שיחה ב

71שיחה ב

חוקתג

א עה"פ: ,ויעש משה נחש נחושת"* מעתיק רש"י את התיבות ,נחש נחוד שת", ומפרש : ,לא נאמר לו לעשותו של נחשת אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש ואני אעשנו של נחשת לשון נופל על לשון".

והנה מה שכתב רש"י ,לא נאמר לו לעשותו של נחשת", כווגתו בפשטות לדייק (ולומר -- בתמי'): הרי בקרא לא מצינו שהקב"ה ציווהו לעשותו של נחשת : -- וע'ז מבאר רש"י טעמו של משה שעשהו נחשת, מכיון ש,הקב"ה קוראו נחש... לשון נופל על לשון".

וצריך להבין :

א) אריכות הלשון ,לא נאמר לו לעשותו של נחשת, אלא וכ"? - הרי אין דרכו של רש"י להקדים את הקושי בהבנת הכתוב שאותו הוא מבאר ומיישב בפירושו?

ב) בפרט בנדו"ד אשר זה ש,לא נאמר לו לעשותו של נחשת" הוא דבר המוכח מלישנא דקרא ,ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף גו'" ותו לא, הו"ל לרש"י לפרש בקיצור ,אמר משה הקב"ה קוראו נחש וכו'"?

ג) רש"י כותב ,(אמר משה) הקב"ה קוראו נחש ו(לכן) אני אעשנו של נחשת, לשון נופל על לשון" -- הרי

1) פרשתנו כא; ט,

2) וכבירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ט) וב"ר (פל"א, ח) שהקב"ה אמר למשה ,עשה לך שרף ולא פירש" (שיהי' של נחשת).

מפורש בקרא: שהקב"ה קראו ,(עשה לך) שרף*+?

ד) מדוע מפרש רשיי תיבות ,נחש נחושת" לאחרי שמפרש התיבות ;והי אם נשך הנחש את איש והביט וגו" *

3) וכמו שהקשה הרמב"ן כאן. ומה שביאר הרע"ב (ועד"ז הוא במשכיל לדוד; ועוד) שהשרף הוא כנגד מה שדיברו במשה ונחש כנגד מה שדיברו בהקב"ה וכו" עייי"ש, הוא ע"ד הרמז והדרוש (שבפרש"י), ולא ע'יד הפשט.

והנה ברמב"ן כאן (שמה שעשהו משה מנחשת אף שהקב"ה אמר שרף, הוא) ,כל הלך משה אחר שם העצם אשר לו". ולכאו' הכוונה ברמב"ן היא כבב"ר (שם -- ,אמר הקב"ה לו למשה עשה לך שרף ולא פירש . . הרי אני עושה של נחשת לשון נופל על הלשון . . מכאן שניתנה תורה בלה"ק"). והיינו ששרף היינו נחש. ובלי הירושלמי (ר"יה שם) ,עיקרה לא נחש הוא" (ראה קה"ע שם. ובפיי הרד'"ל לב"ר שם) -- ששרף הוא שם פרטי במין הכללי של נחש (וראה שפיח כאן).

אבל בפרש"י מפורש : ,הקב"ה קוראו* נחש*. ואינו מוסיף שזהו פירושו וכו? (והד טעם כי בפשש"מ אין מסתבר לומר שהקבייה אמר לעשות שרף, ומשה עשה של נחשת לפי שלשון נופל על לשון (לא של הקביה, אלא) של שם העצם וכו).

6 ביותר קשה -- כי ,הקב"ה קוראו נחש" הוא הוספת רש"י -- ולא נמצא בירושי וב"ר הנ"ל.

727 לקוטי

-- היפך סדר הכתוב 5?

ב. והביאור: בזה:

לעילי עה"פ ,וישלח ה' גו" את הנחשים השרפים", פרש'י : ,נחשים השרפים -- ששורפים את האדם בארס שיניהם". היינו, שתיבת ,השרפים? הוא תואר לנחשים, כלומר, ,הנחשים ששורפים". ומכיון שאמירת הקב"ה למשה ,עשה לך שרף" הוא בהמשך ל,וישלח ה' גו' הנחשים השרפים", הרי מובן שפי' של שרף כאן הוא (שם התואר) מל' שריפה (ולא מין נחש) ולכן צ"ל שהקב"ה אמר ,עשה לך נחש שרף"* (נחש -- שם העצם - השורף).

