153

בענין שהנשמות בגן עדן נהנות מזיו השכינה, ש"זיו השכינה" הוא "זיו תורתן ועבודתן ממש" בעולם הזה, אלא שהגילוי הוא מאוחר יותר, בגן עדן).

והרי שיא השלמות בעבודה הוא כאשר היא באה בגלוי, כפי שדובר פעם בהרחבה⁷⁵ על השכר והגילוי בעולם הבא, שאין זה ענין צדדי, נפרד, אלא ששלימות בקיום המצוות בעולם הזה היא על־ידי השפעתם בגלוי בעולם הבא.

לפיכך מובן, שעניני הפרשה, שבהם מתגלה עבודת שרה, הם "חיי שרה" – הם השלימות של קכ"ז "שני חיי שרה".

יג. הוראה מן הפרשה לימינו אלה

כל ענין בתורה הוא הוראה, ואכן בתחילת הפרשה ובסופה יש הוראה פשוטה וברורה לימינו אלה:

כאשר טוענים בני ישמעאל, שמערת המכפלה שייכת להם מפני שהם בני אברהם, יש בפרשה תשובה ברורה: בנוסף לכך שמוצאם של הרוב המכריע של הערבים שבמדינות השכנות לארץ ישראל, ובתוך ארץ ישראל, איננו, כידוע, מישמעאל⁷⁶, הרי שגם לישמעאל עצמו אין קשר למערת המכפלה, כיוון שאברהם קנה אותה לקבורת שרה, וישמעאל איננו, כאמור, יורשו של אברהם, ובודאי לא של שרה, ומובן איפוא, שהיא שייכת רק לבנה של שרה, יצחק, ולזרע יצחק (לא כל יצחק⁷⁷ – רק ליעקב).

דבר נוסף נלמד מסוף הפרשה: בתקופה שישמעאל נעשה "פרא" ובא בטענות ותביעות פראיות, אל ליהודים לחשוש ממנו ח"ו, ולהתרגש מכך. צריך רק להזכיר לו את האמת, שמציאותו היא "אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם", ושכאשר הוא חושב את עצמו למציאות עצמאית, אזי "על פני כל אחיו נפל".

בתורה שבכתב מאמינים גם לא־יהודים. לכן, כאשר יהיה הדבר ברור, כפי שצריך להיות, ליהודים, ויסבירו זאת ללא־יהודים בצורה מתאימה, אך בלשון ותוכן ברורים וגלויים, ולא ירגישו נחיתות ח"ו כלפי אומות העולם, ועל־אחת־כמה־וכמה כלפי אלה שמחשיבים את עצמם כבני ישמעאל,

אזי יפסיקו הלחץ על יהודים, כי גם הם יחושו (במיוחד על־ידי כך ש"מזליה חזי"⁷⁸) שטובתם היא