89

הערות

1. 10. עה"פ כאן.
2. 11. ועד"ז הוא במכילתא (הובא ביל"ש) כאן: "מכאן שלא ישהה אדם במצות". אבל ממשיך: "אלולי שאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים לא הי' מצטער כך", וכבר שקו"ט בכ"מ בכוונת המכילתא, דלאו סיפא רישא. במרכבת המשנה תירץ "ואפשר שבחירת האנשים הי' גרם לעיכוב" (וכ"ה בפי' זה ינחמנו למכילתא). ועד"ז מפורש במכילתא דרשב"י כאן. בזית רענן (ליל"ש) מפרש "אלולי שאמר משה כו' פי' אלא בעצמו בחר אנשים". וכן מפרש בדברי דוד (להט"ז) בפרש"י כאן.
3. 12. פסיקתא רבתי פי"ב. במכילתא כאן עה"פ ויקחו אבן וישימו תחתיו – "ר' אליעזר המודעי אומר יקר (כבד – זי"ר שם) חטא על ידיו של משה באותה שעה ולא הי' יכול לעמוד בו". אמנם אינו מפורש שהוא מצד החטא שאמרו "היש ה' בקרבנו". וראה זח"ב רעח, א.
4. 13. פרשתנו יז, ו.
5. 14. ולהעיר מפרש"י קרח טז, ד.
6. 15. יז, ח.
7. 16. לכאורה י"ל, דכאן הי' לאחר שעשו תשובה, ולא הי' מצב דעוונותיהם של ישראל, כי מ"ש "וידי משה כבדים" בא בהמשך להכתוב שלפנ"ז "והי' כאשר ירים משה ידו גו'", ופרש"י "וכי ידיו של משה נוצחות היו המלחמה וכו' כדאיתא בר"ה"*, ושם מפורש (כט, א במשנה) "כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים כו'", וא"כ הרי לא הי' מצב של עוונות ישראל (מצד אמירת "היש הוי' בקרבנו"), אבל (נוסף לזה שממשיך בר"ה שם "ואם לאו כו'", היינו שלא היו משעבדים את לבם כל הזמן, הרי) פשטות המשך הכתובים לא משמע כן, כ"א דתחלת הכתוב "וידי משה כבדים" אינו בהמשך ולאחר הסיפור "והי' כאשר ירים משה גו' וכאשר יניח גו'", כ"א לפנ"ז (ד"וידי משה כבדים", ולכן הי' שינוי במצב ידי משה "ירים גו' יניח גו'", עד שאהרן וחור תמכו בידיו "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש"), אלא שבתחלה מספר הכתוב את מצב המלחמה בפסוק יא, ואח"כ בפסוק יב את מצב ידי משה. ראה טור הארוך פסוק יא. ועוד.
8. . ענין זה מובא גם במכילתא (ויל"ש) עה"פ "אלא כל זמן שמגבי' ידיו כלפי מעלה היו ישראל מסתכלין בו ומאמינין במי שפקד משה לעשות כן והקב"ה עשה להם נסים וגבורות", ולכאורה י"ל הטעם שדייק רש"י לציין "כדאי' בר"ה", כי במכילתא ליתא "אם לאו כו'" כבמשנה ר"ה (כדלקמן בפנים ההערה), וזה נוגע בשביל פירוש "וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" (אבל דוחק הוא, כי מובן הוא מהתחלת לשון המכילתא). או י"ל, דלפרש"י בפשש"מ (א) אינו נוגע מה שמסתכלין בו (במשה), (ב) אינו מספיק זה שמאמינים במי שפקד משה כו', היינו אמונה בה' בכלל, היפך אמירתם "היש ה' בקרבנו", כ"א שצ"ל גם "ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים" (וראה עד"ז בלקו"ש חי"ג ע' 74 הערה 16 בפרש"י שם שהביא משנה דר"ה "וכי נחש ממית כו'"). וראה לקמן הערה 55.