חופת ג

ומה שלא מפורש בקרא ,עשה לך נחש שרף":

עפ פשוטו של מקרא מובן י, שאין התורה מפרטת כל פרטי הדברים שאמר הקב"ה למשה בכל ציווי וציווי ו ומצינו כמה פעמים *: שציווי הקב"ה למשה לא נאמר בתורה אלא באופן כללי יי, ורק אח"כ (כאשר נמסר ה" ציווי ע'י משה לבני ישראל, או בעת קיומו של הצווי) מתבארים פרטי הציווי. [ז. א. מאחר שברור שמשת רבינו לא ציווה ולא עשה כלום על דעת עצמו, מבלי ששמע מפי הגבוד רה, הרי בודאי שגם כל פרטי הציווי שנתוספו בתורה (באמירת משה לבנ"י, או בקיומו) נאמרו למשה מפי הגבורה בעת שציווהו ע"ז. אלא שלא נתפרשו שם בתורה י].

לוירא (כ, יג),. ולהעיר שבפרש-י שם מתחיל בפיי אונקלוס (שעפ"ז ל' קצר הוא) אלא שמוסיף : ויש ליישב עוד כו'.

09 ראה פרש"י בראשית (ך, טו): זה אחד מן המקראות כו

1 יתרה מזו -- לפעמים לא נאמר בכלל ציוי הקב"ה למשה כ"א רק אמירת משה לבנ"י, ראה בהנסמן בהערה הקודמת.

ולפרש"י שהוא ע"פ פשש"מ, כלל הג"ל פשוט הוא עד שאין צריך לפרשו (כברמבין שם). ועפיז מובן בפשטות מה שאין רש"י מפרש כלום (בפ' קרח שם וז) איך ציוה משה ,קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו. . ושימו עליהן קטרת גו'" -- כמו שהקשו כמה ממפרשי התורה.

73ועד" בנדו"ד :

בציוויו של הקב"ה למשה. אמר לו לעשות ,נחע)*י שרף" -- לעומת ה" עונש שנאמר בו ,וישלח גו" הנחשים השרפים" -- אלא שהתורה לא פרטה אלא ,שרף". והטעם: עשיית ה;נחש גחושת" היתה להצלה מהעונש של הנחשים השרפים, ומכיון שכל הפורענות באה עי"ז ,ששורפין את האדם" לכן נכתב בתורה רק עיקר האמירה: ,עשה לך שרף". ובפרט שי"ל שסומך על הנאמר בסמיכות ולפני זה ,הנחשים השרפים".

ג. עפ"ז יבואר ג"כ מה שרש"י מקדים פירושו על התיבות ;והי' אם נשך וגו' והביט וגו' *, לפירושו על התיבות ,נחש נחושת":

עפ'י המבואר לעיל -- שאף שלא נכתב בתורה שהקב"ה אמר למשה לעשות נחש, מ"מ מובן שכן אמר לו בציוויו, יש להקשות לאידך גיסא: מנא ליי לרש"י ש,לא נאמר לו לעשותו של נחושת", הרי אפ"ל שכשם

בז) ,כה אמר וגו' -- והיכן אמר זובת לאלקים יחרם כו", י"ל : מכיון שבתחלה אמר הקב"ה ,ואכלם" (שם, יו"ד) היינו ש" יכלה את כולם, הרי א"א לומר שציוה להרוב את מקצתם שעבדו העגל. ולא מסתבר לומר שציוה לאחרי ש,נינחם".

ובפרש"י שמיני (י, ג) ,הוא אשר דיבר וגו' -- היכן דיבר ונועדתי שמה וגו" -- כי מהלשון .הוא אשר דבר ה' לאמר" משמעץ שהוא דבר הידוע גם לאהרן.

4) ומש"כ ,הקב"ה קוראו נחש* (ולא .,אמר לי" -- ראה שוה"ג להערה 3), כי מכיון שמה. שעשהו משה מנחשת הוא לפי ש,לשון נופל על לשון" ע*כ אמר ,קוראו" שמדגיש לשון הציטי ולא ,אמר לי" שהד מכוון אפי"ל גם רק כללות תוכן הציווי.

חוקתב

שאמר לו לעשות נחש (אלא שלא נתפרש בתורה), כמו"כ אמר לו לעשותו של נחושת, אלא שהתורה קיצרה ולא פירשה *י?

ובכדי לבטל סברא זו מקדים רש"י פירושו על התיבות ,והי' אם נשך גו' והביט וגו' *"*: -- ,שלא הי' ממהרי 7434 לקוטי

נשוך הנחש להתרפאות אא"כ מביט בו בכוונה, ואמרו רבותינו וכי נחש

חוטת ג

ממית או נחש יי מחי' אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נמוקים". דבזוק מוסבר שאין פעולתו של ,נחש גחושת'י לרפאות את הנשוך [כי אז הי' מקום לומר שכשם שיש איזה טעם לעשותו בציור ,נחש" כמו"כ יש טעם לעשותו ,נחושת"] אלא לעורר את בנ"י שיסתכלו כלפי מעלה *י וישעבדו את לבם לשמים, בכדי שהקב"ה ירפאם, ולפעולה זו של ה,נחש" הרי אין נפק"מ מאיזה חומר יעשוהו, ולכן אין שום סברא לומר שהקב"ה אמר לו לעשותו נחושת (אלא שבתורה לא בא במפורש).

משא"כ עשייתו בדמות נחש הרי התועלת בזה מובנת בפשטות: כאשר רואה הנשוך את הדבר שהזקו, זה גופא מעורר אותו ביותר לחזור בתשובה על חטאו*י. ובפרט בנדו"ד, שהעונש ע"י הנחש דוקא -- שייך להחטא עצמו, וכמו שפרש"י (בפסוק ו): ,יבוא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה, יבוא נחש שכל המינין וכו' ויפרע מכפויי טובה וכו' ". ומובן שפיר שע"י ההבטה על ה,נחש* נתעוררו ביותר להסתכל כלפי מעלה לשעבד הלב לאביהם שבשמים. ולכן הסברא נותנת, כנ"ל, שבציווי הקב"ה למשה על עשיית ,השרף" נאמר ג"כ (שמו) ,נחש" (ולא רק תוארו),

ולאחר שמבואר כ"ז מפרש"י הנ"ל, 75חוזר רש"י לפרש על התיבות נחש נחושת ,לא נאמר לו לעשותו של נחושת" -- מכיון שאין בזה שום נפק"מ לפעולתו של ה,נחש".

מכיון שכן, מתעוררת השאלה : למה עשה משה את הנחש מנחושת - ועוד שהתורה מפרטת שמשה עשהו מנחושת דוקא ? ולזה ממשיך רש"י: ,אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש = וכו לשון נופל על לשון". וזהו גופא גם הטעם לזה שהתורה מודיעה שעשה משה את הנחש מנחושת -- להשמיענו הלימוד ד,לשון נופל על לשון" -- הלכה למעשה יי. ומזה ידענו ג'כ אשר שמא מילתי' הוא" -- גם בנוגע לפועל.

ד מהענינים דיינה של תורה"

המרומזים בפרש"י זה:

מכיון שזה שמשה עשה את הנחש של נחושת -- נאמר בתורה, הא גופא הוכחה (בפנימיות הענינים) שגם פרט זה יש לו שייכות לכללות ענין הד רפואה שבא ע"י ה,נחש".

ויובן זה בהקדים ביאור ענין רפואת בנ"י ע"י ה,נחש":

אלו שנושכו ע"י הנחשים -- שממיתים בנשיכתם. מכיון שבלי ,והביט וגו' וחי" היו מתים, הרי מובן שמצד עצם נשיכת הנחשים היו בבחי' מתימיי [נוסף לזה: בחי' <נחש" עצמו מורה על ענין המיתה, שהרי מצד חטא

חוקתג

עח"ד שע"י הנחש נגזרה מיתה בעולם - ועד שאפילו אלה הד' שלא ה" בהם חטא -- בעטיו של נחש מתו*:] ולכן הוצרך להיות ,והביט גו' וחי* -- המשכת חיות לאדם זה.

ומזה מובן, שמי שנשכו הנחש (והביט אל נחש הנחושת) וחי* נתקיים בו מעין תחיית המתים, שהרי מצ"ע היו מתים.

והנה ידועיי שהכח ,להחיות את המת א"א להיות נמשך מבחי' מקור החיים"*:, כי ,לאחר שכבר נסתלק החיות א"א שיהי' חוזר ונמשך ממדרי? זו עצמה להחיות את המת כ"א מבחיי רחמים רבים דעצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' מקור החיים" ', ,דשם מות וחיים שוים ומשו"ז יכול גם המת לחיות" **.

