106

שהוא משום "אל תערבבו שמחתו של מקום":

מיתת נדב ואביהוא נגרמה על ידי "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם..."³⁷, שהקדוש ברוך הוא לא הקפיד על שמחתו כדי להענישם במיתה, ולכן לא ייתכן לומר שצריך להוציאם מהמשכן כדי לא לפגוע ב"שמחתו של מקום",

אלא מפני רצונו של משה שלא לפגוע בשמחת ישראל, הוא אמר "שאו...", "כאדם האומר לחבירו העבר את המת מלפני הכלה", כאמור לעיל.

לעומת זאת ציווי משה לאהרן ובניו על "ראשיכם אל תפרעו" (א) לא היה "כאדם האומר לחבירו", אלא זוהי הלכה שמסר משה בשם ה'³⁸, ככל הלכות התורה. (ב) אין מדובר על מות נדב ואביהוא, אלא על האיסור על אהרן ובניו להביע אבילות במשכן,

וכאן הסיבה היא "אל תערבבו שמחתו של מקום": "שמחתו של מקום" בחנוכת המשכן קשורה לעבודת אהרן ובניו ביום זה במשכן, ולא ייתכן שבאותו יום הם יפעלו בסתירה ל"שמחתו של מקום"³⁹.

ט. התמיהה על סברות משה ואהרן לגבי שעיר ראש חודש

ענין נוסף נלמד מהמשל "כאדם האומר לחבירו העבר את המת מלפני הכלה":

כשם שבמשל אין מבטלים את האבילות אלא מרחיקים את המת ממקום הכלה והשמחה, כך בעניננו, לא בטלה אנינות אהרן ובניו, אלא אסור היה הדבר להיראות במקום השמחה.

ולפי זה יובן ענין תמוה ביותר בפרשתנו:

כאשר שמע משה ששרפו את "שעיר החטאת (של ראש חודש)"⁴⁰, ושאהרן ובניו לא אכלו זאת כשתי החטאות האחרות, נאמר⁴¹: "ויקצוף .. לאמר מדוע לא אכלתם את החטאת...". אך כאשר אהרן ענה לו "הן היום הקריבו את חטאתם... לפני ה' ותקראנה אותי כאלה ואכלתי... הייטב בעני ה'", אז – "וישמע משה וייטב בעיניו".

מדוע סבר אהרן שיש הבדל בין החטאות השונות? על כך מסביר רש"י⁴², שטענתו היתה: "אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות".

ותמוה מאד: ההבדל בין קדשי שעה