263

בפשטות, שבמוסרו את ציווי ה' אל בני ישראל לא הוסיף משה לדיבור ה' דברים שלא נאמרו לו על ידי הקדוש־ברוך־הוא, שהרי בודאי לא אמר משה דברים על דעת עצמו, ומדוע אין מופיע פרט זה – "כל נדיב לבו יביאה" – בציווי ה' אל משה?

אמנם, במספר מקומות¹⁹ אנו מוצאים שמשה הורה לבני ישראל פרטים אשר התורה אינה מפרטת בציווי ה' אל משה, וההסבר לכך הוא: משה לא הוסיף דבר על דעת עצמו, ולכן ברור ומובן מאליו שאף אחד מפרטי הדברים המופיעים בציווי משה אל בני ישראל לא חסר בציווי ה' אל משה, אלא שבתורה אין מופיעים כל הפרטים במפורש גם בציווי ה' למשה.

ברם הסבר זה טעון אכן ביאור בכל מקום, ובנוסף לכך, הרי עניננו אינו דומה למקרים האחרים. כי אף אם נאמר, שהתורה אינה מזכירה בכלל את ציווי ה' אל משה, או שהיא מציינת זאת באופן כללי ובקצרה, משום שהתורה סומכת על פירוט הדברים בציווי של משה לבני ישראל, ועל ידי כך יובן שכל הפרטים נכללו גם בדיבור ה' אל משה –

הרי בעניננו קשה לבאר כך: כאן ציווי ה' מופיע בתורה במפורש בפרטים ובפרטי פרטים²⁰, הן לגבי מלאכת המשכן בכלל, והן לגבי הציווי על תרומת המשכן, ולמרות זאת אין מפורש כאן הפרט של "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'"!

ג. תרומה מתוך נדיבות לב – כפרה על חטא העגל

ויש לומר, שההסבר לכך הוא: המשכן הוא כפרה על חטא העגל, כפי שמציין רש"י²¹ את הטעם לכינוי "משכן העדות" – "עדות לישראל שויתר להם הקדוש־ברוך־הוא על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם".

ענין זה הוא לפי שתי הדעות – הן לפי הדעה²², שגם ציווי ה' למשה²³ "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נאמר לאחר חטא העגל, ביום הכפורים, והן לפי הדעה²⁴, שהקדוש־ברוך־הוא הורה "ועשו לי מקדש" לפני חטא העגל, אך