90

ג. "נתעצל משה" במלחמת עמלק אינו סתירה לדבריו "איש על העדה"

הקושי בפירוש רש"י, שנתעצל משה במצוה ומנה אחר תחתיו, אף גובר¹⁷:

בפרשת פינחס¹⁸, על בקשת משה מאת הקדוש־ברוך־הוא "יפקוד ה' .. איש על העדה אשר יצא לפניהם...", מפרש רש"י¹⁹: "לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג".

כלומר, למשה היה ברור, ש"איש על העדה" צריך לצאת בעצמו למלחמה. ויותר מכך, כדוגמא לכך מביא משה את התנהגותו שלו למעשה – "כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג", אם כי היה זה בסוף ימיו. ואם כך, תמוה ביותר: כיצד ייתכן שבהיותו "איש על העדה" ובהיותו צעיר בכארבעים שנה, במלחמת עמלק, "נתעצל" משה?!

מעצם הענין מובן, ש"נתעצל" במלחמת עמלק אינו סותר את זאת ש"איש על העדה" צריך לצאת בעצמו למלחמות, ואת זאת שמשה עצמו נהג כך במלחמת סיחון ועוג.

ד. ההבדל בין רשלנות לבין עצלות

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את הדיוק בלשונו של רש"י כאן, אשר הוא משנה מלשונו בפירושו הנ"ל בפרשת שמות: א) שם אומר רש"י "שנתרשל", וכאן – "שנתעצל". ב) בפירושו בפרשת שמות נאמר "שנתרשל" סתם, ובפירושו כאן – "שנתעצל במצוה".

ההבדל בין רשלנות ובין עצלות הוא²⁰: רשלנות היא הזנחה כללית, הגורמת לדחות כל דבר²¹. ואילו עצלנות היא דוקא לגבי²² פעולה מסויימת (לבצע, ללכת, לקום מהשינה