וזהו מה שרפואת בנ"י היתה עי"ז ש,והביט אל נחש הנחשת וחי", כי מכיון שנמשך מבחי' עצמות אוא"ס ב"ה ד,שם מות וחיים שוים", נעשה אתהפכא מהקצה אל הקצה, שגם ה,נחש", שענינו מיתה, נתהפך זי שיעשה בו המקום חיים*5.

76166 לקוטי

והמשכה זו דעצמות אוא"ס ב"ה להפך את ה,נחש" (בחי' מיתה) לשחיים" -- ,(וכי) נחש מחה" - הוא ע"י הקדמת עבודת (ותשובת) בנ"י בדוגמתה של פעולת ההמשכה: .(אלא) שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים". שיעבוד, היינו הלב כולו גם היצה"ר, בחי' ,נחש" שבו*: (שתמורת זה שהוא מנגד לקדושה הרי הוא מהפכו להיות משועבד) לאלקות יי, ונעשה עי"ז חיות בקדושה (,הנחש מחי'") -- עבודה זו פועלת בחי' אתהפכא סט"א בעולם, עד שהחשך עצמו יאיר:י -- שגם ה;נחש" עצמו, שעניגו מות, ייהפך להיות נמשכת ע"י בחי' החיים *'.

חוקתג

ה. עפ"ז מובנת השייכות ד,נחושת* לה,נחש" שע"י נמשך החיות לבנ"י, כי גם נחושת מורה על בחי' המתלבשת בקליפות יי; וזה גופא הטעם שנחושת הוא מל' נחש (ענין הרע) -- ,לשון נופל על לשון", שהרי שמו של דבר מורה על חיותו של הדבר ההוא::,. ולכן בהתהפך בחי' .נחש" שבעולם לקדושה (ע"י עבודת האדם),

נעשה גם אתהפכא בבחי' ,הנחושת".

ו עפ"ז יש לבאר הטעם מה שבתורה לא נתפרש הציווי בלשון ,עשה לך נחש" אע"פ ש,הקב"ה קוראו נחעש".

נתבאר** בפי' מרז"ל** ,שאלו לתורה חוטא מה עונשו, א"ל יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה . . א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו" -- דלכד אורה: הרי גם ע'פ מענה התורה ,יביא אשם כו'* צ"ל יעשה תשובה (שאז דוקא מכפר הקרב]ן). והביאור בזה: ע"פ המענה דתורה, מועלת התשובה שהזדונות געשים ,כשגגות ולא שנתכפר לגמרי"'י ולכן צ"ל ,יביא אשם" (ולאחרי שנעשו בשגגות ,מהני הקרבן, שע"י הקרבן מתכפר השוגג'זי). וזהו החידוש במענה הקב"ה

3 ביאוה"ז (להצ"צ) פקודי ע' שב. ובאוה"ת תרומה ע' א'תיג -- שנחשת היא (לא בחעה בקדושה המתלבשת בקליפות, כ"א) בחינה בקליפות עצמן (ושם, שבחעת נחשת שבקליפות היא למטה מהבחינות זהב וכסף דקליפה). וראה לקו"ש ח"ו ע' 158 ואילך ובהערות שם.

4 או"ת להה"מ ס*פ בראשית (ד, ב ואילך), שעהיוה"א פ"א. וראה גם גו*יא כאןי 77,יעשה תשובה ויתכפר לו", שהתשובה מכפרת גם על הזדונות, ועד שנעשים כזכיות.

והטעם לזה: מצד התורה, ישנם מדידה ושיעור, ולכן אין בכח התשובה לכפר (לגמרי) על הזדונות. משא"כ מצד הקב"ה שהוא למעלה מכל מדידה והגבלה -- כי ,מי יאמר לו מה תעשה" *5, <ורבו פשעיך מה תעשה 47" 9 - ולכן (ע'י התשובה) גם הזדונות יהפכו לזכיות.

ועד"ז בנדו"ד :

הציווי ,(עשה לך) נחש" שעי"ז ,והביט וגו' וחי*, אינו מפורש בתורה, לרמז כי מצד כח התורה אין הזדונות (בחי' ,נחש"* ומיתה) נעשים ונהפכים לזכיות (חיים) ; אבל ,הקב"ה קוראו

8 קהלת ה, 4 9) איוב לה, ה

חוקתג

(לזה שכשמביטים עליו וחי) נחש" - הכח שגם הנחש ייהפך לענין של חיים [היינו, שגם בחי' גקה"ט יהפכו לטוב], גמשך מבחי' הקב"ה -- גותן התורה, שלמעלה מהתורה 'י.