142
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אבימלך. שיוסר ממנו העונש שהגיע לו ולבני ביתו.
ואילו בפרשתנו אין נאמר רק "ויתפלל משה אל ה'", כפי שנאמר לגבי תפלת אברהם "ויתפלל אברהם אל האלקים", אלא התורה מוסיפה ומדגישה "ויתפלל משה בעד העם"35 – נגע ללבו מצבו של העם – הוא לא התכוון לביטול העונש (של הנחשים וכו') בלבד, אלא שיתוקן מצבו של העם.
ולכן ממשיכה התורה ואומרת, שעל כך השיב הקדוש־ברוך־הוא "עשה לך שרף": משמעות המילה "לך" לפי פשוטו של מקרא היא "משלך"36, כדברי רש"י37 לגבי "עשה לך שתי חצוצרות כסף" – ולכאורה, כיון שמדובר על יהודים, אשר "דברו בה' ובמשה", מתאים היה יותר שהשרף ייעשה דוקא משלהם, משל ציבור,
אלא בכך הראה הקדוש־ברוך־הוא למשה שיפעל באופן שיהא ניכר שהדבר חשוב לו (באופן של "לך – משלך"),
המראה שהוא עומד בענין זה לצדם.
שהרי מטרת עשיית נחש הנחושת לא היתה רק כדי לרפא את ישראל, אלא כדי לעורר את בני ישראל ל"ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים"38 – שיחזרו בתשובה לא רק לגבי דבריהם אלו והקשור לכך, אלא39 שיעבוד הלב לשמים, ומשום כך נצטווה משה* "ושים אותו על נס" ו"היה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי", כפי שמבאר רש"י את הפסוקים שבהמשך הפרשה40.
וזהו ההסבר לכך שהרפואה לא באה מיד לאחר תפלת משה, כפי שהיה אצל "ויתפלל אברהם אל האלקים (ומיד) וירפא אלקים את אבימלך..." – אלא על ידי "ויעש משה... וישימהו על הנס... והביט", כי המטרה איננה ביטול העונש בלבד, אלא החזרת ישראל
הערות
- 35. ד"בעד העם" מיותר, שהרי זה בא בהמשך לבקשת העם "התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש" (וכמו שלא נאמר ד"ויתפלל אברהם .. בעד אבימלך"), אבל אין הכוונה דהכרחו של רש"י הוא רק מהתיבות "בעד העם" (כי אז הול"ל "וגו'") כ"א מכל הפרשה – ראה לקמן הערה 44.
- 36. ע"ד הש"ס – ראה ע"ז מד, א. ובארוכה – יומא ג, סע"א ואילך.
- 37. בהעלותך יו"ד, ב. ולכן אין רש"י צריך לפרשו עוה"פ כאן בפרשתנו.
- 38. ל' רש"י כא, ח: אמרו רבותינו. ובא בהמשך לבאר ולהסביר דבריו לפנ"ז "שלא הי' ממהר נשוך הנחש להתרפאות אלא א"כ מביט בו בכוונה", שפירושו לא הבטה אל "נחש הנחושת" מצ"ע בכוונה, אלא הסתכלות כשהוא על נס, כלפי מעלה כו' – ראה בהנסמן בהערה 40.
- 39. ראה הערה 33 בנוגע לדיוק "מעולם" – ואולי (גם) זה המקור לחידוש זה.
- *. כא, ח־ט.
- 40. וראה לקו"ש חי"ג ע' 73 ואילך.
יומא ג׳ א - הטקסט מספריא
פָּזֵ״ר קֶשֶׁ״ב.
אֲבָל לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין, תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא, דְּהָא תְּנַן: מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג — חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל הָרֶגֶל כּוּלּוֹ, וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.
וְאֵימָא עֲצֶרֶת, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אַבָּא: דָּנִין פַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד מִפַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד, לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת דִּשְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר יוֹם הַכִּפּוּרִים אַיִל אֶחָד הוּא, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אַיִל אֶחָד, הוּא הָאָמוּר כָּאן, הוּא הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵי אֵילִים הֵם, אֶחָד הָאָמוּר כָּאן, וְאֶחָד הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים!
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הָתָם חַד לְחוֹבַת הַיּוֹם, וְחַד לְמוּסָפִין. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת, דְּתַרְוַיְיהוּ חוֹבַת הַיּוֹם נִינְהוּ.
וְאֵימָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: דָּנִין פָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ מִפָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּצִיבּוּר נִינְהוּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ,
Peh, zayin, reish, kuf, shin, beit, an acronym for: Lottery [payis], as a new lottery is performed on that day to determine which priests will sacrifice the offerings that day, and the order established on Sukkot does not continue; the blessing of time [zeman]: Who has given us life, sustained us, and brought us to this time, is recited just as it is recited at the start of each Festival; Festival [regel], as it is considered a Festival in and of itself and there is no mitzva to reside in the sukka (see Tosafot); offering [korban], as the number of offerings sacrificed on the Eighth Day is not a continuation of the number offered on Sukkot but is part of a new calculation; song [shira], as the Psalms recited by the Levites as the offerings were sacrificed on the Eighth Day are not a continuation of those recited on Sukkot; blessing [berakha], as the addition to the third blessing of Grace after Meals and in the Amida prayer (see Tosafot) is phrased differently than the addition recited on Sukkot.
