, דעשר נסיונות הם כנגד עשר ספירות, משא"כ כל הוא פנימיות הכתר שאינובחשבון ע"ס.
10 ע"ח שער מב (שער דרושי אבי"ע) פ"א, הובא בלקו"ת בחוקותי מו, ג. אוה"ת שם. ובכ"מ . ע"ח שער כג (שער מוחין דצלם) פ"ה, הובא בלקו"ת שה"ש י, ב. ובכ"מ .
*) להלומדים ג' פרקים ליום . וגם התחלת מחזור השלישי להלומדים פרק אחד ליום (וכן בספר המצוות) .
**) כידוע הראי' לזה מ " שעטנז " (נדה סא , ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782 . ובכ"מ .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ שמות י"ט טבת ה'תשמ"ח
מקור מפורש
בדף זה
והקשר דשני הפירושים בישרש יעקב (גילוי שרש הנשמה וקיום המצוות) הוא, כי הגילוי דשרש הנשמה שיהי' לע"ל הוא ע"י קיום המצוות עכשיו.
6 כמו כל הפירושים שבפסוק אחד ששייכים זה לזה, כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ וארא, מבה"ח שבט ה'תשל"ה
מקור מפורש
בדף זה
ו) והנה מזה ששני הענינים – שאמרתי לעולמי די ושדי באלקותי לכל ברי' – הם באותו השם (שדי), מובן, שהם שייכים זל"ז.
26 ובמכ"ש מזה שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זה לזה, כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג יום ב' דחג השבועות ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
וזה ששני ענינים אלה באים בהמאמר כהקדמה להפירוששלאמר הוא שע"י לימוד התורה דהאדם גורם להיות הקב"ה קורא ושונה כנגדו, הוא, כי כל הפירושים (הענינים) בלאמר שייכים זה לזה.
38 ובמכש"כ מזה שכל הפירושים שבפסוק אחד שייכים זה לזה, כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז ה'תשי"ט
מקור מפורש
בדף זה
וע"פ הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זה לזה, מובן, דג' פירושים אלה בכאשר דברת [שקאי על יגדל כח אד', על לאמר, ועל ה' ארך אפים] שייכים זה לזה.
7 ועד בנוגע לפס"ד במעשה בפועל, כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב (מאמר ב') ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
וגם צריך להבין, ע"פ הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זל"ז, מהי השייכות דמה ומאה.
9 ועד בנוגע לפס"ד במעשה בפועל, כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
וע"פ הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זל"ז, מובן, דזה שה' אלקיך שואל מעמך מה, מאה ברכות, שייך לענין התשובה, ועתה.
32 כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד כ"ף מנחם-אב ה'תשל"ז
מקור מפורש
בדף זה
והנה ידוע בכללי הלימוד אל תקרי, שאינו שולל פירוש הענין כפי שהוא נקרא אלא שמוסיף עוד פירוש, ושני הפירושים שייכים זל"ז.
6 כמו כל הפירושים שבפסוק אחד, ששייכים זל"ז (וידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ). וי"ל, שבהלימוד אל תקרי – השייכות דשני הפירושים היא ביותר, ראה לקמן סעיף ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
וע"פ המבואר במק"א דענין ואתחנן בגימט' תקט"ו (שת"ק וט"ו הם בתיבה אחת) הוא חיבור ויחוד בחינת ט"ו (י"ה) עם בחינת ת"ק (כדלקמן), יש לומר, דזה שבפסוק את הוי' האמרת יש ט"ו תיבות (וכן זה שבמשכן היו ט"ו דברים) שרומז על י"ה (כנ"ל) הכוונה בזה היא (לא לבחי' י"ה כמו שהיא בפ"ע, כי אם) לבחי' י"ה כמו שהיא מחוברת ומיוחדת עם בחי' ת"ק.
27 דמזה מוכח שהם מחוברים ומיוחדים – ע"ד דרשת רז"ל (נדה סא, ב) בדין שעטנז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ליל ג' דסליחות, ה'תש"כ
מקור מפורש
בדף זה
וזהו גם הקשר דשני הפירושים בלך אמר לבי בקשו פני, שהעבודה דלך אמר לבי להפירוש שלך הוא בשבילך בשליחותך, להשלים רצונו ית' לעשות את המטה דירה לו ית', צריכה להיות באופן שעי"ז יגיעו להפירוש שלך הוא במקומך, גילוי נקודת היהדות שמקושרת בהעצמות.
68 כמו כל הפירושים שבפסוק אחד ששייכים זה לזה, כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יט זמן ברכת ציצית
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ג
אבל אסור ללבוש טלית שאינה מצוייצת כדי להעביר את המכס, שאין נוטלין מכס מן המלבושים, שהרי נהנה הוא בזאת הלבישה ומתכוין הוא לכך, שעל ידי זה אין נוטלין ממנו מכס:
1664 תנן כלאים פ"ט מ"ב (ולא ילבש כלאים ... אפילו לגנוב את המכס), ומ"ה (מוכרי כסות מוכרין כדרכן). וכן הוא ברמב"ם הל' כלאים פ"י הט"ז (תופרי כסות תופרין כדרכן), והי"ח (לא ילבש אדם כלאים עראי ... ואפילו להבריח את המכס). וכן לענין ציצית כתבו התוס' נדה סא, ב ד"ה אבל (ומוכרי כסות דפטירי מכלאים , פטורים נמי מציצית). ב"י (ודמיא למוכרי כסות שמותרים להביא בגדי כלאים על כתפיהם למכור, אף על פי שנהנים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, כדתנן במסכת כלאים פ"ט (מ"ה) ומייתי לה בפרק במה מדליקין (שבת כט, ב), מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, אלמא כיון דאין עיקר הנחת בגדים אלו עליהם משום הנאת כיסוי, אף על פי שנהנה, לא קרינן ביה לא תלבש). מ"א שם (כתבו התוס' בנדה דף ס"א, מוכרי הבגדים שלובשין הבגדים ומכוונים להראותן לקונים, פטורים. ואם לובש אותן להעביר המכס, אפשר דחייב בציצית, כמו גבי כלאים . ועיין ביו"ד סימן ש"א). והוא ביו"ד סי' שא, בש"ך ס"ק ח (לדעת הרמב"ם ... נראה לי שדעתו ... דכיון שלובשו בכוונה דרך מלבוש כדי שיפטר על ידי כך מהמכס, לפי שאין נותנין מכס ממלבושין, אם כן הוי דבר שמתכוין, דעיקר כוונתו שיהא דרך מלבוש. אבל הכא אין כוונתו אלא שיראו הבריות ויקנו).
וכעין זה בכל מקום שעיקר הלבישה אינה לצורך הנאת לבוש, כדלעיל סי' י סכ"א (סודר שנותנין על צוואר במלכות ארץ ישראל, שנקרא בלשון ערב"י שי"ד, פטור מן הציצית, אע"פ שיש בו שיעור טלית שיתבאר לקמן סימן ט"ז, ואע"פ שנהנה בו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, מכל מקום, כיון שעיקר הנחתם אינה להנאת כיסוי, אלא להשתמש בהם לצרור בהם מעות ולקנח הזיעה, לא מקרי כסות כלל), ושם נסמן (הערה מה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שיעורי הלכה למעשה מלאכות שבת
מקור מפורש
בדף זה
מלאכה זו הובאה גם בהלכות שעטנז, שמבואר בגמרא (נדה סא, ב):
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שיעורי הלכה למעשה מלאכות שבת
מקור מפורש
בדף זה
ועד"ז הוא גם בשעטנז, שמבואר בגמרא (נדה סא, ב):
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר