89
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
א. פירוש רש"י ל"וידי משה כבדים"
בסוף פרשתנו, במלחמת עמלק, מצטט רש"י את המילים "וידי משה כבדים"1, ומפרש: "בשביל שנתעצל במצוה2 ומנה אחר תחתיו נתייקרו ידיו"3.
המשמעות הפשוטה היא: בכוונת רש"י להסביר, שלמרות שמן הביטוי "וידי משה כבדים" – בלשון הווה – מובן, שהיה זה מצב תמידי (עקב זקנותו4), מפרש רש"י שאין הדבר כך, אלא שבמקרה זה ארע הדבר משום סיבה מסויימת: "בשביל שנתעצל במצוה...5 נתייקרו ידיו"6.
אך יש להבין:
בפרשת שמות7, על הפסוק "ויהי בדרך במלון... ויבקש המיתו", מפרש רש"י "ויבקש המיתו – למשה, לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש עונש מיתה, תניא אמר רבי יוסי, חס וחלילה לא נתרשל אלא אמר... הקדוש־ברוך־הוא צוני...". מכך שרש"י אינו אומר על הפירוש השני שהוא דרש וכדומה, ואינו ממש פשוטו של מקרא8, מובן, שגם לפי פשוטו של מקרא דרוש פירוש נוסף כדי להבהיר ש"חס וחלילה לא נתרשל". ואם כך מדוע אומר כאן רש"י בפשטות, ש"נתעצל במצוה", ואף אינו מביא פירוש שני, השולל את המצאותה של עצלות אצל משה?
יותר מכך: גם לפי הפירוש הראשון אין מובן בפירוש רש"י שם: כיון שמשה כבר נענש על התרשלות במצוה – הרי מובן ופשוט, שמאז נזהר משה מהתרשלות ח"ו במצוה. ואם כך, כיצד מפרש רש"י שייתכן אצל משה ש"נתעצל במצוה"9?
הערות
- 1. יז, יב.
- 2. בדפוס שני ובא' מכת"י רש"י שתח"י "מן המצוה".
- 3. בכמה כת"י רש"י שתח"י ליתא "נתייקרו ידיו" בסוף פרש"י.
- 4. כמ"ש ברלב"ג סוף פרשתנו "יתכן שהי' גדול הגוף והי' עם זה זקן". ועד"ז באברבנאל כאן. – אבל ראה ברכה לד, ז. פרש"י שם לד, א. ועוד.
- 5. אבל אינו מפרש בפשש"מ כמ"ש הראב"ע כאן (ועד"ז בחזקוני וטור הארוך ועוד) "כי אין כח באדם להרים ידיו יום שלם ואפילו שעות מועטות, כי אז הול"ל "ויכבדו ידי משה", להורות שנעשו כבדות מהרמת ידיו הנזכרת בפסוק שלפנ"ז. ומטעם זה גופא מובן למה לא נאמר לפי פרש"י "שנתעצל במצוה .. נתייקרו ידיו" – "וכבדו ידיו", דאז היינו מפרשים כהראב"ע. וראה משכיל לדוד כאן. וראה הערה 16.
- 6. ולהעיר מפרש"י וארא ט, ח ד"ה וזרקו משה "וכל דבר הנזרק בכח" (וראה מפרשי רש"י שם). וראה פרשתנו יז, ו "והכית בצור גו'" ובפרש"י "מכאן שהמטה הי' של מין דבר חזק ושמו סנפרינון והצור נבקע לפניו", ומשמע שהוא מחמת ההכאה מחוזק (נוסף לזה שהמטה עצמו הוא כבד).
- 7. ד, כד.
- 8. ומה שהביא שם בעל המאמר אינו לומר שפירוש זה אינו ע"פ פשש"מ, אלא הוא רק לתוס' הסברה (לתרץ קושיא וכיו"ב) בשביל תלמיד ממולח – כמדובר כמ"פ.
- 9. ואי"ז דומה למה שמצינו במשה שנענש על זה שלא הגיד להם תיכף והי' ביום הששי והכינו גו' (פרש"י פרשתנו טז, כב), כי שם י"ל דלא הי' מוכרח למסור להם לפני יום הששי, ועכ"פ לא איחר להגיד להם ציווי ה' עד לאחר זמנו. ולהעיר מלשון רש"י פרשתנו שם "ולכן ענשו הכתוב", ולא "ענשו המקום", וכיו"ב.
רש"י על שמות ט׳:ח׳ - הטקסט מספריא
מלא חפניכם. ילויני"ש בְּלַעַז:
פיח כבשן. דָּבָר הַנִּפָּח מִן הַגֶּחָלִים עֲמוּמִים הַנִּשְׂרָפִים בַּכִּבְשָׁן, וּבְלַעַז אולבי"ש:
פיח. לְשׁוֹן הֲפָחָה, שֶׁהָרוּחַ מְפִיחָן וּמַפְרִיחָן:
וזרקו משה. וְכָל דָּבָר הַנִּזְרָק בְּכֹחַ, אֵינוֹ נִזְרָק אֶלָּא בְיַד אַחַת, הֲרֵי נִסִּים הַרְבֵּה – אֶחָד שֶׁהֶחֱזִיק קֻמְצוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מְלֹא חָפְנַיִם שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אַהֲרֹן, וְאֶחָד שֶׁהָלַךְ הָאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם (תנחומא):
מלא חפניכם HANDFULS (more lit., as much as will fill your fists), old French joincheiz; Engl, double-handfuls.
פיח הכבשן SOOT OF THE FURNACE — the word פיח denotes a thing which is blown away (נפוח) from coals that have become extinguished after being burnt in a furnace; in old French oulvis.
פיח is derived from a root that signifies blowing, and it so called because the wind blows it about and scatters it abroad.
וזרקו משה AND LET MOSES THREW IT — Since anything which is thrown with force must be thrown with one hand only, there were here several miracles: one, that Moses’ closed fingers (קמץ) held as much as would fill his two fists and those of Aaron, and another, that this dust spread itself over the entire land of Egypt (Midrash Tanchuma, Vaera 14; Exodus Rabbah 11:8).
רש"י על שמות ט״ז:כ״ב - הטקסט מספריא
לקטו לחם משנה. כְּשֶׁמָּדְדוּ אֶת לְקִיטָתָם בְּאָהֳלֵיהֶם מָצְאוּ כִפְלַיִם, שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: לֶחֶם מִשְׁנֶה – מְשֻׁנֶּה, אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁתַּנָּה לְשֶׁבַח בְּרֵיחוֹ וְטַעְמוֹ (שם):
ויגידו למשה. שְׁאָלוּהוּ מַה הַיּוֹם מִיּוֹמַיִם; וּמִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיד לָהֶם מֹשֶׁה פָּרָשַׁת שַׁבָּת שֶׁנִּצְטַוָּה לוֹמַר לָהֶם וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וְגוֹ', עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ מַה זֹּאת, אָמַר לָהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי לוֹמַר לָכֶם, וְלְכָךְ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב שֶׁאָמַר לוֹ עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם, וְלֹא הוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל:
לקטו לחם משנה THEY COLLECTED DOUBLE BREAD — when they measured in their tents what they had gathered they found it double — two Omers for each person (cf. Rashi on v. 5). (Rashi appears to supply אשר before לקטו: It came to pass on the sixth day, what they gathered אשר לַקטו, was double bread.) A Midrashic explanation is that משנה in לחם משנה signifies מְשֻׁנָּה different, changed, — that day it was changed for the better as regards its smell and its taste (Tanchuma Yashan).
ויגידו למשה AND THEY TOLD IT TO MOSES — They asked him, “How is this day different from other days?” — From this we may learn that Moses had not yet told them the section regarding the Sabbath which he had been commanded to say to them: (v. 5) “And it shall come to pass on the sixth day they shall prepare etc.” — he did not do this until they asked him, “What is this?” Then he said to them, (v. 23) “This is that which the Lord hath said” this is that which I was commanded to say to you previously, but I forgot to do so (Cf. Shemot Rabbah 25:10). On this account Scripture (God) punished him, in that He said to him, (v. 28) “How long will ye refuse [to keep my commandments]”, and He did not exclude him from the general body, by saying, “how long will they refuse etc.”
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.