92

וקריעת ים סוף שלאחריהם, ולאחר מכן ירידת המן והשלו, אשר ירדו באופן נסי מן השמים וכלכלו את כל ישראל.

אך בהגיעם לרפידים, כאשר אמרו ישראל "היש ה' בקרבנו אם אין" לא נהג הקדוש־ברוך־הוא עמם באופן של נסים גלויים, אלא, כדברי רש"י בתחילת פרשת עמלק, ש"סמך פרשה זו למקרא זה לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ה' בקרבנו... חייכם שהכלב בא...", וכלשון המשל שמביא רש"י בהמשך "השליכו מעליו...".

כלומר, הגורם למלחמת עמלק היה הסתרת פניו של הקדוש־ברוך־הוא.

וכיון שישראל לא היו אז כמקודם, אלא במצב של הסתרת פנים ולהיפך מהנהגה נסית, נדרש היה, שבהתאם לכך תונהג גם המלחמה כמלחמה טבעית³¹ – שלגבי יוצאי הצבא יקויים הנוהל של "בחר..."³², ובמיוחד לגבי העומדים בראש הצבא, כולל גם התנאי של היותם בגיל הגבורה, מגיל עשרים ועד גיל ששים.

ואילו במלחמת סיחון ועוג, אשר היתה למעלה מן הטבע, שבה אמר הקדוש־ברוך־הוא למשה במפורש³³ "אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי..." –

ובמלחמה של "נתתי" אין חשיבות לדרכי הטבע³⁴.

ו. משה התפלל במלחמת עמלק לסיוע מלמעלה

זאת ועוד: אי־השתתפותו של משה במלחמת עמלק לא היתה רק לשלילה, שמשום היותה מלחמה טבעית היא היתה צריכה להתנהל על ידי יהושע, ומשה לא היה צריך לצאת למלחמה – אלא היתה לכך גם מטרה חיובית.

במלחמה המתנהלת בדרך טבעית, נדרשים שני דברים: א) השתדלות ופעולות טבעיות בניהול המלחמה, על ידי אנשים המתאימים לכך – גבורים. ב) סיוע מאת הקדוש־ברוך־הוא במלחמה.

שהרי מובן גם בפשוטו של מקרא, שגם במלחמה שבדרך הטבע יש צורך בסיוע מאת הקדוש־ברוך־הוא.

ולפי זה מובן פירוש רש"י על "בחר לנו אנשים"³⁵ – "גבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסייעתן", למרות שבמכילתא שלפנינו אלו הן שתי³⁶