123
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ג. תערובת - משנה סדר בראשית כן או לאו
הדבר יובן לפי דברי הרמב"ן20, שדוקא על לבישת שעטנז נאמר בדברי חז"ל21, ש"יצר הרע ואומות העולם משיבים עליהם", אך לא על כלאי בהמה,
והוא מסביר, שזאת משום שבכלאי בגדים, שעטנז, הטעם לאיסור "נעלם", ואילו לגבי כלאי בהמה, וכן כלאי קרקע, מובן הטעם לאיסור:
הקדוש־ברוך־הוא ברא את הנבראים באופן שהוא נתן בתוך הצמחים ובעלי החיים את "כח התולדה שיתקיימו המינים .. וציוה .. שיוציאו למיניהם". ולפיכך, כאשר האדם "מערב כלאים" – הוא מרכיב שני מיני בהמה, או שני מיני זרעים, הוא גורם לכך שהם "ישתנו בטבעם גם בצורתם בהיותם יונקים זה מזה, ויהיה כל גרעין ממנו כאילו הורכב משני מינין", ועל ידי כך הוא "משנה ומכחיש .. ומערבב במעשה בראשית"*.
ועל כך שהתורה אינה אוסרת רק "בהמתך לא תרביע כלאים", אלא גם "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו", יש להסביר, שזאת "מפני שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחת ויבואו לידי הרכבה"22.
יוצא מכך, שיש הבדל מהותי בין כלאי בהמה וכלאי קרקע לבין כלאי בגדים:
בכלאי בהמה וכלאי קרקע התערובת היא גם ב"כח התולדה" של שני המינים. כלומר, שהתערובת גורמת שינוי בעיקר ובעצם מהותם ומציאותם, וזה בניגוד לסדרי מעשה בראשית, שהקדוש־ברוך־הוא קבע שימשיכו דוקא "למינהו"*.
לעומת זאת, בכלאי בגדים* אין התערובת משנה את עצם המציאות של הצמר והפשתים, אלא, זוהי תערובת חיצונית לבד23, רק מחברים אותם באותו בגד24, אך גם לאחר מכן הם
הערות
- 20. קדושים שם (ועד"ז בבחיי עה"פ). וראה השקו"ט בדברי הרמב"ן – ברא"ם, גו"א, נמוקי שמואל ועוד שם. ואכ"מ.
- 21. תו"כ (ורש"י) אחרי שבהערה 10) יומא סז, ב (אבל להעיר שבר"ח שם מביא גם "הרבעת כלאים"). במדב"ר פי"ט, ה.
- *. ראה רמב"ן שם "וכך אמר כו' חקים שחקקתי בהם את עולמי" (והוא מירושלמי כלאים פ"א ה"ז. ויק"ר פל"ה, ד. וראה קידושין לט, א. סנהדרין ס, א (ובתוס' שם)).
- 22. וכ"כ גם בפרשתנו כב, ח (בסופו). וכ"ה במו"נ ח"ג פמ"ט. וראה לקו"ש חל"ד ע' 26־125) וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חכ"ד (ע' 176 ואילך) שקו"ט בגדר האיסור דלא תחרוש גו'.
- *. ראה ירושלמי שם "למה מפני שכתוב בהן למיניהן כו'".
- 23. להעיר מרמב"ן קדושים שם (ד"ה ובגד כלאים קרוב לסופו): וטעם כלאי הבגדים להרחיק התערובות במינין כו'. וראה נמוקי שמואל שם.
- 24. וגם לדעת רש"י (נדה סא, ב – וראה גם פירושו לקדושים יט, יט הנ"ל) שמה"ת אסור רק "שוע טווי ונוז" יחד (וראה תוד"ה שוע שם. רמב"ם הל' כלאים פ"י ה"ב ובנ"כ) – ה"ז רק עירוב חיצוני לגבי כלאי בהמה וקרקע. וראה בארוכה לקו"ש חל"ד שם.
במדבר רבה י״ט:ה׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אַרְבָּעָה דְּבָרִים יֵצֶר הָרָע מֵשִׁיב עֲלֵיהֶן, דִּכְתִיב בָּהֶן חֻקָּה, אֵשֶׁת אָח, וְכִלְאַיִם, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וּפָרָה אֲדֻמָּה. אֵשֶׁת אָח, דִּכְתִיב (ויקרא יח, טז): עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ וגו', וּבְלֹא בָנִים (דברים כה, ה): יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ. וּכְתִיב בְּעֶרְוַת אֵשֶׁת אָח (ויקרא כ, כב): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי. וְכִלְאַיִם (דברים כב, יא): לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, וְסָדִין בְּצִיצִית מֻתָּר, וּכְתִיב בֵּיהּ חֻקָּה (ויקרא יט, יט): אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ. שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, דִּכְתִיב (ויקרא טז, כו): וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָֹּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְהוּא עַצְמוֹ מְכַפֵּר עַל הָאֲחֵרִים, וּכְתִיב בֵּיהּ (ויקרא טז, לד): וְהָיְתָה זֹאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם. פָּרָה מִנַּיִן, דִּתְנַן כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וְהִיא גוּפָהּ מְטַהֶרֶת בְּגָדִים, וּכְתִיב בָּהּ חֻקָּה, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה.
ויקרא רבה ל״ה:ד׳ - הטקסט מספריא
חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי, חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, לד): כֹּה אָמַר ה' נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה. חֻקֹּת שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כט): בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ. חֻקּוֹת שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַתְּהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כז): בְּחֻקּוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם, חֹק וְחוּג לִגְזֵרָה שָׁוָה.
משנה תורה, הלכות כלאים י׳:ב׳ - הטקסט מספריא
רחל בת עז צמרד אין לוקין עליו משום כלאים אבל אסור הוא מדבריהם מפני מראית העין כיון שנתחבר הצמר עם הפשתן צד חיבור בעולם הרי זה כלאים מן התורה כיצד צמר ופשתים שטרפן זה עם זה ושע אותן ועשה מהן לבדין הרי אלו כלאים טרפן וטוה אותן כאחד וארג בגד מטווי זה הרי זה כלאים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.