However, despite all these differences, with regard to compensation for failure to sacrifice the Festival offerings at the earliest opportunity, everyone agrees that it is a day of compensation for obligations not met during the first Festival, as didn’t we learn in the mishna: One who did not celebrate on the first Festival day of Sukkot by sacrificing the Festival offering may celebrate and sacrifice the Festival offering throughout the whole Festival in its entirety, including the last Festival day of the festival of Sukkot. Apparently, the Eighth Day of Assembly is considered the last Festival day of Sukkot and is appended to it with regard to its obligations.
The Gemara challenges further: And say that the priest should be sequestered before the festival of Shavuot, which is a Festival preceded by weekdays, as there too it is a matter of sequestering of seven days for one day. Rabbi Abba said: There is a distinction between the inauguration and Shavuot, as one derives an instance where the obligatory offering is one bull and one ram, Yom Kippur, from an instance where the obligatory offering is one bull and one ram, the inauguration, to the exclusion of Shavuot, when they are two rams that are offered.
The Gemara challenges: This works out well according to the one who said that the obligatory offering on Yom Kippur is one ram; however, according to the one who said that they are two rams that are sacrificed on Yom Kippur, what is there to say? According to that opinion, Yom Kippur is not comparable to the inauguration. As it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: One ram is the one that is mentioned here; as it is written: “With this Aaron will come into the Sanctuary, with a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering” (Leviticus 16:3), and it is the same one that is mentioned in the book of Numbers: “And on the tenth day of the seventh month you will have a sacred gathering when you will afflict your souls; you will not do any labor, and you will offer a burnt-offering to the Lord for a sweet aroma: One young bull, one ram…” (Numbers 29:7–8). Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, says: They are two rams offered on Yom Kippur, one mentioned here in the book of Leviticus and one mentioned in the book of Numbers.
The Gemara rejects this solution: Even if you say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, and two rams are brought on Yom Kippur, a distinction remains between Yom Kippur and Shavuot. There, with regard to Yom Kippur, one ram, mentioned in the book of Leviticus, is for the obligation of the day, the atonement of Yom Kippur; and one ram, mentioned in the book of Numbers, is for the additional offerings. This is to the exclusion of the halakha with regard to Shavuot, where both rams are obligations of the day. Therefore, there is no basis for deriving the halakha with regard to Shavuot from the inauguration.
The Gemara asks: And say that the requirement derived is to sequester the priest prior to Rosh HaShana, as there, too, it is sequestering of seven days for one day. The days before Rosh HaShana are weekdays, and as in the inauguration, a bull and a ram are sacrificed. Rabbi Abbahu said that this too is rejected: One derives a bull and a ram that the High Priest brings from his own property on Yom Kippur from a bull and a ram that Aaron brought from his own property at the inauguration. This is to the exclusion of Shavuot and Rosh HaShana, when the bull and the ram sacrificed are from community property and not owned by the priest. The Gemara asks: This works out well according to the one who said that every time the Torah utilizes the phrase: Take you, it means from your own property,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל חיי שרה שיחה ג מאותו ספר ע"ז מד, סע"א
- לקוטי שיחות כרך טז תשא שיחה ד מאותו ספר ע"ז מד, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כד ט"ו באב שיחה ב מאותו ספר ע"ז מד, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כח קרח שיחה ב מאותו ספר ע"ז מד, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כט שופטים שיחה ב מאותו ספר ע"ז מד. סע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ז ע"ז מד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר מז דיני ברכת התורה ב ע"ז מד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע פד אם מותר לקרות במרחץ א עבודה זרה מד, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשל"א ע"ז מד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע פד אם מותר לקרות במרחץ עבודה זרה דף מד , ב
- לקוטי שיחות כרך לג בהעלותך שיחה ב מאותו ספר יומא ג, א
- לקוטי שיחות כרך לג פינחס שיחה ג מאותו ספר יומא ג, רע"א
- לקוטי שיחות כרך לב אחרי שיחה ב מאותו ספר שם ג, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך כא פקודי שיחה א מאותו ספר יומא ג, ב
- לקוטי שיחות כרך כב ימים אחרונים דחג הפסח שיחה א מאותו ספר יומא ג, ב
- לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה יט מאותו ספר יומא ג, ב
- לקוטי שיחות כרך כו פקודי שיחה ג מאותו ספר יומא ג, ב
- תורת מנחם ש"פ תצוה, י"א אדר-ראשון, ה'תשכ"ה יומא ג, ב
- מאמרי אדה"ז תקס"ו כי כארץ תוציא צמחה יומא ג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת יומא ג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשכ"ח יומא ג, ריש ע"ב