153
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בענין שהנשמות בגן עדן נהנות מזיו השכינה, ש"זיו השכינה" הוא "זיו תורתן ועבודתן ממש" בעולם הזה, אלא שהגילוי הוא מאוחר יותר, בגן עדן).
והרי שיא השלמות בעבודה הוא כאשר היא באה בגלוי, כפי שדובר פעם בהרחבה75 על השכר והגילוי בעולם הבא, שאין זה ענין צדדי, נפרד, אלא ששלימות בקיום המצוות בעולם הזה היא על־ידי השפעתם בגלוי בעולם הבא.
לפיכך מובן, שעניני הפרשה, שבהם מתגלה עבודת שרה, הם "חיי שרה" – הם השלימות של קכ"ז "שני חיי שרה".
יג. הוראה מן הפרשה לימינו אלה
כל ענין בתורה הוא הוראה, ואכן בתחילת הפרשה ובסופה יש הוראה פשוטה וברורה לימינו אלה:
כאשר טוענים בני ישמעאל, שמערת המכפלה שייכת להם מפני שהם בני אברהם, יש בפרשה תשובה ברורה: בנוסף לכך שמוצאם של הרוב המכריע של הערבים שבמדינות השכנות לארץ ישראל, ובתוך ארץ ישראל, איננו, כידוע, מישמעאל76, הרי שגם לישמעאל עצמו אין קשר למערת המכפלה, כיוון שאברהם קנה אותה לקבורת שרה, וישמעאל איננו, כאמור, יורשו של אברהם, ובודאי לא של שרה, ומובן איפוא, שהיא שייכת רק לבנה של שרה, יצחק, ולזרע יצחק (לא כל יצחק77 – רק ליעקב).
דבר נוסף נלמד מסוף הפרשה: בתקופה שישמעאל נעשה "פרא" ובא בטענות ותביעות פראיות, אל ליהודים לחשוש ממנו ח"ו, ולהתרגש מכך. צריך רק להזכיר לו את האמת, שמציאותו היא "אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם", ושכאשר הוא חושב את עצמו למציאות עצמאית, אזי "על פני כל אחיו נפל".
בתורה שבכתב מאמינים גם לא־יהודים. לכן, כאשר יהיה הדבר ברור, כפי שצריך להיות, ליהודים, ויסבירו זאת ללא־יהודים בצורה מתאימה, אך בלשון ותוכן ברורים וגלויים, ולא ירגישו נחיתות ח"ו כלפי אומות העולם, ועל־אחת־כמה־וכמה כלפי אלה שמחשיבים את עצמם כבני ישמעאל,
אזי יפסיקו הלחץ על יהודים, כי גם הם יחושו (במיוחד על־ידי כך ש"מזליה חזי"78) שטובתם היא
הערות
- 75. לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 245 ואילך.
- 76. ראה ראב"ע תולדות כז, מ (בסופו).
- 77. נדרים לא, א.
- 78. מגילה ג, א. וש"נ. (משיחת ש"פ חי שרה תשל"ה, תשל"ו)
אבן עזרא על בראשית כ״ז:מ׳ - הטקסט מספריא
והיה כאשר תריד. כמו תרדה והם ב' שרשים, וי"א כמו "אריד בשיחי" (תהלים נה ג), והטעם כאשר תריד לשם ירחמך:
ופרקת. מגזרת מפרק הרים (מ"א יט יא), ומהם "מפרקתו" (ש"א ד' יח), ויש בברכות אלו כמה שאלות קשות, אם הברכה היתה נבואה, איך לא ידע את מי יברך, והשיבו נבוני הדור כי השם אמר לו כשבא יעקב, ברך את זה, ואילו היה כן היה אומר יצחק לעשו השם צוני, ועוד למה בירך לעשו בעבור שבכה, ואחרים אמרו כי לא היה יצחק נביא, וברכתו לא נתקיימה, גם אלה טעו כי הנה הכתוב אמר "וירא אליו ד'" (בראשית כו ב וכד), גם אמר דוד "ובנביאי אל תרעו" (דה"א טז כב), ואחרים אמרו מה תועלת יש בדברים אחרי שהיתה מחשבתו על עשו, והנה הדבר היה בספק אצלו, כי כן אמר "הקול קול יעקב" (בראשית כז כב) ובירך מי שיהיה מהם, כי בניו הי' שניהם, וי"א איך אמר השם "ורב יעבוד צעיר" (בראשית כה כג), ג"כ אמר יצחק "ואת אחיך תעבוד" והגאון דחה זו השאלה בקנה רצוץ, בעבור שמצא "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו ו) והנה שכח "וישתחו ארצה שבע פעמים" (בראשית לג ג), והנכון בעיני שברכת הנביא כעין תפלה היא, והשם שמע תפלתו, כי עיקר זאת הברכה על זרעם, וישנים שלא הקיצו משנת האולת יחשבו, כי אנחנו בגלות אדום, ולא כן הדבר רק אדום היה תחת יד יהודה, וכן כתוב "ויפשע אדום מתחת יד יהודה" (מ"ב ה כב) גם יואב הכרית כל זכר באדום (מ"א יא טז), ובעבור שהי' תחת יד יהודה שמחו ביום אידינו והי' אומרים לבבליים "ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז ז), ויותר היה קשה על ישראל החרפה שהיה אדום מחרף אותם מרעתם, וכן טעם שישי ושמחי בת אדום" (איכה ד כא), ג"כ "אל תשמח לבני יהודה" (עובדיה א, יב), גם בימי הורקנס הזקן שמם שומרי ירושלים, והכניסם בברית מילה, גם בימי אגריפס כאשר נלכדה ירושלים באו גדודי אדום לעזור ליהודה, ואומה שהגלתנו היא מזרע כתים וכן אמר המתרגם "וצים מיד כתים" (במדבר כד כד), והיא מלכות יון בעצמה כאשר פי' בס' דניאל והי' אנשים מתי מספר שהאמינו באמונה חדשה, וכאשר האמינו בימי קוסטנטין שחדש כל הדת ולא הי' בעולם שישמרו התורה החדשה חוץ מאדומיים, ג"כ יקראו היום אנשי מצרים ושבא וארץ עילם ישמעאלים, ואין בהם מי שהוא מזרע ישמאלים כי אם מתי מעט:
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לה ‹ הוספות ‹ נח ‹ 247 לקו"ש חט"ו ע' 153
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

