ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כא בשלח שיחה ג

91

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

וכדומה)²³, ואשר בגללה חסרה הזריזות הדרושה לכך.

אך בעניננו לא היתה זו עצלות סתם ח"ו אצל משה, אלא "שנתעצל במצוה" – דוקא לגבי המצוה שעליה מדובר כאן, נחשב הדבר כעצלות, כפי שיוסבר להלן.

ה. ההבדל בין מלחמת עמלק לבין מלחמת סיחון ועוג

ההסבר לכך הוא:

לפי פשוטו של מקרא, הסיבה לכך שמשה לא יצא למלחמה לא היתה משום רשלנות או עצלות ח"ו²⁴, אלא מפני שלדעתו הוא לא היה מתאים, בהיותו בן שמונים שנה²⁵, לצאת לצבא.

ויותר מכך: לצאת בראש אנשי הצבא ולהנהיג את המלחמה מתאים לאנשים אשר בגיל יוצאי־צבא²⁶, שלפי התורה זהו מגיל עשרים עד גיל ששים²⁷.

ולמרות שרואים שבאותה תקופה בצע משה רבינו את כל האותות והמופתים, שרבים מהם היו תלויים בכח וגבורה וכדומה²⁸. יותר מכך: במלחמה נגד סיחון ועוג יצא משה רבינו בעצמו בראש אנשי הצבא, בגלותו, כמשתמע מפירוש רש"י²⁹, גבורה יוצאת מן הכלל – וזאת, בהיותו כבר קרוב לגיל מאה ועשרים שנה³⁰ – בכל זאת כאן היה המצב שונה לחלוטין:

הנהגת הקדוש־ברוך־הוא את ישראל עד למלחמה נגד עמלק לא היתה בדרך הטבע, אלא באופן נסי – החל באותות ובמופתים שבמצרים, יציאת מצרים

הערות

23. עד מתי עצל תשכב (משלי ו, ט). טמן עצל ידו (שם יט, כד. כא, טו). אמר עצל ארי בחוץ (שם כב, יג) ועוד.
24. בגו"א לפרש"י כאן (ובכ"מ) מפרש שמינה משה את יהושע (ע"פ מרז"ל (פסיקתא דר"כ פ"ג. וראה פסי"ר פי"ב. ועוד)) משום שהוא מזרע יוסף וכתיב והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ועמלק מזרע עשו, לכך מינה את יהושע, ואפ"ה כיון דלא הי' הוא יוצא למלחמה הוא בעצמו ולא הי' לו להניח את אחר והי' עצל נתייקרו כו'. אבל מובן, שטעם זה אי אפשר להבינו מעצמו, והי' לו לרש"י לפרשו או לרמזו.
25. וארא ז, ז.
26. ויהושע הי' בעת המלחמה בן מ"ב שנה או בן נו או נז (ראה סה"ד ב' אלפים תמ"ח ד"ה יהושע הי'. ילקוט ראובני פרשתנו יז, ט).
27. ראה רש"י שה"ש ג, ז. גו"א לפרש"י תשא ל, טז. וראה ב"ב קכא, ב. רשב"ם שם ד"ה שפקודיו. חזקוני ל, יד. ואף שעדיין לא למדנו כ"ז – ה"ז סברא פשוטה שיהושע (משרתו, תלמידו – דור צעיר ממנו) מתאים יותר.
28. וראה לעיל הערה 6.
29. בס"פ חוקת ("כדאיתא בברכות בהרואה (נד, ב) עקר טורא וכו'").
30. ולהעיר שבפרש"י, פשש"מ, לא נאמר שמשה הי' גיבור (כבש"ס נדרים לח, א). ומה שהקים משה את הקרשים "שאין כח באדם לזקפן" (פרש"י פקודי לט, לג), הרי ממשיך רש"י "א"ל עסוק אתה בידיך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו". – וצע"ק מנשיאת הלוחות ושבירתן. וראה לעיל הערה 4.
21. במדה"ג כאן (הובא תוכן המכילתא בלשון) "מיכאן שאין מתרשלין (מרשלין) לדבר מצוה שאלו אמר לו משה ליהושע בחר לי אנשים מיד כו'".
22. ועד"ז יש לפרש לשון "נתרשלו ידיו .. נתרשלו ידי האוהב" בפרש"י קרח שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.