143

תחית המתים יהא ענין של מצוות ועליות וכו'.

יב. בגן עדן אין מושג של זמן

אך עדיין אין מובן: הכוונה ב"אין להם מנוחה" היא שעליות הצדיקים הן רצופות ללא הפסק, ואילו לפי ההסבר האמור לעיל יוצא שה"צדיקים אין להם מנוחה בעולם הבא" הכוונה היא לעולם התחיה, ואם כך, יש להם הפסקה ו"מנוחה" בגן עדן, שאז אין "פעלו" של קיום המצוות, ואשר הוא בין העולם הזה לבין עולם התחיה?

ההסבר לכך הוא: נאמר לפני כן, שקיום המצוות אפשרי רק בעולם הזה, כאשר הנשמה נמצאת בגוף, ואילו כאשר הנשמה בגן עדן, ללא גוף, בלתי אפשרית עבודת המצוות.

ולכן, ביחס לעבודתם של "מארי עובדין טבין" (צדיקים), אשר יכולה להתקיים רק כאשר הנשמה ביחד עם הגוף, אין הזמן שבו הנשמה בלי גוף – כאשר היא בגן עדן – נחשב כלל למציאות. במלים ברורות יותר: קיום המצוות קשור בגוף וממילא מחייב קיום גוף, וכאשר אין הגוף קיים עם הנשמה אין כאן כלל מציאות של זמן⁴¹. וכך, התקופה שבה אין לנשמות של "מארי עובדין טבין" עליות בשהותם בגן עדן, אינה נחשבת כלל הפסקה בעליותיהם.

דוגמא לכך: הגאון הרוגוטשובי אומר⁴², שבלתי אפשרית תוספת של זמן כאשר הנשמה למעלה. כלומר, כאשר נפסק החיבור של הנשמה עם הגוף והנשמה עולה לגן עדן, אז אין אצלה כלל מושג של זמן בקשר לדיני התורה. (אם־כי מושג זה קיים שם בקשר לשכר המצוות, עסק התורה וכו', כפי שידוע לגבי חצות לילה בגן עדן וכו').

יג. לצדיקים גמורים – גם בגן עדן יש מעין קיום מצוות

ועוד יש לומר בזה: כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע – שיום הולדתו חל בכ' מר־חשוון – כותב (בצוואתו⁴³): "ועוד יש לומר בדרך אפשר בעומק יותר, על־פי מה ששמעתי בשם כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה, שלצדיקים גמורים גם בגן עדן מאיר להם בחינת אור אין סוף הסובב כל עלמין⁴⁴ .. ולפי זה יש לומר